|
ולתפארת מערכת המשפט: העליון הכשיר עבריין כעורך דין לאחר
שרשרת טעויות מצד הלשכה
חמש
פעמים ניגש פאדי בולוס לבחינות הלשכה, ונכשל; בולוס לא נשבר:
הוא הקריב סכום פעוט, קיבל במרמה את אישור ההתמחות הנכסף, נתפס
והורשע. לשופטי העליון זה לא הפריע להגשים לו את החלום
חיקור דין / עו"ד צבי נח / פורסמ בגלובס
13/6/2004
חמש
פעמים ניגש פאדי בולוס לבחינות הלשכה, ונכשל. בולוס לא נשבר:
הוא שיחד פקידה, קיבל את אישור ההתמחות הנכסף (הללויה), נתפס
(אבוי), והורשע (שוד ושבר) בעבירות חמורות. לשופטי העליון זה
לא הפריע להגשים לו את החלום
בדצמבר 95` הוצא
לבולוס אישור התמחות תמורת שוחד. משנתגלו מעשיו, הועמד לדין
פלילי והורשע בביצוע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות
מחמירות, בקשירת קשר לביצוע פשע, בזיוף מסמך בכוונה לקבל
באמצעותו דבר ובשימוש במסמך מזויף. על בולוס נגזרו 6 חודשי
מאסר לריצוי בעבודות שירות ותשלום קנס כספי
ישנם פס"ד והחלטות
שיפוטיות שהדעת מתקשה להבינן או לקבלן. הדעת תתקשה לקבל כי אדם
מכור לשתייה או לסמים יזכה לרישיון להטיס מטוס נוסעים; אותה
דעת תתקשה להבין שעבריין ימונה לשפוט אחרים; ומדוע תתקבל על
הדעת החלטה להכשיר זייפן ורמאי לשמש כעו"ד?
והנה עומדת לשכת
עורכי הדין על כך שאדם שניגש לבחינות הלשכה ונכשל בחמש בחינות,
ולמרות זאת הוצא לו אישור התמחות, עקב מעשי מירמה וזיוף מצידו,
לא יירשם כמתמחה לפני שנת 2015. החלטה לכאורה סבירה ומתבקשת
מאליה, כל שכן לאחר שרשרת של טעויות מצד הלשכה עצמה (ועל כך
בהמשך). לא בעיניהם של שופטי בג"ץ.
סיפור המעשה, בקצרה.
המערער, פאדי בולוס, למד משפטים ברומניה. חמש פעמים הוא ניגש
לבחינות הלשכה; חמש פעמים הוא נכשל. בולוס מצא פתרון - הוא קשר
קשר עם עו"ד אחר (שלאחר מעשה ברח לחו"ל), שיפעל עבורו בלשכת
עורכי הדין כדי שיוכל להתחיל בהתמחות. אותו עו"ד יצר קשר עם
עובדת בלשכה, שתמורת שוחד שניתן לה הנפיקה למערער אישור
התמחות.
בחודש דצמבר 95`
הוצא למערער אישור התמחות. משנתגלו המעשים, הועמד המערער לדין
פלילי. בסוף שנת 99` הורשע המערער בביצוע עבירות של קבלת דבר
במירמה בנסיבות מחמירות, בקשירת קשר לביצוע פשע, בזיוף מסמך
בכוונה לקבל באמצעותו דבר ובשימוש במסמך מזויף. על המערער
נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ותשלום קנס כספי.
המערער עירער לבית
המשפט המחוזי; ערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון
נדחתה גם היא.
וכעת לשרשרת הטעויות
של הלשכה. זו החליטה להעמיד את המערער לדין משמעתי. טעות
ראשונה, שהרי מלכתחילה מוסמכים היו בתי הדין לעכב את התמחותו
של המערער לכל היותר לשלוש שנים. טעות שנייה וחמורה יותר היתה
מצד הקובל במחוז חיפה של הלשכה. שם הגיעו עם המערער לעיסקת
טיעון, לפיה יוכל להתמחות מיידית.
ועדת ההתמחות של
הלשכה והוועד המרכזי שלה הפעילו את סמכותם המינהלית על פי
החוק, וקבעו שהמערער לא יוכל להתמחות, מחמת חומרת מעשיו
והרשעתו בפלילים. הלשכה העמידה את החלטתה למשך 20 שנים מיום
ביצוע העבירות, הווה אומר עד שנת 2015. המערער עירער לבית
המשפט העליון. תלונותיו נסבו על כך שלכאורה מוצה עימו הדין
במסגרת ההליך המשמעתי.
שופטי בית המשפט
העליון הכירו בסמכות המינהלית המוקנית למוסדות הלשכה, סמכות
שקיימת בצד הדין המשמעתי. "אינני סבורה", כתבה השופטת אסתר
חיות, "כי מיצוי הדין המשמעתי עימו שולל את סמכותו של הוועד
המרכזי להפעיל את שיקול הדעת המסור לו בסעיף 27 ולסרב לרושמו
כמתמחה לשעה או לצמיתות בשל אותם המעשים".
