<%@ Language=JavaScript %> אין מחלוקת כי התאונה המתוארת לעיל אכן  ארעה

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

 

בעניין:

פוגל מנחם – ת.א. 14540/02

פוגל רבקה – ת.א. 14536/02

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

 סגל יוסף

התובעת

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

1 . שקריה דיאנה הל

2 . הדר חברה לביטוח בע"מ

3 . אבנר אגוד לנפגעי ביטוח רכב בע"מ

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

 עבדי משה

הנתבעות

 

 

פסק דין

בת.א. 14536/02 ובת.א. 14540/02

 

כללי:

 

1.         בתאריך 30.4.01, בסביבות השעה  11:30, כאשר התובעים פוגל רבקה ופוגל מנחם, טיילו בחוצות המפרץ על מדרכה בסמוך למסעדת "אפרופו", באותה עת חנתה מכונית מס' רישוי 1718902 בחנייה הסמוכה למדרכה שחזית המכונית לכיוון המדרכה, והנתבעת מס' 1 שקריה דיאנה, אשר ביקשה לנהוג אחורנית, הציבה הילוך קידמי במקום הילוך אחורי, הפנתה את ראשה אחרונית וכאשר המכונית נעה קדימה, היא נבהלה ובמקום לעצור, לחצה על דוושת הדלק, המכונית זינקה קדימה ופגעה בשני התובעים , כשהיא מוחצת את רגליהם עד חלון הראווה של מסעדת "אפרופו" תוך כדי ריסוק חלון הראווה וריסוק רגלי התובעים. כתוצאה מהתאונה הנ"ל, נחבלו התובעים ופונו באמבולנס לבי"ח.


 

 

2.         אין מחלוקת כי התאונה המתוארת לעיל אכן  ארעה והדיון מתרכז אך ורק בשאלת גובה הנזק. הואיל ומדובר בבעל ואישה ובאותה תאונה, הוגשו הסיכומים ע"י הצדדים בשני התיקים כשב"כ התובעים מפרט בסיכומיו את טיעוניו לגבי התובעת פוגל רבקה בת.א. 14536/02 ולגבי התובע פוגל מנחם, בת.א. 14540/02.

 

דיון:

 

3.         אפתח תחילה בתובעת (אשר נולדה ב-7.12.36).

בבי"ח רמב"ם אובחן כי היא סובלת משברים בשתי הרגליים, ריטוש רקמות נרחב, כולל קרע של עצב ופצעים פתוחים. התובעת אושפזה לצורך טיפולים בבי"ח רמב"ם מיום 30.4.01 ועד ליום 1.7.01       .

            בתאריך 1.7.01, אושפזה התובעת בבי"ח אלישע להמשך טיפולים שם עברה ניתוחים לאבחון השברים וכן טיפולים פיזיוטרפיים ושחזור יכולתה להלך עם הליכון. התובעת אושפזה בבי"ח אלישע עד 31.10.01 ושוחררה עם המלצות להתאמת דיור, עזרה וכו' כמפורט בסיכומי המחלה. ובהמשך התובעת אושפזה בבי"ח אלישע, מיום 23.12.01, עד ליום 30.12.01 וכן ביום 7.4.02 עד 8.4.02 בבי"ח אלישע וכן בבי"ח רמב"ם מיום 8.11.02ועד 11.2.03, סה"כ ימי האשפוז של התובעת היו 199 ימי אשפוז.

 

4.         ביהמ"ש מינה לצורך בדיקתה של התובעת:

            א.         בתחום האורתופדי את ד"ר סלטי, שקבע לתובעת 53.34% נכות משוכללים.

            ב.         פרופ' מלר בתחום הפלסטי שקבע לתובעת 20%+5% בתחום כלי דם.

            ג.          ד"ר וייל פסיכיאטר, שקבע לתובעת 20% נכות בגין התאונה.

            סה"כ משוכלל 71.79% נכות.

ד.         בנוסף על המומחים דלעיל, מינה ביהמ"ש את ד"ר פרבר בתחום השיקומי כדי לבדוק את שאלת שיקומה של התובעת בגלל הפגיעה הרב מערכתית שארעה לה.


