מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 
ישיבה מיום 03/09/02

פרוטוקול דיון קודם

בבית משפט השלום בירושלים                                                                              א 007753/00

תאריך: 03/09/02

בפני: כב' השופט יצחק מילנוב

בעניין:

עו"ד דניאל אברהם התובע/ת/ים

נגד

1. אכרם משולם

2 . אכרם יורם

3 . מדינת ישראל הנתבע/ת/ים

פרוטוקול

ישיבה מיום 03 בספטמבר 2002 (כ"ו באלול תשס"ב) בשעה 13:25 (באולם)

נוכחים:

ב"כ התובע/ת/ים : עו"ד ע' האוזנר והתובע

ב"כ הנתבע/ת/ים 1, 2 : עו"ד ע' שרגיל

ב"כ הנתבע/ת/ים 3 : עו"ד מ' מידן

(13:25) ב"כ התובע מסכם:

1. היום הפסיקה מכירה בעילת נזיקין בגלל מעשיו של אדם שגרם שלא כראוי להטלה של עיקול על נכסיו של משהו אחר, מפנה לרע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ פ"ד נד (5) 638 שמסתמך בין היתר על ע"א 243/83 (עירית ירושלים נ' גורדון) פ"ד לט (1) 113.

2. אנו ננסה לראות מה הנזק שקרה כאן שממלא את העילה הנוכחית ואת הדמיון שאני רואה בין גרימת נזק במקרים של לשון הרע שעל הפסיקה שנוגעת אליה אסתמך בהמשך.

3. מה המסר שמעביר עיקול שהוטל ע"י הוצל"פ. אני מבקש להדגיש כי במקרה זה הוטל עיקול על כל נכסי החייב. כלומר מודיעים לכל המוסדות הפיננסיים במדינה, גם לאלה שהחייב קשור אליהם וגם לאלה שהחייב לא קשור אליהם, במקרה זה הוטלו עיקולים רבים במוסדות פיננסיים ופירושו של דבר שכל מוסד פיננסי שהתובע יפנה אליו באיזה ענין ידע שיש לפניו אדם שדגל אדום מתנוסס לפניו. מדובר בעיקול שמשהו שכבר פותחים נגדו הליכי הוצל"פ.

4. במקרה שלנו נפגעו כל שלושת המעגלים שאנו בודקים לגבי החייב. גם המעגל העסקי, גם המעגל המשפחתי וגם המעגל האישי. עסקי פירושו מקשה עליו להתעסק עם בנקים שמקבלים את העיקול ובמיוחד מקשה עליו באותו בנק שהוא מקור ההתעסקות שלו ומקור האשראי שלו.

5. למרבה הצער, שמעות מתפשטות מהר, אין לו סודיות.

6. מאחר שאנו קובעים גם ביחסים של התובע עם הבנק האישי שלו איתו הוא עובד אנו פוגעים לא רק בהשתכרות שלו אלא בכושר ההשתכרות שלו.

7. אנו גם מדברים על כך שמדובר על נותן האשראי בשיקול דעת, אחד השיקולים הוא שיש אדם כזה שכלפיו מוטלים עיקולים, הדבר הזה יפעל גם בעתיד.

8. לגבי המעגל המשפחתי, לגבי זה הוגש תצהירה של הבת לירון שמספר על הפגיעה באמון בני המשפחה, מפני שגם האנשים הקרובים ביותר לאדם, כאשר פתאום מקבלים הודעה מן הבנק על כך שמוטל לפתע מבלי שהם ידעו בכלל שהיקר שלהם נמצא באיזה שהוא קושי כספי, שמעקלים את כל רכושו, מתקבל אצלם הרושם שמשהו לא בסדר, אולי ישנם עוד דברים שהם לא יודעים עליהם, קל וחומר שהדברים גם לוקחים זמן כדי להסדירם.

9. במעגל האישי, אנו מדברים בהתאם לתצהירו של התובע על חולה נפש שבמחלתו הוא לקה זמן לא רב לפני האירועים נשוא תביעה זו ופגיעה בו יש בה סכנה של פגיעה בטוח הקצר ובטוח הארוך.

10. לענין גובה הנזק:

הסכום שנתבע היה 80,000 ₪ והסכום הזה אינו מופרז לאור הפסיקה. מפנה לת"א (מחוזי ירושלים) 571/94 ענבר סהר נ' מעריב דינים כ"ו (4) 603, שם נפסקו 250,000 ₪.

11. ע"א (מחוזי תל-אביב) 1145/95 יוסף קליין נ' שמעון אמסלם, דינים כ"ו (8) 357 שם נפסקו 150,000 בבית משפט השלום. המחוזי אישר את הסכום ואמר שהסכום צנוע ולא הוסיף.

