<%@ Language=JavaScript %>  ציינה השופטת דותן כי בינה ובין עורך דין בית און ובני משפחתו קיימים קשרי ידידות

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

 

 

 

 

בפני:   

כבוד הנשיא א' ברק

 

המערער:

יהושע ולדהורן

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

שלמה נרקיס

                                          

ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

בבר"ע 1530/05 מיום 20.6.05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' דותן

                                          

בשם המערער:                       עו"ד א' בן-פורת

בשם המשיב:                         עו"ד ע' שפילמן

 

 

פסק-דין

 

 

           ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' דותן) מיום 20.6.05, שלא לפסול עצמו מלדון בבר"ע 1530/05.

 

1.        שלמה נרקיס (להלן: נרקיס) הגיש בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה כנגד יהושע ולדהורן (להלן: ולדהורן) לתשלום חוב בסך 2,480,000 ש"ח (ת.א. 43067/03)(להלן: התביעה). במסגרת התביעה, ביקש נרקיס סעד זמני של עיכוב יציאתו של ולדהורן מן הארץ. במהלך הדיון במעמד שני הצדדים (ביום 13.7.03) בצו עיכוב היציאה מן הארץ, הודה ולדהורן בחוב והתחייב לשלמו בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 500,000 ₪ (להלן: ההודאה וההתחייבות). ולדהורן נקט בהליכים משפטיים שונים לביטול ההודאה וההתחייבות, אך, הליכים אלה לא הניבו פרי, ונותרו על כנן הודאתו והתחייבותו של ולדהורן.

 

2.        לאור כל זאת, ביקש נרקיס כי יינתן פסק דין בתביעה על פי הודאתו והתחייבותו של ולדהורן. הבקשה נתקבלה וניתן פסק דין (על ידי השופט צ' כספי) (ביום 11.5.04). בפסק הדין חוייב ולדהורן לשלם לנרקיס את סכום התביעה בסך של 2,480,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 500,000 ₪. בהחלטתו (מיום 15.2.05) עיכב בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט צ' כספי) את ביצוע פסק הדין.

 

3.        על החלטה זו הגיש נרקיס (ביום 20.3.05) בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 1530/05)(להלן: הבר"ע). בא כוחו של נרקיס, עורך הדין ישי בית און, שייצג אותו והופיע בשמו בהליכים השונים בפני בית משפט השלום, חתם בעצמו על הבר"ע. הבר"ע נקבעה לדיון בפני השופטת ש' דותן. לקראת הדיון (ביום 20.6.05) הגיש ולדהורן (ביום 19.6.05) בקשה לפסילת בית המשפט. לטענתו, קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. ולדהורן טען, כי השופטת גיבשה דעתה בבר"ע באומרה, בדיון שהתקיים (ביום 14.4.05) בעניין צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד ולדהורן, כי "מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת". כן טען ולדהורן, כי השופטת מקדמת את הדיון בבר"ע מהר מהנהוג בלוחות הזמנים הרגילים של בית המשפט. עוד טען ולדהורן, וזו טענתו המרכזית, כי בין השופטת דותן ובין עורך הדין בית און, בא כוח נרקיס, קיימים יחסי קירבה ממשית המקימים חשש ממשי למשוא פנים. על הקירבה הממשית למד ולדהורן מכך שהשופטת דותן ובן זוגה סעדו ביחד עם עורך דין בית און ובת זוגו במסעדה בתל אביב.

