|
החזון זה או חלום בלבד,
זה לא סיפור דמיוני, תורת חיים זו לדעתי, מעשה זה אינו הראשון המחזק את דעתי לאופן עבודת פרקליטי המדינה. אלה אין להם דין ואין להם דיין,
אצלם כל מעשה וגם פלילי כשר, הם לכאורה מעל לחוק, הכול בדרך למימוש מטרתם האישית ו\או הקבוצתית.
כשבוע לפני בחירות 2003, קראתי את המאמרים הדנים בדעתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין הדלפת מסמך ע"י עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' (פרקליטה בכירה מטעם
המדינה) הדן בחקירת ראש הממשלה אריאל שרון וחברו סיריל קרן מדרום אפריקה.
נזכיר באותו שבוע הצהיר היועמ"ש כי "שום מכבסה של מילים" לא תעזור למדליפת המסמך, מה גם כי סנגוריה הם עו"ד יהושע רזניק וז'ק חן יוצאי הפרקליטות, כל
זאת כדי להמתיק את מעשה שיבוש חקירה בדבר חיקור הדין (חקירה בעזרת שופט זר) בדרום אפריקה את סיריל קרן, שמחשבונו הועברו יותר ממיליון דולר לחשבון בני משפחת ראש הממשלה, כדי לכיסוי הוצאות בחירות קודמות של ראש המשפחה אריאל שרון.
אין דעתי כאן דנה בקבוצת הנחקרים בעניין שרון ושות', כאן מבקש אני לשאול ולהשיב על אופן עבודת פרקליטים וחוקרים מטעם המדינה, דעתי נתמכת בכמה
עובדות ו\או מאמרים ו\או פסקי דין מהעבר, בכולם ניראה כי אותם עובדי מדינה "עובדים" שלא כדין (אולי פלילי) ללא חשש מאיש, בידיעה ברורה כי יזכו לגיבוי ה"חבורה" מטעם המדינה ו\או יקבלו תעודת הוקרה על סיום הפרשה שניהלו, ללא התייחסות לדרך
הניהול.
כאן בדרך של נגיעה בלבד "נדרים" עד לפרשת עמוס ברנס שזוכה מאשמת רצח, רצח שפיצח לכאורה צוות משטרה בראשותו של החוקר מרקוס, ראש צח"מ שלישי בחקירה
זו, חקירה שלא נעזבה לרגע עד קבלת ראיות "לכאורה" כי המשטרה פיצחה את הפרשה, בידי "הרוצח" ששחזר את כל מעשה הרצח, תיק החקירה כשר (היה) להגשת כתב אישום נגד הנאשם במעשה הרצח של אותה חיילת תמימה, רחל הלר.
עובדות היסטוריות, מרקוס ראש הצח"מ נתן עדות שקר בבימ"ש על המעשה "זכה" לאחר שנים לעמוד לדין, בתחילה הורשע במשפט הראשון, בעדות שקר במשפט ברנס,
ע"פ 190/82 מטעמו התקבל בבימ"ש עליון, שם זוכה (12.1.83) מעברה של עדות שקר ושיבוש המשפט.
שנים עברו וצעקתו של עמוס ברנס התקבלה, החל דיון ממש במשפט חוזר (מ"ח
(3032/99 אצל כבוד השופטת דורנר, בסופו הוחזר התיק לבימ"ש מחוזי בנצרת. בין היתר בהחלטת כבוד השופטת דורנר פירטה (במדויק) כיצד החלה פרשת מרקוס להתגלגל
עוד לערכאות. עובדה זו אחת מאדני החלטה לבטל את הרשעתו של ברנס ולהחזיר את המשפט למחוזי בנצרת, שם זוכה סופית (11.12.02) ברנס (ת"פ 1212/02).
ללא ספק עבור השניים, נצ"מ מרקוס וברנס מעשה מרקוס הוא היסטוריה, מרקוס לא יעמוד לדין בשנית (סיכון כפול), עבור ברנס עניין מרקוס הוא עוד שלב בדרך
לאחר הזיכוי המוחלט, בדרישתו לפיצוי כספי על מאסר של שבע שנים "בחינם" בנוסף לעוגמת נפש של כשלושים שנה.
מה לנו אנו אזרחי המדינה בפרשת ברנס & מרקוס ובהשוואתו להדלפת המסמך ע"י פרקליטה, על הצורך בחקירתם של שרון & סיריל ?
