פסק דין

1.         התובענה הנדונה היא כספית.

2.         התובעת, אגודה שיתופית המאוגדת ורשומה כדין בישראל, תובעת את בא-כוחה לשעבר, הנתבע, להחזיר לה סכומי אגרות בימ"ש ו/או הוצל"פ ושכ"ט עו"ד,

 שהעבירה לידיו בעבור טיפול בתיקים מסוימים, ואשר לטענתה בסופו של עניין לא טופלו ע"י הנתבע.

כמו כן תובעת התובעת מהנתבע סכומי כסף אשר לטענתה גבה במסגרת תיקי הוצל"פ שהגיש וניהל בשמה נגד חייבים שלה, אך לא העביר לידיה כפי שחייב היה לעשות, ועל-פי הסכם שכ"ט שנכרת ביניהם. 

סכום התביעה הכספית הנומינלי הוא סך של 107,530 ₪, אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה (ביום 12.9.02) הינו סך של 131,425 ₪.

3.         הנתבע בכתב הגנתו מכחיש את חובו הנ"ל לתובעת.

            כן מציין הנתבע כי התובעת חייבת לו סכומי שכ"ט ניכרים בין היתר בגין פעולות משפטיות שביצע בקשר לתביעות אזרחיות שלה, ובגין טיפול משפטי למכירת דירה של התובעת. על כן אם ובמידה ויחוייב בסכום כספי כלשהו לתובעת בעקבות התובענה האמורה, הרי הוא מקזז חוב זה כנגד חוב שכה"ט של התובעת אליו.

4.         בבירור תובענה זו נלך בדרך הבאה:

א.         תחילה נבדוק האם התובעת הוכיחה את תביעתה ללא קשר לטענת הקיזוז מצד הנתבע.

ב.         אם ובמידה ויתברר כי התובעת הוכיחה את תביעתה או חלק ממנה כי אז נידרש ונברר את טענת הקיזוז שמעלה הנתבע בכתב הגנתו.

דיון בתביעה העיקרית.

5.         מטעם התובעת נתן תצהיר עדות ראשית גזברה במועדים הרלבנטים לכתב התביעה, מר גל עמית, אשר הוגש וסומן ת/1. עד זה העיד כעד יחיד מטעם התביעה.

            מטעם הנתבע נתן תצהיר עדות ראשית הנתבע בעצמו, אשר הוגש וסומן נ/2. עד זה העיד כעד יחיד מטעם ההגנה.

גירסת התובעת

6.         הנתבע הוא עו"ד במקצועו.

            ההכרות העסקית בין התובעת לנתבע היתה במהלך שנת 1998 עת התקשרה התובעת עם הנתבע בהסכם נושא כותרת "יצוג בנושא גביית חובות".

            ההסכם, נספח א' לת/1, נשלח לתובעת ביום 16.9.98 ע"י הנתבע, והגם שבהעתק ההסכם אשר צורף ל- ת/1 לא מופיעה חתימתה של התובעת בו, היא הסכימה לתנאיו כפי שגם עולה מעדותו של עת/1, גזבר התובעת באותה עת (סעיף 6 לפרוט' ש' 11).

מכאן כי התובעת קיבלה את ההסכם (מלשון "קיבול"), וכך נכרת הסכם שכ"ט מחייב בין הצדדים, בכל הקשור לטיפולו של הנתבע כעו"ד בגביית חובות של התובעת מחייבים שונים. 

            בהסכם האמור תיאר הנתבע את משרדו ואת יכולתו המקצועית בכל הקשור לגביית חובות.

            בסעיף 7 להסכם גם מתוארת דרך העבודה שתהא בין הצדדים, כדלקמן:

א.         בשלב ראשון ישלם הנתבע את אגרות פתיחת תיקי ההוצל"פ, המצאת מסמכים, אזהרות, חקירות כלכליות, עיקולים ברישום, הוצאת מעוקלים ותפיסות רכבים.

ב.         דו"ח בגין ההוצאות האמורות יישלח לתובעת ע"י הנתבע מדי חודש וישולם על ידה.

ג.          שכה"ט של הנתבע ייגבה מתקבולים בלבד, ויעמוד על סך של 25% מהחוב (קרן + ריבית + הפרשי הצמדה).

7.         לאחר שנכרת ההסכם האמור בין הצדדים, העבירה התובעת לנתבע מס' תיקים לתביעה ולגבייה, ובין היתר את התיקים הבאים:

א.         הכנת כתב תביעה נגד חברת ענק ביאוגנטיקה בע"מ (להלן: "תיק ענק") על סך של 1,100,000 ₪ (להלן: "תיק ענק"). 

ב.         הכנת כתב תביעה נגד פרחי דרום הכדור על סך של 800,000 ₪ (להלן: "תיק דרום הכדור").

ג.          פתיחת תיק הוצל"פ על שם שטיווי עבדאללה, אשר הונה את הקיבוץ בקרוב למיליון ₪ (עדותו של עת/1 - עמ' 8 לפרוט' ש' 23; עמ' 10 לפרוט' ש' 5).

            (להלן: "תיק שטיווי").

את שלושת התיקים הנ"ל נכנה להלן: "שלושת התיקים הנ"ל".

8.         כפי שעולה מנספח ב' לת/1, ביום 8.5.00 העביר הנתבע אל התובעת דרישת תשלום על סך 88,880 ₪ בגין שלושת התיקים הנ"ל שהועברו לטיפולו, עפ"י פירוט כדלקמן:

א.         אגרת תיק ענק -                          13,920 ₪

ב.         אגרת תיק דרום הכדור -               10,170 ₪

ג.          אגרת תיק שטיווי -                       18,750 ₪

ד.         הוצאות שליחים וביצוע צווים -        2,750 ₪

ה.         תשלום על חשבון שכ"ט עו"ד -       35,100 ₪

              ________________________________

            סה"כ כולל מע"מ -                       88,880 ₪

9.         כאן המקום לציין מחלוקת הקיימת בין הצדדים באשר להוצאה המפורטת בסעיף 8 (ד) לעיל, על סך של 2,750 ₪ בגין הוצאות שליחים וביצוע צווים.

            בעוד אשר התובעת מייחסת הוצאות אלה אך ורק לשלושת התיקים המפורטים לעיל (כיוון שבמכתב נשוא נספח ב' לת/1, שם נדרשת ההוצאה הנ"ל, הכותרת היא: "ענק בע"מ, שטיווי ופרחי דרום הכדור".

            עיננו הרואות, כך טוענת התובעת, כי הפירוט היחיד במכתב בו נדרש הסכום הנ"ל הוא שלושת התיקים הנ"ל ללא כל תיק אחר.

            הנתבע מאידך טוען כי הסכום של 2,750 ₪ מתייחס לא רק לשלושת התיקים הנ"ל אלא לכל ההוצאות של תיקי ההוצל"פ שניהל בעבור התובעת עד ליום 8.5.00, מועד כתיבת המכתב (נספח ב').

            (בנדון ראה עדותו של עה/1, עו"ד שפריר, עמ' 19 לפרוט' ש' 16-17).

            כשנדרש עה/1 לפרט קצת יותר בעניין ההוצאות לאור גירסתו זו, ציין כדלקמן:

            "למשל בתיק של יונס נאיל יש 1,201 ₪ הוצאות. אני לא יכול להגיד מאיזה תאריך.

            בתיק של עיד אמירה עלי יש 135 ₪ הוצאות.

            הדו"ח לא אומר מאיזה תאריך ולכן אני לא יודע האם זה חלק מ- 2,750 ₪. אבל בתיקי הוצל"פ יש הוצאות של הרבה יותר מ- 10,000 ₪. לכן אני אומר שמה שהיה התאריך של 8.5.00 היה 2,750 ₪..." (עמ' 19 לפרוט' ש' 18-22). 

            עם כל הכבוד לעה/1 בתשובתו זו רב הסתום על הגלוי. אם אכן הסכום של 2,750 ₪ הנקוב בנספח ב' לת/1 מתייחס לא רק לשלושת התיקים הנ"ל (טענה שלא מתיישבת עם כותרת המסמך, ממנה ניתן ללמוד כי עוסק רק בשלושת התיקים הנ"ל), כי אז היה צריך להתכבד ולפרט כיצד הורכב הסך הנ"ל. לשון אחרת, היה צריך עה/1 לפרט כל הוצאה והוצאה בכל תיק ותיק עד לסך הנ"ל של 2,750 ₪. זו חובתו כעו"ד המייצג לקוח.

