מאזני הצדק

  האימפריה העותומנית, בהיותה חרדתה לזכויות נתיניה, שמרה על שלטון החוק שלימים נודע בכינויו "החוק העותומני", חוק שנועד למלא את קופת האימפריה שנוהלה בחשבונו הפרטי של השולטן בשוויץ ומשמש עד עצם היום כאורים וכתומים של מערכת משפטנו.   

  במצוות השולטן, בנה גדול חרשי המתכת באיסטמבול, מאזני צדק למען יראה העם את הצדק אשר עשו שופטי השולטן.  

  מאזניים מופלאות אלה, אשר בצידם הימני גולפו ביד אומן דמויות האסירים בעת החרמת רכושם ואילו בצידם השמאלי גולפו מטבעות זהב בהיכנסן לקופת השולטן, היו יצירת מופת הנדסית המקדימה את תקופתה.  

  משהוצגו המאזניים בציבור, הייתה הלשון התמימה מצביעה כלפי השמיים כאומרת דין השולטן כדין הנתין, אך משהונחו הראיות על הכפות, יהיה משקלן אשר יהיה, נטתה הלשון בצייתנות שמאלה והצביעה בנחרצות אל עבר קופת השולטן לאמור הצדק שנעשה יראה במלוא הדרו.  

  גם בדינים אזרחים שמשו המאזניים, אלא שכאן מטבעות הזהב החליפו סימולן והורו על הצד שברוחב ליבו, ומתוך אהבת החוק הפליא בגובה ה"בקשיש" ואילו האסירים שרכושם מוחרם הורו על אותו קמצן שהמעיט במתן ה"בקשיש" תוך קריאת תגר פומבית על מערכת המשפט ושעל כן מן הצדק למוצאו חייב בדין.  

  לימים, כאשר התפוגגה האימפריה העותומנית, נותרו בפלסטינה מספר אקסמפלרים בודדים מאותם מאזניים מופלאים. 

  אוצר המוזיאון של הוד מלכותה חשק לגנזם בלונדון במחסני המוזיאונים העמוסים לעייפה בשכיות החמדה של האימפריה.  

  ברם, המאזנים זכו לעדנה מחודשת כאשר שופטי הוד מלכותה נדרשו להכריע בסוגיות מוסריות מהמעלה הראשונה.

  על שערי הארץ התדפקו פליטים יהודיים, כחושים ומזי רעב, וביקשו להיכנס וזאת בניגוד לאינטרסים הממלכתיים הבלתי מעורערים של הוד מלכותה.   

  השופטים אשר נטו להיכשל ברגש לנוכח שלדי האדם ופתחו לא אחת את השערים יכלו עתה להשתמש במאזני הצדק, והצדק שנעשה זכה להראות.  

  משהוקמה המדינה היהודית סבר גרינצבוים, בן אחיו של השר לענייני משפטים והאחראי על תשמישי היכל המשפט, כי יש להניח את המאזניים במחסן הציוד המשרדי על מדף "ציוד שונה".  

  אולם, משהפציע שחר הימים הקשים של עימותים בין הטוענים השונים לזכותם על הארץ, רבו הפניות לבית המשפט.   

  שוב נדרשה הכרעה בסוגיות ראשונות במעלה ובית המשפט נדרש לבחור בין הצורך לאפשר עיבוד באין מפריע של- 40 עצי זית לבין הצורך, שלא הוכח, לבנות גדר להגנת אזרחי המדינה.  

  שאלה זו הדירה שינה מעיני השופטים, שהרי מהצד הצודק, הזית הוא עץ עתיק, אפילו נקבע כאחד המינים במורשת אליה אין בית המשפט יכול להתכחש, אך מהצד השני תמיד קיים ספק בגודל הסכנה, בעצם קיומה וביכולתה של הגדר למנעה.  

  "לו היה מדובר בשניים שלשה עצי זית ניחא" אמר הנשיא בלבו "אבל 40 עצי זית" וההחלטה הבלתי נמנעת גמלה בלבו.

  "אך אין די בעשיית הצדק, הצדק חייב גם להראות" קבע הנשיא בתקיפות ונטל את מאזני הצדק העתיקים ובשולי גלימתו השחורה מחה מהם את אבק השנים.   

  והמאזנים, בעדנה מחודשת, בהקו באורו המופלא של הצדק.  

  השימוש המחודש במאזניים העתיקים התיר את סבך התקופה וסיפק פתרונים לבעיות השעה.  

  יכולתם המופלאה של המאזניים, אשר נראה כאילו תלאות הזמן פסחו עליהם, בלטה בימים אלה כאשר נערה צעירה חברת כת פנטית, התחצפה לנציגת שלטון החוק תוך שהיא מסכנת את עצם קיומו.  

  אמנם, מהצד הצודק, השופטת מעולם לא סבלה את הכת הפנטית והייתה מוכנה בחפץ לב לשלוח את כל חבריה לכלא אך מהצד השני היה כאן איזה צליל צורם, צליל שאינו במקומו,  שהרי אין זה נאה לשים את הנערה בתאו של מחבל אשר שוחרר זה עתה ללא משפט.   

  אלמלא מאזני הצדק, הייתה הנערה הסרבנית והסוררת מתחמקת מדין, ושלטון החוק היה מדרדר לתהומות.

  אך מאזני הצדק אורם בקע מחלונות ההיכל ומגיע עד לשערי בית הדין בהאג.

צביקה רובינשטיין