 

4.        בית המשפט דחה (ביום 20.6.05) את בקשת הפסילה. נקבע כי האמירה הנטענת נאמרה על רקע קיומו של פסק דין שטרם שונה בידי ערכאת הערעור. כן נדחתה הטענה לפיה הבר"ע נקבעה לדיון בזריזות שאינה מקובלת. בית המשפט קבע כי "כאשר מדובר בבקשות לעיכוב ביצוע, אשר לא ניתן להכריע בהן שלא במעמד הצדדים, מן הראוי לקבוע מועד מוקדם לדיון". באשר לטענה המרכזית, בדבר הקרבה הממשית, נכתב בנימוקי הדחייה, כי אילו עורך הדין בית און היה מופיע בפני בית המשפט, או שהיה מדובר בתיק אישי שלו כבעל דין, הרי שבית המשפט היה פוסל עצמו. אולם, כך נקבע, עורך הדין בית און אינו מופיע בבר"ע. אלא, עורך דין אחר ממשרדו של עורך דין בית און מופיע בדיונים בבר"ע ומייצג את נרקיס בעניין. לכן, כך נקבע, לא נתקיימה הקרבה המצדיקה את פסילת בית המשפט. השופטת דותן הוסיפה וציינה כי:

"... התלבטתי האם אין מקום להעביר את הדיון לשופט אחר, רק על מנת לחסוך את ההתדיינות שאינה מכבדת את המתדיינים. אולם, על פי מצוות נשיא בית המשפט העליון אשר קבע שמעבר לזכות לדון בתיקים, קיימת גם החובה של שופט לדון בתיקים, גם אם הנסיבות אינן נעימות אין מנוס אלא להמשיך לקיים את הדיון בתיק זה".

 

5.        על החלטה זו הגיש ולדהורן את ערעורו שבפניי. לטענתו, קיימת עילת פסלות כלפי בית המשפט על פי סעיף 77א  לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). וזאת, לאור התבטאותה של השופטת דותן כי "מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת". וכן, לאור זירוז הטיפול בבר"ע. ובעיקר, לאור העובדה כי קיימת בין השופטת דותן ובין עורך דין בית און "קרבה ממשית" המתבטאת בארוחות משותפות, וגם בכך, שעורך דין בית און מייצג את בנה של השופטת דותן בהליכים משפטיים שונים. לשיטת ולדהורן, גם אם עורך דין בית און איננו מופיע בעצמו בפני בית המשפט, אלא, עורך דין ממשרדו, עדיין קיימת עילת הפסלות. שכן, כך נטען, עורך דין בית און היה מעורב בהליכים נשוא הבר"ע. כמו כן, עורך דין בית און חתום על הבר"ע הנדונה בפני בית המשפט. בנוסף, לעורך דין בית און אינטרס אישי מובהק בתוצאות הבר"ע, משהוא, כבעל המשרד, צפוי לקבל שכר טרחה בסך 500,000 ₪. על רקע כל האמור, טען ולדהורן לפסלות בית המשפט, והדגיש, כי בית המשפט לא החל בדיון מהותי בבר"ע, והעברת הבר"ע לשופט אחר רק תמנע עיוות דין.

 

6.        מנגד, טען נרקיס, כי אין בהתבטאות השופטת ובדרך טיפולה בבר"ע כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. כן טען נרקיס כי יחסי חברות בין שופט לבין פרקליט, להבדיל מיחסי קרבה משפחתית, אינם פוסלים שופט מלדון בעניין בו מופיע אותו פרקליט ואינם יוצרים "פסלות אינהרנטית", וזאת, על בסיס התפיסה כי אין חשש ממשי שחברות כזו תפגום באי תלות ובניטרליות בה ינהג השופט. הוא הוסיף, כי עורך דין בית און עצמו איננו מופיע בבר"ע בפני השופטת דותן, אלא, עורך דין אחר ממשרדו. ולכן, גם מטעם זה אין עילת פסלות.

 

7.        עם הגשת הערעור הוריתי (ביום 7.7.05) על הפסקת ההליכים בבר"ע עד למתן החלטה בערעור. כן ביקשתי, בהתאם לתקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), את הערות בית המשפט לערעור הפסלות, ובפרט, ביחס לטענת הקרבה שבין בית המשפט ובין עורך דין בית און. בהערותיה (מיום 14.7.05) ציינה השופטת דותן כי בינה ובין עורך דין בית און ובני משפחתו קיימים קשרי ידידות והוא לא מופיע בפניה באופן אישי. היא הוסיפה כי בבר"ע מופיע עורך דין אחר ממשרדו של עורך דין בית און ו "כמו בכל יתר התיקים בהם מופיעים בפני עורכי דין ממשרדו של עו"ד בית און, גם בתיק זה אין כל חשש למשוא פנים". השופטת דותן הדגישה בתגובתה כי "יש לאבחן בין מקרה בו הענין הנדון קשור באופן אישי לאדם עמו יש לשופט קשר אישי לבין מקרה בו משרדו של עורך הדין מייצג עניינו של לקוח".