            יותר מזה - עפ"י הסכם שכה"ט שנכרת בין הצדדים (נספח א' לת/1), הנתבע היה אמור להקדים ולשלם את ההוצאות הכרוכות בפתיחת תיקי הוצל"פ השייכים לתובעת, ומדי חודש בחודשו לשלוח דו"ח לתובעת בגין ההוצאות הנ"ל, אשר היו אמורות להיות משולמות גם כן מדי חודש בחודשו (סעיף 7 (ב) לנספח א' לת/1).

            תשובתו הסתמית של עה/1 כי הסך של 2,750 ₪ הוא סכום ההוצאות שהתובעת חייבת לו בגין תיקי ההוצל"פ עד ליום 8.5.00, עומדת בניגוד לסעיף 7 (ב) לנספח א' הנ"ל, המחייב דו"ח מפורט של ההוצאות, אשר אמור היה להישלח לתובעת מדי חודש בחודשו. עפ"י ההסכם האמור לא היה צריך הנתבע לשלוח לתובעת חשבון הוצאות עד תאריך מסוים אלא מדי חודש בחודשו, וגם אז - הדו"ח צריך להיות מפורט.

            מהטעמים דלעיל איני מקבל את גירסת הנתבע בנדון ומעדיף את גירסת התובעת כי הסך של 2,750 ₪, הינו בגין הוצאות שליחים וביצוע צווים המתיחסים לשלושת התיקים הנ"ל בלבד.

10.        התובעת שילמה לנתבע את סכום דרישתו המפורט בנספח ב' לת/1, על סך כולל של 88,800 ₪. סכום זה שילמה התובעת בשני שיקים לפקודת הנתבע, כדלקמן:

שיק א' - על סך של 58,000 ₪ לפרעון ביום 16.5.00 (צילום השיק צורף כנספח ג' לת/1).

שיק ב' - על סך של 30,880 ₪ לפרעון ביום 30.5.00 (צילום השיק צורף כנספח ג' לת/1).

11.       הנתבע מודה כי קיבל את הסך הנ"ל של 88,800 ₪ בשתי ההמחאות הנ"ל ובמועד פרעונן (סעיף 8 לכתב ההגנה).

12.       התובעת טוענת כי הנתבע קיבל את הסך הנ"ל של 88,800 ₪, אולם לא טיפל בשלושת התיקים הנ"ל נשוא התשלום, לא טרח להגיש תביעות משפטיות בתיקי ענק ודרום הכדור ו/או לפתוח תיקי ההוצל"פ בתיק שטיווי, לא ביצע כל חקירות שהן ולא הוציא כל הוצאה בגין שליחים וביצוע צווים.

            עקב מחדליו אלה גם לא מגיע לנתבע, כך לגירסת התובעת, שכ"ט כלשהו בגין הטיפול בתיקים הנ"ל. 

על כן דורשת התובעת את הסך הנ"ל בחזרה.  

13.       על מנת לבדוק טענותיה בנדון של התובעת נעבור סעיף סעיף לנספח ב' של ת/1, ונבחן את פעולותיו של הנתבע בנדון.

14.       אגרת תיק ענק על סך 13,920 ₪:

            כאמור, התובעת העבירה לנתבע סך של 13,920 ₪ בגין אגרת בימ"ש לתיק ענק.

            בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי קיבל אכן את הסך הנ"ל כאגרת ביהמ"ש בתיק ענק, אולם בסופו של עניין לא הגיש את התביעה. לטעמו - עקב בקשתו של מר דורון אורלי, מזכיר הקיבוץ באותה עת (עמ' 15 לפרוט' ש' 17-20).

            כשנשאל הנתבע מדוע לא השיב את האגרה חזרה לתובעת כשהוחלט לא להגיש את התביעה, השיב - "כיוון שהיה ברור שבעתיד הם יוגשו. הוא לא ביקש" (הכוונה שדורון אורלי לא ביקש כי יחזיר - ח.ש.) - עמ' 16 לפרוט' ש' 22-23.

            כשנשאל הנתבע האם לא ראוי לו היה לפעול כעו"ד סביר, בכך שהיה מחזיר את האגרה ובעתיד אם תוגש התביעה יגבה את האגרה מחדש, השיב - "לא יודע מה עו"ד סביר היה עושה. גם לי וגם לדורון היה ברור שהכסף יישאר אצלי בשלב זה. נראה לי סביר מה שעשיתי" (עמ' 16 לפרוט' ש' 24-26).

            בסופו של עניין לא הוחזר סכום האגרה לידי התובעת אלא הנתבע קיזז סכום זה על חשבון שכה"ט המגיע לו לטענתו מהתובעת (עמ' 15 לפרוט' ש' 21-23).

            היות ובשלב זה אנו מבררים את התביעה העיקרית ללא טענת הקיזוז של הנתבע, הרי יש לומר כי אלמלא טענת הקיזוז האמורה, היתה זכאית הנתבעת להחזרת הסך הנ"ל מידי הנתבע, בצירוף שיערוך מתאים.

15.       אגרת תיק דרום הכדור על סך של 10,170 ₪:

            כאמור, התובעת העבירה לנתבע סך של 10,170 ₪ בגין אגרת בימ"ש לתיק דרום הכדור.

            בחקירתו הנגדית אישר הנתבע קבלת הסך הנ"ל כאגרת ביהמ"ש בתיק דרום הכדור, אולם גם בנדון ציין שמר דורון אורלי הורה לו לעכב את הגשת התביעה (עמ' 15 לפרוט' ש' 19-21; עמ' 18 לפרוט' ש' 14-20).

            גם בנדון ציין הנתבע כי על אף שלא הוגשה התביעה בסופו של עניין לא החזיר את הכספים לידי התובעת, אלא קיזזם על חשבון שכר טרחתו המגיע לו לטענתו מהתובעת (עמ' 15 לפרוט' ש' 21-23).

על כן, יש לומר כי אם לא עומדת לנתבע טענת קיזוז כלשהי, הרי כספים אלה צריכים להיות מוחזרים לתובעת בשיערוך מתאים.

16.       אגרת תיק שטיווי על סך 18,750 ₪:

            בתיק זה מודה הנתבע כי קיבל את הסך הנ"ל של 18,750 ₪ הקשורים לתיק שטיווי. לגירסת הנתבע מדובר באגרות מס' תיקי הוצל"פ שהיה צריך לפתוח בעניינו של שטיווי. הנתבע לא ידע לפרט בעדותו האם נפתחו או לא נפתחו תיקי הוצל"פ בעניינו של שטיווי, אלא ציין באופן סתמי כי "בשטיווי הייתי צריך לפתוח תיקי הוצל"פ. לדעתי אחד או שניים נפתחו. אני לא זוכר... לא הבאתי לפה את כל התיקים ולכן אני לא יכול כרגע למצוא את תיקי ההוצל"פ שנפתחו" (עדותו של הנתבע עמ' 18 לפרוט' ש' 23-27).

            תשובתו של הנתבע, במיוחד לאור מקצועו כעו"ד, סתומה מאד בלשון המעטה, ובודאי שלא הוכחה בפניי. קל לי לקבל בעניינו של תיק שטיווי את גירסת התובעת, כי הנתבע לא פתח כל תיק הוצל"פ נגד עבדאללה שטיווי, וכי לא עשה כל שימוש בסך של 18,750 ₪ ששולם לו כאגרה לצורך פתיחת תיק/י הוצל"פ בעניינו של שטיווי.

            לו היה פותח הנתבע תיק הוצל"פ כלשהו נגד עבדאללה שטיווי סביר להניח כי היה מציג אותו בביהמ"ש ולא היה משתמש בנימוק הלא רציני כי "לא הבאתי לפה את כל התיקים ולכן אני לא יכול כרגע למצוא את תיקי ההוצל"פ שנפתחו".

