בבית המשפט המחוזי חיפה
ע"פ 1103/00
מדינת ישראל
המערערת
נגד
עופר מרדכי
ערן ריבק
המשיבים
פסק
דין
השופט י' דר:
1.
בתיק פלילי 1024/00 של בית משפט השלום
בחיפה, הגישה המערערת כתב אישום נגד
המשיבים.
בכתב האישום הם מואשמים
שבמהלך פעילותם כשוטרים במשטרת ישראל,
תקף המשיב 1 אזרח, והמשיב 2 סייע בידו
בתקיפה. באישום השני, המופנה למשיב 1 בלבד,
הוא מואשם בהדחה בחקירה ובהטרדת עד.
2.
התיק נדון בפני סגן הנשיא, השופט ר'
חרסונסקי. במהלך ההקראה טען סניגורו של
משיב 1 טענה מקדמית לפיה פגום כתב האישום,
שכן נחתם על ידי עוזרת למנהל המחלקה
לחקירות שוטרים, והיא אינה מוסמכת על פי
חוק לחתום על כתב אישום.
סניגורו של המשיב 2 לא הצטרף
לטיעונים.
3.
לאחר קבלת טעונים בכתב, קבע השופט
חרסונסקי שהצו שנתן שר המשפטים, בו הסמיך
את הפרקליטים במחלקה לחקירות שוטרים
במשרד המשפטים לחתום על כתב אישום, אינו
חוקתי. לפיכך לא היתה עוזרת מנהל המחלקה
לחקירות שוטרים מוסמכת לחתום על כתב
האישום, ודינו של כתב האישום להתבטל.
4.
בערעור שבפנינו מבקשת המדינה לבטל את
החלטת בית המשפט, לקבוע שכתב האישום חתום
כדין ולהורות על המשך הדיון.
קימנו ישיבה והורינו על הגשת
סיכומים בכתב. באי כח המערערת והמשיב 1
הגישו סיכומים וב"כ המשיב 2 הצטרף הפעם
לטעוניו של המשיב 1.
5.
תחילה ראוי להביא את עקרי החקיקה
הרלבנטית.
בחוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 11), תשנ"ב1992-,
הוסף פרק ד'2, שכותרתו: "חקירת עבירות
שוטרים".
בפרק זה נקבע שחקירה של עבירה
שבתוספת הראשונה לפקודה, שבביצועה חשוד
שוטר, לא תערך בידי משטרת ישראל אלא בידי
המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים.
בהצעת החוק (ה"ח 2114 מיום
17.2.92, בעמ' 218), נומק התיקון המוצע ברגישות
ובחשיבות שבחקירת עבירות שבביצוען
חשודים שוטרים. עוד נכתב שם
"חשיבותה (של חקירת
העבירות שבביצוען חשודים שוטרים - י' דר)
נובעת מן הניגעה (כך במקור) שיש לה לשלטון
החוק, לתיפקודה התקין של המשטרה ולכיבוד
חרויות הפרט".
6.
בסעיף 12(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח
משולב], תשמ"ב1982-, הוסמכו תובעים מטעם
המדינה בהליכים פליליים. ביניהם נמנו:
"פרקליט המדינה, משנהו,
פרקליטי המחוז ופרקליטים אחרים
מפרקליטות המדינה ששר המשפטים קבע את
תאריהם בצו שפורסם ברשומות...".
ביום 13.7.81 פרסם שר המשפטים בצו את
רשימת הפרקליטים ותאריהם. הצו הפנה למקור
סמכותו של השר בסעיף 10(א)(1) לחוק סדר הדין
הפלילי, תשכ"ה1965-.
7.
כשמונה שנים אחר כך, בקובץ התקנות 5986
מיום 30.6.99 בעמ' 1016, הוספה לרשימה קבוצה של
בעלי תפקידים, חמישה במספר, במחלקה
לחקירת שוטרים
(להלן - תיקון תשנ"ט).
