בית הספר "פלוני"

מגישה: פלוני.

מוגש ל: פלוני.

תאריך: 16.4.2001

מבוא

  בעבדה זו אעסוק בזכויות הילד, הרגשותיו, מסקנותיו וההגנות להם זוכה בבימ"ש, בעת פרדת הוריו.

 הסיבה העיקרית, שהובילה אותי לכתיבת העבודה בנושא זה, נעוצה בכך שהנני ילדה להורים פרודים, המעונינת לדעת את דעותיהם והרגשותיהם של ילדים להורים פרודים, להפיק בתשובה לשאלת החקר את מסקנותיי בראייה חיובית כתשובה שתועיל לילדים העומדים בפני מצב של חיים אצל הורים פרודים.

  העבודה בנויה משאלה עיקרית אחת, שאלת החקר, "מעמד הילד להורים פרודים", אותה אחלק לשני חלקים משניים, "הרגשות הילד" ו"זכויות הילד". את שני שאלות המשנה הללו אחלק לתתי-שאלות.

 תת-הנושא, "הרגשות הילד" אחקור בשתי דרכים, לפי ראיונות עם ילדים להורים פרודים, ולפי ספר שירי ילדים למבוגרים, "הגרושה הזו היא אמי", שכתב, שלום רביב.

 תת-הנושא, "זכויות הילד" אחקור בשני דרכים, לפי ראיית בימ"ש את זכויות הילד, כאן אסתמך בחוק הישראלי ובשני פסקי דין של ביהמ"ש העליון, לפי זכות הילד בחוק -  בעבר הקדום, וכאן אסתמך בהוראות החוק כיום בישראל בהשוואה לחוקי ההלכה והמזרח הקדום, אותם הפקתי ממאמרים של ד"ר ישראל צבי-גילת, הדן בחוק הישראלי, וד"ר יוסף פליישמן, הדן בזכויות הילד במזרח הקדום.

  הרגשות הילד

  במחקרי לשאלה "מעמד הילד להורים פרודים" אפריד את הרגשות הילד מזכויות הילד להורים פרודים, בפרק זה אחקור את הרגשות הילד, אותה אפרק לשני פרקים,

הפרק הראשון – הרגשות הילד, בעודו ילד, אלה ממסקנותיי מהראיונות שערכתי.

הפרק השני – דעתו של המשורר, שלום רביב, בספרו "הגרושה הזו היא אמי".

 פרק ראשון

הרגשות הילד, בעודו ילד

  בהיותי ילדה להורים פרודים, המעונינת לדעת את דעות והרגשות הילדים להורים פרודים, ערכתי שאלון כהבנתי והרגשתי, ממנו אוכל להפיק מסקנות בדרך לתשובה בשאלת החקר "מעמד הילד להורים פרודים", וזאת בראייה ותשובה חיובית, שתשמש כאבן-דרך לילדים העומדים בפני מצב של חיים אצל הורים פרודים.

   הקונסטרוקציה בה בחרתי לערוך את שאלותיי באה מהבנתי כילדה להורים פרודים, עובדות נסתרות מחיי ומחיי הסובבים אותי מבין ילדים להורים פרודים, עניין נורמטיבי, חדש ונפוץ, שהולך ומתרחב בחברה המודרנית, אציין שבשאלת חקר זו לא אכנס לסיבות פרוד ההורים, אם התגרשו הם או אם חיים בנפרד, לילדים שנולדו למסגרת חד-הורית או לילדים שהופרדו מהוריהם מסיבות שונות.

  אתמקד רק בהרגשות הילדים היכולים להשוות את החיים לפני ואחרי הפרוד בין הוריהם ו\או להשוות בין שני הרגשותיהם האישיות כלפי ההורים הפרודים. להלן,

 ראיון-ילדים להורים פרודים:

  לשאלה ראשונה בחרתי את השאלה:

 באיזה גיל הוריך הפסיקו להיות בקשר (לא גרו באותו הבית\ החדר)? סברתי, שגיל שבו ילד מופרד מאחד מהוריו בנסיבות שאינן תלויות בו הוא משמעותי, למסקנתי זאת הגעתי לאור העובדה מהיכרותי ילדים רבים להורים פרודים, ולכל אחד דרך הבעה או תפיסה שונה בהתנהגותו כלפי חוץ, מכך סברתי כי יש חשיבות לשאלה זו.  