            ניסה הנתבע לטעון כי הוציא הוצאות חקירה בתיק של שטיווי (שלח חוקר לרומניה לשם ברח שטיווי), אולם לא היה מסוגל להציג בביהמ"ש את החקירות עצמן כיוון ש"כרגע אני לא מוצא" (עמ' 18 לפרוט' ש' 28-29). אולם גם את טענתו זו, הגם שלא קשורה לאגרת תיקי הוצל"פ בעבורם שילמה התובעת בתיק שטיווי, לא הצליח הנתבע להוכיח.

            על כן, יש לומר כי אם לא עומדת לנתבע טענת קיזוז כלשהי, הרי כספים אלה צריכים להיות מוחזרים לתובעת בשיערוך מתאים.

17.       חקירות בתיק דרום הכדור, וכנגד הבעלים של חברה זו או עסק זה על סך של 8,190 ₪:

            כאמור, עפ"י נספח ב' לת/1 העבירה התובעת לנתבע סך של 8,190 ₪ בגין הוצאות חקירה בתיק דרום הכדור.

            הנתבע מאשר קבלת הסך הנ"ל בעבור חקירות (עמ' 19 לפרוט' ש' 3-4).

            כשנדרש הנתבע להציג את דוחות החקירה בתיק דרום הכדור, השיב - "אני לא משוכנע שבוצעו חקירות" (עמ' 18 לפרוט' ש' 30-31).

            אח"כ ציין - "לדעתי הוזמנו חקירות. אני לא יודע איפה הן. לא ראיתי את החקירות של דרום הכדור" (עמ' 19 לפרוט' ש' 1-2).

            כשנדרש הנתבע לפחות להציג את החשבוניות ששולמו לחוקרים השיב - "אין לי כרגע. יכול להיות שיש לי במשרד" (עמ' 19 לפרוט' ש' 5-6).

            גם במקרה זה סבורני כי גירסתה של התובעת עדיפה. היינו היא שילמה לנתבע סך של 8,190 ₪ בגין חקירות בתיק דרום הכדור, אולם הנתבע לא עשה שימוש בכסף זה בעבור חקירות כאמור. בכל אופן לא הוכח לי ע"י הנתבע, בתשובותיו הסתמיות המצוטטות לעיל, כי בוצעו חקירות בתיק דרום הכדור.

            גם כאן ברצוני לציין כי הנתבע היה יכול להוכיח בדרך פשוטה וקלה את ביצוע החקירות בתיק דרום הכדור, וזאת באמצעות הגשת דוחות החקירה כראייה. אי הגשתם כאמור, ותשובותיו המתחמקות של הנתבע ("אין לי כרגע. יכול להיות שיש לי במשרד") מלמדות את ההיפך. לכן מסקנתי כאמור היא כי לא בוצעו חקירות כלשהן בתיק דרום הכדור.

גם כאן יש לומר כי אם לא עומדת לנתבע טענת קיזוז כלשהי, הרי כספים אלה צריכים להיות מוחזרים לתובעת בשיערוך מתאים.

18.       הוצאות שליחים וביצוע צווים בסך של 2,750 ₪:

            כאמור התובעת טוענת כי בעבור שלושת התיקים נשוא נספח ב' לת/1 שילמה לנתבע סך של 2,750 ₪.

            הנתבע לא מכחיש את קבלת הסך הנ"ל אך מייחס זאת להוצאות כלליות בתיקי ההוצל"פ השייכים לתובעת ואשר בניהולו.

            לא נותר לי אלא להפנות לאמור בסעיף 9 לעיל בפסה"ד, שם קבעתי כי התשלום הנ"ל אמור להתייחס להוצאות שליחים וביצוע צווים בשלושת התיקים הנ"ל.

            לא הוכח לי ע"י הנתבע כי אכן הוצאו הוצאות שליחים ו/או בוצעו צווים בשלושת התיקים הנ"ל.

            על כן אני קובע, כי הנתבע קיבל את הסך הנ"ל, אך לא הוציא אותו למטרה אותה גבה אותו. היינו, לא הוכח לי כי הוצאו הוצאות בגין שליחים או ביצוע צווים בשלושת התיקים הנ"ל. בנדון יש לומר כי אם לא עומדת לנתבע טענת קיזוז כלשהי, הרי כספים אלה צריכים להיות מוחזרים לתובעת בשיערוך מתאים.

19.       תשלום על חשבון שכ"ט - 35,100 ₪:

            מציינת התובעת כי שילמה לנתבע על חשבון שכ"ט בטיפול בשלושת התיקים הנ"ל סך של 35,100 ₪, אולם היות והנתבע לא טיפל בתיקים הנ"ל הוא אינו זכאי לשכה"ט הנ"ל. על כן דורשת התובעת את השבת הסכום לידיה.

            בנדון טוען הנתבע כי התובעת חייבת לו שכ"ט בסכום המגיע לסך של 322,430 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (ס' 36 לנ/2). במסגרת שכה"ט האמור גם יש חיוב בגין תיק ענק על סך של 32,500 ₪ ותיק דרום הכדור על סך של 25,500 ₪ (ס35 (א+ב) לנ/2).

על כן, טוען הנתבע, די בחיוב שכה"ט של תיקי ענק דרום הכדור בכדי לאיין את תביעת השבת שכה"ט האמורה של התובעת (על סך של 35,100 ₪).

בכל אופן, כך טוען הנתבע, הוא מקזז את סכום חובו של הקיבוץ אליו (חוב שכ"ט) מהסכום שיחוייב לשלם, באם יחוייב, לתובעת במסגרת תובענה זו.

כאמור כעת אנו דנים בתובענה העיקרית ללא טענות הקיזוז של הנתבע, אליהן נתייחס בהמשך.

על כן, יש להכריע במסגרת זו אך ורק בשאלה האם הוכיח הנתבע את זכאותו לשכ"ט בתיקי ענק ודרום הכדור.

אם יוכיח הנתבע את זכאותו האמורה ממילא לא זכאית התובעת להשבת שכה"ט הנ"ל ששולם על חשבון שכה"ט בשלושת התיקים הנ"ל. אם לא יוכיח הנתבע טענתו זו ממילא תהיה זכאית הנתבעת להשבת הסך הנ"ל, אלא אם כן עומדת לנתבע זכות הקיזוז, אותה נברר בהמשך לאחר הכרעה בתביעה העיקרית.

            זכאות הנתבע לשכ"ט בתיקי ענק ודרום הכדור:

            על הפרק עומדת בנדון השאלה האם הנתבע זכאי לשכ"ט בתיקי ענק ודרום הכדור. 

יצויין כבר כעת כי הנתבע לא טוען לשכ"ט בתיק שטיווי, בהיותו תיק הוצל"פ, וככזה הסכם שכה"ט, נספח א' לת/1, הוא הרלבנטי. היינו - לא נגבה בתיק זה כל סכום וממילא גם לא זכאי הנתבע לכל סכום שכ"ט שהוא.

טענותיו של הנתבע לזכאות שכ"ט הן לגבי תיקי ענק ודרום הכדור.

בנדון טוען הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (נ/2) כי הוא זכאי בתיק ענק לשכ"ט בשיעור של 32,500 ₪, ובתיק דרום הכדור הוא זכאי לשכ"ט בשיעור של 25,500 ₪ (סעיף 35(א)+(ב) לנ/2). 

אציין כי דרישתו של הנתבע לשכ"ט בשני התיקים הנ"ל כפי שמופיע בסעיף 35 לנ/2 היא די סתמית. אין בה פירוט על בסיס מה דורש הנתבע את שכה"ט האמור.

בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע אודות שכה"ט האמור, וציין כי לגבי תיק ענק דרש את הסך של 32,500 ₪ "עפ"י שעות עבודה וגם על יסוד זה שכתוצאה מהפעולות שעשיתי הקיבוץ (התובעת - ח.ש.) הצליח לגבות כ- 100,000 ₪ חובות שהצלחנו להוציא מהענק ולייחס אותם למדגרות הצפון... לשאלתך, כמה שעות עבדתי על התיק - הרישום לא נמצא פה עמי אבל אני מעריך כ- 60 שעות עבודה. לפחות 6 פגישות שמתוכן שתיים או שלוש היו בקיבוץ והיתה עוד פגישה אחת בגליל המערבי. לשאלתך, מה עשינו בפועל בתיקים - הכנתי כתבי תביעה. נפגשתי עם הלקוחות. בזבזתי שעות עבודה ונסיעות. הצלחתי לגבות לקיבוץ כ- 100,000 ₪ שרק בגלל זה מגיע לי 25,000 ₪ לפי ההסכם. לשאלתך, כיצד אני יכול להראות שנגבו כ- 100,000 ₪ בעקבות פעולותיי - הסברתי לגל עמית לאחר שבדקתי את המסמכים כי הוא יכול לקבל כ- 100,000 ₪ חוב שרשום אצלו בספרים כחוב של איגוד משקי עופות לרוויה, יש לו עילה לגבות את הסכום הזה מאפרוחי הצפון והתארגנות העמק, ואכן כך הוא פעל וגבה. לשאלתך, האם הוצאתי לו מכתב בעניין - לא. למען האמת לא מדובר בתיק הוצל"פ שבגינו היה הסכם מפורש. אולם, כאשר אני עושה את התחשיב הכללי בתיק זה, אני לוקח את זה בחישוב..." (עמ' 17 לפרוט' ש' 25-30; עמ' 18 לפרוט' ש' 1-9).

            לגבי שכה"ט הנדרש בתיק דרום הכדור, בו דורש הנתבע סך של 25,500 ₪ (סעיף 35 (ב) לנ/2), מציין הנתבע כי דורש את שכה"ט הזה בגין שתי פגישות והכנת כתב תביעה (עמ' 18 לפרוט' ש' 21-22).

            יושם אל לב כי הנתבע דורש את שכה"ט בתיקי ענק ודרום הכדור עפ"י שעות עבודה ו/או פעולות משפטיות שביצע ולא מכח הסכם כלשהו אשר נחתם בין הצדדים.

            יודגש כי ההסכם, נספח א' לת/1, עוסק אך ורק בתיקי גבייה בלבד ולא בתובענות אזרחיות. על כן, אינו רלבנטי לתיקי ענק ודרום הכדור.

            ניסה הנתבע לטעון במהלך חקירתו הנגדית כי קיים בידו הסכם שכ"ט חתום ע"י מר גל עמית גזבר התובעת מיום 4.5.00, אודות התיקים האזרחיים הנ"ל. אולם לא נטען לקיומו של הסכם זה בכתבי הטענות עד לאותו רגע,לרבות גם לא בתצהירו של הנתבע עצמו (נ/2). יותר מזה, הנתבע "גילה" את ההסכם האמור רק לאחר שמר גל עמית נחקר חקירה נגדית ועזב את אולם ביהמ"ש באופן שגם לא היה אפשרי לקבל את גירסתו באותה עת אודות חתימתו על המסמך. בנסיבות אלה, בצדק רב התנגד ב"כ התובעת להגשת המסמך האמור בשלב הזה, ואנוכי החלטתי כי איני מתיר את הגשת המסמך כראייה. ציינתי בהחלטתי כי המסמך היה זמין בתיקו של הנתבע, וכפי שמצא אותו, לטענתו, תוך כדי דפדוף בתיק במהלך הדיון, היה יכול לעשות כן מלכתחילה או לכל הפחות כאשר התכונן לדיון  ההוכחות בתאריך 16.12.03. ציינתי גם בהחלטתי כי אין במסגרת הפרוצדורה האזרחית אפשרות להגיש מסמכים במסגרת של חקירה נגדית. בכל מקרה, היות וגם נטען כי מר גל עמית חתום על המסמך הנ"ל, ומר עמית כבר העיד ועזב את אולם ביהמ"ש, אין כל דרך לקבל את התיחסותו למסמך זה אפילו לא בדיעבד (עמ' 25 לפרוט' ש' 1-25). 

            על כן, אין מנוס מקביעה כי לא הוכח בפניי כל הסכם שכ"ט אודות תיקי ענק ודרום הכדור.

            מאידך, ועל אף העדר הסכם שכ"ט, ברור כי אין הנתבע, אם ובמידה וביצע פעולות משפטיות בתיקי ענק ודרום הכדור, עובד בחינם והוא זכאי לשכ"ט ראוי אם ובמידה ויוכח כראוי. 

            מהם התנאים, אמות המידה והשיקולים לקביעת שיעור של שכה"ט הראוי?

            פסה"ד המנחה בנדון הוא: ע.א. 136/92 בייניש-עדיאל עו"ד ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פד"י מ"ז  (5), 114, פסק דינו של כב' השופט דב לוין אותו ניתן לתמצת כדלקמן:

א.         הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מאורגן בסעיף 46 לחוק החוזקים (חלק כללי) הקובע לאמור - "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".

            הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין.

ב.         קביעת השכר הראוי בגין טרחת עו"ד צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין ביהמ"ש מוסמך לקובעו עפ"י שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו.

            עקב הרבגוניות, המורכבות והדינמיות של הטיפול המשפטי - מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך נסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי.

מן הכלל אל הפרט  - במקרה דנן יש להציג שתי שאלות כדלקמן:

א.         האם זכאי הנתבע לשכ"ט ראוי בגין תיקי ענק ודרום הכדור? 

ב.         אם כן - האם הוכיח הנתבע את שיעור השכר הראוי לפסוק לו?

התשובה לטעמי שלילית בשתי השאלות הנ"ל, ולהסבר קביעתי זאת אתייחס לכל תיק בנפרד.

תיק ענק:

בתצהיר עדותו הראשית (נ/2) לא פירט הנתבע את הפעולות המשפטיות שביצע בתיק ענק. כל שציין בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 35 (א), כי דורש שכ"ט והחזר הוצאות בתיק ענק בסך של 32,500 ₪.

            נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית לגבי בסיס הדרישה והשיב את שציטטנו לעיל בהרחבה, בעמ' 9 לפסה"ד, ובתמצית - כי מדובר בדרישת שכ"ט המבוססת על 60 שעות עבודה, הוצאות נסיעה ועזרה לתובעת לגבות 100,000 ₪ בעקבות פעולותיו בנדון אשר בגין כך מגיע לו 25% מסכום החסכון (אם כי גם הנתבע מודה כי הסכם שכה"ט, נספח א' לת/1, לא צריך לחול בתובענה זו כיוון שאינה עוסקת בתיק הוצל"פ).

            אכן שכר ראוי יכול ויפסק גם עפ"י שעות עבודה אלא שבשביל שעו"ד ידרוש וגם יקבל שכר ראוי עפ"י שעות עבודה הוא צריך לעמוד בתנאים הבאים:

א.         הוא צריך להוכיח את מנגנון החישוב והדיווח עבור שעות עבודתו. הוא גם צריך לדווח תקופתית ללקוח, באופן שוטף ובצורה מפורטת על שעות עבודתו שבגינן הוא מבקש תשלום.

ב.         הוא צריך לצרף מסמכים אשר יכולים ללמד ולהעיד על פעולותיו המשפטיות אותן ביצע בשעות עבודתו בגינן נדרש שכר ראוי.

ג.          הוא צריך להוכיח באמצעות מומחה מהו השווי הראוי של שעת עבודה לעו"ד ברמתו ו/או בדרגת הנסיון או הותק שלו. יש להדגיש כי גם שווי ראוי של שעת עבודה הוא עניין להוכחה באמצעות מומחים.

ד.         במידה והוא גם דורש החזר הוצאות מעבר או כחלק מהשכר הראוי, הוא צריך לצרף מסמכים או קבלות המלמדים על הוצאותיו הנדרשות.

[לעניין זה השווה לת.א. (ירושלים) 1167/02, נעמי וייל נ' חברת סונול ישראל בע"מ ואח', פסק דינו של כב' השופט שמעון פיינברג בימ"ש השלום ירושלים (פורסם באתר האינטרנט של נבו)].

במקרה דנן, כשאני מיישם את התנאים הנ"ל למקרה דנן, לא נותר לי אלא לקבוע כדלקמן:

א.         לא הוכח לי ע"י הנתבע כי סוכם מראש עם התובעת כי השכר יהיה עפ"י שעות עבודה. בכל אופן גם לא הוכח לי ע"י הנתבע כי דווח באופן שוטף לתובעת ובמפורט על שעות העבודה. גם לא הוכח לי ע"י הנתבע כל מנגנון חישוב ודיווח עפ"י שעות עבודה.

