|
הרבה אנשים רק שומעים
את השם - סימפתיה - ומתחילים לחייך. כזה הוא בעל הכינוי, אדם
שמעורר חיבה מיידית. הוא מנשק את ידיהן של הנשים. הוא מתחבק עם
מכריו הגברים. הוא בוכה מהתרגשות, צוחק על עצמו, זועם על
עוולות הנעשות לאחרים.
אף אחד לא יודע מנין בא לו כינויו של ולדימיר אוקראינטז. גונדר
משנה רמי עובדיה, מפקד כלא מעשיהו שבו ישב אוקראינטז במשך שש
השנים האחרונות, אומר שהכינוי הודבק לו באוקראינה, לפני שבא
לישראל. אבל גם זה לא בטוח.
אין אדם בעולם שמסוגל לחבר את כל הנקודות הפזורות בדרך חייו של
אוקראינטז, אפילו לא הוא עצמו. זו אינה בעיה של שפה. גם דובר
רוסית, שנכח בשיחה שהתקיימה עם סימפתיה במרכז לבריאות הנפש
בבאר שבע בשבוע שעבר, התקשה לעקוב אחר תלאותיו. לבית החולים
נלקח ב-7 בספטמבר, מיד עם שחרורו מהכלא. הוא עובר שם אבחון
רפואי והכנה לקראת חייו החדשים כאדם חופשי. בעוד כשבוע יעבור
להתגורר בבית אבות לתשושי נפש בנהריה.
אוקראינטז נולד כנראה במחוז ז'יטומיר באוקראינה ב-8 במארס
1940. אין בידיו תעודת לידה וגם לא כל מסמך אחר. הוא אומר
שלאמו קראו מריה ולאביה - דוד. פעם הוא מספר שהכיר אותה
ושאפילו היתה לו תמונה קטנה עם דיוקנה, עד שמישהו קרע אותה.
הוא מדגים איך קרעו את התמונה לגזרים, ודמעות זולגות מעיניו.
אבל כעבור זמן קצר הוא מספר שלא הכיר אותה ובעצם גדל אצל
סנדקית. בתיקו נרשם שזהות אביו אינה ידועה, אבל בשימוע שנעשה
לו הוא סיפר שלאביו קראו ניקולאי קוזמינסקי ולאב-אביו סטפן.
כשהיה בן 14 נדד לקייב, ומשם לערים אחרות ברחבי ברית המועצות.
בכל מקום עבד. הוא מגדיר עצמו מדען, מהנדס, לא כזה שלמד
באוניברסיטה אלא אחד שיש לו ידע בראש. לפני 38 שנה נולדה לו
בת, ויקטוריה שמה, ויש לו נכד בן 13. שתיים מאצבעות יד שמאל
שלו נגדעו כשניסה לכרות עץ עם חבר. פעמיים ישב בכלא הסובייטי,
אחרי שאמר שה"מאפיה" ששלטה בברית המועצות לא נותנת חופש
ליהודים. בכלא הסובייטי "אכלו האסירים מהזבל" ונשרו להם
השיניים. לעומת זאת, בכלא הישראלי האוכל טוב, הוא אומר. כשהוא
מדבר על עלי באבא, כוונתו לליאוניד ברז'נייב.
לישראל בא ב-1990. הוא מספר שאמא שלו אמרה לו לנסוע, אבל
מתכוון כנראה לאשתו, שממנה התגרש באותה שנה. הוא פנה לקונסוליה
של ישראל במוסקווה, מסר את פרטיו האישיים, ואחר כך זימנו אותו
לראיון. אשה שלא הכיר נתנה לו כסף וכרטיס טיסה לבודפשט, ומשם
לישראל. בתל אביב עבד כמטאטא רחובות. שילמו לו 12 שקלים בשעה
ובסך הכל 2,000 שקל בחודש. מכיוון שהכסף לא הספיק לשכר דירה,
גר ברחוב. הוא לא התחבר עם דרי הרחוב האחרים - "הם אלכוהול,
כדורים, אני אינטליגנציה, קולטורה", הוא מסביר.