 

8.        נוכח בקשת בעלי הדין, ועל פי תקנה 471ג(ה) לתקנות, החלטתי (ביום 30.9.05) לאפשר לצדדים להשלים את טענותיהם בכתב לאור תגובת בית המשפט. ולדהורן הדגיש שוב כי קיימת עילת פסלות אף אם עורך דין בית און עצמו לא מופיע בתיק. וזאת, על רקע מעורבותו בנשוא הבר"ע, חתימתו על הבר"ע והאינטרס הכספי שיש לו בתוצאות הבר"ע. לעומת זאת, נרקיס חזר שוב על עמדתו כי לא קיימת עילת פסלות. באשר לאינטרס הכספי של עורך דין בית און, טען נרקיס כי שכר הטרחה ישולם לפי תוצאות הערעור על החלטת בית משפט השלום בתביעה גופה, והשפעת הבר"ע היא מינימלית, משהיא דנה אך ורק בעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום.

 

9.        עם מיצוי הליכי הטיעון, הגיעה כעת שעת הכרעתנו. ביסוד הערעור עומד סעיף 77א לחוק, שקובע לאמור:

"(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

(א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:

(1)  צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;"

 

10.      "חשש ממשי למשוא פנים" עומד במרכז דיני הפסלות. מקום שיש חשש ממשי למשוא פנים קמה עילת פסלות (ראו: בג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון ואח', פ"ד מח(3) 573). חשש ממשי למשוא פנים יכול להיווצר במקרים שונים (ראו: מ' שמגר, "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" ספר הגבורות לשמעון אגרנט 87 (תשמ"ז)). הוא יכול להיווצר עקב התבטאויות של בית המשפט מקום שהתבטאויות כאלה מלמדות כי דעתו של בית המשפט ננעלה. אלא, שהתבטאותו של בית המשפט במקרה דנן כי "מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת" איננה מלמדת כי דעתו ננעלה. הוא פשוט ציין עובדה מעוגנת בפסק דינו של בית משפט השלום שעדיין עומד בעינו. "חשש ממשי למשוא פנים" יכול להיווצר, במקרים חריגים, עקב דרכי ניהול המשפט (ראו: ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608). אך, במקרה דנן, אינני רואה כל עילת פסלות הנובעת מזירוז הדיון בבר"ע כפי שטען ולדהורן. מדובר בהחלטה דיונית רגילה של בית המשפט שאין בה כל עילה של פסלות.

 

11.      "חשש ממשי למשוא פנים" יכול להיווצר גם עקב יחסי קרבה ממשית בין השופט ובא כוחו של בעל דין. קרבה כאמור מזמינה בחינת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, ומקום שהוא קיים, צומחת לה עילת פסלות (ראו: ע"א 1190/05 גבאי נ' אומצה מפעלי בשר בע"מ (לא פורסם)). מטבע הדברים, בחינה כאמור היא בחינה נסיבתית ממקרה למקרה. כל קרבה ונסיבותיה. כל קרבה והשלכותיה. ככל שהקרבה הדוקה יותר החשש למשוא פנים רב יותר. ככל שהקרבה ממושכת יותר החשש למשוא פנים רב יותר. ככל שהקרבה רלבנטית יותר לנשוא הסכסוך המשפטי מתעצם החשש למשוא פנים. אכן, "ההחלטה בדבר פסלות שופט במקרה של היכרות אישית היא נגזרת של אופי ההיכרות, כמו גם אופי הסכסוך שבפני השופט" (ע"א 1011/97 פדידה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם)). יש שהקרבה, אופי ההליך ונסיבות העניין הם כאלה שאין בהם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 1182/99 אליהו הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 49). אך, יש שהקרבה, אופי ההליך ונסיבות העניין, מקימים חשש ממשי למשוא פנים. הבחינה לעולם היא בחינה נסיבתית מגוונת ומדוקדקת (ראו: בג"צ 1622/00 יואב יצחק נ' נשיא בית המשפט העליון ואח', פ"ד נד(2) 54, 64). אין לקבוע בעניין זה כללים גורפים. אמת המידה בדבר "חשש ממשי למשוא פנים" היא אמת מידה אחת. אך, בחינתה היא תמיד בחינה מיוחדת ממקרה למקרה. כל זאת, בשאיפה להגשים את תכליות דיני הפסלות (ראו: ע"א 8743/04 משה בר נר נ' אשר רוט, עו"ד (טרם פורסם)).