ראוי להביא כאן את חלקו הראשון של הצו
בתיקון תשנ"ט:
"בתוקף סמכותי לפי סעיף 10(א)(1)
לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה - 1965, אני
קובע:
1. התארים שלהלן יהיו תארי
פרקליטים מפרקליטות המדינה לעניין סעיף
12(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה1965-".
8.
ברי שנפלה טעות בנוסח.
תקון תשנ"ט מתיחס לתארי פרקליטים
בסעיף 12(א)(1), אבל במקום להפנות לחוק סדר
הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-, הוא
מפנה לחוק המקורי, הוא חוק סדר הדין
הפלילי, תשכ"ה1965-.
השופט חרסונסקי דחה את טענת סנגורו
של המשיב 1 בענין זה. בא כח המשיב 1 לא חזר
על הטענה בערעור, ולפיכך אין צורך להתיחס
אליה עוד.
9.
השופט חרסונסקי קיבל את טענת המשיב 1
לפיה נפל פגם מהותי בצו, והוא סותר את
חקיקת היסוד. את עיקר הסתירה רואה השופט
חרסונסקי בפגיעה בעקרון ההפרדה בין
הרשות החוקרת לבין הרשות התובעת.
הוא סבור שניתן היה לקבל
פגיעה כזו בהפרדת רשויות אילו היא היתה
מעוגנת בחקיקה ראשית, אבל לא כאשר היא
מעוגנת בחקיקת משנה. על פי תפיסתו, יש
בהפרדה פגיעה בזכותו של נאשם להליך ראוי.
10.
חקיקת משנה היא מעשה המינהל, הנהנה
מחזקת התקינות. על חזקה זו נכתבו הדברים
הבאים ברע"פ 1088/96 מחמוד נ' הוועדה
המקומית לתכנון ובנייה הגליל המזרחי, פ"ד
מד(2) 417, 419:
"מאחר שכך - פועלת כאן חזקת
התקינות, דהיינו
חזקה שכל
פעולה מינהלית נעשתה כדין. זוהי כמובן
הנחה הניתנת לסתירה (REBUTTABLE PRESUMPTION), אך על מי
שמבקש לסתור, מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי
במקרה הנדון החזקה נסתרת על-ידי עובדות.
לא נטענה
הטענה או
נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינות
בעינה."
נקודת המוצא בתחום דיני הראיות היא
שחקיקת המשנה נעשתה כדין, אולם משהורם
הנטל והוכח חוסר התקינות, קמה זכותו של
בית המשפט לפסול את חקיקת המשנה.
11.
סמכותם של בתי המשפט לפסול חקיקת
משנה, מחיבת זהירות ראויה.
על הדרך לבחינתה של חקיקת
משנה על ידי בתי המשפט, עמד אהרן ברק,
במאמר "פיקוח בתי המשפט על חקיקת המשנה"
הפרקליט כ"א (תשכ"ה - 1964-5), 463:
"נקודת המוצא של בתי המשפט
היא כי חקיקת המשנה היא תופעה הכרחית
במדינת ישראל. על כן מגמת היסוד של בתי
המשפט היא להכשיר את חקיקת המשנה, ולא
לפסלה. הנטיה היא לא לצמצם את הסמכות של
מחוקק המשנה, אלא לסייע למחוקק הראשי
בהשתחררות מנטל החקיקה הכבד. נטיה זו
מבוססת על יחס האמון של בתי המשפט למעשה
המינהל בכללם, ולמעשה התחיקה של המינהל
בפרט".
12.
אחד המקרים בהם יטה בית המשפט לפסול
חקיקת משנה, בהתמלא התנאים לכך, הוא כאשר
יש חשש לפגיעה בזכויות יסוד של האדם.