אבל נראה שבכל זאת שתה. כשהגיע למעשיהו כעבור שמונה שנים היה
חבול ומוזנח, בקושי שלט באיבריו. לא לגמרי ברור מדוע נשלח
לכלא. שנה קודם לכן שלל משרד הפנים את אזרחותו בטענה שהשיג
אותה במרמה. הוצא נגדו צו גירוש, אבל לא היה לו דרכון ולא היה
אפשר להעלותו למטוס. המשטרה פנתה לשגרירות אוקראינה וביקשה
שינפיקו לו מסמכי מעבר, אבל השגרירות סירבה להכיר בו והוא נותר
חסר אזרחות.
עורכת הדין זהבה גור, המייצגת את אוקראינטז בחודשים האחרונים,
אומרת שניסתה להשיג מסמכים המתעדים את טיפול המדינה בלקוחה
במשך השנים אבל לא הצליחה. גם המדינה, בתשובתה לעתירה שהגישה
גור לבג"ץ, הודתה שחסר מידע וצירפה רק מסמכים ספורים.
גונדר משנה עובדיה אומר שכמעט מלכתחילה ביקש שוב ושוב שיימצא
פתרון לאוקראינטז. "האיש פשוט נכנס לי ללב. היינו מתחבקים כל
בוקר. כל הזמן אמרתי לו שיהיה בסדר. הבאתי לו בגדים. סיגריות.
שיקמנו אותו. סידרנו לו שיניים חדשות. היחסים אתו היו הרבה
יותר מיחסים בין סוהר לאסיר. עברו אצלי סוחרי סמים, פדופילים,
נבלות אמיתיים, מה לו ולזה? הוא לא היה צריך להיות שם". לפני
כל שר שבא לביקור, כל מנכ"ל, כל פקיד, העלה עובדיה את המקרה של
סימפתיה ואף הביאו לפגישות עמם. כולם הסכימו שצריך להוציא אותו
מהכלא, שמקומו אינו בחברת פושעים. אבל דבר לא קרה.
כך ישב אוקראינטז מאחורי סורג ובריח שש שנים ושבוע, בלא
חופשות, בלא שהוגש נגדו כתב אישום ובלא שעמד למשפט. בפרוטוקול
מדיון שהתנהל בעניינו בכלא באפריל 2000 כתב אחד המשתתפים,
כנראה נציג משרד הפנים - "מה יהיה? מי יעזור שלא ימות בכלא?
בבקשה, מצאו פתרון או שימות בכלא".
"המדובר באחד המקרים החמורים ביותר שידעה מדינת ישראל, המשקף
קלות בלתי נסבלת של שלילת חירותו של אדם ללא כל הליך חוקי
תקין, מקרה שההיגיון הבריא והשכל הישר אינם יכולים להכיל",
כתבה גור בעתירה לבג"ץ. היא דרשה לשחרר את אוקראינטז ולהורות
על פתיחת חקירה כדי למצוא את האחראים "למחדל חמור זה". גור גם
דרשה להשיב לאוקראינטז את אזרחותו הישראלית, בנימוק שהיא נשללה
ממנו בהליך לא תקין ושהמדינה לא הרימה את נטל ההוכחה לטענה
שהעלתה, שהוא השיג את אזרחותו במרמה. בין השאר מצביעה גור על
העובדה שמסמכי השימוע שנערך לאוקראינטז - שאותם צירפה המדינה
בתשובתה לבג"ץ - נכתבו בכתב יד ולא צוין בהם תאריך, כך שלא
ברור מתי נעשה השימוע ואם היה יותר מאחד. גם לא מופיעים שם או
חתימה של עורך השימוע. המדינה הודתה בבג"ץ, ש"המסמכים הקיימים
בידי משרד הפנים המתעדים את ביטול המעמד (האזרחות)... הם דלים
ביותר, ולא ברור על סמך מה ניתנה לעותר אזרחות מלכתחילה".