            כל שהנתבע דורש היום הוא שכ"ט בעבור 60 שעות עבודה בתיק ענק באופן די סתמי, כשהוא מציין ש"הרישום לא נמצא פה עימי". 

ב.         לא צירף הנתבע כל מסמך אשר יכול ללמד על היקף פעולותיו המשפטיות אותן ביצע במשך 60 שעות העבודה הנדרשות. הדבר היחיד שצירף הנתבע לתצהירו הוא נספח ד', אשר הוא בקשה לא חתומה (לא חתומה ע"י הנתבע וגם לא חתומה ע"י ביהמ"ש) להצטרף כצד להליך מינוי מפרק זמני.

כשנשאל הנתבע מדוע לא צירף בקשה חתומה, ציין "אני משוכנע שהוגשה אבל אין לי פה. בכל מקרה אני הגשתי הוכחת חוב וייצגתי את הקיבוץ במס' ישיבות אצל כונס הנכסים. אין לי חותמת נתקבל על זה" (עמ' 16 לפרוט' ש' 27-29). כשנשאל הנתבע האם יכול להציג לביהמ"ש את תצהירו של גזבר התובעת שצורף לבקשה האמורה, השיב כי לאחר שדורון אורלי, מזכיר התובעת אז, נסע להתייעץ עם עו"ד גילת שמונה כמפרק זמני של איגוד משקי עופות ורוויה, הוא הורה לו לא להגיש את התביעה בתיק ענק אלא להגיש תביעת חוב למפרק. "יכול להיות שזו הסיבה שלא הוגשה בקשה להצטרף כצד להליך מינוי מפרק זמני אלא רק להגיש תביעת חוב. אני אומר את זה כהיסק הגיוני" (עמ' 17 לפרוט' ש' 2-3).

במילים פשוטות, גם את המסמך היחיד שצירף לתצהירו בתיק ענק, כבר לא בטוח הנתבע כי עשה בו שימוש ו/או כי הגיש אותו לביהמ"ש.

ג.          לא הוכח לי ע"י הנתבע מה שווי שעת העבודה הראויה שלו. כאמור לא די בכך שהוא דורש שכ"ט ראוי עפ"י שעות עבודה, אלא צריך היה הנתבע גם להוכיח שווי שעת עבודה לעו"ד ברמתו ו/או בעל נסיון כמו שלו באמצעות מומחה, והוא לא עשה כן.

ד.         היות ודרישתו לשכה"ט בסעיף 35 (א) בתיק ענק כללה גם החזר הוצאות, הייתי מצפה כי יצורפו לה קבלות כלשהן ו/או מסמכים אחרים להוכחת ההוצאות. גם זה לא נעשה ע"י הנתבע.

            לאור כל האמור לעיל לא נותר לי אלא לקבוע כי הנתבע לא הוכיח כי ביצע פעולות משפטיות כלשהן בתיק ענק, ובכל מקרה לא הוכיח כנדרש את השכר הראוי לו בגין תיק זה. תביעתו בנדון סתמית וככזו דינה להידחות.

            במילים אחרות, באם נחזור לשתי השאלות שהצגנו לעיל, הרי הנתבע לא הוכיח את זכאותו לשכר ראוי בתיק ענק (שאלה א') ובכל מקרה, ולו אף התשובה לשאלה א' היתה חיובית, הנתבע לא הוכיח את שיעור השכר הראוי לפסוק לו בעבור פעולותיו בתיק זה (שאלה ב').

            תיק דרום הכדור:

            אודות תיק דרום הכדור דורש הנתבע החזר שכ"ט והוצאות בסך של 25,500 ₪ (סעיף 35 (ב) לנ/2) באופן די סתמי. כשנשאל הנתבע אודות דרישתו זו בחקירתו הנגדית השיב כי אמנם לא הגיש תביעה אך הכין כתב תביעה אשר נשלח להגהה לדורון אורלי וגם נפגש עמו כפעמיים (עמ' 18 לפרוט' ש' 17-18; עמ' 18 לפרוט' ש' 21-22).

            כשנשאל הנתבע מדוע לא צירף לתצהירו העתק כתב התביעה, השיב כי "תביעה שלא הוגשה אין לה משמעות. אני לא רואה בזה דבר מוזר שלא צירפתי את זה לתצהיר" (עמ' 18 לפרוט' ש' 19-20).

            כשנשאל הנתבע האם יש בידיו כרגע עותק כתב התביעה להצגה בפני ביהמ"ש, השיב - "כרגע אין לי עותק של כתב התביעה" (עמ' 18 לפרוט' ש' 18-19).

            את כל אשר אמרנו אודות תיק ענק לעיל, יש לומר, ואולי ביתר שאת בתיק דרום הכדור. הנתבע לא עמד גם בתיק זה בהוכחת תביעתו לפי ארבעת הפרמטרים שציינו לעיל, וגם בתיק זה, התשובות לשתי השאלות שהצגנו לעיל, הן שליליות. 

            גם נראה לי מוגזם לדרוש סך של 25,500 ₪ בעבור הכנת כתב תביעה ושתי פגישות עם מר דורון אורלי.

            בנסיבות אלה, לא נותר לי אלא לקבוע גם אודות תיק דרום הכדור כי הנתבע לא הוכיח כי ביצע פעולות משפטיות כלשהן בתיק זה. בכל מקרה גם לא הוכיח הנתבע את שווי השכר הראוי לו.

20.       כאמור קבעתי לעיל כי הנתבע לא הוכיח לי כי הוא זכאי לשכ"ט ראוי בתיקי ענק ודרום הכדור.

            בקביעתי זו איני קובע כי הנתבע לא עבד כלל בתיקים הנ"ל.

דא עקא, שהנתבע לא השכיל להוכיח כנדרש את כמות העבודה ו/או טיבה ו/או תוצאותיה בשני התיקים הנ"ל. בכל מקרה, הנתבע גם לא הוכיח באמצעות מומחה/ים  את שווי השכר הראוי לו לטענתו בתיקים אלה.

            המסקנה היא כי, היות והתובעת שילמה לנתבע בעבור תיקי ענק ודרום הכדור שכ"ט בשיעור של 35,100 ₪, אך הנתבע לא הוכיח זכאותו לשכ"ט זה, כולו או חלקו, כי אז התובעת זכאית להחזר שכה"ט האמור בשיערוך מתאים, אלא אם כן עומדת לנתבע זכות קיזוז כטענתו, ואל טענת הקיזוז של הנתבע אתייחס בהמשך.

21.       תביעה להעברת כספים שנגבו בתיקי הוצל"פ:

            טוענת גם התובעת כי מעבר לסך של 88,800 ₪ אותם דורשת כהחזר מהנתבע כמפורט לעיל, הנתבע גם גבה בתיקי הוצל"פ שלה אשר היו בטיפולו סכומים שונים מחייבים, אולם לא טרח להעביר סכומים אלה לידיה.

תיקי ההוצל"פ והתיקים בהם מדובר הם כדלקמן (סעיף 17 לכתב התביעה):

תיק דיאמנטה - סך של 2,000 ₪

תיק חוסיין שריף - סך של 1,700 ₪

תיק דורין - סך של 15,000 ₪

בתצהיר עדותו הראשית שינה עת/1 את הסכומים האמורים, וטען כי הנתבע גבה בתיקי ההוצל"פ הנ"ל סכומים גבוהים יותר כדלקמן (סעיף 21 לתצהיר ת/1):

תיק דיאמנטה - סך של 5,236.54 ₪

תיק חוסיין שריף - סך של 2,100 ₪

תיק דורין - סך של 37,700 ₪

לא ברור לי מדוע יש הבדלים בין הנתבע בכתב התביעה ובין המוצהר בתצהיר עד התביעה. לו סברה התובעת כי כתב תביעתה מצריך תיקון, היתה צריכה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בהתאם. על כן, כל שיש בפניי הם הסכומים הנתבעים בכתב התביעה ולא הסכומים "המעודכנים" שבת/1.

לשון אחרת, ביהמ"ש לא יתן לתובעת, במידה וימצא את זכאותה לכך, יותר ממה שתבעה בכתב תביעתה.