לדעתי,
אנו, האזרחים מנוצלים לרע, ניצול בכמה משורים, מישורים שעלותם בממון רב מהקופה הציבורית, ממון המקדש אצל
מערכות אכיפת החוק בחינם, ממון שללא פסק ביכולתו לקדם את רווחת הציבור הניזקק, כדי חינוך והקניית ערכים נאותים, בין היתר לגידול דור (עתידי) של עובדי ציבור ומדינה שינצלו את מעמדם וכוח השררה כדין, במעשה זה יקנו הם (עובדי הציבור והמדינה)
ערכים חיוביים לדורות הבאים.
הניצול לרע מתחיל דרך אמצעי התקשורת, אלה רבים היום, כל אחד מהם מבקש להיות המוביל וראשון בפרסום "ידיעה", ככאלה הם כר בשל עבור עובדי הציבור
והמדינה. הפרסום עצמו (נכון או לא נכון) מוביל את האזרחים לגיבוש עמדתו, זה שלעצמו אינו רע, אך מנגד יש גם אזרחים שהם עובדי ציבור, הממונים על חקירה (פרקליטות, משטרה, רשויות המס ועוד) ו\או מקבלי החלטה (בימ"ש, בתי"ד שונים), אלה אסור
שדעתם תושפע לרעה מפרסום זה. אך אין אלה בעלי השררה (חקירה ומקבלי החלטות) אלה בשר ודם "סופגים פירסום הם", דעתם מתגבשת מראש לפני עיון בעובדות אמיתיות, כדי סיכול ועקירת דעתם "הספוגה" נדרש זה ששמו הוזכר בפרסום לעמל רב, בממון גדול
ובגיוס עו"ד ומומחים שונים.
לפני כמה חודשים תם משפטו הפלילי של השר (לשעבר) אביגדור קהלני, זה תם בבימ"ש השלום בסיבוב שני, לאחר החזרת המשפט מערכאת הערעור (מחוזי) של המדינה
על זיכוי ראשון (ת"פ 12121/00). עניין הקלני & נמרוד בתקשורת שימשה כוח וזרוע בסוף דבר השפיעה היא על ערכאת הערעור, זו החזירה את המשפט לבימ"ש שלום, זה המשיך בשמיעת טענות ההגנה, בסופו של דבר זיכה את
השר לשעבר קהלני.
ללא פסק כי עלות שמיעת הערעור (במחוזי) והמשך המשפט (בשלום) הייתה כרוכה בתשלום של שעות משפט לשופט בימ"ש, כוח העזר עבורו, תשלום שעות עבודה
לפרקליטים מטעם המדינה וכוח העזר מטעמם, אין ספק כי השר (לשעבר) שילם ממון רב כדי הגנתו, אותו ללא פסק דרש או ידרוש בחזרה, כזכותו בסעיף 80 לחוק העונשין. החזר הוצאות אלה יצטרף להוצאות המדינה בגין ניהול חקירה מגמתית \ אישית נגד האזרח
(בכיר), זה שנכשל בהגנתו בבימ"ש מחוזי, זה בימ"ש שספג את "כוח הפרסום", כוח פרסום שגבר על סנגור מהשורה הראשונה (עו"ד ויסגלס).
אנו האזרחים ניזונים מתקשורת המגובנת עשור שנים ויותר על פרשת השר (לשעבר) אריה דרעי (ש"ס), בתחילה על חקירתו ומעלליו, אחר על משפטו הראשון לאחר על
הערעור, בהמשך על דרישתו לדיון נוסף, לאחר זמן על בקשתו למשפט חוזר ובמקביל על דרישתו לפתוח בחקירה נגד עד המדינה, זה שלטענתו העד שקר בבימ"ש, עדות אשר הייתה בסיס הרשעתו של השר (לשעבר). את הגנתו ניהל על ידי הטובים (כדעת התקשורת) מבין
עוה"ד, אחד הסנגורים מתחילת הדרך היה מעורב בפרש "עצמאית" נוספת, זו היתה נושא לכתבות רבות בתקשורת שונות.
הזכיר לאלה ששכחו, צלע נוספת היתה במשפט השר (לשעבר) אריה דרעי, פרקליט מטעם המדינה זה שהדריך את עד המדינה (לכאורה) כדי עדותו בביהמ"ש הראשון
ובתקשורת, עוה"ד שללא ספק מודע לכוח התיקשורת, עוה"ד רזניק (אז בשרות המדינה) ש"גדל" על פרשת דרעי, עמד הוא אישית ו\או שמו במרכז כתבות בפרשה, אז מטעם המדינה, לא כ"פרטי" הכול כדי לממש "כוחו" כדי לזכות באישום השר
(לשעבר) אריה דרעי, זה זוכה בחלק מהאישומים בבימ"ש עליון, [בימ"ש שעליו הופעל לחץ תקשורתי, הפעם מצד שני צידו של השר (לשעבר).
