|
|
|
עולם של סודות |
| |
 |
|
מאת
חיים הנדוורקר
פורסם באתר עיתון הארץ (13.11.05) |
|
|
|
אליזבת מרקורט חושבת שאין
גירושים טובים. בספרה "בין שני עולמות", שיצא לאחרונה
בארצות הברית, היא מתייחסת לעניין מנקודת מבטם של
הילדים: "ילדי גרושים", היא טוענת, לא שייכים ממש לאף
אחד מההורים" |
|
|
|
|
|
ניו יורק
ההורים של אליזבת מרקורט התגרשו
כשהיתה בת שנתיים. הם היו אז בני 21, ומאז הספיקו
להתחתן עוד פעמיים. אמה, פרופסור לרפואה בצפון
קרוליינה, התגרשה באחרונה מבן זוגה השלישי. אביה, עורך
דין המתגורר בוואשינגטון, עדיין חי עם בת זוגו
השלישית.
לאחר שהוריה התגרשו, חיתה מרקורט עם אמה ועם אביה
החורג בצפון קרוליינה. כלפי חוץ היתה לה ילדות רגילה,
אולם ברקע לא חסרו בעיות: היא התקשתה לפגוש את אביה
הביולוגי, שגר אז בפלורידה, ואביה החורג, שלחם
בווייטנאם, סבל מבעיות נפשיות ובסופו של דבר התאבד.
היא עצמה זוכרת את ילדותה כתקופה מאוד לא שמחה. "הייתי
ילדה סגורה, די בודדה", היא אומרת. "כאשר הייתי עם
אמא, התגעגעתי לאבא, וכאשר ביליתי עם אבא במשך שנה,
אמי חסרה לי מאוד".
גירושים היו אז אופנה
מרקורט, בת 35 המגדירה עצמה כפמיניסטית, היא בעלת תואר
שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת שיקגו. היא נשואה
זה תשע שנים ויש לה שני ילדים. אבל גם אם נראה שהכל
בסדר, הבית-לא-בית שהיה לה בילדותה מטריד אותה גם
היום. זו הסיבה שהחליטה לחקור את סיפורם של ילדי
הגרושים. מחקרה פורסם באחרונה בספר, "בין שני עולמות",
שיצא לאור בהוצאת קראון. השם מגלם בעיניה את תפישתה:
גם אם הכל נראה בסדר, ילד להורים גרושים עובר בדרך כלל
מסכת ייסורים.
הפגישה עם מרקורט התקיימה בניו יורק, שאליה הוזמנה כדי
להרצות בכנס השנתי של המכון לערכים אמריקאיים - צוות
חשיבה הכולל ליברלים ושמרנים ומתמקד במחקר בנושאי
משפחה, ילדים וחברה אזרחית. הוריה של מרקורט נכחו
בהרצאתה, והיא הציגה אותם והודתה להם. אחר כך שאלתי
אותה אם היום הם מודים שהגירושים היו צעד רע. מרקורט
השיבה שהיא לא רוצה לשאול אותם שאלה מהסוג הזה. היא לא
רוצה לבוא אתם חשבון או לעורר אצלם רגשות אשם.
"הם היו צעירים מאוד באותה התקופה", היא אומרת, "הם
התחתנו כשהיו בני 19 ונפרדו בגיל 21. אלה היו הימים של
המהפיכה המינית והפמיניסטית באמריקה. הגישה היתה שאם
משהו לא הולך כמו שצריך, צריך להיפרד ולהתחיל פרק ב'.
להתגרש היה בעצם חלק מהאופנה החברתית של אותם ימים".
מעודדים להתגרש
אולי מרקורט לא רוצה להתחשבן עם הוריה בפומבי, אבל היא
בהחלט |
רוצה לבחון בביקורתיות את המושג "גירושים טובים",
שנעשה פופולרי מדי בעיניה בשנים האחרונות. "הרעיון של
גירושים טובים עלה כמושג בספר שפירסמה קונסטנס ארון
ב-1994. בספר היא טענה כי מה שבאמת חשוב זה הדרך שבה
אנשים מתגרשים. אם הם ייפרדו באופן חברי ויהיו מעורבים
בחיי הילדים ולא יילחמו זה בזה, הכל יהיה בסדר.
"הילדים", מוסיפה מרקורט, "הם בדרך כלל המחסום הגדול
ביותר לגירושים. כאשר חוקרים טוענים שבעצם, מבחינת
הילדים, גירושים לא יהיו כה נוראים כל עוד הם יהיו
'טובים', זה נשמע מאוד יפה, מאוד אידיאליסטי. הילד
יכול לחיות בין שני עולמות והוא יגדל ויצמח יפה.
