רח' חזקיהו המלך 46א'

                        י    ר    ו    ש    ל    י   ם

                                                                                                           טל:   5619540 - 02

                                                                                                            21 בדצמבר 2004

לכבוד                                                                                      

מר מני מזוז, עו"ד - היועץ המשפטי לממשלה                               

משרד המשפטים                                                                                              בדואר רשום ובפקס

רח' סלאח א-דין 29, ת.ד. 49029                                                  

ירושלים 91490                                                                        

מר מזוז הנכבד,

הנדון: אמיליה כהן ז"ל – דין פלילי ומשמעתי

הנני מתכבד לפנות אליך לאחר שאתמול קיבלתי לידי את פסק הדין בערעור של בית המשפט המחוזי שבירושלים, שניתן ביום 16.12.2004. בהתאם לו, התקבלו הערעורים של הגב' שרה אנג'ל ושל מר דוד בוחבוט וכתוצאה זוכו הם מהרשעתם, על ידי בית המשפט השלום שבירושלים, בעבירה של גרימת מותה ברשלנות של בתי, אמיליה כהן ז"ל.

אין מילים בפי כדי לתאר את הזעזוע העמוק ואת תרעומת הנפש אשר החלטת בית המשפט המחוזי גרמה לי, לאשתי ולבני משפחתי עת נודע לנו דבר זיכויים של מנהלת בית הספר וסגן מנהל מנח"י, לשעבר, במהלך הודעה טלפונית מאת פרקליטות מחוז ירושלים. לאחר למעלה מ- 6 וחצי שנים להם קדמה הידיינות בבית המשפט הגבוה לצדק ואשר במהלכם התקיימו הליכים פליליים הגענו למצב שערורייתי הסותר כל הגיון מוסרי, משפטי או אחר. לא ייתכן, שהמדינה על הרשויות שלה יהרגו, תרתי משמע, את אחד מאזרחיה, אשר הופקד למשמרת בידיהם של עובדי ציבור, וכי לאחר מכן יבואו לבני המשפחה האבלה בתוצאה כל כך אומללה.

אין ולא יהיה כל הסבר אשר יכול להצדיק את התוצאה כפי שזו קיימת כיום. בכל בוקר שולחים אלפי הורים במדינת ישראל את ילדיהם למוסדות החינוך השונים באמונה כי אלו לא יחזרו אליהם בארון קבורה. צר גורלנו ובתנו היחידה מנישואיי השניים מתה עקב נפילתה מחלון בבית ספר, אך זאת למרות שהייתה קיימת ידיעה ברורה ומוקדמת אצל גורמים המעורבים בעניין, לרבות גב' שרה אנג'ל ומר דוד בוחבוט, כי החלון הוא מסוכן וכי קיימת סכנה ממשית שילד מילדי הכיתה ייפול ממנו. ויודגש, מדובר בילדי כיתה ג' בני 9 אשר החלונות בכיתתם היו פתוחים לרווחה ונמצאו בגובה רב של כ- 6 מטר מעל פני האדמה. האסון קרה לנו, אך יכול היה להתרחש לכל ילד אחר בכיתתה של אמיליה ז"ל ומעל לכך – לכל משפחה בישראל. כפי שהמצב הינו היום, עלול הדבר אף להתרחש בעתיד לכל משפחה אחרת וכל זאת עקב קיומה של רשלנות שורשית ופושעת הקיימת בתוך המערכת.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו אלא "תעודת הכשר" לכל עובד ציבורי לרדוף אחרי "מכתבי כסת"ח" ולראות עצמו "כראש קטן" כדי שיימלט מן האחריות המוטלת על כתפיו, לרבות במקרים בהם אותו גורם הינו בעל ידיעה מוקדמת על קיומה של סכנה מוחשית לחיים ולגוף. הגב' שרה אנג'ל ומר דוד בוחבוט היו מודעים לסכנה הקיימת בחלונות ועקב רשלנותם, כדעת בית משפט השלום, הורשעו הם בפלילים בגרימת מוות ברשלנות של בתי, אמיליה כהן ז"ל. בית המשפט המחוזי סובר אחרת בדונו בערעורם של אלו, אלא שלעניות דעתנו אין כל בסיס לזיכויים של שני אלו מהרשעתם והמחלוקות בין בתי המשפט – המחוזי והשלום – נוגעים לשורשיותם של סוגיות בעלות עניין ציבורי ומשפטי, בין היתר, בהתחקות אחר שרשרת האחריות של עובדי הציבור השונים המרכיבים את המערכת האחראית לנושא פלוני שהינו לא אחת – שמירה על חיי אדם!!. ואדגיש, לא מדובר בסוגייה של בנייה בלבד ובבחינת הנושא בהתאם לכך, כגישת בית המשפט המחוזי, כי אם בסוגייה של אחריות ושמירה על חיי אדם, סוגייה אשר השתקפה בפסק דינו של בית משפט השלום – קיומה של חובה מתמשכת על כתפי אלו שיודעים על קיומה של סכנה או התרשלו בזיהויה ובטיפול בה ואשר אמונים על שמירת חיי ילדי בתי הספר ומחויבים לנקוט בפעולות הנדרשות לא רק לשם התרעת הגורמים השונים בעניין אלא גם לצמצום החשיפה לסכנה עד להסרתה וכן בווידוי מצד הגורמים במערכת כי הסכנה האמורה זוכה לטיפול ראוי ולא ליחס אטום!