12. מקרה 3 הוא תיק בו אני הופעתי, ת"א (מחוזי ירושלים) 641/92 אלישע קמרון נ' הרשל דינים לב (1) 445 שם נפסק על נזק לא ממוני סכום של 80,000. פסק הדין הזה אושר בבית המשפט העליון בע"א 2790/93 פ"ד נד (3) 812 הנושא שם היה החלק הלא ממוני של זכויות יוצרים.

13. פסק דין 4 זה פסק דין שהופעתי בו ולא פורסם, מפי כב' השופט זילברטל בשבתו כבית משפט השלום, ת"א (שלום ירושלים) 14451/93 אלון תמיר נ' רשות השידור.

14. ברור לנו גם שהתנהגותו של המזיק יש לה שיקול בקביעת גובה הפיצויים בגלל שבמקרה של התנהגות חמורה של המזיק אנו נשקול הטלה של פיצויים מוגברים ולמטרה הזאת מפנה לאנגלרד יסודות האחריות בנזיקין תורת הנזיקין הכללית, טדסקי עורך ס' 344 מבקש להוסיף לכך את פ"ד שמפנים לנקודה זאת גם קליין ואקינון, בכולם נשקלה התנהגות המזיק.

15. ועכשיו ננסה למלא עקרון זה בתוכן. ונראה מה גורם להגברת סכום הפיצויים.

16. אני הייתי אומר ומדגיש את ענין הפגישה שהיתה בין הנתבע 2 לבין התובע 4 ימים לפני הטלת העיקולים ביום 13/04/00 לפי נספח י"ט לתצהיר התובע ששם הרי הוסברו לאותו הנתבע בפרטי פרטיו גם הענין גם העובדה שהתובע אין לו נגיעה לחובותיה של רגינה צין ואף על פי שזמן כל כך קצר לפני הטלת עיקולים רץ זה להטיל את הנזק, מביאה לדעתי לחומרה מיוחדת בהתנהגותו מה גם שאני מבקש מבית המשפט לקבל את גרסת התובע בתצהירו עליה לא נחקר, שבאותו מעמד אותו הנתבע דווקא הסכים לבטל את העיקולים, סליחה להסכים שלא יוטלו עיקולים ולבטל את ההליכים, הנתבע בתצהירו אומר שאכן היתה הסכמה אבל ההסכמה היתה שהתובע דווקא ישלם את סכום ההוצאה לפועל ועל זה אני אומר שבמקרה כזה אילו היתה נכונה גרסתו של הנתבע שהתובע באמת הסכים לסלק את חובו קל וחומר שלא צריך היה להטיל עיקולים בהוצאה לפועל שהרי הסכים לסלק את חובו מחוץ לכותלי ההוצאה לפועל. אפילו אם היינו מאמינים לגרסתו זו גם אז אסור היה לו בשום פנים ללכת ולהטיל את העיקולים.

17. מפנה לרע"א 1565/95 סחר בשירותי ים, מפנה לע' 660 ב' ו-ג' שם נאמר במפורש שמי שהטילו עליו עיקול שלא כדין מה שהוא צריך לעשות זה לפנות לצד השני להסדרת העניין בהסכמה.

18. עוד אני מבקש להתחשב בחומרת התנהגותו של אותו הנתבע בדברים שאינם אמת שהוא אמר בתצהירו הוא חזר מספר פעמים כפי שמופיע בפרוטוקול אצלנו בתצהירו על כך שהוא כביכול טעה משום שהוא חשב שהתובע היה מנהל עיזבון כביכול, כשהוא נשאל מאין לו הדבר הוא לא יכול היה להשיב מכיוון שכל מסמך עליו הוא הסתמך התברר שהתובע מופיע בו לא כמנהל עיזבון, לכן לא מדובר כאן במשהו שיקרי אלא במשהו שחוזר לפחות 5 פעמים בתצהירו של הנתבע.

19. גם בבית המשפט למרבה הצער, גרסת הנתבע 2 לא הייתה אמת. והוא למשל שינה הפעם את גרסת ההסכמה והפעם הוא טוען שהתובע הסכים לשלם חלק מהחוב. גרסה שגם היא אינה מתקבלת כאמת, כמובן שגם היא לא הייתה מצדיקה. גם היא לא הייתה אמת.

20. אבקש להתחשב גם בזדוניות התנהגות של הנתבע 2. גם הוגשו תצהירים בהוצל"פ, גם התובע נפגש אתו, אחרי כל זה הוא הולך ועושה בדיוק ההפך.

