|
השופטים חשין וריבלין מלמדים את השופטת הילה
כהן כי מחירו של "פברוק" הפרוטוקולים - נזיפה
חמורה בלבד
|
 |
|
מאת
עמית בן-ארויה
18.8.2005
פורסם בהארץ
The Marker
|
|
|
|
השופטת מבית המשפט
לעניינים מקומיים בחיפה לא תועבר מתפקידה, על אף
שנקבע כי קרעה בקשות לדחיית מועדי דיונים והכינה
פרוטוקולים שלא שיקפו את ההתרחשויות; השופט חשין:
"לא כל טעות של שופט שוללת את אמון הציבור בו" |
|
|
|
|
השופט הילה כהן מבית משפט לעניינים מקומיים בחיפה
לא תועבר מתפקידה - כך נקבע השבוע ברוב דעות בבית
הדין המשמעתי לשופטים; זאת, חרף העלאת ביקורת
חריפה על התנהלותה, לאחר שיצרה פרוטוקולים יש מאין
וקרעה בקשות לדחיית מועדי דיון. השופטים מישאל
חשין ואליעזר ריבלין מבית המשפט העליון גזרו עליה
העברה לבית משפט אחר ונזיפה חמורה. השופטת מוסיה
ארד-כהן, בדעת מיעוט, סברה כי יש להעבירה מתפקידה.
לפני כחודשיים הורשעה כהן בביצוע המעשים בהם
הואשמה (ר' מסגרת). אמנם כל השופטים תמכו בהרשעה,
אך הם נחלקו בנוגע למניעי השופטת. השאלה שבמחלוקת
היתה אם הוכח כי כהן, שמונתה לשופטת בתחילת 2002,
אכן כתבה את הפרוטוקולים בכוונה להסתיר איחוריה.
התובע מטעם המדינה, השופט המחוזי (בדימוס) אמנון
סטרשנוב, דרש כי השופטת תועבר מכהונתה. לטענתו,
מעשיה החמורים של השופטת מדברים בעד עצמם, ואין
להותיר בידיה שיקול דעת שיפוטי לאחר ששגתה בצורה
כה חמורה.
בנוסף, טען סטרשנוב, התנהלות השופטת והסבריה במהלך
המשפט לא היו ראויים: כהן טענה שהגיעה לבית המשפט
באחד מהיומיים שבהם מדובר בשעה 10:10, אך עדות זו
נסתרה על ידי עדים שהעידו כי הגיעה מאוחר יותר;
כמו כן, הזכיר סטרשנוב את טענת השופטת כי
איש לא נפגע כתוצאה ממעשיה.
נימוקים אלה, לטענת סטרשנוב, מחייבים להעביר את
השופטת מתפקידה. סטרשנוב כתב בסיכומיו: "מי שמרחם
על אכזרים, בסופו שיתאכזר לבעלי הדין ולצדדים
שצריכים להופיע יום יום בפני השופטת כהן".
השופטת יוצגה באמצעות עו"ד יעקב רובין, מומחה
בתחום דיני העבודה. בשלב הטיעונים לעונש הצהיר
רובין כי השופטת תיקנה את דרכיה וראויה לשבת על כס
השיפוט. לדבריו, שופט הוא אדם ואדם יכול לשגות.
בין היתר, טענה השופטת כי
כמה מעמיתיה השופטים ביצעו מעשים חמורים לא פחות
ממנה ולא הועמדו לדין. בנוסף, טענה כי
הפרשה לוותה בפרסומים מגמתיים בעיתונות שפגעו בה
קשות. השופטת הביעה חרטה, והסבירה כי הרקע למעשיה
היה מצבה האישי הקשה באותה תקופה ומערכת היחסים
הבעייתית בינה לבין עובדי המזכירות המשפטית של בית
המשפט.
השופט חשין קבע כי "אמון הציבור במערכת המשפט כולה
יוטל בספק אם נתיר לשופט שאינו ראוי להמשיך
בכהונתו ולשפוט את הציבור". עם זאת, קבע חשין: "לא
כל טעות של שופט שוללת את אמון הציבור בו".
חשין קבע כמה מבחנים לבדיקת הפגם שנפל בעבודת
השופט: האם הפגם מוסרי; השפעת הפגם על ציבור בעלי
הדין והציבור; האם המעידה מקרית וחד פעמית או שמא
מדובר בהתנהגות שיטתית; האם מעיד הפגם על כשירות
השופט; הזמן שעבר מאז המקרה. לגופו של עניין סבר
חשין כי כהן פעלה באותם ימים מתוך "מצוקה וסערת
נפש". לדבריו, אין בכך להעיד על יכולת השיפוט שלה,
ולראייה לא נכשלה בעבודתה בשנים שחלפו מאז.
לעומתו, השופטת מוסיה ארד-כהן מבית המשפט המחוזי
בירושלים, בדעת מיעוט, סברה כי
היושר והיושרה של שופט הן
תכונותיו החשובות ביותר. לדבריה, אין לקבל
את הטענה שמדובר בהיסח דעת של השופטת, אלא בכוונת
מכוון. לדבריה, גם הערכתה של כהן כי מעשיה לא
ייחשפו משום שהיא קיבלה את בקשות הדחייה, לא העלו
את ערכה בעיניה.
14 הפרוטוקולים פוברקו לאחר שהדיונים בוטלו,
ובקשות הדחייה הושלכו לפח
העובדות אינן שנויות במחלוקת: במשך יומיים במארס
2003 הגיעה השופטת הילה כהן לבית המשפט לעניינים
מקומיים בחיפה באיחור, ואיחורה הביא לביטולם של
הדיונים שנקבעו לה; לאחר מכן כתבה השופטת 14
פרוטוקולי בית משפט שלא שיקפו את המתרחש באולמה,
משום שהדיונים כלל לא התקיימו.
יתרה מזו, השופטת קרעה והשליכה לפח את הבקשות
לדחיית הדיונים המבוטלים, אותן הגישו לה הצדדים,
וכך מנעה את תיעוד הבקשות בתיקי בית המשפט. עם
זאת, בכל זאת החליטה השופטת על דחיית הדיונים
שבוטלו בהתאם לבקשות שהשליכה לפח.
העריכה המטעה של הפרוטוקולים נעשתה באותם פרטים
העלולים ללמד כי הדיונים התבטלו עקב איחוריה.
השופטת חיברה פרוטוקולים בהם אוזכרו מסמכים
שכביכול הוגשו לה במהלך הדיונים וטענות שלכאורה
נטענו בפניה. בשבעה מקרים קרעה השופטת את הבקשות
של באי כוח הנאשמים לנגד עיניה של נציגת
הפרקליטות, וכן הכתיבה תשעה פרטוקולים מוטעים.
עוד נחשף במשפט כי היחסים בין השופטת לבין עובדי
המזכירות המשפטית של בית המשפט לעניינים מקומיים
היו מעורערים; הפרשה נתגלתה לאחר שהעובדים צילמו
את בקשות הצדדים לפני שהוגשו לשופטת.
אגב, גם לחקירה אצל החוקרת מטעם הנהלת בית המשפט,
תם רוזנר, הגיעה השופטת כהן באיחור |
|