"הסמכות שהוקנתה
לשני מוסדות אלה של הלשכה בתי הדין המשמעתיים והוועד המרכזי
נועדה אמנם להגשים את אותה מטרה כללית והיא שמירה ושקידה על
רמתו וטהרו של המקצוע, כאמור בסעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין.
יחד עם זאת, מדובר בשני מוסדות שונים במהותם, המפעילים סמכויות
בעלות אופי שונה".
בין שני המסלולים
קיים שוני, הן לעניין השיקולים שנשקלים בכל אחד מהם, והן
לעניין תחום ההתפרשות של כל אחד מהם. ואולם, החשוב לענייננו
הוא, שבית המשפט העליון הכיר בסמכות הלשכה להפעיל את סמכויותיה
המינהליות, בצד הסמכויות המשמעתיות, וכי "הוועד המרכזי היה
מוסמך להחליט את שהחליט בעניינו של המערער" (יציין כי בעבר
ניתנו בנושא החלטות הפוכות).
מכאן נפנתה השופטת
חיות לבחון את סבירות החלטת הוועד המרכזי. ההחלטה נראתה
לשופטים בלתי סבירה במישור אורך תקופת איסור ההתמחות. הצדדים
נשלחו לבחון את האפשרות לקצר את התקופה, אלא שמוסדות הלשכה לא
גילו נכונות לקצר משמעותית.
"מעשיו של המערער
אכן חמורים ביותר, וחומרה יתירה מתלווה אליהם נוכח העובדה כי
בעת שעשה המערער את צעדיו הראשונים במקצוע עריכת הדין, בחר הוא
לפלס את דרכו במסלול עקלתון ובדרכי מירמה, במקום לפסוע בדרך
המלך ולקיים את הדרישות שמציב החוק לצורך רישומו כמתמחה",
הוסיפה וכתבה השופטת חיות. "לפיכך צדק הוועד המרכזי בסוברו כי
העושה מעשים כגון אלה אינו ראוי לשמש עו"ד לתקופה ארוכה אם לא
לצמיתות. מבחינה זו לא היה מקום להתערב בהחלטתו של הוועד
המרכזי".
אלא שכאן מגיע
ה"אבל". אותן "נסיבות מיוחדות שנתקיימו במקרה הנדון, ההופכות
את ההחלטה לבלתי סבירה במידה המצדיקה את התערבותנו". שופטי בית
המשפט העליון מכוונים, למותר לציין, לשרשרת הטעויות שנעשו
בעניינו של המערער, כמתואר.
"בנסיבות מיוחדות
אלה", נכתב בפסק הדין, "ובהתחשב בכך שבינתיים חלפו קרוב לעשר
שנים מן המועד שבו בוצעו העבירות, לא היה זה ראוי כי הלשכה אשר
נמנעה מלכתחילה מלעשות שימוש בסמכותה מכוח המסלול המינהלי
והפנתה את המערער למסלול המשמעתי, שם אף נערך עימו הסדר טיעון,
תבצע `שיפור עמדות` לאחר שגזר הדין שניתן לא היה חמור מספיק".
הנה, זהו הטיעון
שטרד את מנוחת שופטי בית המשפט העליון. לעניות דעתנו, בטעות,
ותוך סתירה פנימית בקביעותיהם. אכן, הלשכה ביצעה שרשרת של
טעויות, כמתואר. יחד עם זאת, ומשהכירו שופטי בית המשפט העליון
בקיומה של הסמכות המינהלית בצד הסמכות המשמעתית, אין להבין את
פסק דינם אלא כהכפפת השיקולים המנחים במישור המינהלי לאלו
המנחים במישור המשמעתי.
גם אם סירבה הלשכה
להיענות להצעת הפשרה, יכלו השופטים לקבוע, כי צעדיה המוטעים של
הלשכה צריכים למצוא את ביטויים במישור אורך התקופה. תחת קביעת
הלשכה, לעכב את התמחות המערער עד לשנת 2015, יכלו השופטים לקצר
את התקופה, כגון למספר שנים מועט יותר.
תחת זאת, החליטו
השופטים ש"רישומו של המערער כמתמחה יאושר למפרע מיום 14.4.02".
אין אלא לומר, שהחלטה תמוהה זו מהווה הפעלה מוטעית של שיקולים
מינהליים ראויים בנסיבות העניין. המערער, שאך לפני שנים ספורות
הורשע בביצוע עבירות חמורות, יוכל לקבל רישיון עו"ד ולשמש, כבר
בתקופה הקרובה, במקצוע שהאמון והיושרה הם לחם חוקותיו.
החלטה זו מצטרפת
לשורת החלטות דומות שניתנו על ידי בית המשפט העליון בשנים
האחרונות, החלטות שהכשירו עבריינים כעו"ד. בל ייפלא, אפוא, כי
יש מי בקרב הציבור הרחב המפקפקים בדבר יושרם של עורכי דין.
(על"ע 10320/02 פאדי
בולוס נ. לשכת עורכי הדין ואח`, פס"ד מיום 9.6.04. השופטים
תאודור אור, מרים נאור ואסתר חיות)
|