21. לגבי הנתבע 1, לא הועלתה אמנם טענה של ניתוק בין הנתבע 2 לבין הנתבע 1 אבל ברור שהנתבע 2 היה שלוחו של הנתבע 1, הנתבע 1 לא הביא שום תצהיר ואין ואנו סבורים כי הנתבע 1 נושא באחריות הנתבע 2.

22. לעניין אחריות הנתבעת 3 (המדינה):

חובת המדינה למנוע מעשה זדוני ואף עבריני המבוצע ע"י צד שלישי שניתן לצפות אותו מפנה לע"א 3510/99 ראובן ולאס נ' אגד פ"ד נה (5) 826 חובת הזינוק המוסרית של המדינה היא כאחראית על מאגר מסמכים של ההוצל"פ ובנוסף כרשות שלטונית שתיידע כח להטיל עיקולים על רכושו של אדם ותוך כדי כך לפגוע בו פגיעות שיכולות להיות מנוגדות לחוק כב' האדם וחירותו.

22. לענין חובת הזהות הקונקרטית, התיקון לחוק ההוצל"פ שאפשר הוצאה לפועל של שטרות כאילו היו פסקי דין, הפך שטרות לפסק דין על תנאי, מפנה לספרו של בר אופיר הוצאה לפועל, מהדורה 5, 540, 541 ומפנה לפסק דין של השופט בר אופיר בבר"א (מחוזי תל-אביב) 1467/02 כבישי נ' פז חברת נפט בע"מ למיטב ידיעתי לא פורסם. מדגיש את חשיבותה של האזהרה שהופכת את פיסת הנייר לפסק דין בניגוד לאמת רשום במחשב ההוצאה לפועל כאילו התנאי התמלא וזאת עקב רשלנות המדינה שפרטים אנו איננו יודעים עקב הרשלנות בשעת הרישום בעדכון פרטי התיק במחשב. יש חוסר מוחלט בפרטים, לא מי עדכן, מר רביב רמז שהזוכה יתכן שהוא אחראי לפרטים, ואנו לא יכולים לדעת אם זה שחזור של תיק מרמת גן שהלך לאיבוד.

23. אני הפנתי בשעתו לנזק הראייתי, ואני רוצה להדגיש שהנזק הראייתי שתי פנים לו.

24. מפנה לסעיף 79(א) לחוק ההוצל"פ ומפנה גם לסעיף שלפיו פעלה המדינה לדברי מר רביב בתיק זה והוא תקנות ההוצל"פ (העברת פרטים ממערכת המיקום) הוראת שעה תשל"ב 1992 שם נאמר שצריך לסלק ממערכת המיכון פרטים של תיק שבתוך שנתיים לא בוצעה בו פעולה, לפי פרטי התיק שנתיים לא בוצעה בו פעולה והנתבע 2 מאשר שלא בוצעה פעולה.

25. הדבר האחרון שאני אעסוק בו זה שהתובע יכול היה או צריך היה לעשות משהו כדי לשנות את ההוראה.

26. התובע פנה גם להוצל"פ, הוא לא יכול ולא צריך היה לנחש שראש ההוצאה לפועל התעלם מהחומר שהיה בפניו, הוא לא צריך היה להגיש ערעור על ההחלטה כל עוד מדובר בענין של אי הגשה כבייכול של האזהרה במועד ואת זה הוא חשב לדעתי בצדק שהוא יכול לטעון בבית המשפט בהרצליה לשם הועבר התיק.

27. אין חשיבות שבערעור שמתחיל בנחיתות ממילא, טענותיו יהיו טובות יותר מאשר בבית המשפט הזה בו אנו נמצאים היום.

28. בקשר לטענה שהתובע כביכול צריך היה לבקש את שחזורו של התיק הרי שכאשר הנקודה המרכזית כאן בשאלה האם קיבל אזהרה בחלק מסוים הרי טענתו לשחזור תיק שטענו בניגוד לרישומי המחשב כאשר מן הצד השני עומד אדם שמתנגד לטענותיו למרות שהדברים מוסברים לו היטב הרי שהסיכוי בשחזור כזה הוא נמוך ביותר ובכל מקרה כפי שכבר אמרתי התובע מילא את המוטל עליו.

29. אני מבקש לחייב את הנתבעים הדדית בתשלום הפיצוי הנתבע בשלמותו כשהנתבעים 1, 2 אני מבקש לחייב באופן מוגבר ומבקש שיפסקו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15%.

(14:03) ב"כ הנתבעים 1, 2 מסכם:

1. מעשה באדם שהבחין בשלהבת קטנטנה בפינת ביתו הבית האיש בשלבת בשיויון נפש ולא עשה מאומה כדי לחנוק אותה בליבה לא באמצעות דריכה בכף רגלו או כיסוייה בחפץ או שפיכת כוסית מים, בכך התפתחה השלהבת הקטנה לאש גדולה עד שכילתה את ביתו.

