בתי המשפט

 

 

 

 

 

פרוטוקול

 

ב"כ המבקשת:

חוזרת על הבקשה ומציגה את חומר הראיות והרשעות קודמות. מדובר במעשים שבוצעו בתחכום ושיטתיות המתאימים לקריטריונים שנקבעו בפסיקה.

 

הסניגור:

אין תשתית ראייתית לכאורית ואפילו קלושה. טענתנו שמיום 27/10/04 ועד למועד הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים שהו המשיבים במעצר לא חוקי. ישנו בש"פ מפורסם 4455/00 בש"פ בדאוי, שם הוא דן בהרחבה על נוסחת הצהרת תובע וזה לא ענייננו. מה שכן ענייננו, החקירה הסתיימה יום לפני הגשת כתב האישום עד שעות הצהרים המוקדמות והתביעה במקום להגיע לבית המשפט ולבקש הארכת מעצר על פי סעיף 17 ד' לחוק המעצרים, בחרה להשתמש בימי המעצר המקוריים שהיו לשם חקירה להכנת כתב אישום. לכאורה התביעה הגישה את כתב האישום אפילו יום לפני תום מעצר  הימים המקורי אך בית המשפט העליון אומר זאת במפורש בע' 810 לנ"ל. אני מודע לכך שהנימוק שאני מעלה אינו נימוק בלעדי לשחרור, אך הוא נשקל בין יתר השיקולים ולכן אני מעלה אותו. הטענה המרכזית שלנו שאין כלל ראיות לכאורה. אני מפנה את בית המשפט לעובדות כתב האישום ולחלק העיקרי לו אני טוען. למאשימה אין ולו בדל ראיה כי אותו מפתח מותאם לו היא טוענת הוכנס לצילינדר של דלת המתלונן שהמשיבים כלל נגעו בידית של דלת המתלונן, כל מה שיש לתביעה זה שהמשיבים לכאורה התקרבו לאותה דלת, הציצו מבעד העינית, למרות שאיני מבין, ניתן להסתכל בעינית מבפנים החוצה ולא להיפך. המתלונן נשאל על כך באופן מפורש ואמר לא שמעתי התעסקות עם הדלת הוא נשאל על כך פעמיים, פעם בחקירתו במשטרה ופעם בזכ"ד של רס"ר דני סולומון.

 

לשאלת בית המשפט היכן הקלטת משיבה התובעת:

היא רשומה כמוצג ולא הובאה היום.

 

הסניגור ממשיך:

ביקשנו לצלם כבר ביום ה' את אותה קלטת, נאמר לנו שביום א' יתאפשר לנו, אך גם ביום א' לא התאפשר לנו לצלמה, כך שאיננו יכולים להתייחס לתוכנה. אני פניתי בצר לי לראות אם הרעיון שלי לא פנטזיונרי, פניתי לקדמי, להגדרות פריצה, פתיחה, המלומד קדמי בספרו על הדין בפלילים ע' 369 כותב התרחשה פריצה בלבד ללא כניסה לדירה עשויה היא להוות בסיס להרשעה לנסיון פריצה לדירה ולא יותר. כשאנו מדברים על פריצה בלבד אנו מתיחסים לשבירה ופתיחה. שבירה אין לנו. פתיחה יכולה להיות למשל בכוח של דלת נעולה, ע"י מפתח מותאם בו עסקינן או באמצעות המפתח האמיתי אם זו פתיחה שלא כדין. כל מה שהמשיבים עשו, אינו חורג ממעשי הכנה ולא מגיע לנסיון. על פי הבקשה למעצר עד תום ההליכים ועל פי חומר החקירה, בית המשפט יכול להתרשם שכבר ימים קדם לכן היו אי אילו נסיונות בדירת המתלונן, אך משום מה המשטרה בחרה לחקור זאת בצורה סלקטיבית ובצדק לא כללה משיבים אלה בכתב האישום. מחומר החקירה עולה שכל המתלוננים הובאו למשטרה על מנת לזהות חשודים פוטנציאליים. בחומר החקירה שצולם לי אין ולו ראיה, בדל ראיה, לגבי אותו זיהוי . האם נעשה מסדר חי, מסדר תמונות, יש משמעות ראייתית לכך האם זיהו המתלוננים אנשים אחרים, כל זאת אין לי בחומר החקירה רמז לכך. רק המתלוננים מספרים בעדותם שלקחו אותם לראות תמונות במשטרה, אך אין על כך שום מזכר, שום זכ"ד. אני סבור שמאותו מפתח מותאם שנראה נזרק ע"י משיב 2, היה צריך לקחת טביעות אצבעות, גם זה לא נעשה. מכאן אני מגיע לעילת המעצר. לכאורה הייתי צריך להפסיק כאן אך אני לא מפסיק מחמת הזהירות. אין חולק על כך שבעבירות מסוג אלה אין עילת מעצר סטטוטורית. מה שכן יש זה מספר כללים מנחים של בית המשפט העליון. באותו בש"פ מפורסם בש"פ פרנקל, שכאשר מתקיימים אותם כללים, יש לומר כי יש עילת מעצר ובמקרים קיצוניים אף אנשים נעצרים עד תום ההליכים. מה יש לנו כאן. יש לנו עבירה לכאורה, עבירה של נסיון, אין עבירה מוגמרת. יש מעשה אחד שלא הושלם, אין לנו היקף גדול. אין שיטה מיוחדת ואסביר למה אני מתכון. לענין התחכום, לא טענה ב"כ המאשימה. השיטה של מפתח מותאם קיימת כבר יותר מ-30 שנה. לא מדובר במשהו פרטיקולרי, לא מדובר במשהו ייחודי, ואני לא רואה את ההבדל בין השיטה של אותו מפתח לבין אותו זורק אבן סדרתי שפורץ לדירות או לרכבים. במסגרת זו לא היה מקום לבקש מעצר עד תום ההליכים. גם תחכום רב אין כאן. כל מה שיש כאן זה מעשה אחד לא מוגמר ובאשר למשיב 2, גם החזקת סכין שאין חולק שעבירה זו אינה נמנית בין העבירות שבגינן יש לעצור עד תום ההליכים. לפני שאגע בעברם של המשיבים, אני מבקש להגיד דבר נוסף. יש בתיק זכ"ד שהשוטר בדק את המפתח. אני לא מבין מה הוא כתב שם. הוא כתב שהצילינדר מסתובב. כשהוא מנותק מהבריח הוא יסתובב עם כל מפתח סביב צירו. אני סבור שידה של התביעה צריכה להיות קמוצה ורועדת לפני שהיא מגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים. לפעמים יש ניגוד אינטרסים בין רצון התובע ובין התחנה. התביעה אמורה להפעיל שיקול דעת עצמאי.  מציג פסיקה.