(ע"א 524/88, 525 "פרי העמק"
- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ו30- אח' נ'
שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי
להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'
פ"ד מה(4) 529, 560; בג"צ 333/85 אביאל ו23-
אח' נ' שר העבודה והרווחה ואח', פ"ד מה(4)
581, 595; בג"צ 124/70 שמש ואח' נ' רשם החברות
פ"ד כה(1) 505, 513).
13.
חקיקת המשנה בעניננו, אינה נראית על
פניה כחורגת מסמכותו של השר.
השופט חרסונסקי הגיע למסקנה
שהיא כזו, רק על יסוד הצבתה כסותרת עקרון
יסוד, לפיו יש צורך לקיים הפרדה בין רשות
חוקרת לבין רשות תובעת.
השופט חרסונסקי הניח כמובנים מאליהם
הן את הצורך בהפרדה כזו והן את חומרת אי
ההפרדה. בעיני, שתי השאלות אינן מובנות
מאליהן, והן מחיבות בירור, ותחילה לשאלת
הצורך בהפרדה.
14.
אנו מכירים בחשיבותה של הפרדת רשויות
הממשל, אבל מוסכם עלינו שההפרדה אינה
הרמטית (השופט חשין בבג"צ 164/97 קונטרם
בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ
ואח', פ"ד נב(1) 289, 388).
לדוגמה נזכיר כי הרשות
המבצעת עוסקת גם בחקיקה (חקיקת משנה)
ובשפיטה (בתי דין משמעתיים). הרשות
המחוקקת עוסקת גם בחקירות (ועדות חקירה
פרלמנטריות) והרשות השופטת חוקרת (שופט
חוקר).
15.
לעיתים יש הצדקה להפרדה גם בין גופי
משנה הנמצאים בתחומה של אחת הרשויות
העיקריות. לדוגמה, אין מחלוקת בדבר קיומה
של "הפרדת רשויות", כפי שהוגדרה על
ידי השופט אור ההפרדה בין הרשות החוקרת
לבין הרשות התובעת, בדנ"פ 9263/99 מדינת
ישראל נ' רמי בקשי, דינים עליון, כרך נח,
249. עם זאת, גם ביחס לאלה ההפרדה אינה
מוחלטת.
16.
על פי סעיף 12(ב)(2) לחוק סדר הדין
הפלילי, רשאי שוטר שהוסמך לכך לשמש תובע.
כאן פועל הגוף החוקר כגוף החותם על כתבי
אישום ומופיע בבתי משפט.
מן הצד השני, פרקליטים מלווים
את שלבי החקירות הנערכות על ידי המשטרה,
ומעורבים בהן כמנחים וכיועצים. הדברים
ידועים ומקובלים
ואיש אינו טוען לפגם בהם.
17.
נשוב לעניננו;
לא הובאו ראיות על מבנה המחלקה
לחקירות שוטרים, אולם עולה מן החקיקה
שמכחה הוקמה המחלקה ומהליכי החקיקה
שמדובר בגוף מיוחד. המחלקה אינה חלק מן
המשטרה, ובמכוון אינה כזאת. היא חלק ממשרד
המשפטים, משהוצאה המטלה של חקירת שוטרים
מן המשטרה, במטרה שהמשטרה לא "תחקור את
עצמה".
18.
מן ההסמכה של השר עולה שהמחלקה כוללת
פרקליטים.
בהעדר ראיות, ניתן לשער מה ההגיון
בריכוז פרקליטים במחלקה.
יתכן שהכוונה היא להשיג "התמקצעות"
של פרקליטים בתחום של עבירות של שוטרים.
יתכן שהכוונה לבודד את הפרקליטים
במחלקה ממגע עם אנשי משטרה בחקירות שאינן
חקירות שוטרים. ניתן להעלות על הדעת מספר
נימוקים, ואף אחד מהם אינו פוסל את הצרוף
של חוקרים ושל פרקליטים במחלקה אחת במשרד
המשפטים.
19.
על פי גישתו של בא כח המשיב 1, אין פגם
באישום כאשר הוא נחתם על ידי פרקליט
מפרקליטות המדינה או מפרקליטות מחוז.
