‎

בית משפט לענייני משפחה מחוז תל אביב                                                         בש"א 012421/03
בפני: כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד

תאריך: 06/08/2003

בעניין:

1.מ.ש.
2.קטינה
ע"י ב"כ עו"ד ניסים שלם

 ו/או עירית רסלס                                                                       המבקשות

-נ ג ד-

לבין:
י.ש. ע"י ב"כ עו"ד-ירון קוק                                                          המשיב

החלטה

1. בפני בקשה (להלן – "הבקשה") לביטול צו לעיכוב יציאתה מהארץ של הקטינה (להלן – "הקטינה") אשר ניתן ע"י כבוד השופטת ט. סיון ביום 9.6.03 (להלן – "צו עיכוב היציאה") לתקופה שמיום 5.8.03 ועד ליום 22.8.03.

עילת הבקשה הינה טיול, ביקור, בגואטמלה, אצל בן זוגה של המבקשת, אמה של הקטינה.

צו עיכוב היציאה הוצא לבקשת המשיב, אבי הקטינה, במסגרת תביעה שהגיש ובה עתר למשמורת הקטינה.

2. מפאת חשיבות הדברים אפרוש בקצרה את הרקע העובדתי הרלבנטי להכרעה בבקשה:

2.1 הורי הקטינה, המבקשת והמשיב (להלן, ביחד – "ההורים"), היו נשואים זל"ז עד לפני כשישה חודשים.

2.2 ביום 17.12.02 נחתמה בין ההורים תוספת להסכם גירושין ביניהם, אשר אושרה וקיבלה תוקף של פסק דין ביום 27.1.03, בתמ"ש 65142/00 (להלן – "הסכם הגירושין").

2.3 בהסכם הגירושין נקבעו הסדרים המתייחסים למשמורתה של הקטינה ולהסדרי הראיה בינה לבין המשיב. כך נקבע, כי משמורתה של הקטינה תהיה בידי המבקשת, כקבוע בהסכם הגירושין המקורי.

2.4 עוד נקבע כדלקמן:

"5. הצדדים מתחייבים הדדית שלא להוציא את הילדה מן הארץ בלא שלצד השני תינתן הודעה מוקדמת בת 14 ימים.

6. באם האשה והילדה יעברו להתגורר בישוב שמרוחק למעלה מ- 30 ק"מ מהעיר תל-אביב תקום לבעל הזכות לפנות לביהמ"ש ולבקש כי יוחזרו לו ההוצאות בהן היו כרוכים ביקוריו את הילדה.

7. האב יהיה זכאי לשוחח עם הילדה בטלפון לפחות פעם אחת ביום והאשה לא תערים קשיים על קיום השיחות הטלפוניות דנן.

8. כל עת שהילדה במשמורת האם, האב יהא זכאי לקבל את הילדה לרשותו ולחזקתו בכל שבוע, ביום שני מהשעה 18.00 עד השעה 21.00 וביום רביעי משעת סיום לימודי הילדה במוסד החינוכי בו היא מתחנכת ועד למחרת בשעה 08.00 שאז האב יחזירנה למוסד החינוך בו היא מתחנכת וכשמדובר בתקופה בה אין מתקיימים לימודים לבית מגורי האם... בנוסף למפורט עד כאן יהא האב זכאי לקבל את הילדה בכל סוף שבוע שני לסירוגין מיום שיש משעת סיום לימודי הילדה במוסד החינוכי בו היא מתחנכת (ובימי חופשה בשעה 13.00) ועד למוצאי שבת בשעה 20.00 שאז האב יחזיר את הילדה לבית מגורי האם. במקרים בהם הדבר יתואם בין הצדדים יהא האב רשאי לקבל את הילדה לסופי שבוע ארוכים כבר מיום חמישי בשעה שתסוכם בין הצדדים.

9. בנוסף למועדים שמפורטים בסעיף הקודם, האב יהא זכאי לקבל את הילדה לרשותו ולחזקתו במחצית מכל החופשות שנהוגות במוסדות החינוך בחגים ...

