החלטה

 

1.         הנאשמים הם עמותה ומנהליה שהואשמו באי העברת ניכויים למס הכנסה. הסניגור מבקש למחוק את כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק.

            לדעתו אין שוני בין המקרה שבפני ובין ענין התזמורת הסימפונית ומנהליה, שנכשלו בין היתר במעשים דומים ובהיקף כספי גדול בהרבה, ולמרות זאת החליט היועץ המשפטי לממשלה להפסיק את ההליכים נגדם. עוד הפנה לת.פ. 5524/03 מבימ"ש השלום בירושלים, שם החליט כב' סגן הנשיא י. צור לזכות את הנאשמים, עמותה ומנהליה שהנחילו תורה בבי"ס ממ"ד בחברון, בגין אי העברת ניכויים, בשל קביעתו כי המנהל לשעבר הוכיח את טענת ההגנה לפי ס' 224 א' (2) לפקודת מס הכנסה, היינו כי נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירה, והזכיר בהכרעת הדין (פיסקה 10) את הדמיון בין המקרה שבפניו ופרשת התזמורת הסימפונית.

            יודגש שכב' השופט צור לא ביסס את הכרעת דינו על ההחלטה בענין התזמורת הסימפונית ורק הזכירה אגב אורחא. ממילא אין לראותה כאסמכתא לעניננו, בו אני מתבקש לקבוע שעקב הגנה מן הצדק ראוי למחוק את כתב האישום.

 

2.         לא אאריך בענין מהות ההגנה מן הצדק הואיל וכיום ידוע לכל בר בי רב דחד יומא כי מדובר בהגנה השמורה למקרים חריגים ביותר, בהם הנפש סולדת מהתנהגות הרשויות והאפליה זועקת לתיקון. האם זה המקרה שבפני?

 

3.         ראשית לתשתית העובדתית. בסיכומיו בע"פ טען הסניגור כי העמותה נקלעה לקשיים כספיים עקב אי העברת תקציבים מובטחים ומנהליה, שעבדו בהתנדבות, לא יכלו להעביר את הניכויים. התובע בתשובתו בע"פ ציין כי הוא מוכן להניח שהנאשמים פעלו בהתנדבות ולא הכחיש כי העמותה נקלעה לקשיים כלכליים עקב אי העברת תקציבים מובטחים. לבקשתו קיבל התובע ארכה להשלמת סיכומיו בכתב, אחרי שטען, בתחילת סיכומו בע"פ, כי טענת הסניגור הפתיעה אותו והוא ישיב בכתב והוסיף בתום דבריו: "אבקש זמן כדי להגיש בכתב את סיכומי ולאבחן את החלטת היועץ המשפטי מהמקרה שבפנינו". רק בסיכומיו בכתב טען התובע, לראשונה, כי הנאשמים לא טענו בחקירתם כי אי מימוש הבטחות לתקציבים גרם לאי העברת הניכויים וכי איש מהם לא פרש מרצונו מניהול העמותה כדי להמנע משותפות לעבירת אי העברת הניכויים, וכי הנאשמים לא עשו דבר להסרת המחדלים. מהסניגור נמנע מלהגיב לטענות מאוחרות אלה, שהרי בהחלטתי מ-20/03/05 התרתי לו להגיב רק אם התובע יצרף לסיכומיו את החלטת היועץ המשפטי לממשלה בענין התזמורת הפילהרמונית והוא ירצה להתייחס לנימוקיה. בפועל, התובע, שאישר במהלך הדיון כי החלטת היועץ בנדון מצויה בידיו, לא רק שלא צירפה לסיכומים בכתב, אלא שבכל הסיכום בכתב לא התייחס ולו במילה אחת לנימוקי החלטת היועץ המשפטי ודן רק בנימוקי ת.פ. 5524/03. בכך לא כיבד את דבריו הוא שצוטטו לעיל ושבגינם קיבל אורכה להגשת סיכומים בכתב.

 

4.         מהאמור לעיל מתבקש כי אין להתיר לתובע להעלות בסיכומיו בכתב, טענה עובדתית, שלא בא זכרה בתגובתו בע"פ, היינו שלא הוכח כי אי קיום הבטחות תקציביות הביא את הנאשמים לביצוע העבירות. טענת ההגנה בנדון לא הוכחשה בסיכומיו בע"פ ולדידי היא שרירה וקיימת כשם שאין בפועל מחלוקת על כך שהעמותה קיימת כיום על הנייר בלבד.

 

5.         בפועל, מבחינה משפטית ולצורך ההחלטה בבקשה, אין נפקא מינא אם הטענה הוכחה או לא. דומה כי במדינת חוק שולט העקרון כי החוק שווה לכולם וכולים שוים בפני החוק. שני לו אך במעט הוא העיקרון שהצדק צריך להיראות בהיעשותו.

            פקודת מס הכנסה נושאת לטעמי חטוטרת גדולה על גבה, עוד מזמן המנדט הבריטי. היא מסמיכה את נציב מס הכנסה לפטור בכופר עבריינים שביצעו עבירות כוונה פלילית מסוג פשע. כל ההליך סודי וזהות משלמי הכופר, סכום הכופר, מהות העבירה ונימוקי ההחלטה הם סודיים. מאז קום המדינה ועד עתה עברה פקודת מס הכנסה שינויים לרוב אך הוראות הכופר נותרו בעינן. ראה בנדון את מאמרי: "והוא רחום יכפר עוון", הרבעון לענייני מסים, כרך כ"ד ע' 62 ולא אוסיף.

