מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

עיין בפרק הדן באופן טיפולו של היועמ"ש \ נשיא בימ"ש עליון  בפרשת הדולרים של ראש הממשלה רבין ז"ל

 

פרק הסיום לספר "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק"

 

 נשיא בית המשפט העליון הינו איש עתיר סמכויות המשתרעות על פני תחומים נרחבים בבית המשפט ומחוצה לו.

 

אהרן ברק אומר, כזכור, כי: "כאשר יש סמכות, ולו רדומה, יש תמיד ציפייה לשימוש בה".

 

ברק, כך נראה, איננו אוהב שסמכות כלשהי מסמכויותיו נרדמת לרגע.

 

שם המשחק אצל ברק: שליטה !

 

אם ישנן עכבות בדרך להשיג עוד שליטה - ברק לא רואה אותן.

 

דעה אחרת ?  אלה דברי הבל !

 

מישהו מעז להשמיע אמירה נוגדת ?  קפד ראשו !

 

אהרן ברק מחליט קובע ופוסק בענייני חברה, דת ומדינה, מעמד אישי, יחסי יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, ענייני צבא וביטחון ועוד ועוד עניינים גדולים וקטנים המעצבים את החיים כאן ומשפיעים באופן ישיר ועקיף - לפעמים אף גורלי - על כל אחד מאתנו.

 

אהרן ברק מחליט קובע ופוסק בעניינים השנויים במחלוקת ציבורית קשה והחוצים את הציבור - עד כדי סכנת קרע.

 

אהרן ברק, במשך למעלה מרבע מאה, חורץ גורלות של אנשי ציבור ושל אנשים מן השורה.

 

אהרן ברק גם יודע "לכוון  למעלה":  במרוצת השנים הוא שלח הביתה כמה וכמה אישי ציבור בכירים מאד, ובכך השפיע באופן מכריע על מערכות פוליטיות וציבוריות מרכזיות במדינה.

 

אהרן ברק ניחן בכושר עבודה נדיר ובשכל חריף ביותר.  ההתמודדות עם כל מה שאהרן ברק כתב עד היום הינה משימה קשה. שפע פסקי הדין המהותיים שניתנו על ידו במשך השנים הוא ממש מדהים בכמות ובאורך. 

 

אהרן ברק ממוקד ביעדיו והוא נכון להשקיע מאמץ רב ומתמשך כדי להשיגם.

 

כושר העבודה של ברק, משנתו הסדורה של בענייני משפט, וכן פיקחותו הרבה ואישיותו הדומיננטית והסוחפת, מקנים לו יתרון בולט על סביבתו.

 

אומרת פרופ' רות גביזון:

 

"...חלק גדול מהתהליך העובר עלינו נובע מאישיותו המיוחדת של הנשיא הנוכחי (ברק). פה יש תופעה יחודית, ולו בנכונות של האיש ברוך הכשרונות הזה לפעול בכל הרמות.

זו פעם ראשונה שיש נשיא בית המשפט עליון שהוא אחד הכותבים המרכזיים בספרות המקצועית והעיתונאית. שהוא אדם שמנהל את עבודתו גם דרך כתיבת פסקי דין - גם דרך ניהול צמוד של המערכת השיפוטית, גם דרך ניהול צמוד של המערכת המשפטית-הציבורית כולה, וגם דרך ניהול מערכת עניפה של קשרים עם רשויות אחרות ואליטות מקצועיות בארץ ובעולם.

זה דבר שלא היה לנו כמותו. לטוב ולרע. לטוב - מפני שהוא הופך את המערכת למאד חזקה ובלתי פגיעה. לרע - מפני שהוא מעודד את אותה הומוגניות... ואת אותו אינסטינקט התגוננות אשר בעצם מונע ביקורת עניינית".

 

הדברים מדברים בעד עצמם.

 

הנסיון הרב שצבר ברק עם השנים מקנה לו יתרון בעבודה השוטפת מול שרי המשפטים המתחלפים לנגד עיניו.