 

 

            ד"ר פרבר בחוות דעתה עליה נחקרה, קבעה כי התובעת זקוקה לטיפול וכן לצרכים כדלקמן:

            א.         טיפול רפואי – תרופתי, אורתופדי, פסיכיאטרי, פזיוטרפי וכן

טיפול נפשי תמיכתי.

                                    ב.         אביזרים – מכשיר קצר, גרביים אלסטיות, קב קנדי, כסא

גלגלים ונעליים אורתופדיות.

                                    ג.          דיור ללא מדרגות.

                                    ד.         הסעה בתחבורה שלא תהיה תחבורה ציבורית.

                                    ה.         עזרת הזולת כגון: משק בית, רחצה, הלבשה, הגשת אוכל וליווי

בהליכה מחוץ לבית.

 

ב"כ התובעת הסכים לכך כי העובדת הסוציאלית שתעזור לתובעת בחיי היום יום, לא תהיה סביב השעון אלא שתהיה זמינה לפי שעות בין השעות 06:00 ועד 23:00, על מנת לבצע את הפעולות: הלבשה גרבי לחץ, הורדת גרבי לחץ והכל לפחות 3 פעמים ביום. דבר שעורך בערך 20 ד' בכל פעם כשהפעם האחרונה תהיה סמוך לשעה 23:00 בלילה לפני שעת השינה. כמו כן, הגשת אוכל 3 פעמים ביום, בוקר, צהריים

וערב ורחיצה סה"כ שעתיים ורבע ליום טיפולים מהסוג שהוזכר.  כמו כן, בישול פעם ביום שעה אחת, סידור הבית שעה אחת, ליווי שעה בבוקר ושעה אחה"צ סה"כ שעתיים ובסה"כ נדרש בראש הפרטים הנ"ל 9 שעות יומיות ויום ע"י עובדת שתהיה זמינה לכך.

 

            התובעת ממשיכה וטוענת כי היא זקוקה גם לקניות לפחות שתי שעות לשבוע ובמשך השבוע שעה היינו 3 שעות שבועיות. כביסה וגיהוץ, לפחות פעמיים בשבוע, 3 שעות. ניקיון יסודי, פעם בשבוע 4 שעות. סה"כ 10 שעות שבועיות. כשיש להביא בחשבון שעלות של עוזרת בית היא כ-35 ₪. כמו כן טוענת התובעת כי משרד הפנים מקשה על קבלת היתר העסקה ולכן, יש למצוא עובדת מקומית שתהיה מוכנה לטפל הן בתובע והן בתובעת. עלות עובדת זרה, כאשר מחשבים גם את הביטוח לאומי, היא כ-700$ לחודש – 3,220 ₪ בערך ואם נביא בחשבון כלכלה וביטוח, פיצויי פיטורין וחופשה יגיע הסכום החודשי לעובדת זרה בגין הפעולות הנדרשות לעיל לסך כולל של 6,510 ₪ לחודש.

 

            התובעת מדגישה כי היא זקוקה להסעה במונית בתוך העיר ובסביבתה לפחות 4-5 פעמים בשבוע דהיינו כ-20 פעמים בחודש. עלות המונית היא כ-34 ₪ בממוצע. הנסיעות נדרשות לצורך פיזיוטרפיה, טיפולים רפואיים.

 

            התובעת ובעלה נוהגים לנסוע לבקר את בנותיהם לשישי שבת לפחות פעם בחודש, בקיבוץ אלונים, כך היה עד התאונה עקב מצבם הכלכלי שאינו מאפשר לנסוע במונית, הם מרותקים בביתם והם טוענים לכיסוי ההוצאה של הנסיעה לקיבוץ בסכום של 1,600 ₪ הלוך וחזור לחודש.

            סה"כ ההוצאה הכספית לחודש לנסיעה במונית היא 2,780 ₪ לחודש.

 

            בנקודה זאת מעיר ב"כ התובעים כי חתנם מר יוסף קובני שמתגורר בקרית מוקצין הסיעם מידי פעם ונשא בהוצאה של כספית של 10,000 ₪.