ספק האיש את ראשו בכפות ידיו וזעק חרב עלי עולמי. ומן המשל הנמשל. התובענה שלפנינו לא היתה צריכה להגיע ולבוא לעולם.

2. בשנת 1980 קיבל התובע אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ובה מופיע שמו תחת התואר מנהל עזבון המנוחה רגינה בינן. התובע שלטענתו כלל לא היה מנהל העזבון, לא טרח להפנות שימת לב לשכת ההוצאה לפועל ו/או הזוכה וב"כ ביחס לטעות בע' 8 ש' 18-17 לפרוטוקול מאשר התובע אני לא הייתי מנהל העזבון של המנוחה ואני לא שיניתי כי זה לא היה חשוב. בעקבות השינוי של השם משנת 1980 לא עשיתי כלום.

3. ממה נפשך, בשנת 1980 הכל שריר וקיים, התיק נמצא, התיק לא נגנז, לא אבד, הלך התובע שהוא עו"ד והניח קורה עבה וגדולה הן בפני המדינה, מה שנקרא לשכת ההוצל"פ והן בפני הנתבעים תוך שהוא נותן להם להבין שהוא אכן בעל דברים בתיק. ומכאן הדרך לטעות אליה נתפס הנתבע 2 בהמשך כאשר פעל אישית כנגד התובע קצרה הדרך.

4. בחקירתו בבית משפט נכבד זה, התברר כי הנתבע 2 שהוא אולי פרופסור בתחום האנרגיה, כהדיוט מושלם שאין לו שמץ מושג בתחום ההוצל"פ והוא סבר כי אכן התובע הוא בעל דין בתיק. אבל לכך הייתי רוצה להוסיף עוד תרומה של התובע לסיפור, בניגוד לתיאור הנזק המופלג בכתב התביעה, משרה התובע עמימות ביחס למעמדו ומצבו ביחס למעמדו בסוגיה. במכתבו (נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של התובע מיום 29/05/81) הוא מנהל מו"מ לפשרה בתיק ההוצל"פ, יותר מכך במכתב הוא מתייחס בתואר מרשתי, ביחס לחייבת כשהוא מנהל מו"מ 4 שנים לאחר שהחייבת נפטרה, כאשר ברור שהוא לא פועל על פי יפוי כח באותו מעמד, אבל החמור מכל לתצהיר עדותו הראשית צורפו פרטת העזבון של החייבת (נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של התובע) ודו"ח סופי של העזבון (נספח ה) כאשר בנספח ה אין זכר לחוב נשוא תיק ההוצל"פ למרות שהוא לא שולם ולמרות שהחוב עצמו חלול.

5. התובע הודה ואישר שלא הוגשה שום הוראה למתן הוראות ביחס לכספים שהוחזקו על ידי מנהל העזבון לצורך תשלום החוב, משמע בידי התובע ו/או מנהל העזבון ששניהם מאותו משרד מערכת היחסים בין שניהם עד הרגע לא ברורה, היה הכסף שנועד לתשלום החוב. הסכום הזה נעלם.

6. לכן, היה מקום לפחות משורת ההגיון, לבוא בטרוניה אל התובע ולבקש ממנו להעביר את הכספים, כל התביעה הזאת לא היתה באה לעולם אילו הכספים היו מופקדים בקופת בית המשפט ו/או משולמים לזוכה.

7. התובע לא טרח לעשות זאת. ולכן אני חושב שמי שהביא על עצמו את כל אי הנעימות לרבות הבאת הנתבעים 1, 2 לכלל טעות הוא התובע עצמו.

8. אני אישית אלמלא נושא ההתיישנות הייתי בהחלט נוקט בהליך נכון כדי לנסות לאתר את הכסף ולגבות אותו.

9. אין ספק שמדובר פה במעשה או מחדל חמור שהתובע לא נתן לו שום הסברים מניחים את הדעת בענין החוב עצמו.

10. הנזק:

א. לא הוגשו לבית המשפט הנכבד כל קבלות ו/או אסמכתאות ו/או חוות דעת מומחים (כמתחייב מהמצב הרפואי לו טוען התובע) ביחס לנזקים שנגרמו לו בעקבות הארועים נשוא התביעה.

ב. הקטנת הנזק. התובע אישר שעובדת חידוש ההליכים נגדו היתה ב-10/99 הוא לא פנה בצו שיפוטי לעצירת ההליכים אלא בחודש 05/00. כעורך דין היה עליו לדעת שראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לעקב הליכים וכי ערכאה מוסמכת היא בית המשפט אליו כאמור לא פנה אלא באחור ניכר, אילו עשה כן לא היו מוטלים העיקולים.