 

העובדה שנשיא בית המשפט העליון איננו מתמודד בבחירות (וטוב שכך!), מקנה לו יתרון משמעותי בהתנהלותו מול הפוליטיקאים - כנסת וממשלה החיים "מבחירות לבחירות" ונאלצים להשקיע חלק ניכר ממרצם כדי להיבחר מחדש.

 

והרי כבר אמר מי שאמר:

 

“The people can change Congress but only God can change the Supreme Court”.

 

הנה כי כן, הצירוף של כל העובדות והנתונים הללו בתוספת לעובדת שליטתו במשך כל כך הרבה שנים בעמדות כוח מכריעות - הצירוף של כל אלה מקנה לברק עוצמה נדירה במיוחד.

 

ודווקא משום כך חובה לחשוף - ללא היסוס - את כל מה שנחשף כאן.

 

אהרן ברק עצמו - על פי הערכים והעקרונות שהוא מתיימר לדגול בהם - מחייב חשיפה מעין זו.

 

כי הדברים חמורים כשלעצמם - אבל הם חמורים שבעתיים נוכח העובדה שאדם בעל עוצמה נדירה כאהרן ברק חוטא בעשייתם.

 

וההצטברות של המעשים הללו למכלול - כדי סידרתיות ממש - כמובן שמוסיפה להם מימד של חומרה.

 

אדם היושב כל כך הרבה שנים בעמדות כוח ובצמתי הכרעה כה קריטיים - רצוי שיתברך בכל התכונות שברק התברך בהן כמתואר לעיל.

 

אבל אדם כזה חייב להיות מצוייד בעוד תכונה אחת פשוטה: יושר. סתם יושר. לא יושר של מלאכים ואפילו לא יושר של צדיקים. סתם יושר של בני אדם רגילים. לא נאיביות. יושר.

 

אדם הנמצא בעמדות כוח כה מכריעות ונעדר את התכונה האלמנטארית הזו - הוא איש מסוכן מאד !

 

שהרי, כידוע, אין כל אפשרות לפקח או לעקוב באופן פרטני אחר טיב שיקול הדעת שמפעיל אדם - כל אדם - לגבי אין סוף ההחלטות שהוא מקבל בשגרת חייו ועבודתו.

 

וכאשר יושב אדם בעמדות כוח מכריעות, ומקבל אין ספור החלטות חשובות ואף גורליות לפרט ולמדינה, ואיננו מקפיד בשגרת עבודתו על הפעלה - ביושר - של שיקול דעתו, כי אז הנזק הנשקף לציבור וליחידים כתוצאה מכך הוא עצום, והדברים ברורים.

 

אומר השופט ברק:

 

"אין לך תקלה גדולה יותר מהפעלה בלתי ראוייה של שיקול דעת, הבא לבקר הפעלה...של שיקול דעת.

זאת ועוד: כאשר שיקול הדעת השיפוטי הוא של הערכאה העליונה... אין כל ביקורת שיפוטית על אותו שיקול דעת".

 

השופט ברק יודע היטב כי ביחסי הכוחות שבינו לבין המחוקק (לרבות מחוקק המשנה), הכוח האמיתי טמון, למעשה, לא בידי מי שממלא את ספר החוקים בסעיפי חוק, אלא בידי מי שנוטל מהספר את סעיפי החוק הללו ומפגישם עם מקרים קונקרטיים, ואז חותך - על פי הבנתו ושיקול דעתו - גורלות של יחידים וציבור.

 

וכאשר, למצב הנתון הזה מתחבר אדם חסר מנוחה שיפוטית מסוגו אהרן ברק - כי אז ברור שיחסי הכוחות הללו נוטים לכיוונו יותר ויותר.

 

אומרת פרופ' רות גביזון:

 

"...(בית המשפט העליון כיום) זהו בית משפט אשר פתח את דלתותיו בפני כל אדם וכל עניין והסיר כמעט כל מגבלה מעצמו. בכך הוא שונה מאד מבית המשפט הישן שהוא הרבה יותר עניו, שייחס הרבה יותר כבוד לסמכות ולאוטונומיה של הרשויות הפוליטיות הנבחרות, שהאמין שיש גבול לשפיטות וחשב שתפקידו להיות סמכות משפטית-מקצועית עליונה ולא טריבונל של רפורמטוריים חברתיים ומורי מוסר".