 

            לגבי סיעוד – טוען ב"כ התובעים כי תהיינה לשניהם הוצאות משותפות שכן התובע יהיה זקוק לעובד זכר על מנת שיעזור ברחיצתו ולא לעובדת זרה. התשלומים ששולמו עד עתה הם כ-260,086 ₪. כמו כן, נטען לגבי הוצאה משותפת של ניידות בסכום 27,345 ₪ ותרופות בסכום של 73,611 ש"ל ולגבי התובעת עפ"י קבלות שירותי טלוויזיה בסכום של 16,392 ₪, הכוונה היא כאשר התובעת היתה בבי"ח.

 

            התובעת ממשיכה וטוענת כי לעובדים הזרים מגיעים תנאים סוציאליים, אשר נכללים במרכיבי השכר לרבות פיצויי פיטורין, שתי שנים לגבר 3 שנים לאישה ובסה"כ 25,231 ₪. כמו כן עומדים התובעים על כך כי תיבנה במחסן קולנועית שבה יוכלו לצפות בסרטים, סה"כ 20,000 ₪. ובעמ' 9 לסיכומיו טוען ב"כ התובעים כי סה"כ ריכוז ההוצאות לפי קבלות עד יום כתיבת הסיכומים הוא 500,890 ₪.

 

אעבור לטענות התובע מר מנחם פוגל ת.א. 14540/02:

 

5.         טוען ב"כ התובעים כי הינו יליד 5.10.28 ובהתאם לשנתון הסטטיסטי, תוחלת חייו של גבר שהגיע עד הלום, היא 84' שנים ונותרו לו לחיות לפי השנתון הסטטיסטי עוד 8 שנים ובהתאם לכך יש לחשב את הנזק.

            מר פוגל טוען כי נכותו 72% אורתופדית ונוירולוגית סה"כ ימי אישפוז 208. עלות עוזרת בית זמינה הינה 11,025 ₪. לגבי עבר הוא טוען ל-306,000 ₪ בחלוקה בינו לבין התובעת אשתו.

כאב וסבל בהתחשב בנכותו 72%, ימי אישפוז 208, היא 118,474 ₪, אולם עוד אראה כי אחוז הנכות של התובע היא 39.2% בלבד.

 

לגבי עזרת צד ג' עתידית:

 

זקוק התובע לעוזרת זמינה בהיוון ל-8 שנים 11,025 ₪ X המקדם 85,25.46 סה"כ 939,931 ₪, או חילופי לגבי עובדת זרה ורוחץ סכום של 653,640 ₪ - כך נטען.

 

לגבי ניידות:

 

2,780 ₪ X מקדם 85,25.46 = 237,007 ₪.

 

לגבי תרופות בעתיד:

 

228 ₪ X מקדם היוון 85,25.46 = 24,460 ₪.

 

לגבי אביזרי נכות:

 

            עפ"י חוות דעת ד"ר פרבר, סה"כ 1,750,032 או לחילופין לפי עובדת זרה 1,553,091 ₪.


 

 

דיון בנכויות ובמחלוקת עליהן:

 

הנתבעות בסיכומיהן חולקות על חוות דעתו של ד"ר סלטי אשר מסר חוות דעת בתיק זה בתוקף מינוי ביהמ"ש. הנתבעות טוענות כי קיימת מחלוקת לגבי שאלה משפטית בעיקרה ולאור העובדה כי ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון גם בעניינים שברפואה, ראה ע.א. 2541/02, צבי לנגר נ' ששון פ"ד נח (2), 583. הרי יכול ביהמ"ש להתערב גם בקביעת אחוזי הנכות של הרופאים המומחים.

 

לטענתן של הנתבעות, קביעותיו של ד"ר סלטי דומות להענקת נכות לקטוע רגל גם בגין קטיעת הרגל וגם בגין קטיעת כל אחת מאצבעותיו וגם בגין כריתת כל אחד מהשרירים וגם בגין הגבלת התנועות בכף הרגל שכבר אינה קיימת..... קביעה כזאת אינה אפשרית!

 

ד"ר סלטי נחקר על חוות דעתו ביום 4.4.05. ובעמ' 1 שורה 32, הוא השיב לשאלה האם זה נכון שכאשר קיימת הגבלה ניכרת או קישיון של הקרסול, אפילו השרירים יהיו תקינים לחלוטין, למעשה אי אפשר לקבל את התנועתיות בגלל אותה הגבלה ניכרת?