10. בנוסף למועדים שפורטו בסעיפים 8 – 9 להסכם זה, הבעל יהיה זכאי לקבל את הילדה למחצית ימי החופש הגדול שנהוג במוסדות החינוך. באם הבת תשהה בקייטנה, האב יהיה זכאי לקבלה למחצית התקופה דנן. בכל תקופה בחופש הגדול שבה הבת לא תשהה בקייטנה, היא תשהה עם כל אחד מהצדדים מחצית מהתקופה באופן ששהותה עם כל צד תימשך שבוע ולאחר מכן היא תשהה שבוע עם הצד השני. בימי החופש הגדול יהא צד שהילדה אינה שוהה עמו זכאי לבקר את הילדה פעמיים בשבוע בימי אמצע השבוע במועדים שקבועים בסעיף 8 להסכם זה."

2.5 ביום 9.6.03, עוד בטרם יבשה הדיו על פסק הדין, אשר אישר את הסכם הגירושין, הגיש המשיב תביעה, בה עתר למשמורתה של הבת. כפי שמצויין בכתב התביעה עילת התביעה היתה הודעת המבקשת, כי בדעתה לעבור לחיות ביחד עם הקטינה בגואטמלה, למספר שנים, עם גבר אותו הכירה עובר לחתימת הסכם הגירושין, והתנגדות המשיב למעבר כאמור.

2.6 ביחד עם התביעה הגיש המשיב גם בקשה לעיכוב יציאתה של הקטינה מהארץ.

2.7 כשבועיים לאחר הגשת תביעת המשיב, הגישה המבקשת לבית המשפט תביעה להגירה, בה עתרה, כי בית המשפט יאשר את הגירת הקטינה לגואטמלה.

2.8 הדיון בתביעה נקבע ליום 3.9.03.

2.9 ביום 13.7.03 הוגשה הבקשה.

2.10 הדיון בבקשה נקבע ליום 24.7.03, אך נדחה לבקשת ב"כ המבקשת, ששהה בחו"ל באותו מועד.

2.11 בנסיבות אלה התקיים הדיון בפני, כשופטת תורנית, ביום 31.7.03.

3. במהלך הדיון שב המשיב והביע את התנגדותו להוצאת הקטינה מהארץ לטיול לגואטמלה. נוכח העובדה כי, בין שאר טענות המשיב, אשר יפורטו להלן, טען המשיב, כי "גוואטמלה הנה ארץ מוכת אלימות שאזרחים השוהים בה נתונים לסכנת חיים מתמדת..." הורתי למבקשת, בהחלטתי מיום 3.8.03, כי תמציא לבית המשפט אישור של משרד החוץ, חדר מצב, הערכה בדבר הסיכון למטיילים ישראלים בגואטמלה במהלך חודש אוגוסט 2003 וזאת תוך 48 שעות מיום קבלת החלטה זו.

4. ביום 5.8.03 המציאה המבקשת לבית המשפט את תשובת. עו"ד אשר ירדן מנהל המחלקה למשפט דיפלומטי ואזרחי (להלן - "עו"ד ירדן") המתייחס להחלטה. במכתבו מפנה עו"ד ירדן לפרסום המלצות למטיילים אשר נעשה על ידי משרד החוץ מיום 4.8.03 שזו לשונו:

"בימים האחרונים נתקבלו דיווחים על עליה משמעותית בהפרות הסדר וההפגנות ברחבי גואטמלה על רקע כלכלי.

למתכננים נסיעה לגואטמלה מומלץ לשים לב להנחיות הנוגעות לאמריקה דרומית – גואטמלה לבטחון האישי במקום, להתרחק מהתקהלויות ו/או הפגנות ולהתעדכן באמצעי התקשורת באשר לקורה במדינה.
משרד החוץ מבקש עם זאת להדגיש כי בסופו של דבר ההחלטה אם לבקר באזורים הנזכרים לעיל, ו/או לשהות בהם נתונה לשיקול דעתו של כל אדם ואדם והיא על אחריותו הבלעדית. משרד החוץ מבקש להבהיר בהקשר זה כי מבחינת הדין הישראלי, לא קיים איסור לבקר במקומות המנויים לעיל ו/או לשהות בהם."

כמודגש במכתבו של עו"ד ירדן ההמלצה עודנה תקפה.