המדינה טענה תחילה שבג"ץ אינו הערכאה המתאימה לדון בבקשה לשחרר
את אוקראינטז, אבל "למעלה מן הנדרש" דיווחה לבג"ץ על הניסיונות
שנעשו לשכנע את שלטונות אוקראינה לספק לאוקראינטז דרכון ועל
הקשיים שאלה ערמו, לרבות שתי בקשות לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית.
לדברי המדינה, אוקראינטז הובא גם פעמים מספר לפני בית דין
פנימי של עובדים זרים בכלא, שאמור להפעיל ביקורת על צווי
המשמורת של העצורים. בפעם האחרונה הובא אוקראינטז לפני בית
הדין באפריל, אבל בהצהרה לבית המשפט מסרה הממונה על בית הדין,
עורכת הדין שרון בבלי-לארי, כי היא הציעה לו להשתחרר ואילו הוא
סירב בכל תוקף באומרו שקר בחוץ ואין לו ממה להתקיים. בבלי-לארי
דיווחה שפנתה למוקד סיוע לעובדים זרים, שהוא עמותת זכויות אדם,
והודיעה להם שכאשר יימצא לאוקראינטז סידור בקיבוץ או במקום
אחר, הוא ישוחרר בלא תנאי.
אבל למרות כוונות טובות של רבים במערכת, עד שגור הגישה את
עתירתה לא התקדם הטיפול בשחרורו של אוקראינטז. גם לאחר הגשת
העתירה, חלפו שלושה חודשים עד שמשרדי הבריאות, הפנים והרווחה
מצאו לו סידור; מתן אשרת שהייה לשנה, אשפוז לחודש בבאר שבע
ולאחר מכן מגורים בבית אבות בנהריה - כל זאת על חשבון המדינה.
בינתיים ממשיך משרד החוץ במגעים עם שלטונות אוקראינה, ואלה
ממשיכים לטעון שאוקראינטז אינו אזרח אוקראיני, למרות שמו, וכי
עזב את אוקראינה לפני שזו קיבלה מעמד של מדינה עצמאית. במשרד
החוץ מסבירים שאחת הבעיות נובעת מהיעלמות המסמכים שעליהם הסתמך
משרד הפנים כשהעניק לו אזרחות.
בשימוע שנערך לו התעקשו השואל או השואלת לדעת אם הוא יהודי.
"אני לא יודע בדיוק אם אני נוצרי, פרובוסלווי או יהודי. אני
יודע שאני בן אדם", אמר. גם בשיחה עם "הארץ" הוא מושך בכתפיו
כשהוא נשאל אם הוא יהודי ובתשובה לשאלה אומר שלא נימול. לטענת
המדינה, בשימוע שנערך לו אמר אוקראינטז שאינו מתנגד לביטול
אזרחותו הישראלית. אבל במסמך השימוע נכתב רק שאוקראינטז אמר כי
רצה לחזור לאוקראינה כבר ב-1990 אלא שלא היה לו כסף. אין כל
אזכור להסכמה שנתן לביטול אזרחותו. כל שאמר הוא שוויתר על
אזרחותו הסובייטית. הוא גם מכחיש עתה שאמר בזמנו, שאינו רוצה
להשתחרר מהכלא. "סתם סיפורים", הוא אומר, "אני רוצה לחזור
לקייב. תל אביב לא טוב. בלגן, טרור. גם קייב בלגן, אבל בלגן
קטן".