מעבר לכך, התוצאה אשר קיימת כיום הינה שערורייתית עקב הרשעתו של אדם בודד – מר ריצ'רד דומי – באחריות למותה של אמיליה ז"ל, תוך קיומה של הכרה ברורה ומוחלטת, הן של בית המשפט השלום והן של בית המשפט המחוזי, כי קיימים גורמים נוספים בתוך המערכת אשר אחראים למותה של בתי, אמיליה ז"ל, ואשר עמם הדין לא מוצה – ולגישתנו - לא רק בהיבט הפלילי כי אם גם בהיבט המשמעתי. בעקבות עמדתו של בית משפט השלום פנה אליך בני, עו"ד אסף כהן, במכתב מיום 12.9.2004. למכתב זה השיב ביום 4.10.2004, מר אלי אברבנאל, פרקליט מחוז ירושלים, אך אין בתשובה האמורה כדי לחדש דבר בנושא ועד להיום לא התקבלה אצלנו התייחסותך הישירה בעניין. בהקשר לעמדתו של בית המשפט המחוזי, אין לי אלא לצטט את דברי כב' השופטים שאמרו:

"איננו יכולים לחתום את פסק דיננו מבלי להדגיש כי זיכויים של אנג'ל ובוחבוט אינו מאיין את הצורך בבחינת האחריות למותה בטרם עת של אמיליה ז"ל. לדעתנו, האחריות מצויה בדרגים הגבוהים של המערכת, הן במשרד החינוך והן בעיריית ירושלים, והגם שנדמה כי הונחה במלואה על כתפו של דומי, אין זה המסר אשר אנו מבקשים להעביר. לא בכדי פתחנו בדבריו של השופט (בדימוס) ו' זיילר, בדו"ח שכתב, כי הטלת האחריות ברורה על כל מעורב ובעל תפקיד צריכה להיות ראלית וממשית מהחל ועד כלה, ואין לאפשר לאחר לחמוק מאחריותו, תוך הטלתה, במלואה, על האחר ... נראה לכאורה כי המערכת כולה אטמה את אוזניה מפני התרעותיהם של אנשי צוות שונים בבתי הספר היסודיים בעיר, וההתעלמות הגורפת מעצם קיומה של סכנה ממשית ומוחשית, היא שהביאה, למרבה הצער, למותה בטרם עת של ילדה רכה בשנים, אשר נשלחה לבית הספר אך כמה שעות לפני כן, בריאה ושלמה. בדרך נס, לא נפגעו תלמידים נוספים. נשאלת השאלה האם הועמדו לדין כל הגורמים האחראיים לאסון, והאם נושאים כולם באחריותם לו? זוהי שאלה חשובה הנדרשת לבחינה, שלא נוכל להרחיב בה במסגרת זו של ערעור. כל שנותר לנו הוא להביע תקוותינו כי המאורע כולו נחקר, הוסקו המסקנות והופקו הלקחים הרואיים, לבל ישנה אסון כזה בעתיד" (עמ' 38-37 לפסה"ד בערעור)