 

ולא מן המותר להביא כאן גם מדבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט לנדוי:

 

"אני חושב שהנשיא אהרן ברק לא השלים ולא משלים עם המקום הראוי שצריך להיות לבית המשפט בין רשויות המשטר שלנו".

 הוא שאמרנו: חוסר מנוחה שיפוטית.

 וכאשר אדם היושב בעמדת כח קריטית מפעיל את שיקול דעתו - הרחב ממילא - גם שלא ביושר, התוצאה הרסנית. 

 שום רטוריקה - סוחפת ככל שתהיה - לא תגשר על המציאות ולא תרפא את הנזק הרב הנגרם כתוצאה מהפעלה שלא ביושר של שיקול הדעת. שכן, שיקול דעת לא ישר הוא שיקול דעת הנגוע בשרירות, ניגוד אינטרסים, העדפת מקורבים, הפלייה וכיוצא באלה שיקולים עקומים המשחיתים כל חלקה.

 

הנה כי כן, נקודת המוצא להפעלה ראוייה של שיקול הדעת היא יושר.  היושר שוכן בלבו של כל שיקול דעת ראוי.

 

בתחילת הדברים הבאנו כזכור את סיפורו של מנהיג פועלי הנמל יהושע פרץ.  יהושע פרץ מספר, כזכור, כיצד - במטרה להגן על זכויות אנשיו - הוא רכש את הספר "דיני עבודה בישראל". 

 

אבל אז קרה לפרץ דבר מעניין:

 

"אם מישהו מההנהלה היה מתווכח איתי, הייתי אומר: תפתח דף זה וזה סעיף זה וזה.  הם ראו שאני כל כך מומחה בזה, שבסוף הייתי מוכר להם לוקשים - והם האמינו שזה כתוב".

 

אין צורך בפרשנות.

 

אהרן ברק הוא האורים והתומים שלנו בתחום המשפט.

 

אבל אהרן ברק גם מכיר על בוריין את המערכות השלטוניות הנמצאות בשליטתו או בטווח ראייתו.

ובפקחותו הנדירה למד אהרן ברק להכיר היטב את נקודות התורפה של המערכות הללו.

ולמרבה הצער הוא מכה שוב ושוב בנקודת התורפה העיקרית:  העדרה - למעשה - של אפשרות שיפוטית להעמידו על מקומו.

 

אומר אהרן ברק:

 

 "צמצום הביקורת השיפוטית...משמעותו האמיתית הינה הרחבת החופש להפר את החוק. בין ביקורת שיפוטית לבין שלטון החוק קיימים כלים שלובים".

 

האם אמירה חשובה זו אינה חלה על אהרן ברק עצמו ?

ובכן, מה התוצאה כאשר הביקורת השיפוטית מצטמצמת לאפס ?

 

גם הביקורת העיתונאית והציבורית, כפי שראינו, לא ממש מרגשת את ברק. הבאנו אך מעט מהביקורת על התנהלותו של ברק במרוצת השנים. ברק צולח אותה ללא מאמץ. הוא הרי איננו חייב דין וחשבון לאיש.

אהרן ברק יודע היטב, שביקורת - ואפילו ביקורת קשה - מתנפצת אל העובדה ש"מחר יום חדש".

 

ואמון הציבור ?  מי שאיננו עומד לבחירה - לא באמת זקוק לציבור ולאמונו.

 

אהרן ברק גמר אומר להציל אותנו מפני עצמנו. אומר אהרן ברק:

 

"אין השופט צריך לפעול במסגרת הסכמה חברתית המשקפת רוחות שעה חולפות. על השופט לפעול במסגרת המרכזי והבסיסי ולא במסגרת הארעי והחולף. כאשר החברה אינה נאמנה לעצמה אין השופט חייב ליתן ביטוי לרוחות השעה. עליו לעמוד בפני רוחות אלה, תוך מתן ביטוי לאותה הסכמה חברתית המשקפת את עקרונותיה הבסיסיים של השיטה ואת "האני מאמין" של הציבור הנאור בחברה שבה הוא חי".