איני רואה פגם בעצם העובדה שאותו פרקליט
אינו פועל במסגרת פרקליטות מחוז, אלא
פועל במסגרת המחלקה.
אין טענה כי מי שחתמה על כתב האישום
עסקה במישרין בחקירתם של המשיבים.
חזקת התקינות המנהלית פועלת גם בכל
הנוגע להפרדה בין החוקרים במחלקה לבין
הפרקליטים שהוסמכו לחתום על כתבי אישום
ולהופיע במשפטים.
20.
במהלך כתיבת פסק הדין קיבלתי את
החלטתו של השופט עדיאל מבית המשפט המחוזי
בירושלים (ת"פ 1131/00 מדינת ישראל נ'
מוטוגריידר בע"מ ואח'; ניתנה ביום
2.4.01).
בהחלטתו דחה השופט עדיאל טענה לפגם
בהסמכתו של פרקליט העובד ברשות ההגבלים
העסקיים לחתום על כתב אישום. הטענה
שהועלתה שם נומקה, כמו בעניננו, בכך
שברשות מקיימים הליכי חקירה, וזכותם של
הנאשמים להליך הוגן נפגעה מחמת חוסר
ההפרדה בין הגוף החוקר לבין הגוף המאשים.
21.
השופט עדיאל כותב שלא מצא אסמכתא
לטענה שהזכות להליך הוגן כוללת בתוכה גם
את הזכות להפרדה מוסדית מלאה בין הגוף
החוקר לבין הגוף המגיש את כתב האישום
ומנהל את ההליך המשפטי, למעט החלטתו של
השופט חרסונסקי שהוצגה בפניו.
הוא מפנה לחקיקה בה הוסמכו רשויות
מנהליות לרכז סמכויות חקירה והעמדה לדין.
עוד הוא מפנה להסמכתם של משפטנים במשרדי
ממשלה להגיש כתבי אישום בנושאים הנמצאים
בתחום אחריותם של אותם משרדים.
22.
ככל שאני בוחן את הדברים, אינני רואה
קיפוח בזכויותיהם של המשיבים, כאשר
פרקליטה המועסקת במחלקה לחקירת שוטרים
חתמה על כתב האישום.
התוצאה היא שאיני רואה הצדקה לקביעה
כי השר חרג מסמכותו כאשר הסמיך פרקליטים
מן המחלקה לחקירת שוטרים להופיע כתובעים
מטעם המדינה.
פועל יוצא מכך, לא היה מקום
לבטל את כתב האישום.
אני מציע לחברי לבטל את
החלטתו של בית המשפט, ולהורות לו להחזיר
את התיק לערכאה הראשונה כדי שהדיון ימשך
משלב ההקראה ואילך.
________________
י'
דר, שופט
כב' הנשיא
מ' לינדנשטראוס:
אינני
מקבל את עמדת בית משפט קמא, על פיה, עוזרת
מנהל המחלקה לחקירת שוטרים במשרד
המשפטים, לא היתה מוסמכת לחתום על כתב
האישום, וכי מטעם זה, כתב האישום בטל
ומבוטל.
אני סבור,
כי בית משפט קמא טעה, בקובעו, כי הענקת
הסמכות לתובעת החתומה על כתב האישום, עפ"י
צו של שר המשפטים, לוקה בחוסר סבירות
קיצונית.
אין חולק,
כי המחלקה לחקירות שוטרים היא חלק ממשרד
המשפטים, ועורכי הדין העובדים בה הם
פרקליטים מפרקליטות המדינה.
סעיף 12(א)(1)
לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב1982-,
מתייחס לתובעים במשפט פלילי המייצגים את
המדינה במשפט, וביניהם היועץ המשפטי
לממשלה ונציגיו והם: פרקליט המדינה,
משנהו, פרקליטי המחוז ופרקליטים אחרים
מפרקליטות המדינה ששר המשפטים קבע את
תואריהם, וצו שפורסם ברשומות.