הליך של השהיית הליכים בו נקט התובע אינו הליך מתאים על אחת כמה וכמה כאשר ראש ההוצאה לפועל לא נעתר מידית לבקשה.

11. לסיכום, נראה לי עם כל הכבוד, שבנסיבות המסוימות של מקרה זה, וחרף הטעות וחרף אי הנעימות שאין לי שום ספק שהם מנת חלקו של התובע, תרומתו לגרימתם ויכולתו א-פריאורית למונעם מביאים למסקנה ולתוצאה שלדעתי אין הוא ראוי לפיצוי ודין תביעתו שתדחה תוך חיובו בהוצאות הנתבעים.

(14:20) ב"כ הנתבעת 3:

1. בקליפת אגוז עוסקת התביעה מבחינתם של הנתבעים 1, 2 במסגרת תיק ההוצל"פ שיצרו מצב בו נדרש התובע להתמודד.

2. התובע שהעיד על עצמו שעשה גדולות ונצורות שהינו עו"ד במקצועו לא השכיל לדאוג לעניניו הוא, ובניגוד לנטען על ידו על אופיו התרשל.

3. המדינה לא תכביד על בית המשפט ותטען מעבר לטענות שנטענו על ידיד הנתבעים 1, 2 בקשר לדחיית התביעה ותתמקד בהיבטים הנוגעים לה אולם נעלה נקודות שעולות מהתביעה עצמה.

4. ראשית לא ברור ענין מעמדו של התובע, לכאורה עולה שהתובע שימש כממלא מקום לעו"ד אחר אבל הוא לא הביא כל ראיה בנקודה זו ולו מאת עו"ד לוי ונקודה זו צריכה לשמש לו כרועץ. לא ברור מה היה מעמדו של התובע שהמנוחה היתה מרשתו באותם שלבים.

5. בקשר לשיק שהעביר התובע לפירעון החוב, על פי הנתבע 1 כעולה מנספחים ט' - י' לתביעה, השיק היה אישי כך גם מנספח י"א לתביעה בו הנתבע 2 ממשיך לטעון כנגד התובע במסמך לראש ההוצאה לפועל שהתובע הוא החייב כלפי הזוכה וכך גם בנספח ט"ז לתביעה.

6. לפי נספח ט"ז כותב התובע שהוא לא יודע מי הוציא את השיק ומסתמך על אופיו והרגלו לפיהם לא יתכן שנוצרו כל כך הרבה תקלות בטיפול בתיק אלא שהכל נעשה לשיטתו במסגרת יד נעלמה שרודפת אותו בתיק.

7. מהנספחים האמורים עולה אי בהירות ואי הבנות רבות לגבי התובע שלא פעל כשורה לביטול שמו ששורבב כטענתו כחייב בתיק.

8. למדינה מסקנה נוספת שעולה באופן וודאי מתוך הבנת הפעולות של לשכת ההוצאה לפועל כפי שתוארו בתצהירים שהוגשו מטעמם לפיהם אין דבר כדי לקשורה לעסקי התובע.

9. אין חולק כי לשכת ההוצל"פ פועלת על פי הדינים הקובעים את הנתיבים בהם היא תלך. היא לא מוסמכת ליצור יש מאין חייבים בתיק והיא לא מוסמכת לסלק נתונים ללא הוראת חיקוק המסדירה זאת. וככל רשות פעולותיה מוחזקות כתקינות עד אשר יוכח אחרת.

10. לשכת ההוצאה לפועל נזונה מהזוכה שמציין את פרטי החייב בתיק. היא לא צד בהליכי הגביה ואין לה אינטרס לצד זה או אחר. ועל כן על התובע למצוא תרופה בענינו אצל נתבעים 1, 2 בלבד.

11. משמסמכי היסוד לא נמצאו בתיקים בשל השריפה ככל הנראה שארעה בלשכה ברמת גן, אבל אין מידע ברור על כך, הרי המסמכים שנמצאים בתיק כיום הם מסמכים שהצדדים צרפו אותם אל התיק.

12. ממצאי המדינה העלו ואלה לא נסתרו, כי מסמכי היסוד בתיק לא בוערו אלא אבדו ולא אותרו ו/או נשרפו. כפי שהוכח המסמכים לא הושמדו ועל כן כל טענות התובע בקשר להשמדה יזומה מתוכננת ושיטתית של מסמכים תיקי ההוצל"פ בכלל ובתיק הנוגע לתביעה בפרט בטעות יסודם.