 

12.      הוא הדין במצב, כמו המקרה שבפנינו, שבו עורך הדין שנמצא בקרבה עם השופט איננו מופיע בעצמו בפני בית המשפט, אלא, מופיע עורך דין אחר מאותו משרד. גם במצב כזה יש לבחון אם כלל הנסיבות מקימות חשש ממשי למשוא פנים. אין לומר כי במצב כזה אין עילת פסלות כי הקרבה מנוטרלת באי הופעת עורך הדין שיש לו קרבה. כן אין לומר כי מצב כזה זהה למצב שבו עורך הדין שיש לו קרבה לבית המשפט מופיע בעצמו בפני בית המשפט. יש לבחון כל קרבה כאמור ונסיבותיה. מהות, אופי ומידת הקרבה משפיעים על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים במצב המתואר. מהות ומידת המעורבות של עורך הדין שיש לו קרבה לבית המשפט בהליכים בפני בית המשפט משפיעים אף הם על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים. ככל שמעורבותו של עורך הדין שיש לו קרבה, בהליכים בפני בית המשפט או בהליכים קשורים, היא רבה יותר, כך מתעצם החשש למשוא פנים. גם מעמדו של עורך הדין האמור במשרד עורכי הדין המייצג את בעל הדין בפני בית המשפט הוא נסיבה שיש לה השלכה על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים. לא הרי שותף בכיר במשרד עורכי הדין כהרי עורך דין מתחיל במשרד. לשותף בכיר יכול להיות אינטרס ממשי, כספי או אחר, בתוצאות ההליך שבו מופיע עורך דין ממשרדו. ככל שיש אינטרס ממשי כאמור, וככל שעוצמתו של האינטרס היא רבה יותר, עלולה הקרבה בין עורך הדין ובין בית המשפט להביא לפסילתו של בית המשפט גם אם עורך הדין איננו מופיע בעצמו בפני בית המשפט, אלא, מופיע עורך דין אחר מאותו משרד עורכי דין. אלה הן רק מקצת הנסיבות שיש בהן כדי להשליך על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים במצב המתואר. קשת הנסיבות היא רחבה ומגוונת. בכל מקרה יש לבחון את מכלול הנסיבות הרלבנטיות.

 

13.      במקרה דנן, לפי החומר שבפנינו, נראה כי קיימים יחסים חברתיים בין בית המשפט ובין עורך הדין בית און. כמו כן, על פי הנטען, עורך הדין בית און מייצג את בנה של השופטת דותן בהליכים משפטיים אחרים. בנוסף, בית המשפט ציין, הן בהחלטתו והן בתגובתו, כי על רקע הקרבה האמורה, לא מופיע עורך הדין בית און בעצמו בפני בית המשפט בהליכים משפטיים. כן קבע בית המשפט כי אילו הופיע בפניו עורך הדין בית און בעצמו בהליכי הבר"ע, הוא היה פוסל את עצמו. לאור האמור, וכפי שעולה מהחלטת בית המשפט עצמו ומתגובתו, נראה כי יחסי הקרבה בין בית המשפט ובין עורך הדין בית און הם יחסי קרבה ממשית המקימים חשש ממשי למשוא פנים. כך, שנקודת המוצא שבפנינו, שאין עליה חולקים, היא זו שקיימת עילת פסלות אילו הופיע עו"ד בית און בעצמו בפני בית המשפט. השאלה היא, האם העובדה כי עורך דין בית און איננו מופיע בעצמו בפני בית המשפט, אלא, מופיע עורך דין אחר ממשרדו, יש בה כדי לנטרל את עילת הפסלות.