צו סדר
הדין הפלילי (קביעת תאריהם של פרקליטים
מפרקליטות המדינה), תשמ"א1981-, כפי
שפורסם בקובץ התקנות 4255 מיום 30.7.81, ותוקן
בקובץ התקנות 5986 מיום 30.6.99, קובע כי גם
פרקליטי המחלקה לחקירת שוטרים, וביניהם
סגן בכיר א', סגן בכיר, סגן מנהל המחלקה
לחקירת שוטרים, עוזר ראשי למנהל המחלקה
לחקירת שוטרים ועוזר למנהל המחלקה,
מצויים בגדר התובעים המייצגים את המדינה
במשפט הפלילי.
אינני
מוצא, לכן, בסיס לקבוע שהצו אינו חוקתי,
וזאת כאשר החקיקה הראשית הסמיכה את שר
המשפטים לתת צו כאמור בקובעה בסעיף 12(א)(1)
שהתובעים הם אותם פרקליטים מפרקליטות
המדינה, ששר המשפטים קבע את תאריהם בצו
שפורסם ברשומות. במה "חטא" שר
המשפטים, ובמה חרג בכך שעשה שימוש
בסמכותו עפ"י החוק, בכך שקבע כי גם
הסגנים והעוזרים למנהל המחלקה לחקירת
שוטרים, יהיו תובעים עפ"י חוק סדר הדין
הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982-?
במילים
אחרות: החקיקה הראשית, חוק סדר הדין
הפלילי הנזכר לעיל, הסמיכה את שר המשפטים
לתת צו כאמור, והצו שואב את תוקפו ממנה, כך
שהסמכת פרקליטי מח"ש הנזכרים לתבוע
בשם המדינה, איננה מכח חקיקה משנית בלבד,
אלא הסמכתם נמצאת בחוק עצמו.
למקרא פסק
דינו של השופט בערכאה הראשונה (כב' השופט
ר. חרסונסקי, ס. נשיא), היתה לי הרגשה של
רוב מהומה על לא מאומה. אומנם השופט הנכבד
מפנה אותנו לגדולי המשפט, דוגמת ציטוט
מדבריו של השופט חיים כהן בספרו "צדק
ומשפט" שפורסם בהוצאת האוניברסיטה
המשודרת, בעמ' 30, וכן לביטוי DUE PROCESS, כשהכוונה היא, כך אני מבין,
גם אם הדברים לא פורטו בהחלטת השופט
לדיון ההוגן הקיים עפ"י התוספת 14
והתוספת החמישית לחוקת ארה"ב, אך
הכוונה שם היתה שהמשפט צריך להתנהל
בהגינות, ולא מצאתי כל השלכה לביטוי של DUE PROCESS או לדברי כב' השופט
ח. כהן לפרשה שבפנינו.
אינני
סבור כי פעולת מחלקת החקירות שבמשרד
המשפטים, שבה מכהנים גם פרקליטים
מפרקליטי המדינה, כאשר משמשים בה גם
פרקליטים המשמשים כתובעים וגם פרקליטים
המשמשים כחוקרים, יוצרת אי סבירות
קיצונית, כפי שסברה הערכאה הראשונה. אני
מסכים עם באת כח המדינה, כי העובדה
שיושבים זה לצד זה חוקרים ופרקליטים, אין
פירושה שאין הפרדה ביניהם. מקובלת עלי
עמדת הפרקליטות, כי במח"ש קיימת הפרדה
בין פרקליטים לחוקרים, ואלה אינם מבצעים
את תפקידם של אלה. במאמר מוסגר ייאמר כי
גם אם לא היתה הפרדה מוחלטת, בין הצד
החוקר לצד התובע, הרי שאין בכך כדי לפגוע
בהליכים הראויים, והרי יודעים אנו כי
עבודתה של הרשות החוקרת, משולבת, לא אחת,
בעבודה של הרשות התובעת. הדוגמאות רבות
ולא אחת שומעים אנו מבתי המשפט, כי פרקליט
מפרקליטות מחוז, ליווה חקירה משטרתית זו
או אחרת, עוד מתחילתה. אני מסכים גם עם
הדיעה, שדווקא הפיקוח של פרקליט מטעם
התביעה בחקירה, גורמת לזו להיות הוגנת
וראוייה יותר.