הוא השיב  "אם היא ראשונית מהקרסול הגרום הראשוני הוא הקרסול, ואז אכן לא תהיה תנועה". ולגבי התובעת במקרה שלנו אמר "שקיים אצלה בלוק מכני שגורם להגבלה".

אבל, ד"ר סלטי העניק נכות לא רק בגין הגבלת תנועת קרסול אלא בגין הפגיעה בכל קבוצת השרירים המעורבים בתנועת הקרסול ובפעולה זאת העניק ד"ר סלטי נכות כפולה בגין אותה מגבלה דבר שאינו מתקבל על הדעת ומנוגד לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה) 1956, אשר בתקנה 11 ד נקבע כי:

                        "קביעת דרגת נכות של נפגע שנפגע בקישיון או בהגבלת תנועות של

פרק – לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק".


 

 

הוא מסתמך על בר"ע 72/03 בעניין יוסף גביש. ומכאן טוענות הנתבעות שיש להתעלם מחוות דעתו של ד"ר סלטי בגין הפגיעה בשרירי הקרסול שנקבעה מתוך חריגה מתקנות הביטוח הלאומי. מכאן שיש להתעלם כלל מקביעותיו בנושא זה כך אומרות הנתבעות,  שעה שבגין הפגיעה בשרירים נקבעה נכות מצטברת בשיעור 50% ובפועל יוצא שלתובעת נותרה נכות רק בשיעור 10% בגין הגבלת התנועה בקרסול.

 

מכיוון שהנתבעות תוקפות את חוות דעתו של ד"ר סלטי במישור הפרשנות שד"ר סלטי נתן לתקנות הביטוח הלאומי קביעת דרגת נכות, אביא את התקנות 11 א,ב,ג,ד,ה,ו במלואן:

תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות 1956 קובעת:

"11(א) דרגת נכותו של נפגע תיקבע באחוזים כנקוב לצד כל אחד מהליקויים, הפגימות או מחלות המקצוע (להלן – הפגימה) המנויים בתוספת, ובלבד שלא תעלה על 100%.

(ב) דרגת נכותו של נפגע אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה, תהא שווה לסכום האחוזים הנקובים בתוספת לצד כל אחד מהפגימות האמורות בחישוב כמפורט להלן:

(1) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז הגבוה ביותר – יבוא בחשבון האחוז

הנקוב בתוספת לצד אותה פגימה;

(2) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז השני בגובהו – יבוא בחשבון האחוז

הנקוב לצד אותה פגימה כשהוא מוכפל בהפרש שבין האחוז האמור בפסקה (1) ובין 100%;

(3) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז השלישי בגובהו – יבוא בחשבון האחוז הנקוב לצד אותה פגימה כשהוא מוכפל בהפרש שבין סכום אחוזי הנכות שנקבעו לפי פסקאות (1) ו-(2) ובין  100%;

(4) הוראות פסקה (3) יחולו, בשינויים המחוייבים, על כל פגימה נסופת.

(ג) על אף האמור  בתקנת משנה (ב), דרגת נכות בשל מספר פגימות באותו פרק, גפה או עין, לא תעלה –

                        (1) לגבי פרק – על אחוזי נכות שנקבעו לקשיון לא נח של אותו פרק;

(2) לגבי גפה – על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה;

            (3) לגבי עין – על אחוזי הנכות שנקבעו לעיוורון מלא של אותה עין.

(ד) בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם בקשיון או בהגבלת תנועה של פרק – לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק.

(ה) בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם בשיתוף של עצב – לא יבואו בחשבון שיתק סעיפי אותו עצב או נזק שנגרם לשרירים המעוצבבים על ידו.

(ו) דרגת נכות בגין פגימה ביד שמאל לאיטר יד ימין, תיקבע לפי המבחנים ליד ימין, ופגימה ביד ימין לאותו נפגע תיקבע לפי המבחנים ליד שמאל".