13. על כך יש להוסיף את העובדה שהתובע אף אינו שולל אותה, שהיה מודע לנגיעה שיש לו לענין בו עסק התיק. בענין זה נדגיש כי הוא אף ערך משא ומתן עם הנתבע 2 על מנת לסגור את התיק. להבדיל ממחיקת שמו בדרך החוקית. המחדל הזה של התובע גדול מאוד ומחריף לאור העובדה שהוא טוען על עצמו שהוא מסודר, מדוייק וצנטרליסט תכונות שהיו צריכות להובילו לפעול באופן שיטתי לסילוק שמו מהמערכת. התובע אף העיד בע' 9 לפרוטוקול ש' 18-16 שהוא התעסק בהוצאה לפועל במסגרת עיסוקו כעו"ד והיה מודע למשמעות אי נקיטתו בהליכים כלשהם.

14. משכך, לא רק רשלנות היתה דרכו של התובע, אלא למעשה הטיעונים שלו סותרים זה את זה. דבר שמשליך על מהימנות טענותיו ועל בסיס תביעתו.

15. התובע טוען כי לאור תקנה 126(ו) לתקנות ההוצל"פ סילוק פרטי תיק ממערכת המיכון יביא להפסקת כל ההליכים שיוכל בהם. ואולם התובע שוכח כי ראשית התקנה בתקנה 126(א) לפיה בהעדר פעילות בתיק רשאי, והדגש על רשאי, ראש ההוצאה לפועל להורות על העברת פרטי התיק למאגר גניזה מהלך שמוביל ליתר תקנות המשנה בתקנה עצמה.

16. משכך, סגירת התיק היתה פעולה מנהלית ולא ויתור על המשך ההליכים מצד הזוכה.

17. למעשה תוקף התובע בתביעתו החלטות שיפוטיות של ראשי ההוצאה לפועל, תקיפה של החלטות כאלה עליה להעשות במסגרת ערעור. התובע אינו יכול להפרע מראש ההוצאה לפועל בתביעת נזיקין בשל סעיף 73(א) לחוק ההוצאה לפועל ומשכך גם המדינה אינה אחראית בנזיקין בגין מעשהו השיפוטי של ראש ההוצאה לפועל. בענין זה אני מגישה אסמכתאות רע"א 2828/01 פרידמן נ' מדינת ישראל ואח' בר"ע (מחוזי ירושלים) 2315/00 מדינת ישראל נ' פרידמן ואח' בש"א (שלום חדרה) 874/02 יורשי המנוח השופט הומינר ואח' נ' אייל דש בע"מ ואח'.

18. מעורבותה של המדינה בנוגע להליכים לאכיפת החיובים מתמצא במקרה דנן ברמה של הסדר כללי מעין פיקוח כללי ולא כגורם שיש לו אינטרס. גם עילה נגד המדינה בגין אי התקנת תקנות מספיקות או נוספות או אחרות מבוססת על טעות שמניח התובע כאמור לעיל משכך לטענת המדינה במקרה דנן אין להטיל עליה חובת זהירות מושגית. השאלה של אחריות בנזיקין של לשכת ההוצל"פ בגין תפקוד לקוי כפי שטוען לה התובע, היא שאלה טיפוסית של אחריות רשויות ציבור שמבטאת את המשקל המיוחד של שיקולי אי ההתערבות. במקרה דנן המדינה אינה חבה חובת אחריות נזיקית משאין יחסי שכנות וקרבה בינה ובין התובע. מפנה להילכת לוי ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי פ"ד מח (3), 45, 84 בית המשפט קובע שאינו סבור שמעצם העובדה שהמדינה מטפלת בנושא מסויים נוצרים יחסי קרבה היוצרים חובת זהירות בינה לבין הפרטים המצויים בה.

19. במקרה דנן אין כל מערכת יחסים בין הצדדים וישנו ריחוק עניני בין המדינה לבין התובע.

20. הרשלנות המיוחסת למדינה בכתב התביעה היא בעיקרה במחדל בגין אי מציאת מסמכי היסוד וגם ענין זה זכה בפסיקה ליחס מיוחד.

21. מפנה לפסק הדין בענין ד"נ שחאדה נ' חילו כ (4) 617, 625-623

ע"א 492/87 מדינת ישראל נ' סואן פד מב (3), 733. בית המשפט קובע כי אין להעלות על הדעת שהמדינה תהא אחראית בנזיקין על כל מעשה רשלנות או הזנחה של אחד מפקידיה שכן אוצר המדינה לא יוכל לעמוד בחובת ביטוח כזאת של יעלות עובדי המדינה.

22. אפילו אם נאמר שהמדינה נמנעה מלנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הנזק הצפוי הרי מוטלת חובה על התובע שהתגונן מפני האבלה שנגרמה לו על ידי הנתבעים 2-1 בכל האמצעים העומדים לרשותו. ואין המדינה חולשת על נקיטת האמצעים שימנעו את הנזק אותו גרמו הנתבעים 2-1. ובדוואי שאין בידי המדינה מסורים כל האמצעים האלה.