לשאלה שניה בחרתי את השאלה:

 איזה קשר יש לך עם שני הוריך? ראיתי לנכון לשאול שאלה זו מאחר שבה חשיבות עיקרית אם הילד עומד בציפיות אותם התבקשתי להפיק למען מסקנות נכונות יותר, שישמשו לי כחלק בתוך גוף התשובה לשאלת החקר המשנית שלי, "הרגשת הילד".  

לשאלה שלישית בחרתי את השאלה:

 כיצד הפרדה בין הוריך השפיע על חיך (במקצת\  בהרבה\ האם אתה יותר  בוגר\ פגיע\ רגיש וכו'...)?  באמצעות שאלה זו אבקש לברר את רגישות הילד או בגרותו והכל בהשוואה לאופן הרגשת הילד שהוריו נפרדו בהשוואה להתנהגות מקובלת בין ילדים שהוריהם אינם פרודים, מהרגשתו של ילד שהוריו פרודים, משאלה ניתן להקיש לתשובה הנדרשת בשאלה.

לשאלה רביעית בחרתי את השאלה:

 לדעתך, לולא הוריך לא היו נפרדים האם היית אותו אדם (מבחינת קו המחשבה, דפוסי התנהגות וכו'...)? תפקיד השאלה נועד לברר האם הילד רואה את עצמו שונה בעקבות היותו שונה מהאחרים (ילדים "נורמלים", שהוריהם חיים יחד) מתוך הרגשתם הם בהשוואה לסביבה "הנורמלית", התשובה תוביל לפן נוסף במסקנותיי מעבודתי.

 לשאלה חמישית בחרתי את השאלה:

 האם אתה מרגיש אדם שונה משהיית לפני פרדת הוריך? בשאלה זו אבקש לדעת את צלילות דעתו של הילד בעניין הרגשתו להיותו שונה לכאורה מה"ילדים הנורמלים" וזאת כדי לבחון את דעתו בשאלה הקודמת, יציבות התשובה , יסוד טוב לתשובה לכל עבודת חקר זו.

לשאלה שישית בחרתי את השאלה:

 האם אתה פתוח לדבר עם אנשים "זרים" על כך שהוריך לא חיים יחד? הצבתי את שאלה זו כדי לבחון את בהירותו ובשלותו של הילד להוות חלק משאלת החקר שלי.

לשאלה שביעית בחרתי את השאלה:

 לדעתך במה זוכה ומספיד ילד שהוריו נפרדו? בשאלה ארצה לראות הכיצד חש הילד בהשוואה לילד שגר עם שני הוריו תחת קורת-גג. בתשובה זאת ניתן לבחון אם הילד רואה את עצמו מפוצה בהיותו שונה או שמא מופסד הוא ובמה, וכל את על-פי הרגשתו האישית.

לשאלה שמינית בחרתי את השאלה:

 כיצד אתה רואה את חייך כהורה? כאן אבקש לדעת את תחושת הילד, כיצד יעדיף לעביר הילד בהיותו הורה את תחושותיו מן העבר כילד החי בחסר מסוים.

לשאלה תשיעית בחרתי את השאלה:

 לדעתך, עד כמה תהייה מוכן לוותר או להבליג כלפי בן\בת-זוגך  לעתיד

וכל- זאת כדי שילדך לא יעבור את "הדרך" שאת\ה עברת בילדותך? בשאלה זו אפשר להבחין אם ילד הפך להיות אנוכי מתוך דאגה עצמית ו\או רואה במעשה הפרוד בין בני-זוג כמעשה קל בהשוואה למחיר שאמור לשלם ילד לחיוב או לשלילה המוכרים לו מעברו. 

לשאלה עשירית בחרתי את השאלה:

 מה תחפש\י אצל בן\בת-זוגך לעתיד לפני שתתחתן\תתחתני איתו? בשאלה זו הנני ארצה לבחון האם הילד עדיין מרגיש פגוע מפרדת הוריו שחווה בעבר.

לשאלה האחרונה בחרתי את השאלה:

 האם תתחתן\תתחתני עם בן\בת-זוג שעבר\ה דרך זהה\דומה לדרך שאת\ה עברת בילדותך? את שאלה זו הצבתי כדי שתשמש כשאלה מראה (איך הילד רואה את עצמו בשיקוף על האחרים).