אין לו תלונות מיוחדות על חייו בכלא, הוא אפילו נזכר בצחוק
בגורי החתול שהאכיל שם בחצר - למעט העובדה שישן בחדר עם שבעה
אנשים, ומפעם לפעם נקלע לקטטות בין הסינים, הבולגרים והרומנים
שהיו עצורים שם וספג מכות. פעם גם סוהר הכה אותו, אבל אחר כך
ה"מיניסטר" פיטר אותו, נזכר אוקראינטז. המיניסטר הוא מפקד הכלא
רמי עובדיה, ובכל פעם שהוא מזכיר אותו אוקראינטז מנשק את
אצבעותיו בהתלהבות. עובדיה אף בא לבקר אותו בבית החולים בבאר
שבע והביא לו מתנה, חולצה. "מישהו הרביץ לסימפתיה? איך אפשר
להרביץ לאדם האנושי הזה?" שואל עובדיה ואומר שלא ידוע לו על
מקרי אלימות. אבל למרות היחס ההוגן והתומך שזכה לו, גור סבורה
שהכליאה גרמה להידרדרות במצבו הנפשי, משום שלא זכה לטיפול
הרפואי שהיה מקבל בקהילה.
למרות בלבולו והבעיה הנפשית שממנה הוא סובל, רופאיו סבורים
שאין צורך לאשפזו ושהוא אינו מסוכן לעצמו או לאחרים.
הפסיכיאטרית שבדקה אותו על פי דרישת קונסול אוקראינה חיוותה את
דעתה שאוקראינטז מסוגל להביע את הסכמתו בחתימתו בכתב ידו,
"מתוך הבנה מלאה של משמעות המסמך שעליו חתם".
גור כבר הסבירה לאוקראינטז שהוא יגור בנהריה, לא הרחק מהים,
ויוכל להיכנס ולצאת מהבית החדש שלו בכל זמן שירצה. המדינה
הודיעה לבג"ץ שמבחינתה עכשיו, משנמצא סידור לאוקראינטז,
מתייתרת העתירה של גור. אבל גור עוד לא גמרה: היא מתכוונת
להמשיך בתביעתה להשיב לאוקראינטז את האזרחות שנשללה ממנו,
ואומרת שאם ירצה לחזור לאוקראינה יוכל לחיות שם כישראלי. היא
גם תדרוש בשבילו קצבת זיקנה ושוקלת תביעת פיצויים נגד המדינה
על כליאת שווא. "נכון שהיתה בעיה לאן לשלוח אותו, אבל עובדה,
כשלמדינה לא היתה ברירה כי הבאנו אותה לבג"ץ, מצאו לו פתרון.
כל מי שלא יודעים מה לעשות אתו, מאפסנים אותו בכלא? מתברר שזה
קורה לא רק במשטרים אפלים".
המדינה מתעקשת: הודה שאינו יהודי
ממשרד הפנים נמסר שאוקראינטז "הגיע כזכאי חוק השבות, ועל פי
הודאתו האישית בוטלה אזרחותו, לאחר שהודה למעשה שאינו זכאי
שבות. לאורך כל מעצרו טופל אוקראינטז מבחינה בריאותית, ונעשו
ניסיונות רבים למצוא לו פתרון ראוי. יש להדגיש שלא ניתנה הוראה
לשחררו רק עקב החשש לחייו, דבר שקיבל תמיכה בפרוטוקול הדיון
בבית הדין לביקורת משמורת. כיום נמצא לו פתרון הולם".
ממשטרת ההגירה נמסר שלאחר מאמצים הצליחה המשטרה לאתר את אשתו
לשעבר של אוקראינטז באוקראינה, בתקווה לבסס את זיקתו למדינה זו
ובכך לשכנע את שלטונות אוקראינה להכיר בו. אבל האשה הודיעה
שמבחינתה אוקראינטז אינו קיים. "עשינו מאמצים מול כולם -
האו"ם, משרד החוץ. היה הרבה רצון טוב, כי כולם נקשרו אליו",
אומר רפ"ק רפי לוי, דובר המשטרה.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
|