 

כל מילה זהב.

 

השאלה היא רק אם כל מה שנחשף כאן הוא חלק מן "האני מאמין" שלנו.

 

לימים יחזור בו ברק מן הביטוי "הציבור הנאור" (שאביו מולידו הוא השופט ויתקון), ויסביר כי כוונתו של ביטוי זה אינה אלא ל"תפיסות העומק של החברה".

 

אהרן ברק מתיימר לשמור על המפתח של אותו מרתף אפלולי וקריר שבו מונחות, זו לצד זו, "תפיסות העומק" שלנו.

 

ואין צריך לומר שאהרן ברק - על פי שיקול דעתו - הוא גם זה הממיין, מגדיר וקובע איזו מן התפיסות שלנו - תפיסת עומק היא, ואיזו מהן איננה אלא רוח שעה חולפת.

 

שאלה היא - נוכח כל מה שנחשף כאן - אם אהרן ברק הוא האיש הראוי להתקרב אל המרתף היקר מכל יקר הזה.

 

אהרן ברק מתיימר להיות שומר החותם של הדמוקרטיה שלנו. אומר אהרן ברק:

 

"כל הגופים כולם צריכים לשמור על הדמוקרטיה הצעירה שלנו. במיוחד, מוטל תפקיד שמירה זה על הרשות השופטת בכלל, ועל בית המשפט העליון בפרט. שוב הוטל עלינו, שופטי הדור הזה, לעמוד על משמר ערכי היסוד שלנו, ולהגן עליהם בפני הקמים עליהם".

 

שאלה היא - נוכח כל מה שנחשף כאן - מי הוא בדיוק זה שקם כאן על "הדמוקרטיה הצעירה שלנו"?

 

לשופט ברק דעה מוצקה על ממלא תפקיד בכיר בשרות המדינה המבצע מעשים הפוגעים באושיות המבנה השלטוני:

 

"הוא יתקשה להוות דוגמא ומופת לכפופים לו.

הוא יתקשה לדרוש מהם, אשר נדרש מכל עובד ציבור, ושהוא עצמו חילל.

הוא יתקשה להקרין הגינות, אמון, יוקרה, יושר ויושרה ("אינטגריטי") כלפי הציבור הרחב.

כל אלה עשויים להשפיע, במידת ודאות רבה, על מעמד השירות הציבורי, תיפקודו ומקומו בחברה דמוקרטית.

אכן, עבירה היא חמורה, אם "מתוך נסיבות ביצועה עולה המסקנה, כי בהתנהגותו גילה איש הציבור רמה מוסרית כה נמוכה, על כי אין הוא ראוי עוד לשאת במשרתו הציבורית"...

זוהי אותה עבירה, שיש בנסיבות ביצועה "פגם מוסרי" המעיד על בעליו שאין הוא ראוי...לשאת באחריות הציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם".

 

הדברים מדברים בעד עצמם.

 

אכן, "שופט עליון צריך להיות משפטן ברמה גבוהה" אומר אהרן ברק, אבל - כדבריו - "קודם כל הוא צריך להיות בן אדם".

 

ועוד אומר אהרן ברק:

 

"האימרה הידועה כי כוח נוטה להשחית וכוח מוחלט משחית לחלוטין - והתוספת לה כי כוח משחית אך החשש לאבדן הכוח משחית לחלוטין - נכונה לא רק בתחום הציבורי. היא עשוייה להיות נכונה גם בתחום הפרטי".

 

ומה בעצם אומרת האימרה הזו ?

 

התשובה ברורה:

 

 איש איננו חסין מפני השפעתו המשחיתה של הכוח.

ובכן, האם האימרה הזו נעצרת על סף דלתו של אהרן ברק ?

 התשובה לשאלה זו מקופלת בין דפיו של ספר זה.

 

Hit Counter