5. הבוקר, 6.8.03 הונחה על שולחני הודעה שכותרתה "המצאת מסמך נוסף מאת משרד החוץ". לדברי המבקשת וכעולה מהמסמכים המצורפים ביום 5.8.03 בשעות הצהרים הועבר למשרדי ב"כ המבקשת מכתב משלים למכתבו של עו"ד ירדן אשר נערך על ידי עו"ד אורית קרמר ובו הודעה בדבר מידע רלבנטי נוסף המצוי אף הוא באתר האינטרנט של משרד החוץ. בדף מידע זה מפורטות, בין השאר, הוראות לענין הבטחון האישי של המטיילים, הקהילה היהודית, ומגבלות תנועה. כך למשל תחת הכותרת בטחון אישי, כי:

"אין בשום אופן להסתובב בערים או בדרכים בין עירוניות בלילה!

רצוי כמובן לא להסתובב לבד.

הגעה למקומות מבודדים כמו מערות מסויימות, מקווי מים חמים או טיפוס על הרי געש, מסוכנים במיוחד, באזורים אלה מסתובבות כנופיות "שמתפרנסות" משוד תיירים.

נשים - במקומות שונים בגואטמאלה כולל באזורים "טובים" של העיר גואטמאלה ידוע לנו שנאנסו בעבר תיירות. יש לנקוט לכן משנה זהירות ולהצמד להמלצות לגבי אי יציאה בלילה והמנעות מהגעה למקומות מבודדים."

אלו הן רק מקצת מההנחיות.

6. ראשית ובטרם אגש לדון בבקשה לגופה, מן הראוי להקדים ולהבהיר, כי הסמכות להוציא צו לעיכוב יציאת קטין מן הארץ, לבקשת מי מהוריו, אינה נשאבת מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות"), שעניינן עיכוב יציאה, אלא מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1961 (להלן – "החוק"), ולפיכך, אין מקום להידרש לטענות המבקשת, שהתייחסו לשאלת קיום התנאים הקבועים בתקנות להוצאת הצו נשוא החלטה זו.

7. זכותו של הורה לעתור לצו לעיכוב יציאת ילדו מן הארץ נשאבת מזכותו כאפוטרופוס לקטין, הקבועה בסעיף 15 לחוק. סעיף זה קובע:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח – יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מגוריו, והסמכות לייצגו."

במסגרת צרכי הקטין ניתן לכלול, כמובן, את הזכות והחובה לדאוג לשלומו ולביטחונו של הקטין.

8. בענייננו, הכירו ההורים עצמם, בהסכם הגירושין, בזכותו של כל אחד מהם להביע את דעתו אודות הוצאת הקטינה מחוץ לישראל, עת קבעו חובת הודעה מוקדמת, בכל מקרה של כוונה להוציא את הקטינה מחוץ לישראל.

בבקשתו לעיכוב יציאת הקטינה, למעשה, מממש המשיב את זכותו האמורה.

9. משהתעוררו חילוקי דעות בין ההורים בשאלת הוצאת הקטינה מחוץ לישראל, על בית המשפט להכריע ולפסוק וכדברי כבוד השופט ח. פורת, (כתוארו אז) בפרשת גולדמן (כהגדרתה להלן), ההכרעה בנושאים אלו אינה קלה.

10. כפי שציין ב"כ המבקשת, בהגינותו, לא נמצא עד כה פסק דין, המציב את השיקולים שינחו את בית המשפט, בבואו להכריע במחלוקת נשוא דיוננו.

יחד עם זאת, ניתן ללמוד לעניין זה, אם כי במרומז, מפסק דין בת.מ.א. 2069/92 א. גולדמן נ. א. גולדמן, (לא פורסם) (להלן - " פרשת גולדמן"). בדונו בתביעה להגירה התייחס שם כבוד השופט ח. פורת (כתוארו אז) לסוגיית האיזון בין זכויות ואינטרסים שונים של הורים וקטין. בין השאר קבע כבוד השופט ח. פורת, כי (עמ' 11 לנוסח המודפס):

"16. במהלך המשפט עלתה השאלה בדבר השלכות זכות היציאה מישראל לפי סעיף 6(א) בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (ס"ח 1391 התשנ"ב 150) והזכות הטבעית של אדם לבחור את דרך חייו – על טובת ילדים נוכח פרידתם המאולצת מן ההורה האחר.