אין ספק כי עלות ניהול משפטו של השר (לשעבר) אריה דרעי עלתה ממון רב לקופה הציבורית, תשלום שעות עבודתם של השופטים, עו"ד מטעם המדינה, כוח עזר
שונה בבימ"ש ובתביעה. ידוע שהתביעה (המדינה) "הלכה" על ניהול תיק גדול יותר מזה שהוגש כאישום לביהמ"ש הראשון ו\או זה "רזה" שעמד (בהלך) בפני השופטים בבימ"ש ראשון, זה בסופו "רזה" גם בהכרעת הדין, באישום השר (לשעבר) בפלילים, עבר עוד צמצום
ו"הרזיה" האישום זה בהליך הערעור בעליון, כיום זה עומד ותלוי בערכאה, שם נבחנת דמותו החדשה וערך של הרשעה, הזו תקפה עוד ?.
כל "מבחנים" אלה תחילתם ב"הדלפה" על תחילת חקירה פלילית נגד השר (לשעבר) אריה דרעי, הדלפה שידעה לספר לציבור בהמשך כי השר קיבל שוחד במיליוני
דולרים ו\או השר הפעיל רוצחים שכירים בארה"ב ועוד, על רוב "ההודעות" לתקשורת ידע עוה"ד רזניק, זה שימש אז כנציג המדינה, זה המודע לכוח הפרסום בתקשורת, זה שהיה מודע לכך כי שמו בתקשורת יטיב איתו באותו מועד ו\או בעתיד הרחוק יותר.
אין עוה"ד רזניק "עוף מוזר" ויחיד מבין עובדי הציבור והמדינה היודע כיצד להשתמש בתקשורת השונה, לפני כשבועיים ימים הודיעה המשטרה על "פיצוח" פרשות
רצח אחדות, חיסול חשבונות בעולם הפשע, כהודעת המשטרה, הרוצח השכיר (לכאורה) הינו אסיר עולם חיפאי, זה נתפס כחודש קודם (בעת חופשתו) בירושלים בסמוך למקום מגורי אישי אותו עמד (לכאורה) לרצוח, בשבוע שעבר האסיר "יצא"
את בית המעצר ללא קושי, הציבור זכה להודעת הזהרה של המשטרה בתקשורת "אסיר עולם מסוכן לציבור ברח מתא המעצר בחיפה".
כעבור כשלושה ימים נלכד אותו אסיר "מסוכן לציבור", זה זכה לשניות בודדות בתקשורת (שצולם בכניסה לאולם בימ"ש), שם הסביר כי ברח מהמעצר בחיפה לאחר
שחוקרי המשטרה טופלים עליו מעשים שאינו קשור בהם, רודים בו שיאשר את טענות האישום המיוחסים לו במעשה רצח ו\או תכנון רצח. במקביל פורסם ביוזמה פרטית בתקשורת שהאסיר "המסוכן" המרצה מאסר עולם (בבית הכלא צלמון, מקום
טוב למאסר) כלא את השוטר בתא המעצר לא גרם לו נזק פיזי גופני, יתרה מזאת, האסיר "המסוכן" לא לקח איתו את אקדחו של השוטר. עובדות אלה לא הופצו לתקשורת ביוזמת המשטרה, לא לחינם, אלה כדי לצור לחץ אצל הציבור שיוטב
בעזור למשטרה לתקן את המחדל בעניין האסיר הנמלט.
אגב, האסיר טען בבימ"ש כי מתנכלים לו, הכול כדי שייתן עדות כרצון החוקרים, נזכירכם כי פרשת דומה של ברנס החלה גם היא בתא המעצר ו\או בתחנת החקירות
במשטרת חיפה, שבין שדרות העצמאות לדרך יפו בחיפה התחתית. עברו שלושים שנה, ברנס זוכה, השופטת דורנד קבע שמעשה החקירה ועדות החוקרים בבימ"ש אינו "מריח טוב" והורתה על משפט חוזר, משפט חוזר שסירבה המדינה (התביעה) לנהל בטענה ש"אין עניין
לציבור" עוד טענו הם עובדי הציבור, כי מחיר גבוה שישלם הציבור מקופתו שאינו מצדיק את ניהולו המשפט החוזר.
עוה"ד רזניק את תפקידו ביצע כדי לרצות את מעסיקו, זה פרקליט המדינה ו\או ראש התביעה (יועמ"ש), את מלאכתו שהיא אומנותו למד במשך השנים בם טען מטעם
המדינה בבימ"ש, שם רכש הוא את "תורה" הפרסום בתקשורת (בין היתר) וכוח תקשורתית "העובדת" על הממונים עליו ו\או בביהמ"ש, את אותה תורת פרסום למדה גם חברתו (למקצוע והמעמד בעבר) של עו"ד רזניק, עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ', כפרקליט מלווי
בחקירת תיק שרון & סיריל, שלעצמה לא הייתה שלמה בדרך ניהול החקירה, העבירה מסמך חסוי לעיתונאי.