 

14.      תשובתי על כך, בנסיבות המקרה שבפנינו, היא בשלילה. מידת מעורבותו של עורך הדין בית און בהליכי הבר"ע הנדונים בפני בית המשפט היא מהותית. הוא בעצמו ייצג את נרקיס בבית משפט השלום בהליכים שהובילו לפסק הדין, שעיכוב ביצועו נדון כעת בבר"ע בפני השופטת דותן. עורך הדין בית און בעצמו חתום על הבר"ע שהוגשה לבית המשפט המחוזי ונדונה כעת בפני השופטת דותן. כך שהשופטת דותן תצטרך להעריך ולהכריע בטענות המועלות בכתב בית דין מרכזי זה שנכתב על ידי עורך הדין בית און. בנוסף, עורך הדין בית און הוא שותף בכיר במשרד עורכי הדין שמייצג את נרקיס בבר"ע בפני השופטת דותן. לאור מעמדו זה הרי שיש לו אינטרס בשכר הטרחה. שכר הטרחה הרלבנטי במקרה דנן הוא שכר טרחה משמעותי יחסית, ומסתכם ב 500,000 ₪. אמנם, עניינה של הבר"ע הוא בעיכוב ביצוע בלבד, ולא בגוף המחלוקת. יחד עם זאת, גם עיכוב ביצוע כזה יש לו השלכה ישירה על שכר הטרחה. הוא קובע אם שכר הטרחה ישולם מיד או יעוכב. גם החלטה כזו, בנסיבות המקרה שבפנינו, היא החלטה משמעותית.

 

15.      לפיכך, לאור מכלול הנסיבות האמורות והמיוחדות במקרה שבפנינו, נחה דעתי, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. חשוב להדגיש, כי אין משמעות הדברים, כידוע, כי קיים משוא פנים בפועל, אלא, חשש ממשי למשוא פנים. על כן, ראוי הוא כי הבר"ע תועבר לדיון בפני שופט אחר. כן ראויה מסקנה זו מטעמים של מראית פני הצדק. מראית פני הצדק איננה עומדת כטעם בפני עצמו, אך, מצטרפת למכלול השיקולים בדרך למסקנת הפסילה (ראו: ע"א 6269/04 עו"ד שכיב קובטי נ' חג' חבובה (טרם פורסם)). אכן, "בית משפט זה הדגיש לא אחת, שיש חשיבות רבה בהקפדה על מראית פניה של עשיית הצדק, היינו: לא די בכך, לעתים, שהשופט שלם עם עצמו ויודע אל נכון, כי הוא ישקול את הדברים רק לגופם. עליו לתת גם את הדעת להתרשמותו של בעל דין זה או אחר במהלך המשפט או באירועים הסובבים אותו כדי למנוע התרשמות מוטעית וערעור אמונו של בעל דין זה או אחר באובייקטיביות ההחלטית מצד השופט" (ע"פ 184/85 שרעבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1) 446, 447). כן התחזקתי במסקנתי, משום שבית המשפט טרם החל לדון באופן מהותי בבר"ע, והעברתה לשופט אחר לא תעכב את הדיון ולא תפגע בהליכי בית המשפט ובעלי הדין.

 

           הערעור נתקבל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

   

           ניתן היום‏, כ"ב חשוון, תשס"ו (24.11.05).        

                                                                                                        

                                                                                                ה נ ש י א

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   05063320_A06.doc

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 
 
Hit Counter