 

6.         בענין התזמורת הפילהרמונית לא נעשה שימוש בהוראות הכופר אלא היועץ המשפטי לממשלה הפעיל את שיקול דעתו, כראש התביעה, ונמנע מהגשת אישום. יודגש כי איני מהרהר ואיני מערער על החלטת היועץ. חזקה עליו שהחלטתו שקולה, מדודה וראויה ומבוססת על אדני משפט וצדק. כל הדיון לעיל ולהלן מתבסס ומתייחס רק לעמדת נציגו, שבחר שלא להביא בפני את החלטת היועץ, ואף לא הסביר במאומה, למרות הבטחתו, מה השתנה בין מקרה התזמורת והמקרה שבפני.

 

7.         בנסיבות, ממילא אין חשיבות לשאלה אם הנאשמים הוכיחו שאי קיום הבטחה גרם לביצוע עבירתם, שהרי לא ידוע לי ממקור מוסמך מה נימוקיו של היועץ. ברור שאין מקום לחיות  בנדון ממה שהתפרסם בעיתונות ושממנה עולה כי מקרה התזמורת חמור פי כמה ומהרבה בחינות מהמקרה שבפני. לדידי הועלתה טענת איפה ואיפה והתביעה, שבידיה כל המידע הרלבנטי, בחרה שלא לגלותו לי ולמעשה שמרה על זכות השתיקה.

 

8.         במישור האישי והאנושי ניתן להבין את התבצרות התובע אחרי זכות השתיקה ויש לו אילנות גבוהים להיתלות בהם בנדון. כבר מהתנ"ך למדנו כי: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כ"א כ"ג) וכן "חושך אמריו יודע דעת... אוטם שפתיו משכיל" (משלי י"ז כ"ז-כ"ח). עוד שנינו מפי רבן שמעון בן גמליאל כי: "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" (אבות א' י"ז) וכן למדנו כי: "שתיקותא דבבל היינו יחוסא" (קידושין ע"א ב'). משום קוצר השעה לא אאריך בנדון ולא אפרט את הבהרות ופרשנות חז"ל בנדון. הדברים כתובים ולמעיין ינעם.

 

9.         לאור האמור לעיל ניתן אולי להבין את שתיקת התובע במישור האישי שלו. אין להשלים עם שתיקתו כחובש כובע תובע ונציג הציבור. השתיקה, שכמוה כאמירת: "סמוך", היתה יאה אולי לפלמ"חניק, אך לא לנציג המדינה בדיון משפטי. אין להשלים עם כך במדינת חוק דמוקרטית המבוססת על העיקרון שהחוק שווה לכולם וכולם שוים בפני החוק. דומה שאיש מאיתנו אינו חפץ להידמות לחוות בעלי החיים, מספרו של אורוול, ולחיות עפ"י הסיסמא: "כולם שוים אבל יש כאלה ששוים יותר" וזכור ודאי מי היו מנהיגי אותה חברה.

 

10.        שתיקת הרשות והסתרת נימוקי ההחלטה, בענין שהוא דומה מאד לכאורה לעניננו, יוצרת מראית עין, או לפחות חשד, לאיפה ואיפה. אסור להשלים עם כך שהמדינה, באמצעות נציגיה, תערער את האמון בשלטון החוק ושיויון הכל בפניו. גם כך יש די "חורים שחורים" במס הכנסה, החל מאופצית הכופר, עבור לאפשרות להטיל קנס מנהלי במקום להעמיד לדין על עבירת מחשבה פלילית מסוג פשע (וראה מעשה מוזר שהיה ואוזכר על ידי בהחלטה בתיק זה מ-16/03/04) מבלי שיתווספו להם סימני שאלה לגבי אופן הפעלת שיקול דעתה של התביעה בהחליטה את מי ראוי להעמיד לדין ועל מה.

 

11.        סוף דבר ולאור כל האמור לעיל נראה לי כי הדין עם הסניגור. רשות מס הכנסה, אשר המתינה תחילה ארבע שנים תמימות מראשית רצף העבירות שבתיק זה ושנתיים לאחר סיומן, לפני שהגישה את כתב האישום ובכך תרמה כנראה להמשכות רצף העבירות; רשות זו, אשר במהלך הטיפול בתיק קיבלה סכומים נכבדים ע"ח חוב הניכויים, להבדיל ככל הידוע לי ממקרה התזמורת הסימפונית שגם מנהליה המשיכו לכהן בעת ביצוע העבירות; רשות זו, שהחליטה כעת שלא לקיים התחייבותה בפני ביהמ"ש להבהיר את השוני בנסיבות הקיים לטענתה בין ענין התזמורת והמקרה שבפני ואינה אומרת מילה בנדון-לרשות כזו יש לומר משהו בסגנון חז"ל של "טול קורה מבין עיניך" או "קשוט עצמך תחילה" ואולי אפילו להזכיר לה: "נאה דורש, ראוי שנאה יקיים".

 

משילוב כל האמור לעיל נראה לי כי המקרה שבפני הינו אחד המקרים הנדירים מאוד שבו ראוי לקבוע כי חלה ההגנה מן הצדק ואני מוחק את כתב האישום.

 

ניתנה היום כ"ד בניסן, תשס"ה (3 במאי 2005) במעמד הצדדים.

                                                                                                                           

קלדנית: איה פ.