 בחירת הילדים לראיון, וסיבות הבחירה הנ"ל

 הילדים שאעדיף שיעברו את הראיון שחיברתי יהיו אנשים שיוכלו להתמודד עם השאלות שברשותי בכל האופנים, חשוב לציין שמטרתי היא לא רק לדעת איך הם מתמודדים עם הבעיה אלא גם לעזור לחלקם בצורה מסוימת בכך שהם יוכלו להיפתח ולדבר על הפרדה בין הוריהם, לצורך העניין בחרתי בשני "סוגי אנשים", האחד – שחווה את פרדת הוריו בהיותו בוגר, והשני- שלא זוכר את הרגשותיו כאשר הוריו נפרדו, מכוון שחווה את פרדת הוריו בהיותו ילד קטן, שאינו זוכר כל דבר ואינו מבין את משמעות המילה פרדה.

מרואיינת ראשונה:

 נערה בת שש-עשרה מחיפה, הפרדה בין הוריה התקיימה בהיותה בת שניים-עשר.

הפרדה בין הוריה היינו אירוע טראגי מאוד בחייה, נפגעה בכבודה ודרכי התנהגותה וצורת חשיבתה  השתנו כמעט באופן מוחלט.

היא החליטה שכאשר תתחתן תעשה כל מאמץ, כדי לא להיפרד מבעלה,

הינה סבורה שלא תקריב מעבר לזכויותיה הבסיסיות כאדם, זאת למען שילדיה לא יעברו את אותו משבר שהיא עברה בצעירותה, כי לשיטתה "עוברים את זה".

למסקנתי הגעתי מהראיון שערכתי איתה, ועיקרו להלן,

1. הייתי בת שניים-עשר כשהורי נפרדו, כיום אני בת שש-עשרה.

2. הקשר שלי עם אמי - יותר טוב, אנו גרות יחד באותה דירה, ולכן אנו יותר קשורות. הקשר שלי עם אבי - אבי גר בנפרד ובמרחק ניכר ממקום מגורי, ולכן אין לנו קשר מתמיד, אנו נפגשים בערך כל שבוע-שבועיים.

3. הפרידה בין הורי היווה אירוע מרכזי מאוד בחיי, שפגע בי ובכבודי, גרם לאובדן של משפחה שבלעדיה לא אוכל לחיות את חיי כמו שחייתי אותם בעבר, פרוד זה השפיע על הלימודי ועל מערכת היחסים ביני לבין חברי, הפכתי להיות סגורה יותר מבחינה פנימית ונפשית.

4. אם הורי לא היו נפרדים הייתי אדם שונה לגמרי משאני כיום, לא הייתי פגיעה ונפגעת מכל דבר. כיום אני מפגינה נוכחות מבחינה חיצונית, וכל זאת כדי להגן על נפשי הרגישה יותר מבעבר.

5. הפרוד בין הורי היה כה משמעותי בחיי עד כדי שינוי דרכי חשיבתי האישית והתנהגותי וכל זאת למראית עין כלפי חוץ, מעשה שהפך להשתרש באופיי.
6. שנים לא דברתי על הפרוד בין הורי, הרגשתי ילדה קטנה וקושי להתמודד בשיחה על שינוי אופן חיי, כיום בגרתי ועודני משוחחת מעט על אירוע זה (מגלה טפח וחסה טפחיים).

7. לדעתי, ילד שהוריו נפרדו זוכה לשני בתים שבהם יוכל לשהות ולקבל מתנת כסף כפולה בחגים ובימי-ההולדת , זאת בהרגשת הוריה כחייבים לה בהיותם שני משפחות שונות, לכאורה.

8. בעתיד אני מעונינת לגדל את ילדי במשפחה הכוללת אב לילדי שיחייה איתי תחת קורת גג אחת.

9. אינני רואה את עצמי מפסידה או מוותרת על זכויותיי הבסיסיות כאדם בוגר, למען ילדי שלא יעברו את הסבל שעברתי בעת פרידת הורי, אהיה מוכנה לוותר עד גבול מסוים, כזכור אני עברתי את פרידת הורי -  וכמו שאומרים "עוברים את זה", כמוני וכמו רבים אחרים.

10. בראש ובראשונה ארכוש את אמונו של בן-זוגי לעתיד, אבקש לזכות אצלו בביטחון כלכלי מעבר לרגיל וזאת על מנת שיהיה באפשרותי להראות בעלת ממון וכוח רב.