23. בענין הנזק לא ארחיב מעבר למה שחברי, ב"כ הנתבעים 1, 2 טען. אני רק אפנה לת"א (מחוזי ירושלים) 748/95 דורי נ' האוניברסיטה העברית תקדין מחוזי, בקשר לכך שהנזקים כאן לא בוססו.

24. בנוגע לאשמו של התובע בהעדר הקשר הסיבתי בין המיוחס למדינה לבין הנזקים, אני רוצה להפנות לע"א 21/80 פליישר נ' לקטוש פ"ד לו (3) 617 בנסיבות הענין שבפנינו המעורבות של המדינה אם היתה כזאת, היא לכל היותר כעובדת רקע כפי שעולה מפסק הדין פליישר, שאין בה להשפיע על התעבות הנזקים.

25. באשר לאשם המכריע של הנתבעים 1, 2 אבקש להפנות לתצהיר הנתבע 2 סעיפים 17, 19-22 לפיהם עולה שהנתבעים 1-2 השאירו את שמו של התובע כחייב בלשכת ההוצל"פ מכיון שחשבו שניתן להפרע רק ממנו, כך גם מעדותו של הנתבע 2 בע' 14 ש' 2.

26. לענין אי הקטנת הנזק ע"י התובע, אנו נבקש לחזור בקצרה על הטענה שהועלתה כבר בכתב ההגנה, ולכן גם לא נרחיב, שלתובע מעת שנודע לו על ההליך, לאור החזקה שקבועה בסעיף 79(א) בחוק ההוצל"פ, היתה הדרך לפעול ולסתור אותה בפניה אל ערכאות הערעור. משהעיד הנתבע 2 כי אין בידיו כל אישור מסירה בע' 14 ש' 4-3 לפרוטוקול, נקל היה בידו לסתור חזקה זו.

27. התובע כמובן יכל לנקוט בהליך ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל גם כנגד ההחלטה האחרונה מיום 02/04/00 ובכך היה מתייתר הדיון בפנינו והיה מתקיים ההליך הנכון.

28. לענין דוטרינת הנזק הראייתי, המדינה סבורה שלא בוססה על תשתית למתן פיצוי על פיה משלא הוכח שהמסמכים הושמדו בכוונה והעדרם אינו אף פרי רשלנות של המדינה בשל השריפה שארעה. מפנה לע"א 6160/99 דרוקמן נ' לניאדו פ"ד נה (3), 117 שם הוא שרה בעיון השאלה אל מי הועבר נטל השכנע שאי המצאות מסמכים אינו נובע באשמת מוסד רפואי.

29. המדינה טוענת כי בפיצוי בגין נזק ראייתי לא ניתן לפצות כשלא הוכח בשיעור מאזן ההסתברות לפחות שישנו קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק הסופי.

30. מעת שאישרו הנתבעים 1, 2 את אחריותם לצירוף התובע שלא כדין, הרי שנותק הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לתובע. יתרה מזו, לא הוכח בנסיבות של המקרה דנן, כי ההתרשלות שמיוחסת למדינה גרמה לנזק הראייתי שלא מאפשר לתובע להוכיח את שיעור הנזק שנגרם באשמה של המדינה. מפנה בענין זה לע"א 6643/95 יהונתן כהן נ' קופ"ח תקדין עליון 99 (2).

31. אנו רוצים לסכם ולומר שבעצם לא נמצא שום דבר שקושר את ההוצל"פ מעיקול החשבונות והוצאות התובע.

32. ההוספה של שמו של התובע היתה מעשה מכוון של הנתבעים 1, 2. התובע גם לא מכחיש שלא היה מדובר בשיק שלו אלא אומר בלשון רפה ומתחמק מהאפשרות שהמדובר היה בשיק שלו הגם שלכאורה נמצא מעזבונה של הגב' זכרונה לברכה.

33. בשעה שנתבעים 1, 2, הודו שהוסיפו את שמו של התובע כחייב, והתובע ציפה וידע שננקטים הליכים נגדו, ולא פעל מספיק לסלק את שמו, נותק הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין הקשר של לשכת ההוצאה לפועל. בענין זה אובדן התיק לא מעלה ולא מוריד וכך גם שאלת סילוק פרטי התיק מהמערכת.

34. התובע כשל אבל כישלונו לא יועיל לו בתביעה שלו נגד המדינה.

35. מבקשת לדחות את התביעה נגד המדינה.