 

 

לצורך מענה להתנגדותו של ב"כ הנתבעות, המבוססת על תקנה 11(ג) המוזכרת לעיל ואשר לפיה "דרגת נכות בשל מספר פגימות, באותו פרק או עין, לא תעלה – לגבי פרק על אחוזי נכות שנקבעו לקישיון לא נוח של אותו פרק".

 

לזאת אשיב, כי די להסתכל בתצלום של המצב שלאחר התאונה כפי שמופיע בחוות דעתו של פרופ' מלר כדי לקבוע גם ללא חוות דעתו של ד"ר סלטי, כי מדובר בשני פרקים, דהיינו הפרק של כף הרגל והפרק של הברך – התקנה אליה הפנה ב"כ הנתבעות אינה חלה על המקרה שבפנינו שכן מדובר כאן בשני פרקים ובנזק נרחב מאוד כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר סלטי וכפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' מלר.

שרירי השוק המחוברים אל הברך זאת רואים גם אלה שאינם מבינים ברפואה לפי התצלום שנספח לחוות דעתו של ד"ר מלר מגיעים אל הפרק מתחתיו דהיינו הפרק של כף, הרגל ועוזרים בהנעתו. מכאן, שאני דוחה את התנגדותו של ב"כ הנתבעות וקובע כי ד"ר סלטי צדק בחוות דעתו אותה אני מאמץ כחלק מפסק הדין לגב' התובעת גב' פוגל.

כבר כאן אומר, כי גם חוות דעתו של פרופ' מלר מקובלת עלי לפי לתובעת נכות בשיעור 20% מבחינה פלסטית אסטתית, מתוכם 5% נכות רפואית פונקציונלית.

 

ד"ר וייל, הפסיכיאטר העריך את נכותה הנפשית בגובה 20%, ללא פגיעה נוירולוגית, גם דעה זו אני מקבל.

 

ד"ר אילנה פרבר מומחית לרפואה פיזיקלית לשיקום, קבעה בחוות דעתה, אשר לא נסתרה כי התובעת זקוקה לטיפול רפואי (ביקור אצל אורתופד פעם בשנה, אצל פסיכיאטר פעם בחצי שנה וכן פיזיוטרפיה 10-12 טיפולים בשנה.

וכן נעליים אורתופדיות, כסא גלגלים כפי שפרטתי כבר קודם לכן, תחבורה לא ציבורית וכן זקוקה לעזרת הזולת בפעולות יום יומיות, רחצה, הלבשה והגשת אוכל וכן זקוקה לליווי חוץ,

לכן אני קובע כי לתובעת 72% נכות כפי שנטען ע" בא כוחה.

 

הקביעות של ד"ר סלטי לגבי התובע:

 

ד"ר סלטי הותקף ע"י הנתבעת גם בקשר לקביעת אחוזי הנכות לגבי התובע.

כזכור קבע ד"ר סלטי כי לתובע נותרו 60.59% נכות בגין:

20% על הגבלה בתנועת יישור ברך שמאל, לפי תקנה 48 (2) ו-III

5% על הגבלה בכפיפת ברך ימין, לפי סע' 48 (2) ו-II

20% בגין אי יציבות קדמית וצידית של ברך שמאל, לפי סע' 48 (2)(ב)

10% על צניחת שטח הפנים בברך שמאל, לפי סע' 35 (1) ב.

20% על פגיעה בעצב הפרוינאוס משמאל, לפי סע' 32 (4) א ו-III

בעניין זה אומר ב"כ הנתבעות כי לגבי ברך ימין קבע ד"ר סלטי 5% בגין ההגבלה בכפיפת הברך, וכן נכות נוספת בגין צניחת שטח הפנים בברך שמאלית, לדעתו קביעות אלה, אינן עומדות בגדר ההיגיון ובניגוד לתקנת הביטוח הלאומי, כמו כן, לדעתו של ב"כ הנתבעות כאשר קובעים לנפגע נכות בגין פגיעה במפרקים לפי פסיקה 35 לתקנות יחד עם קביעה עפ"י הגבלה של כפיפת ברך ימין או צניחת שטח הפנים של ברך שמאל, נעשתה כאן קביעה כפולה על אותה פגימה, דבר המנוגד לתקנוות.