11. האמת היא שאני יעדיף לחלוק את חיי עם בן-זוג אשר הוריו נפרדו גם כן, מעשה כזה יכול לשפר את מערכת היחסים בייננו, למנוע ויכוחים מיותרים, והבנה למצוקה הנפשית של בן-הזוג השני. 

מרואיינת שנייה:

 נערה בת שש-עשרה מחיפה, הפרדה בין הוריה התקיימה בהיותה בת שלוש.

למדה להכיר את הוריה בנפרד ומעולם לא חיה את הזוגיות של הוריה, חושבת היא כי ההפסד כולו שלה מאחר והיופי בגידול ילדים הוא כאב ואם מגדלים את ילדיהם כאחד, והוא מקור היציבות של הילד.

 החליטה שכאשר תתחתן תעשה כל מאמץ, כדי לא להיפרד מבעלה, למען ילדיה , אך אם ילדיה יפגעו מויכוחים בינה לבין בן-זוגה לא תחשוש להיפרד ממנו, זאת למען היציבות הנפשית של ילדיה.

 למסקנתי הגעתי מהראיון שערכתי איתה, ועיקרו להלן,

1. הייתי בת שלוש כשהורי נפרדו, כיום אני בת שש-עשרה.
2. הקשר שלי עם אמי -  חזק יותר אנו גרות באותה דירה, ביני וביינה קשר של ממש, חם ומתחשב וממלא את כל הצפיות. הקשר שלי עם אבי – רופף מאחר שהוא העדיף להתרחק ממני אך תומך כלכלית בי.
3. מעולם לא חייתי אם הורי בהיותם בני זוג, איני מרגישה פגועה מפרוד זה.
4. אופיי הוא להיות מחוברת לאנשים הקרובים פיזית אלי, כך שמרתי על קשר טוב עם משפחת אימי, סביר שלולא הורי היו יחד הייתי גם בקשר טוב עם משפחת אבי וללא ספק איתו.
5. אין באפשרותי לדעת איך הייתה הרגשתי שהורי חיו ביחד מאחר והייתי קטנה מאוד אז.
6. מאז שאני זוכרת את עצמי דברתי על הפרוד בין הורי, מאחר והפרדה הייתה בעבר הרחוק אין היא משפיעה עלי, כיום פתוחה אני יותר מבעבר לשיחה בעניין זה, ובעתיד אהיה יותר פתוחה להעמיק ולשוחח על הנושא.
7. לדעתי, ילד שהוריו נפרדו זוכה לשקט נפשי ללא צעקות ומריבות ההורים, הפסדו הוא שיתוף פעולה בין ההורים בגידולו והענקת חום של משפחה מאוחדת הנהנת מבלויים משותפים.
8. אני מעונינת לגדל את ילדי באופן שונה מכפי שעברתי, אני רוצה שילדי לא יפסידו כל קשר שהוא עם אחד מהוריו, כמוני.
9. אינני רואה את עצמי או את בן-זוגי או את שנינו פוגעים בנפש ילדנו, על כך לא אוותר ואהיה מוכנה לסיים את מערכת הזוגיות שלנו, אושרי טמון בטובת ילדי בעיקר, והוא חלק מחיי.
10. בראש ובראשונה אדרוש שישרור אמון הדדי בייננו, שיקרין חום ואהבה ושיהיה בעל לב טוב, ובעיקר שיאהב ילדים, כל זאת כדי שילדי לא יחוו את אותה חוויה שעברתי.
11. אני יעדיף לחלוק את חיי עם בן-זוג שהוריו נפרדו, מכוון שאם נגיע להחלטה שאנו צריכים להיפרד שנינו נדע טוב יותר מה טוב לילדנו.

מרואיינת שלישית:

  נערה בת שש-עשרה וחצי מחיפה, הפרדה בין הוריה התקיימה בהיותה בת שנתיים.

לא זכתה להכיר הורים חיים ביחד, חושבת שכל ילד שהוריו פרודים מרוויח כפל כפליים, כספית ורגשית, לדעתה, כל אחד מעוניין לחוות את חווית "המשפחה המושלמת" כילד או כהורה, אך היא לא תחשוש לאבד את בן-זוגה, בזכות אמא ששימשה לה דוגמה שאפשר לחיות גם ללא בן-זוג.