(14:59) ב"כ התובע משיב:

1. הטענה היא טענה נגד מעשה של המדינה ולא נגד מחדל.

1.1 צירוף שם התובע.

1.2 רישום כאילו קיבל אזהרה.

2. שני אלה עשתה אותם המדינה ולא ראש ההוצאה לפועל וזאת לא היתה החלטה שיפוטית להכניס אותם. אבל ההחלטה שלהם היתה גורם שאין בילתו.

3. מרגע זה ואילך הרי שהתנהגותם של הנתבעים 1, 2 היתה ניתנת לצפיה ע"י המדינה משום שבהליכי ההוצל"פ לצערנו ייתכנו בהחלט מעשים של ניצול לרעה, ואם אין במערכת אמצעי הגנה כנגד זה שיוספו שמות של חייבים שאינם חייבים ושנוסף על זה עוד ירשם כאילו קיבלו אזהרה לפני שנים רבות, די בכך להטלת האחריות. לענין הנזק הראייתי, העיקר הוא שאין לנו בכלל רישומים שאומרים האם התיק שוחזר, מהו מקורו של התיק, האם באמת הנתבעים 1, 2 היתה להם יד בשחזורו של התיק, בכך אין לנו שום בעיה, הדבר פגע במעמדו של התובע בתיק ההוצל"פ והוא פוגע בו גם עכשיו, ומכאן הטענה לנזק ראייתי.

4. המדינה גם לא עמדה על חובתה לנסות ברצינות לאתר את התיקים משנתברר שיש בעיה, מפנה לע' 16 ש' 10-1. אנו לא יודעים אפילו מי העובדים שניסו לאתר את התיק המקורי, אנו לא יודעים איפה הם ניסו ואנו לא יודעים למה נכשלו. גם בכך יש רשלנות שגרמה לנזק ראייתי, בניגוד לדברי ב"כ המאשימה, אנו לא יודעים אם התיק במקורו הושמד, ע' 16 ש' 10-9.

5. ההוראות בתקנות ההוצאה לפועל שהפנתי אליהם מדברות על חובה לסלק את הנתונים מהמאגר אם לא ננקטה פעולה בתוך שנתיים, החובה הזו לא מולאה על ידי המאשימה ואין הוראה כזו לקיים את הדין, מפנה לע' 16 ש' 26-25.

6. לגבי הטענות כנגד התובע, אני טוען שנטען דבר והיפוכו כי אותו מר רביב, טען בע' 2 ס' 12 לתצהירו שהתובע "מיהר" מדי בפנייתו כאן והיה צריך דווקא למצות הליכים אחרים לפני שיפנה כאן, ואילו ב"כ שני קבוצות הנתבעים טענו שהתובע פעל דווקא לאט מדי והיה צריך לעשות פעולות נוספות, אין אני יכול להבין מהם פעולות נוספות שהרי התובע פנה דוקא לראש ההוצאה לפועל בתל-אביב כשעבר התיק להרצליה מיד פנה גם לראש ההוצאה לפועל בהרצליה, פנה גם לנתבע 2 בעצמו, ואפילו שכר עו"ד שייצג אותו בהוצאה לפועל כך שהטענות שהתובע לא עשה די ושהתובע צריך היה עוד לצפות מראש שהוא צריך ללכת לערעור או לתקן שגיאות שעשה הנתבע 1, גם את זה צריך התובע לעשות?

7. לענין הטענה שצריך היה לתקן את שמו של התובע בהוצל"פ מלתכחילה הרי שזה לא קשור בנזקו של התובע. לקחו את אותו מנהל עזבון והפכו אותו לחייב בתיק.

8. לא נכון מה שנאמר על ידי הנתבעים 1, 2. החוב מופיע בסעיף י(6) לתיקי העזבון על סך 8,411 ₪.

9. טוענת ב"כ המדינה שהלשכה נזונה מהזוכה, אבל אסור לקבל מן הזוכה לבדו כפי שטען מר רביב בעדותו בבית המשפט שחזור התיק מבלי שאפשר יהיה לקבל אימות לכך ומבלי שאפשר יהיה לקבל את תגובת הצד השני.

10. לגבי הטענה שהתובע ניהל מו"מ במקום למחוק את שמו זה לא נכון מכיון שעשה גם את זה וגם את זה.

החלטה

1. לשימוע פסק הדין ביום 14/11/02 בשעה 13:00.

2. המזכירות תרשום את התיק וחזירו אלי לכתיבת פסק הדין.

3. ניתנה היום, כ"ו באלול תשס"ב (3 בספטמבר 2002) בשעה 15:16 במעמד הנוכחים.

יצחק מילנוב, שופט

007753/00א 130 גלית טובינה

 

 
 
Hit Counter