 

בנסיבות אלה, אומר ב"כ הנתבעות תעמוד נכותו של התובע על 5% בברך ימין, ואשר לרגל שמאל, קביעותיו של המומחה מוטעות יותר, שכן הוא קבע נכות כולל של 50% בגין אותה פגימה בברך, כלומר, 20% בגין הגבלת יישור הברך עוד 20% בגין אי יציבותה ועוד 10% בגין פגימה במפרקים, התוצאה צריכה להיות 5% בגין הגבלת תנועה של ברך ימין.

20% בגין אי יציבות והגבלה בתנועות ברך שמאל, 20% בגין פגיעה בעצב הפרונאלי. סה"כ 39.2% נכות.


 

גם אני סבור, כי בעניינו של התובע נעשתה ע"י ד"ר סלטי טעות ולכן, אני  מעמיד את הנכות של התובע על 39.2%.

 

אני קובע את הנזק כך:

 

כאב וסבל

 

            א.         לתובעת (ילידת 7.12.36)

                        לפי גילה וימי האשפוז (199 יום ואחוז הנכות 71.79% כולל של 152,232 ₪.

צמוד ליום פסה"ד + ריבית כחוק.

 

            ב.         לתובע מר פוגל מנחם (יליד 5.10.28)

לפי גילו וימי האשפוז (208 ימים) ואחוז הנכות 39.2%, סכום כולל של 112,340 ש"ח ₪

צמוד  ליום מתן פסה"ד + ריבית כחוק.

 

ג.          ניידות נסיעות לגבי התובעת בעתיד וגם התובע לקיבוץ

מצבם של התובעת וגם של התובע מבחינת ניידות אינם מניחים את הדעת –

התובעת פגועה קשה בשתי רגליה, אני קובע כי היא זקוקה לנסיעה לא בתחבורה ציבורית לפחות 3 פעמים בשבוע, דהיינו 12 פעמיים בחודש לפי שכר מונית של 34 שקל חדש, כפי שהוצע ע"י התובעת ובסה"כ 34X12= 408 ₪ חודשי עד תום תוחלת חייה 12 שנה ובהוון מתאים סכום כולל - בהוון מתאים כלומר 4,856.9 ₪.

לצורך החזרת המצב לקדמותו לפחות באופן חלקי, זקוקים הן התובעת והן התובע לנסיעה במונית לפחות פעם בחודש לבתם בקיבוץ עלומים במחיר הלוך וחזור 1,600 ₪ לחודש עד תום תוחלת חיי התובעת.

(בהוון ל-12 שנה) סכום כולל של 19,046 ₪ - לאחר הוון מתאים.

הערה: החישוב נעשה לפי תוחלת חיי התובעת שהיא ארוכה יותר מזו של התובע!


 

הוצאות שונות לפי קבלות לגבי העבר

 

ד.         התובעת

לפי תצהיר העדות הראשית נספח (י') ומוצגים ת/1 ות/2, הוצאו ע"י התובעת גב' פוגל והן ע"י בעלה, הוצאות מרובות בתקופה זו – מיום התאונה ועד סמוך לינואר 2005.

ראה עמ' 7 לסיכומי ב"כ התובעים בסע' הסיעוד, פסקאות א,ב,ג, אין אני מוכן לאשר את ההוצאה הנטענת באותו פרק בסע' 3. לפיכך, אני קובע כי לתובעת וגם לתובע נגרמו הוצאות בסך 260,086 ₪,  ובסכום זה אני מחייב את הנתבעת פעם  אחת עבור התובע ופעם עבור אחת התובעת. הסכום צמוד למועד ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. מן הסכום, יש להפחית 20,000 ₪ עבור קולנועית וכן 10,346 ₪ עבור תרופות ולכן סה"כ יהיה 489,824 ₪.

כנ"ל כאמור לגבי התובע!

 

כמו כן, אני מחליט לחייב את הנתבעת בסכום כולל של 25,321 ₪ בגין הוצאות שונות לגבי העסקת עובדות זרות אך אינני מוכן לחייב בסכום הנקוב כהוצאה עבור מחסן וקולנועית.