 למסקנתי הגעתי מהראיון שערכתי איתה, ועיקרו להלן, 

1. הייתי בת שנתיים כשהורי נפרדו, כיום אני בת שש-עשרה וחצי.
2. הקשר שלי עם אמי ואבי הוא מצוין, עם אמי אני גרה במשותף בדירה אחת, אך אבי פתוח יותר לשיחה מאמי, לכן אני מרגשה יותר נוחות לדבר איתו על הכול מאשר עם אמי.
3. הורי נפרדו בהיותי קטנה  ולכן אני לא זוכרת את פרדתם, האמת היא שיצא רק טוב מהדבר –אני נהנית משני בתי הורי, אצל אבי יש לי עוד אחים חורגים שאיתם אני מאוד נהנית, ואצל אמי אני הבת היחידה שמקבלת את כל תשומת-לב, ויותר מזה כשאני רבה עם אמא אני לא עושה הרבה חשבון והולכת לאבא, וההפך.
4. לפי דעתי, אם הורי לא היו מתגרשים הייתי שונה, מכוון שכשחיים במסגרת שונה, הכל משתנה, כולל המחשבות והדעות, במצבי כיום אמי מחנכת אותי כי אנו גרות יחד, בנוסף אם הורי היו חיים יחד אני חושבת שהייתי מפחדת מכל מריבה קטנה שלהם, והמילה "גירושין" הייתה מאוד מאיימת בעיניי לעומת זאת שכיום המילה "גירושין" דווקא נראת לי מאוד כייפית.
5. המצב השתנה ובעקבותיו גם אני, תפיסת חיי, חינוכי ודרך חשיבתי.
6. אני מאוד פתוחה לדבר על-כך שהורי פרודים, זה דבר מאוד נורמלי בעיניי, גם לפי הסטטיסטיקות כיום אפשר להבחין שיותר מחמישים אחוז מבין הורי הילדים הם גרושים.
7. לדעתי, ילד שהוריו נפרדו זוכה לתשומת-לב כפולה, מקבל הכל פעמיים, וכאשר מסתכסך עם אחד מהם "בורח" לשני, וכמובן זוכה לקבל שתי דרכי התנהגות וחינוך שונים.                                                                                                         הוא מפסיד את השגרה ואת "המצב הנורמלי" - אמא, אבא וילדים, תחת קורת גג אחת , ועוד דבר חשוב לעתיד, אין מי שישמש לו כדוגמה להתנהגות במערכת יחסים בין-הורים או בין בני-זוג.
8. באופן טבעי אני רואה משפחה מאוחדת, אני אהיה אמא פתוחה ולא שמרנית (למרות שגם לי יש את הגבולות שלי) אך גם אם אני ובעלי נצטרך להיפרד זה לא יפחיד אותי.  
9. אני אהיה מוכנה לוותר, אך עד למצב מסוים, אני לא יהיה כמו החברות של אמי שמוכנות להפסיד הכל כדי להישאר עם בעליהן, לעומתן אפרד מבעלי אפילו אם לילדי תהייה טראומה, כי הם יעברו את זה, ואי-אפשר להכריח אנשים שלא מסתדרים לחיות יחד, אחרת יש מריבות וויכוחים וזה לא נעים.

10. הדברים הראשונים שאני אחפש אצל בעלי לעתיד הם אהבה דו-צדדית, כי בלי אהבה אי אפשר לחיות יחד, שהוא יהיה בעל ממון, כדי שלא נגור ברחוב ושיהיה לנו איך להתקיים. אח"כ ארצה שהוא יהיה נאמן, ולבסוף שיהיה לו את כל הפרטים הקטנים שיש ל"גבר המושלם", בעל חוש הומור וכו'...
11. לדעתי, להתחתן עם אדם שעבר את הדרך שאני עברתי הוא הכי שולי,      זה בסך הכל ישמש לעוד תחום עניין משותף, אך אני לא אתחתן עם אדם מסוים ולא עם האחר רק בגלל שעבר את אותה הדרך שאני עברתי.

אם יהיו לי הרבה מחזרים אני אבחר את האדם המתאים ביותר בשבילי וגם בפרטים הכי קטנים, כמו זה.

מסקנותיי מהראיונות שערכתי

   מראיונות הילדים נתברר לי סופית כי הבדל משמעותי קיים בין ילד שהוריו נפרדו בהיותו רך בימים שלא ידע חיים משותפים בין הוריו, לעומת ילד גדול יותר שידע חיים בצל שני הוריו בבית משותף.