בנדון ראוי להזכיר כי הכלל הוא שביהמ"ש לא יפסוק לתובע יותר מאשר ביקש במסגרת כתב תביעתו, אפילו יתברר בדיעבד כי היה זכאי לקבל יותר (בנדון ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, עמ' 154).

על מנת להוכיח את טענות התובעת בדבר גביית כספים בשלושת תיקי ההוצל"פ הנ"ל, צירף עת/1 לתצהירו דפי חשבון של תיקי ההוצל"פ האמורים. אולם עד זה לא ידע להסביר ו/או לפרש ו/או לבאר את דפי החשבון האמורים.

לדברי העד הוא רשם את האמור בתצהירו על בסיס אינפורמציה כתובה שהגיש לו בא-כוחו אשר אמר לו כי אלה הסכומים. אולם הוא לא בדק בדיקה אישית את החוב. לכן, הוא גם לא יכול להגיד כיצד מורכבים הסכומים. העד גם לא מצא את אותם מסמכים שערך בעת שישב גם בא-כוחו על חישוב הסכומים הנתבעים בשלושת תיקי ההוצל"פ האמורים (עמ' 14 לפרוט' ש' 10-22).

לאור עדותו זו של עת/1 טען הנתבע בסיכומיו כי התובעת לא הוכיחה תביעתה בנדון בהיות עדות העד מטעמה עדות שמועה פסולה (סעיפים 84-89 לסיכומי הנתבע).

האם כך הדבר? לטעמי התשובה שלילית.

יושם אל לב כי הנתבע בחקירתו הנגדית הודה כי גבה סכומים בשלושת התיקים הנ"ל כדלקמן:

בתיק דיאמנטה - גבה נכון ליום 12.9.02 סך של 5,975.6 ₪.

בתיק חוסיין שריף - גבה נכון ליום 12.9.02 סך של 2,574.23 ₪.

בתיק דורין - גבה נכון ליום 12.9.02 סך של 35,032.31 ₪.

הנתבע הסתמך בעדותו על נספח ב' לנ/2, אשר הוא תדפיס שהוצא מהמחשב שבמשרדו, באמצעות תוכנה מסוימת, אודות תקבולים שהתקבלו בתיקי ההוצל"פ של התובעת ואשר נוהלו ע"י הנתבע (עד להוצאתם מטיפולו) נכון ליום 12.9.02.

כשנשאל הנתבע האם העביר בכל תיק ותיק את יתרת התקבולים, לאחר ניכוי שכר טרחתו, לידי התובעת, השיב כדלקמן:

לגבי תיק דיאמנטה - השיב הנתבע כי אינו זוכר אם העביר סכום כלשהו לקיבוץ. אולם הוסיף כי "אני לא מאמין שלא העברתי. היתה התחשבנות בינינו מדי רבעון. הוצאתי שיק" (עמ' 21 לפרוט' ש' 4-6).

כשהתבקש להציג את השיק שהוציא השיב "אני מתבונן בתיקים שלי ואומר שהוצאתי שיקים בודאות. כרגע אני לא מוצא. לא הבאתי הנה..." (עמ' 21 לפרוט' ש' 7-8). 

לגבי תיק חוסיין שריף - השיב בחיוב לשאלה האם העביר את הכסף שגבה לתובעת. כשהתבקש להראות את ההתחשבנות הוסיף "אין לי את ההתחשבנות פה. אני אשלח את זה לביהמ"ש" (עמ' 21 לפרוט' ש' 16-19).

גם בתיק זה לא הצליח הנתבע להציג כל מסמך המלמד על העברת יתרת התקבולים לאחר ניכוי שכר טרחתו.

לגבי תיק דורין - ציין הנתבע כי "אין לי כרגע את ההתחשבנות בינינו" (עמ' 21 לפרוט' ש' 21). גם בתיק זה לא הצליח הנתבע להציג כל מסמך המלמד על יתרת העברת התקבולים מידי התובעת, למעט סך של 3,000 ₪ שהעביר במזומן לידי עת/1 ששימש בזמנו כגזבר הקיבוץ, ועד זה אישר את קבלת הסכום הנ"ל, ואף אישר כי זה מופיע ברשומות התובעת (עמ' 12 לפרוט' ש' 10).

הודאת הנתבע מחד כי הצליח לגבות כספים בשלושת תיקי ההוצל"פ הנ"ל, תוך פירוט הסכומים שהצליח לגבות, והכחשתו מאידך את טענת התובעת כי לא העביר את כספי התקבולים בתיקי הוצל"פ אלה לאחר ניכוי שכר טרחתו, מהווה בעצם טענת "הודאה והדחה".

בטענה מסוג "הודאה והדחה" נטל השכנוע מוטל על כתפי הנתבע. כאשר הנתבע לא מצליח להרים את הנטל האמור מתקבלת גירסת התובע, שכן הנתבע הודה בה. הדוגמא הנפוצה לטענת "הודאה והדחה" בכל הנוגע לתביעות מכח חוזה (דוגמת המקרה דנן, כאשר החוזה הוא ההסכם נספח א' לת/1) היא, כאשר טוען הנתבע כי פרע את חיובו החוזי כלפי התובעת.

לעניין זה ראה ע.א. 11100/02 רונן חצור ואח' נ' עו"ד ניסים דותן ואח', פסק דינו של כב' השופט גרוניס מיום 16.2.04 (פורסם באתר האינטרנט של נבו, וכן אסמכתאות הנוספות המפורטות בפס"ד זה אודות טענת הודאה והדחה).

לאור העובדה כי טענתו של הנתבע בנדון, כי העביר את התקבולים שגבה בשלושת תיקי הוצל"פ הנ"ל לידי התובעת, היא בגדר טענת "הודאה והדחה" הרי נטל השכנוע להוכחתה מוטל על כתפי הנתבע, ולא על כתפי התובעת. על כן, אפילו אם צודק הנתבע בטענתו, כי טענותיו של עת/1 בתצהירו ובעדותו בביהמ"ש, בכל הקשור לסכומים שנגבו בשלושת תיקי ההוצל"פ הנ"ל, הן בגדר עדות שמועה ופסולה, הרי אין בכך בכדי לעזור לנתבע, אשר נטל השכנוע מוטל על כתפיו להוכיח את טענתו כי העביר את מלוא הכספים שגבה בשלושת תיקי ההוצל"פ הנ"ל לידי התובעת, בניכוי שכר טרחתו, ובכך פרע את חובו בנדון לתובעת.

האם עמד הנתבע בנטל שכנוע זה במקרה דנן? התשובה היא שלילית.

לא סיפקו אותי תשובותיו המתחמקות של הנתבע בדבר העברת הכספים שגבה בשלושת התיקים הנ"ל לידי התובעת לאחר ניכוי שכר טרחתו.

הנתבע לא צירף ולו הוכחה אחת בכתב, להוכחת גירסתו כי העביר כספים כלשהם בשלושת התיקים הנ"ל לידי התובעת. הנתבע ידע מראש כי נטענות כנגדו בתובענה זו טענות בדבר אי העברת כספים שגבה בתיקי ההוצל"פ הנ"ל. הייתי מצפה ממנו, במיוחד לאור מקצועו כעו"ד, לעשות כל שניתן על מנת להוכיח במעמד ישיבת ההוכחות, ואף קודם לכן, את טענותיו כי העביר את הכספים לידי התובעת. תשובותיו דוגמת: "אני אבקש מביהמ"ש להמציא תוך 24 שעות (צילום שיקים שנתן לתובעת בתיק דיאמנטה - ח.ש.) (עמ' 21 לפרוט' ש' 8); "אני אמציא את המסמך" (בתיק דיאמנטה- עמ' 21 לפרוט' ש' 11); "אין לי את ההתחשבנות פה. אני אשלח את זה לביהמ"ש" (בתיק חוסיין שריף - עמ' 21 לפרוט' ש' 16-17) - אינן ראויות להישמע מבעל דין סביר, וקל וחומר מבעל דין, נתבע, שהוא עו"ד במקצועו, אשר צריך לנהוג בכספי לקוחותיו בזהירות ובנאמנות, ובהתאם לסעיף 40 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.  