ולדברים אלו אבקש להעיר, אם כי באופן תמציתי – האסון לא נחקר באופן ממצה! הדין לא מוצה עד תום! והשאלות עומדות פתוחות ללא מענה רשמי וללא יצירת כל הרתעה למניעת אסונות דומים בעתיד. העניינים המשפטיים והציבוריים נוגעים כל אדם במדינה ומגיעים לעומק החובה של עובדי ציבור לשמור על חיי אדם, ובמקרה זה – על חיי ילדים המופקדים כל יום במוסדות החינוך. עוד טרם הגשת כתבי האישום השונים ישבתי עם אנשי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, ושטחתי בפניהם את דעותיי, אך כתבי האישום הוגשו מבלי שכל דעותיי התקבלו בנושא. כפי שאמרתי בעבר, החלטה זו כיבדתי, אולם היום נראה כי דעותיי וחששותיי מתאמתים ונהפכים למציאות. ישנם גורמים נוספים אחראים! הדין לא מוצה! קיימת התחמקות תהומית מקבלת אחריות בקרב עובדי הציבור! והייתה רשלנות פושעת – אשר הקיפה לא התברר באופן רשמי וראוי עד היום – אשר הרגה את בתי, אמיליה כהן ז"ל. גם קיומו של טיוח מצד ועדת הבדיקה מטעם משרד החינוך ועיריית ירושלים של נסיבות המקרה, נראה כדבר אשר התרחש למעשה.

משיחה שקיימתי עם פרקליטות מחוז ירושלים הנני מבין כי ההחלטה בדבר הבאת ההליך הפלילי האמור להכרעת בית המשפט העליון נתונה לשיקולך ו/או לשיקולו של פרקליט המדינה. ביקשתי מפרקליטות מחוז ירושלים להעביר אליך את בקשתי לקיים עמך פגישה דחופה, בנוכחות פרקליט המדינה, פרקליט מחוז ירושלים וכל גורם אחר שתראה לנכון לשתף אותו בישיבה האמורה, אך לאחר קריאת פסק הדין שבערעור ראיתי לנכון לפנות אליך גם ישירות ובכתב. דעתי היא כי אין כל סיבה למנוע את הבאת העניין בכללותו לבירור והכרעה בפני הערכאה העליונה של מערכת המשפט במדינת ישראל, אך עם זאת, ראוי ומתבקש כי אפגש עמך על מנת לעמוד על עמדתך בנושא. עקב מהות העניין והיקפו הרב לא ניתן במסגרת של תכתובת ולהרחיב בנושא מעבר למה שנעשה עד כה וכל טענותיי בעניין שמורות בזה. אולם, מאמין אני כי הדברים והתוצאה השערורייתית, שאין די במילים כדי לתארה במלואה, קוראים לקיומה של פגישה בינינו בדחיפות האפשרית ואם ניתן, עוד בשבוע הבא.

בכבוד רב,

אברהם כהן, אלוף-משנה (מיל')

העתק:  מר ערן שנדר, עו"ד - פרקליט המדינה.

            מר אלי אברבנאל, עו"ד - פרקליט מחוז ירושלים.

גב' עירית אבולעפיה, עו"ד - מנהלת מחלקה בפרקליטות מחוז ירושלים, פרקליטות מחוז ירושלים.

מר יורם צלקובניק, עו"ד - סגן נציב שירות המדינה משמעת, נציבות שירות המדינה.

גב' נאוה בן-אור, עו"ד - המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, משרד המשפטים.