פרסום זה הוביל את היועץ המשפטי (המבקש לכהן כשופט בימ"ש עליון) לפתוח בחקירה למקור של ההדלפה, תוצאות היתה כי ההדלפה יצאה מזרוע הפרקליטות, זו
פורסמה לראשונה באישון לילה. פרקליטה שכרה את עוה"ד רזניק ושותפו (עבדי מדינה בעבר) כדי להתגונן כנגד הליכים משפטיים (פלילי ו\או משמעתי), זה (רזניק) יצאה בהודעה לתקשורת מטעם מרשתו (ליאורה גלט-ברקוביץ') כנגד
הודעה זו יצאה היועץ המשפטי לממשלה בהודעה כי "שום מכבסה של מילים" מטעם רזניק לא תעזור למרשתו שהדליפה את המסמך על חיקור הדין.
אני כאזרח לא מבין על מה יצאה היועץ המשפטי לממשלה נגד "מכבסת המלים" של רזניק לראשונה רק כעת, עוה"ד רזניק (אז מטעם המדינה וכיום מטעם לקוחות)
ופרקליטם אחרים עורכים מדי יום ביומו "מסעות של מכירה" לתקשורת. ראו, היועץ המשפטי לא הורה בעבר לחקור את ביזוי של השופט אליגון, שזיכוי לראשונה את השר (לשעבר) קהלני ו\או הכפשת אותו שופט לאחר פסיקת הערעור, זה שפסל עצמו מלדון
בתיק.
אין אלה המקרים היחידים בהם עובדי ציבור מנצלים את התקשורת, זאת כדי קדום צורך אישי ו\או קבוצתי, ללא ספק כי גם אם פרסום של שקר ו\או מגמה נבלמת
אצל בעלי המקצוע הטובים והישרים כשופטים, חוקרים ועו"ד, בלימה זו מצריכה משאבים כספיים מיותרים, אלה בפועל כחושפים ניזונים (חיים, מתפרנסים) מחשיפת התרמית, למשעה של בידוי הראיות ו\או השקרים ו\או מדליפים ועוד של עובד ציבור ו\או
מדינה.
במעשים של עובדי הציבור והמדינה אין כל ערך מוסף חיובי לציבור האזרחים. "החושפים" לא מיצרים מוצר, תפקידם פיצוח של "מעגל קסמים" המגלגל לפתחם
(עבודתם ופרנסתם) מעשה שחיתות שבפועל מזין מערכאת חקירה ומשפט, זה ה"מולד" צורך בעובדי מדינה נוספים במערכות (אינה יצרניות) שאמורות הם לתת שירותים של ממש לאזרח הרגיל, בפועל האזרח חייב להתגונן בעזרת בעלי מקצוע (במימון פרטי מכיסו)
מפני מעשה נבלה ברשות חוקרת (עובדי ציבור ומדינה), הניזונה מקופה ציבורית, כרשות חוקרת ו\או משפט.
לדעתי
ניתוק עובדי הציבור והמדינה מכסות הגיבוי התמידי, כפי שעשה כעת היועץ המשפטי לממשלה כלפי עוה"ד ליאורה
גלט-ברקוביץ' יבלום מעשה הנבלה במערכות חקירה ו\או משפט מטעם עובדי הציבור והמדינה, זאת מחשש העובדים לעורם הם, שהיה חשוף לביקורת כינה וישרה, ללא דחיות של חודשים ושנים (ראו עניין מרקוס) אלה בחקירת מיידית כמעשה נגד המדליפה, עו"ד ליאורה
גלט-ברקוביץ', שעבורה תמו תמול שלשום ימי עבודה קלים, במערכת השלטון, ללא דין וללא דין, חשופה זו כעת בפני הליך פלילי ו\או משמעתי.
בלימת התופעה "אנו אדוני העולם", של עובדי ציבור ומדינה, תחסוך ממון רב לקופה הציבורית, ממון שיכולתו להקנות השכלה וחינוך נאות לשכבות חסרות היכולת
הכלכלית, בביתם יגדל בעזרת "הקופה" הדור החדש של אזרחים, הסר לדרכי מנהל תקין, חוק וסדר, אלה שבעתיד יוכלו לעמוד על רגליהם הם, ללא צורך של התמיכה מהקופה הציבורית, יקנו הם לדור שיבוא אחרים (ילדיהם) את יסודות המנהל התקין
ושמירת על ערכי החוק.
שאולי בר-נוי
24 ינואר 2003
|