הרעיון הזה מעודד הרבה מאוד זוגות להחליט להתגרש".
אז את אומרת להורים, אל תתגרשו?
"אני לא שופטת את ההורים. אני לא רוצה להגיד להם,
במקרה הזה צריך להתגרש ובמקרה ההוא זה לא בסדר. שיהיה
ברור, מוסד הגירושים הוא מוסד חשוב מאוד. אני בהחלט
מקבלת גירושים, כשיש בבית אלימות ומריבות בלתי פוסקות.
אבל האמת היא שרוב הגירושים היום לא באים על רקע של
אלימות או עימותים קשים בין בני הזוג. שני שלישים מכלל
הגירושים הם מקרים של מה שאנחנו מכנים 'קונפליקט ברמה
נמוכה'. בני הזוג לא כל כך מאושרים זה עם זה ורוצים
לפתוח בדרך חדשה. למרבה הפלא, הרבה פעמים הילדים עצמם
לא חשים שמשהו לא בסדר בבית. הרבה ילדים מדווחים כי לא
ידעו שיש בעיה בכלל, ואני רוצה לספר את הסיפור שלהם".
מרקורט טוענת שהמושג "גירושים טובים" מבטא יותר תקווה
מאשר מציאות. "הוא אולי נכון מהזווית של המבוגרים. אבל
מנקודת המבט של הילדים המושג הזה אינו קיים. פעם
גירושים היו טאבו שאנשים התביישו בו, והיו יחסית מעט
ילדים שעברו את החוויה הטראומטית הזאת. היום זה כל כך
לגיטימי, גירושים הם כמעט מגיפה. 43% מכלל הנישואים
בארצות הברית מסתיימים בגירושים בתוך שבע השנים
הראשונות לנישואים. 60% מהנישואים השניים מסתיימים גם
הם בגירושים. רבע מכלל המבוגרים, בני 18-35, הם ילדים
להורים גרושים.
לצורך המחקר, שעשתה מרקורט בשיתוף הפרופ' נורבל גלן,
סוציולוג המתמחה במשפחה וגירושים, ריאיינו השניים
כ-1,500 מבוגרים בני 18-35 בכל רחבי ארצות הברית,
שגדלו להורים גרושים. בנוסף היא ריאיינה כ-70 איש
ראיונות ארוכים ועמוקים יותר, שציטוטים מהם מובאים
בספר. "המסקנה שלי", אומרת מרקורט, "היא שמבחינתם של
הילדים אין דבר כזה גירושים טובים. שני שלישים אמרו
שהם חשו שהם חיים בשתי משפחות ולא באחת. לגדול בשני
עולמות שונים זו חוויה מאוד כואבת לילד. כילדי גרושים
היינו חלק מהבית של כל אחד מהורינו, אבל גם
אאוטסיידרים. הבית של כל אחד מההורים היה שלנו, אבל גם
לא כל כך שלנו. אנחנו לא שייכים ממש לאף אחד מהם.
"במקרים רבים ילדים להורים גרושים נכנסים לעולם של
סודות, וזו תחושה קשה מאוד מבחינתם. 27% מהנשאלים בסקר
אמרו שאחד ההורים ביקש מהם לפעמים לשמור סוד כזה או
אחר לעומת 10% במשפחות שלמות. לפעמים הילדים עצמם
נוטלים יוזמה וכדי לא להסתבך שומרים על סודות".
מרקורט טוענת כי ילד שהוריו התגרשו חי בכמיהה בלתי
פוסקת לבית אחד שאליו יהיה שייך, ומזכירה כי שיעור
הגירושים אצל בני הגרושים גבוה בהרבה מאשר אצל בני זוג
שגדלו בבית עם שני הורים ביולוגיים.
את אומרת, בעצם, שכמעט בכל המקרים טובת הילדים חשובה
מטובתם של ההורים?
"לדעתי זו שאלה לא נכונה. גם אם חיי הנישואים לא
מאושרים עתה בכלל, לא בטוח שבעוד חמש שנים הם ימשיכו
להיות לא מאושרים. מחקרים הראו את ההיפך. במקרים רבים
בני זוג לומדים במשך הזמן לתקשר זה עם זה טוב יותר.
גירושים הם לא בהכרח תרופה לחוסר אושר. הם מובילים
לבעיות ומצוקות מסוגים אחרים ובלתי צפויים.
"ומבחינתם של הילדים, אני רוצה להגיד להורים שעומדים
להתגרש שהילדים שלהם יסבלו מההחלטה הזאת במשך הרבה
מאוד שנים ויישאו אותה על גבם לכל חייהם. הגירושים
מבחינתם זה לא אירוע חד פעמי, אלא התחלה של מסע ארוך
וכואב". |
| |
|
|
|
|
| |
|