מתקנה 38
לתקנות סדר הדין הפלילי 1974, אנו למדים, כי
שוטר שאינו תובע משטרתי, רשאי לערוך
ולמסור כתב אישום לנאשם, בעבירה שסעיף 239
חל עליה. אכן, צודקת באת כח המדינה באומרה
כי זוהי דוגמא לביטול ההפרדה בין הרשות
החוקרת לרשות המאשימה, שנעשתה גם היא
בחקיקה משנית, ובית המשפט העליון לא פסל
אותה בשל כך.
הכלל הוא,
שכדי שתבוטל חקיקת משנה, צריכה היא להיות
"כה בלתי הגיונית ובלתי נסבלת עד שאדם
בר דעת, לא יעלה על דעתו ששר סביר היה
מסוגל לעשותה". ראה פסק דינו של השופט
ברנזון, בע"א 311/57, היועמ"ש נ'
דיזינגוף, פד"י יג 1026 בעמ' 1039, וכן בג"צ
156/75, דקה נ' שר התחבורה, פד"י ל (2) עמ' 94,
בעמ' 106-107.
גם השופט
שמגר (כתוארו אז) בבג"צ 653/79, עזריאל נ'
מנהל אגף הרישוי, פד"י לה (2) עמ' 85, בעמ'
99-100, בו אומר השופט:
"מקובל
עלינו מאז ומתמיד כי פסלותה של תקנה, שהיא
עילה להכרזתה כבטלה ומבוטלת, איננה עולה
כל אימת שניתן להצביע על אי סבירות כלשהי
בתוכן הדברים. אי הסבירות, ממנה נלמדת
בטלות התקנה, צריכה להיות קיצונית ביותר,
ולא אי סבירות של מה בכך...".
סוף
דבר:
יש, לדעתי,
לקבל את הערעור ולקבוע כי הצו שהוצא על
ידי שר המשפטים (צו סדר הדין הפלילי (קביעת תאריהם
של פרקליטים מפרקליטות המדינה) התשמ"א1981-)
הוא חוקתי, ועוזרת מנהל מח"ש היתה
מוסמכת לחתום על כתב האישום בהסתמכה על
צו זה, דינו שכתב האישום, לכן, להתקבל, ועל
כן על בית משפט קמא להמשיך את הדיון בתיק.
אני סבור,
לכן, כי יש להחזיר את התיק לדיון בבית
משפט השלום.
ריסון
עצמי בו נוקט בית המשפט בעת שהוא מעביר
תחת שבט ביקורתו, תקנה שהוציא שר במסגרת
סמכותו, הוא כלל גדול שעלינו לשוותו לנגד
עינינו גם במקרה זה, ודי לחכימא ברמיזא.
_________________
מ' לינדנשטראוס, נשיא
אב"ד
כב' השופט
ש' ברלינר:
אני מסכים.
________________
ש'
ברלינר, שופט
לפיכך הוחלט
לקבל את ערעור המדינה, לבטל את החלטת בית
משפט השלום בחיפה ולקבוע כי הצו שהוצא על
ידי שר המשפטים (צו סדר הדין הפלילי (קביעת
תואריהם של פרקליטים מפרקליטות המדינה)
התשמ"א - 1981), הוא חוקתי, וכי עוזרת מנהל
המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) היתה
מוסמכת לחתום על כתב האישום.
התיק יוחזר
לכן לדיון בבית משפט השלום בחיפה.
ניתן היום כ"א בתמוז תשס"א,
12 ביולי 2001 והודע בפומבי.
|