 

ובנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים עבור:

מונית 27,345 ₪

אביזרים מיוחדים לרגל לתובעת – 16,392 ₪

אביזרים מיוחדים לרגל לתובע – 33,809 ₪.

(תרופות אינן באות בחשבון לאור הלכת חדד של ביהמ"ש העליון):


 

 

סה"כ עד כאן:

489,824   עבור שני התובעים.

25,321 ₪ - תשלומים סוציאליים ועובדות.

27,345 ₪ - מוניות.

33,809 ₪ - אביזרים לתובע.

 

ה.         עזרה סיעודית בעתיד:

טוען עו"ד מנדלוביץ כי, "התובעים סבורים, כי כל אחד מהם זכאי לפיצוי בגין עזרה על בסיס העסקת עובדת זרה, בכל שעות היממה, וכי לחילופין, הם טוענים כי ניתן לערוך את החישוב במשותף שעה שאותה עובדת מסייעת בידי שניהם".

 

סבור ב"כ התובעים, כך טוען עו"ד מנדלוביץ "שאין זה מוצדק להעיסק עובדת זרה בכל שעה משעות היממה", וכי אין להשית הוצאה כזאת על הנתבעת. עו"ד מנדלוביץ מדגיש כי התובע ממשיך להתגורר עם הנפגעת, ואם כי מצבו הגופני קשה, אין הוא זקוק לעזרה בעבודות משק הבית.

 

עו"ד מנדלוביץ מסתמך על דברי ד"ר פרבר-שהתובע אינו זקוק לעזרה (ראה תשובה טו') – מה גם שמצבו יותר קשה ממצבה של אשתו.

 

התובע עצמו בתשובה טז' מסביר כי הוא זקוק לעזרה של 4 שעות ליום, שעה בבוקר, שעה בלילה ועוד שעתיים נוספות  ולכן, מסכים עו"ד מנדלוביץ כי התובע זקוק ל-4 שעות עזרה יומית.

 

אשר לתובעת, שעו"ד מנדלוביץ סבור שמצבה טוב יותר מאשר התובע!

התובעת מבשלת, עורכת קניות וכו' ולגביה ציינה ד"ר פרבר, כי היא זקוקה לעזרה בחלק מעבודות הבישול, וכן לרחיצה בחלק גוף תחתון וכן  בהלבשה והסרת גרבי לחץ!

 

בעניין הנ"ל טוען עו"ד מנדלוביץ כי התובעת הוכלת בצורה נורמלית וכי כך צולמה ולגביה, מספיק ודי גם כן ב-4 שעות עזרה ליום!

 

לא היתה הצדקה לשכור מטפלת על בסיס 24 שעות ביום וגם אין הצדקה לכך שהמטפלת תלון בביתם!

 

בסופו של דבר טוען עו"ד מנדלוביץ, כי בתיק שכזה מוטב לפסוק תשלומים.

עו"ד מנדלוביץ מבקש כי עברם הרפואי של שני התובעים, אינו נקי ממחלות קודמות לתאונה – לתובעת 30% מן עבר – עפ"י חוק נרדפי כבוש הנאצים, התובע סובל מיתר לחץ דם, עוד לפני התאונה ולכן אין להשית על הנתבעת את כל התשלומים גם בגין פגימותיהם של התובעים מן העבר. לכן, מציע עו"ד מנדלוביץ לנכות מכל סכום שייפסק 25% שיישקפו את פגימותיהם של התובעים בעבר.

 

עו"ד מנדלוביץ מגיע למסקנה, כי מודד אפשרי לעזרה על בסיס חודשי, יכול להיות 500$, לחודש על בסיס 6 שעות ביום, כאשר השעות מפוצלות לאורך היממה.

גוף אובייקטיבי לחלוטין שלל זכות התובעים לסיעוד הכוננה למוסד לביטוח לאומי וזה החל מחודש ינואר 2004, ולכן יש להביא נושא זה בחשבון כאשר שוקלים פיצויי בראש נזק זה!

פרט לנ"ל, יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובעים בסכום של 153,087 ₪ משוערך ליום 15.11.05, יום הגשת סכומי הנתבעות, וכן להפחית סכום של 12,000 ₪ שהן הוצאות נחסכות באשר הנפגעים שהו בבית החולים (ראה ע"א 4710/02 גלמבוצקי נ' אבנר).