לגבי משיב 2, מבלי לגעת בנושא בריאותו, אין לו הרשעות קודמות, אני סבור שבשלב זה היה צריך להבדיל אותו ממשיב 1 ולא לבקש מעצרו עד תום ההליכים. לגבי משיב 1, לכאורה עברו משמעותי. לפני כ-10 שנים עבר עבירות משמעותיות וריצה את העונש, שילם את חובו לחברה. לפני כ-7 שנים עבר עוד מספר עבירות, מאז ועד היום עבר עבירה אחת של גניבת פלאפון ממספרה בגינה הוארך התנאי שלו. כלומר, ניתן להגיד שבעת האחרונה לא שב לסורו או יש הבדל משמעותי. לגבי אותו תנאי בר הפעלה, לא הומצא לי גזר דין מאושר, ולכן אני מבקש מבית המשפט להתעלם ממנו. מעבר לכך, ניסיתי למצוא אם הוארך כדין ע"י בית המשפט, אך אין לי פלט מאסרים כך שלא אוכל לבדוק אם התנאי לא פקע לפני שהוארך. אני מציע 2 חלופות מעצר. האחת לגבי משיב מס' 1. גב' ונסה עובדיה מוכנה לערוב למשיב 1. לגביו אין ערב נוסף.

 

החלטה

השעה 15.30. עם כל רצוני לא אוכל להחליט בתיק היום, הואיל ולצערי התביעה באה כשהיא מצוידת בחומר ראיות חלקי. "סמוך" הינה סיסמה מפוארת שלאורה אנחנו צועדים ושהביאה אותנו להצלחות דגולות, אך כשופט היא לא מקובלת עלי כדרך לקבל החלטות שיפוטיות. יפה ששוטר צפה בקלטת ואף העלה על הכתב את רשמיו שחלקם מדהים. עלי לראות בעצמי את הקלטת וראוי שהיא תובא ללא דיחוי.

 

בתיק זה הועלו שאלות משפטיות כבדות משקל ויש גם צורך לבחון בזהירות את חומר הראיות ולשקול את משמעות היש לעומת משמעות החסר.

 

יתרה מזו, מבלי להכנס כלל לבחינת אישיות המצהירה, אומר כי לדידי אדם אחד אינו יכול לפקח על זולתו ביעילות לאורך זמן. כולנו נזקקים לישון לעתים, לכולנו יש סידורים אישיים וכו'. מה שאמרתי לגבי סמוך נכון גם כאן. אצפה לפחות לשני ערבים אם רצון הסניגוריה שאשקול ברצינות חלופה.

 

נדחה להמשך דיון ליום 04/11/04 שעה 13.00. מאריך מעצרם עד אז.

 

התובעת מתבקשת להביא לי, לא יאוחר ממחר שעה 13.00 את הקלטת שבה מדובר. למען הסר ספק, אצפה לקבל את הקלטת הגדולה (התקנית) שאליה הועבר מה שנקלט בקלטת הקטנה. הזמן שקצבתי להמצאת הקלטת נועד לאפשר לתביעה לתת סוף סוף לסניגורים לקבל העתק ממנה.

 

אשרי אדם מפחד תמיד.

 

אם בישיבה הבאה יוברר לי שהסניגורים לא קיבלו את כל חומר הראיות, הרי שהמשיבים ישוחררו לאלתר ללא תנאי עד שהתביעה תעשה כן ואז תוכל לבקש את חידוש הדיון.

 

ניתנה היום ט"ז בחשון, תשס"ה (31 באוקטובר 2004) במעמד הצדדים.

                                                                                                                                       

 

קלדנית: איה