על כן, אני קובע כי הנתבע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו מכח טענת "ההודאה וההדחה", וכי לא הוכיח כי העביר את כספי התקבולים שגבה בשלושת תיקי ההוצל"פ הנ"ל, לאחר ניכוי שכר טרחתו, לידי התובעת.

עפ"י הודאת הנתבע המפורטת לעיל הוא גבה בשלושת התיקים הנ"ל סך כולל של 43,582 ₪ נכון ליום 12.9.02.

מתוך הסכום הנ"ל זכאי התובע עפ"י ההסכם (נספח א' לת/1) לניכוי שכר טרחה בשיעור של 25% כולל מע"מ, בסך של 10,895 ₪.

אמנם ראיתי כי הנתבע דורש בתצהירו סך של 25% בצירוף מע"מ, אולם סבורני כי ההסכם מדבר בעד עצמו ומדובר על סכום של 25% כולל מע"מ כטענת התובעת. לו רצה הנתבע כי יתווסף לשיעור האחוז הנ"ל גם מע"מ, היה צריך לרשום זאת במפורש בהסכם. את ההסכם הנדון ניסח הנתבע ועל כן יש להפעיל במקרה דנן את הכלל של פירוש חוזה נגד המנסח, היינו - יועדף הפירוש שהוא פחות נוח למנסח, ובמקרה דנן לנתבע.

לעניין הכלל של פירוש חוזה נגד המנסח ראה: ג. שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה, עמ' 312.

על כן אני קובע  כי שיעור שכה"ט לו זכאי הנתבע מכח ההסכם נספח א' לת/1, הוא 25% כולל מע"מ.

כמו כן, יש לנכות מתוך הסכום הנ"ל את הסך של 3,000 ₪ אותם קיבלה התובעת בתיק דורין במזומן , ואשר עת/1 אישר זאת.

הסכום שהתקבל לאחר ניכוי שכה"ט והסך של 3,000 ₪, מתוך סכום התקבולים בשיעור של 43,582 ₪ בשלושת תיקי ההוצל"פ הנ"ל, הינו סך של 29,687 ₪, אותו לכאורה זכאית התובעת לקבל מהנתבע בצירוף שיערוך מתאים החל מיום 12.9.02 (מועד הוצאת דף החשבון - נספח ב' לנ/2).

דא עקא - התובעת בכתב תביעתה תבעה סכומים פחותים מהסכום הנ"ל, ותבעה בשלושת התיקים הנ"ל סך של 18,700 ₪ בלבד בצירוף שיערוך מתאים.

כפי שכבר ציינתי לעיל אינני מתכוון לתת לתובעת יותר ממה שתבעה. לו רצתה התובעת לתקן את כתב תביעתה לאחר שהיו בידיה הנתונים לאשורם, היתה יכולה לעשות זאת במהלך ניהול התיק.

על כן, אני קובע כי התובעת זכאית לקבל מהנתבע, סכום של 18,700 ₪ בצירוף שיערוך מתאים החל מיום 12.9.02, וזאת בגין העובדה כי הנתבע לא הוכיח לי שהעביר כספים  לידי התובעת מתוך הכספים שגבה בשלושת תיקי ההוצל"פ הנ"ל. 

22.       סוף דבר בתביעה העיקרית:

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעת הוכיחה תביעתה, והיא זכאית לקבל מהנתבע,

בהתעלם מטענת הקיזוז של הנתבע, את הסכומים הבאים:

א.         סך של 58,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 16.5.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב.         סך של 30,880 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.5.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג.          סך של 18,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה החל מיום 12.9.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

טענת הקיזוז של הנתבע

23.       טוען הנתבע בכתב הגנתו כי באם יחוייב לשלם לתובעת סכום כלשהו בתובענה זו, כי אז יש לקזז מהסכום שייפסק נגדו את כל חובות התובעת אליו (סעיף 20 לכתב ההגנה).

            אין בכתב ההגנה, ולו מילה אחת על גובה הסכום אותו רוצה הנתבע לקזז.

24.       בתצהיר עדותו הראשית (נ/2) מפרט הנתבע קצת יותר וטוען לקיזוז הסכומים הבאים, אשר לגירסתו, חייבת לו התובעת כשכ"ט.

            הסכומים אשר טוען להם הנתבע הם כדלקמן:

א.         שכ"ט בסך של 241,199 ₪ המהווים 25% + מע"מ מתוך מחצית מלוא החוב בתיקי ההוצל"פ אשר הוציאה התובעת מטיפולו של הנתבע והעבירה לטיפולו של עו"ד אחר (סעיפים 33-34 ל- נ/2).

ב.         שכ"ט בשיעור של 32,500 ₪ בתיק ענק (ס' 35(א) לנ/2).

ג.          שכ"ט בשיעור של 25,500 ₪ בתיק דרום הכדור (ס' 35(ב) לנ/2). 

ד.         שכ"ט בשיעור של 23,231 ₪ הנובע מטיפול במכר דירה של התובעת בת"א בה טיפל הנתבע (ס' 35 (ג) לנ'2).

ה.         שכ"ט בשיעור של 14,699 ₪ הנובע מביטול רטרואקטיבי של הנחה שנתן הנתבע בעבר לתובעת בשכ"ט הקשור לגביית חובות בתיקי הוצל"פ (ס' 57-62 לנ/2).

25.       תנאים לקבלת טענת קיזוז

            נתבע המעלה טענת קיזוז צריך לעמוד בשלושה תנאים עיקריים כדלקמן:

א.         עליו להוכיח זכות מהותית לקיזוז.

ב.         במידה והזכות המהותית של הקיזוז נובעת מסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 - עליו להראות כי שלח הודעת קיזוז לצד השני.

ג.          בהנחה שהנתבע עמד בשני התנאים דלעיל כי אז חייב, במסגרת טענתו את טענת הקיזוז, לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס טענת קיזוז המצדיקה דיון לגופא.

            לעניין זה ראה:   ע.א. 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנויות מכוניות לים 

התיכון, פד"י ל"ו (3), 518.

ע.א. 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ (2), 765.

26.       האם הנתבע עמד בתנאים להעלאת טענת הקיזוז?

            התשובה לטעמי שלילית, ואנמק את דבריי.

א.         באשר לזכות המהותית לקיזוז סבורני כי, הגם שלא טען הנתבע במפורש אודותיה לא בכתב הגנתו, לא בתצהירו ולא בסיכומיו, זכות זו לכאורה עומדת לו מכח סעיף 53 (א) לחוק החוזים, חלק כללי הקובע כדלקמן:

            "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עיסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

            ציינו כי זכות זו עומדת לנתבע לכאורה ולא באופן החלטי. הסיבה לכך היא כדלקמן;

            כפי שכבר ציינו לעיל המקור לזכותו של הנתבע לשכר ראוי נובעת מסעיף 46 לחוק החוזים הנ"ל. טענת הקיזוז שטוען לה הנתבע נובעת מגירסתו כי מגיע לו שכר ראוי בעבור עבודתו. על כן, הזכות המהותית העומדת לו לטענה זו היא מכח סעיף 53 (א) לחוק החוזים, סיפא. היינו - "חיובים כספיים שלא מתוך עיסקה אחת אם הם חיובים קצובים".

            מהו חיוב קצוב? - לטעמי, חיוב הניתן לחישוב אריתמטי גרידא ללא צורך בשומה או בהערכה. זאת ניתן ללמוד מהפרשנות שניתנה למילים "סכום קצוב" המופיעים בתקנה 202 (1) לתקסד"א ,תשמ"ד-1984. תקנה זו עוסקת באחת התביעות הניתנות להגשה בסדר דין מקוצר אשר צריכה להיות על "סכום כסף קצוב". הפרשנות בפסיקה למילים "סכום קצוב" בהקשר זה היא לסכום הניתן לחישוב אריתמטי גרידא ללא צורך בשומה או בהערכה (ראה - זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שישית, עמ' 621).

            במקרה דנן הסכומים אותם מבקש הנתבע לקזז הינם סכומי שכ"ט שלא מכח הסכם אלא הם בגדר שכר ראוי. ככאלה סכומים אלה מצריכים שומה והערכה והם אינם בגדר חיוב קצוב. על כן לטעמי במקרה הנדון לא עומד הנתבע בדרישת סעיף 53 (א) סיפא לחוק החוזים המצוטט לעיל ("חיובים קצובים"), ולכן גם לא קיימת לו במקרה הנדון  כל זכות מהותית לקיזוז.