במילים אחרות, כיצד קובעים מהי "טובת הילד" במובן סעיף 3 בחוק שיווי זכויות האשה תשי"א –1951 וסעיפים 25 ו- 17 מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962, אשר לפיהם עניני האפוטרופסות בילדים מוכרעים תמיד על פי טובתם – נוכח סיטואציה כמו זו המועלית בדיון דנן.
פרופ' פ. שיפמן בספרו דיני המשפחה בישראל כרך ב' (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר תשמ"ט –1989) בעמ' 217-221, גורס ש"טובת הילד" הוא פרי של איזונים בין אינטרסים שונים של כל אחד מן ההורים ושל הילד ולעיתים אף של בני משפחה נוספים בכל מקרה נתון. הילד אינו עמוד בחלל הריק, קיימים גם הוריו ולאלה זכויות שאין להתעלם מהן, כולל זכותו של כל הורה לממש את ההורות בדאגה היום יומית וקיום תפקידי האפוטרופסות. ואוסיף אף את זכויותיו שמחוץ לאפוטרופסות כגון זכותו של הורה להנשא מחדש ולאחר גירושיו לבחור לו מקום מגורים, דרך חיים וכיו"ב.
אני מסכים בכל הכבוד לתיזה שהעלה פרופ' שיפמן.

מלאכת האיזון היא קשה."

מהאמור לעיל עולה, כי זכותו של הורה למנוע נסיעת ילדו הקטין למקום בו צפוייה לו סכנה. זכות זו הוכרה גם בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן – "אמנת האג"), כפי שפורש בפסיקה ובספרות המקצועית (ראה לענין זה בהרחבה פסק דין בתמ"ש 74430/99, פלוני נ' אלמונית, (לא פורסם).

11. בענייננו, היות גואטמלה מקום, בו עלולה הקטינה להיחשף לסיכון, עולה כבר מטענות המבקשת עצמה, בכתב ההגנה שהגישה, עת היא מדגישה (בסעיף 3.8.6):

"כאמור לעיל, רמת הפשיעה באיזור אליו הנתבעת והקטינה תעבורנה נמוך מאוד. השכונה בה יתגוררו, היא שכונה סגורה המלווה באבטחה של אנשי ביטחון."

אכן, כפי שציינה המבקשת ובצדק, גם במדינת ישראל ישנם מקומות מגורים, בהם יש אבטחה, ומקומות בהם רב הוא הסיכון, אולם איני סבורה, כי בהחלטה, האם להתיר את יציאת הקטינה מחוץ לישראל יש להידרש ולערוך השוואה בין ישראל לבין היעד אליו מבוקש לנסוע, אלא על בית המשפט לבחון אך את מידת הסכנה הקיימת באותו יעד.

12. בנסיבות אלה, לאור האמור בהודעות משרד החוץ ובכתב ההגנה, ובטרם נשמעו ראיות, אשר יש בהן כדי לשפוך אור על מידת הסיכון שבגואטמלה, סבורני, כי זכותו של האב, כאפוטרופוס לקטינה, להתנגד ללקיחתה לטיול בגואטמלה.

13. אוסיף ואציין כי, כפי שעולה מסעיפי הסכם הגירושין שצוטטו לעיל, עתירת המבקשת לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ, ולאפשר את הוצאת הקטינה לתקופה של 17 ימים רצופים, מבקשת, למעשה, לשנות את הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם הגירושין. אכן, אין מקום לנהוג בנוקשות בעניין זה, וניתן לשקול שינוי כאמור, אולם, לאור הנימוקים שפורטו לעיל איני סבורה, כי יש מקום להיעתר לבקשה.

14. עוד אוסיף ואציין, כי, בנסיבות העניין, כאשר תלוייות ועומדות תביעות הדדיות, מחד בקשה להגירה ומאידך בקשה לשינוי זהות המשמורן, וכאשר, כאמור לעיל, כבר קבוע מועד לדיון, לעוד כחודש ימים, ליום 3.9.03, יש משום טעם לפגם, אם לא יותר מכך, לאפשר ביקור ממושך של הקטינה בגואטמלה, ולאפשר את חשיפתה לאורח החיים שם, דבר העלול להשפיע על רצונותיה ומאווייה ועל החלטות בית המשפט בתיק העיקרי, בבחינת ניסיון לשנות את המצב הקיים. גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

15. לפיכך, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד, בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים בפקס.

תיק בש"א 12421/03 ייסגר.

ניתנה היום ח' באב, תשס"ג (6 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.

ריש-רוטשילד חנה, שופטת

ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.