 מסקנתי היא כי קשה יותר החוויה לילד בוגר אשר מבין את מהות המילה והמעשה עצמו של הפרדה בין הוריו, הילד הרך בימים מקבל עובדה זו כ"תורה מסיני".     מניסיוני, שעברתי את פרוד הורי בגיל שש (לפני עשר שנים) מזדהה בהרגשתי עם הרגשת המרואיינות השניה והשלישית, שחשות כי מרחק הזמן והגיל הרך מהווה תרופה חיובית להרגשה פנימית מזופתת ולא נוחה, כהרגשת המרואיינת הראשונה שעברה את "חווית ההורים הנפרדים" בגיל בוגר ולהרגשתה נפגעה קשות מפרדתם.

   המרואיינות השניה והשלישית, ואנוכי פתוחות יותר (בהתאם למרחק הזמן) לדבר על "הילד והוריו הפרודים" בחברה ובין החברים בפרט, לעומתנו, המרואיינת הראשונה מצהירה על "פתיחות בשיחה" אך למעשה מפנימה את העניין במטאפורה לא לעניין הפרוד בין הוריה וכל זאת בהפגנת בטחון עצמי, שהוא חומת הגנה בלבד.

  לדעתי ולהרגשתי, תמימת דעים אני עם כל המרואיינות שחינוך וגידול ילד בבית אחד שבו מתגוררים שני הוריו, החיים יחד, משנה את מחשבותיו ודפוסי התנהגותו,

ילד כזה סופג את שני דרכי-ההתנהגות של שני הוריו ו"מייצר" מהם דרך-התנהגות משולבת משל עצמו, מנגד ילד החי "בשתי בתים" לומד לנצל את שני הדרכים, כל אחד בתורו הוא, לפי הנוחיות הרגעית שלו, ללא התייחסות לצפוי ולצפון בעתיד.

  בסיכום הראיונות השכלתי ללמוד ולהבין שילד החי במחיצת הוריו תחת קורת-גג אחת ובמשותף, יוצא נזכר ומרוויח את העיקר בחיים, הוא אמנם אינו "בעל" מתנות כפולות או שני בתים, כל זאת מאחר והוריו אינם פרודים, זוכה הוא הילד החי עם הורים שאינם פרודים בחינוך משותף, בחוויות במשותף עם שני הוריו, מהם מפיק הוא את "דרך- חייו" מקריאת התנהגותם ומחשבותיהם כל אחד לחוד ושניהם יחד, בלא שדורסים אחד את השני אלא אחד למען לשני, ושניהם יחד למענו, הוא הילד החי איתם כמשפחה אחת.

לסיכום,

 יתרונות הילד החי בצל שני הוריו במשותף הם חסרונותיו של ילד שהוריו פרודים. ילד שהוריו פרודים קשור יותר להורה שבצלו חי, אפילו, כאשר אינו תמים-דעים עם דרכו, אינו נוטל התחייבויות ארוכת-טווח, חי את היומיום באופן הנוח לו באותו יום ואינו מחובר נפשית לאיש.

פרק שני

דעתו של המשורר, שלום רביב

  המשורר שלום רביב  יליד ק' חיים, התחנך במגזר הקיבוצי, למד בקציני ים עכו, היה יורד ים בפלוגת הים בפלמ"ח, בחל הים ובצי הסוחר. השלים לימודים על תיכוניים ב – מכון ווינגייט, בטכניון ובאוניברסיטת חיפה, עבד ברשת חברת החשמל, כנהג מונית ועבד גם מחוץ לגבולות המדינה, איש אשכולות ניראה על-פי ייחוסו, ומשך גם בעט הסופרים ובשנת 1981 יצא סיפרו "הגרושה הזו היא אמי", ספרו דן בשאלה \ בבעיה נוקבת בחריפותה כמתאר בפתיח ספרו, המלא אופטימיות מעניי ילד להורים פרודים.

  אנצל את כישוריו הספרותיים הפזורים בספרו זה להתייחסות הילד להורי הפרודים, מבט מחמי, מרחם, מעודד ומקנא. שלום רביב נעזר במאייר, איציק דותן שנתן נופח באיור, לשירי שולם רביב. וידוע ש"תמונה שווה אלף מילים" כאמירה סינית קדומה.

הפרדה בין הורי הילד השפיע עליו בנושא הלימודים אך בעצם היא תוצאה של פחד מהחברה הסובבת אותו. פחדו נובע מהמילה "גירושין".