            בכל מקרה אמשיך ואבחן את טענת הקיזוז של הנתבע תוך הנחה כי הוכיח זכות מהותית לקיזוז, על אף שאיני סבור כך, על מנת להראות כי בכל מקרה טענת הקיזוז לא עומדת לו בנדון גם מטעמים אחרים.

ב.         בהנחה שזכותו המהותית של הנתבע לקיזוז נובעת מסעיף 53 (א) לחוק החוזים, יש לבדוק האם הנתבע עמד בתנאי של מתן הודעת קיזוז לתובעת כדרישת סעיף 53 (א) לחוק החוזים?

            לטעמי, התשובה חיובית.

הודעת קיזוז יכולה להעשות אף במסגרת העלאתה בכתב הגנה (ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, הוצאת סיגא, עמ' 321).

בנדון טען הנתבע לקיזוז בסעיף 20 לכתב הגנתו, ודי בכך לטעמי כדי להוות הודעת קיזוז כדרישת סעיף 53 (א) לחוק החוזים.

ג.          באשר לתנאי השלישי מהתנאים המפורטים לעיל של העלאת טענת הקיזוז, סבורני כי בו לא עמד הנתבע.

להזכיר, התנאי השלישי אותו פירטתי לעיל קובע כי כשהנתבע טוען את טענת הקיזוז עליו לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס טענת קיזוז המצדיקה דיון לגופא.

פירוט זה צריך להעשות כבר במעמד הגשת כתב ההגנה עת מועלית בו טענת הקיזוז.

לטעמי, וכפי שכבר ציינתי לעיל, בכתב הגנתו טוען הנתבע טענת קיזוז בעלמא ללא כל פירוט, ודי בכך כדי לדחות את טענתו זו.

אולם, אתייחס לנתונים הקיימים אודות טענת הקיזוז בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, וגם בהתייחס לנתונים אלה אינני מקבל את טענת הקיזוז, כיוון שלא עמדה במידת הפירוט הנדרשת, וגם לא הוכחה בפניי.

בכל הקשור לטענת הקיזוז עקב דרישות שכ"ט בתיקי ענק ודרום הכדור, הרי לפי המפורט לעיל בפסה"ד לא הוכיח בפניי הנתבע את זכאותו לשכר ראוי. ממילא גם לא ניתן לקזז כל סכום שהוא בגין שכ"ט נטען בשני תיקים אלה.

לגבי שכה"ט הנטען לקיזוז בגין הטיפול המשפטי אותו העניק הנתבע לתובעת במכירת דירתה בת"א, הרי לא הוגש לי בנדון כל הסכם שכ"ט, ואם אין כזה הרי. לא הוכח לי שיעור השכר הראוי אודות טיפול זה עפ"י הפרמטרים שהצבתי לעיל.

דרישתו של הנתבע לשכ"ט בגין הטיפול במכירת הדירה על סך של 23,231 ₪, המפורטת בסעיף 35 (ג) לנ/2, הינה סתמית ולא מפורטת דיה לצורך קיזוזה מכח סעיף 53 (א) לחוק החוזים.

בחקירתו הנגדית אמנם מציין הנתבע כי דרישת שכר טרחתו מבוססת על אחוז וחצי+מע"מ מסכום מכירת הדירה, אולם לא ידע להגיד אם הדירה נמכרה ב- 180,000 דולר או 280,000 דולר, כיוון שתיק הדירה לא היה עמו (עמ' 24 לפרוט' ש' 16-26).

תשובתו זו של הנתבע רק מלמדת כי טענתו לקיזוז בנקודה זו לא ברורה לחלוטין, בלשון המעטה. בכל מקרה, בודאי שאין בה הפירוט הנדרש לטענת קיזוז כטענת הגנה.

לגבי שכה"ט אותו דורש הנתבע מהתובעת, בשיעור של 25%+מע"מ ממחצית מלוא חוב תיקי ההוצל"פ אותם הוציאה התובעת מטיפולו, דעתנו דומה. ההגיון  בדרישת שכר טרחה זה לגירסת הנתבע הוא - שהוא הוכיח מידת הצלחה בגביית חובות בתיקי הוצל"פ אחרים של התובעת אשר היו בטיפולו, ולכן סביר להניח כי היה מצליח לגבות חלק גדול מחובות תיקי ההוצל"פ שהוצאו ממנו ע"י התובעת. בכל מקרה מחצית מהחובות היה גובה בדרגת סבירות גבוהה (סעיף 34 לנ/2).

לו אף הייתי מקבל ככתבו וכלשונו את הגיונו של הנתבע, ואין הדבר כך, סבורני כי לא ניתן לקבל טענה זו.

די בנדון כי אפנה לע.א. 136/92 המוזכר לעיל, בו מציין כב' השופט דב לוין כי הנחה בלתי סבירה ומופרכת מיסודה היא ההנחה כי "עצם מסירת הטיפול המשפטי בעיסקה לפרקליט טומנת בחובה התחיבות מכללא, מצד הלקוח, להמשיך ולקיים את אותה עיסקה, אף אם הפכה לבלתי כדאית מבחינה כלכלית ואף אם נוצרו נסיבות שמאפשרות את פרישת הלקוח מאותה עיסקה" (סעיף 12 לפסה"ד).

בסיטואציה כזו, מוסיף ומציין השופט לוין, בהתקשרות בין הלקוח לעוה"ד, "אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עוה"ד ולחדול מלהיזקק לשרותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עוה"ד, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן..." (סעיף 13 לפסה"ד).

בהסתמך על פסק דינו של השופט דב לוין הנ"ל וגם מכח ההגיון הצרוף, סבורני כי אין בסיס כלשהו לדרישתו של הנתבע לתשלום שכ"ט בהסתמך על גביית  חוב עתידית, בשיעור כלשהו בתיקי ההוצל"פ שהוצאו מטיפולו. כל שהנתבע  רשאי לדרוש בנדון הוא שכר ראוי, אותו יצטרך להוכיח.

במקרה דנן, ועפ"י הפרמטרים שקבעתי לעיל להוכחת זכאות ו/או שיעור השכר הראוי, לא עמד הנתבע בנטל ההוכחה הדרוש. על כן, טענתו בנדון לקיזוז סך של 241,199 ₪ דינה להידחות.

אני גם דוחה את טענתו של הנתבע לזכות קיזוז של החזר הנחה שנתן לגירסתו בשכ"ט לתובעת בשיעור של 14,699 ₪. מעבר לשאלה האם הנתבע רשאי לחזור בו מהנחה בשכ"ט שנתן בעבר לתובעת, שאלה אותה אני משאיר בצריך עיון כיוון שאיני זקוק לתשובה בה לצורך דחיית טענת הקיזוז בנקודה זו, הרי הנתבע טוען בנדון לקיזוז בצורה די סתמית. הנתבע לא פירט באיזה תיקים נתן את ההנחה, כאשר הפירוט היה צריך להיות אודות כל תיק ותיק בנפרד לרבות מועד מתן ההנחה. הנתבע לא עמד בנקודה זו במידת הפירוט הנדרשת לקבלת טענת קיזוז.

כן ראוי גם לקחת בחישוב כי עת/1 לא רק שלא מאשר את מתן ההנחה האמורה אלא ההיפך, ציין כי "אני זוכר שלא ויתרת למרות הלחץ" (עמ' 13 לפרוט' ש' 11).

27.       לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הקיזוז של הנתבע לגבי סכומי שכה"ט המפורטים לעיל.

            אין בקביעתי זו בכדי לחסום מהנתבע את הדרך להגיש תובענה נפרדת נגד התובעת, בה יוכיח, ואולי ביתר הצלחה, את תביעת שכה"ט הראוי לגירסתו, אותו ניסה לקזז במסגרת תובענה זו. 

סוף דבר

28.       לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים בסעיף 22 לפסק דיני לעיל.

אני גם מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובעת, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15,000 ₪ ומע"מ כדין.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה לפי כתובת משרדיהם.

ניתן היום ב' בניסן, תשס"ד (24 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.

ה. זיוית