לפני שאקבע מהו הסיעוד הראוי, אחשב את תוחלת חיי התובעים אשר אינם נמצאים בלוח תוחלת החיים.

 

תוחלת החיים:

 

החישוב הנכון לגבי תוחלת החיים של התובע ושל התובעת, מבוסס על אינטרפולציה, כאשר ידוע הגיל למשל 75 שתוחלת החיים היא 10,7 שנים, אך לא ידועה תוחלת בגיל – 76, אלא בגיל, 80 השיטה מתוארת כך.

 

התובע:

 

גיל בתאונה 76, גיל בעת רישום פסה"ד 81.

עפ"י הלוח של שיעורי התמותה.

 

             80    -    8.3 תוחלת חיים

5     1  [ 81 ]  -    אין בלוח =X ? ]                    2

             85    -    6.3 תוחלת חיים

 

ולכן באינטרפולציה:

 

                 2=X:5  ו X שווה 2.5 שנים

שנה 1,9   =          5  =X               

                                      2.6

 

לתובעת: גיל בתאונה 68 וביום פסה"ד 73

ועל פי הלוח של שעורי התמותה

 

             70    -    13.8 שנים

5     3  [ 68 ]  -    X ?          X]              2.9

             75    -    10.9 שנים

 

 

שנה 1.74 = X באינטרפולציה

 

לכן התוצאה היא כי תוחלת חייו של התובע היא 8.3 שנים פחות 2.5 שנים – כלומר 5.8 שנים להיום.

ושל התובעת 13.8 פחות 1.74 כלומר – 12 שנה להיום.

 

לכן אני מחייב את הנתבעות:

 

1.         לשלם לתובעים סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאה שנשא חתנם בהסעות.

 

2.         סכום של 152,232 ₪ כאב וסבל לתובעת.

 

3.         סכום של 112,340 ₪ כאב וסבל לתובע מר מנחם פוגל.

 

4.         סכום של 4,586.9 ₪ לנסיעות שלא בתחבורה ציבורית לתובעת.

 

5.         סכום של 19,046 ₪ נסיעות התובעת לקיבוץ.

 

6.         הוצאות שונות לפי קבלות עבור שני התובעים 489,824 ₪.

 

7.         סכום של 25,321 ₪ לגבי העסקת עובדת זרה.

 

8.         עבור נסיעות במוניות 27,345 ₪.

 

9.         אביזרים מיוחדים לרגל התובעת 16,392 ₪.

 

10.        אביזרים מיוחדים לרגל התובע 33,809 ₪.

 

כל הנ"ל לגבי העבר – הסכומים צמודים למדד יום פסה"ד + ריבית כחוק.

 

נושאי הסיעוד:

 

א.         דומה כי נושא זה העסיק את הצדדים יותר מכל נושא אחר, אם כי הצדדים היו  חלוקים גם בנושאים נוספים אשר לגביהם כבר הוחלט.

            מדובר בשני אנשים מבוגרים שנפגעו קשות בתאונה המצערת ולדעתי הם זקוקים לשרותי סיעוד של עובד או עובדת עד תום תוחלת חייהם.

            את תוחלת חייהם של שני התובעים, הסברתי וחישבתי בדרך האינטרפולציה לגבי אותם נתונים אשר לא הופיעו בלוח תוחלת החיים.

 

לגבי התובעת בנושא הסיעוד:

 

ב.         התובעת בעלת אחוז נכות גבוה כפי שהראיתי לעיל.

            יש להתחשב בכך כי ההוצאה צריכה לכלול גם תשלומים סוציאליים, ביטוח לאומי, פיצוי פיטורין, חופשות וכו' ולפי הנתונים שהוצגו בפני ע"י התובעים, אני קובע כי  התובעת תהיה זקוקה לעובדת אשר תסייע לה לפחות 10 שעות ביום – אני קובע כי ההוצאה בגין עובדת כזאת, היא 7,000 ₪ לחודש.

 

            תוחלת חיי התובעת ליום פסה"ד היא 12 שנים ולכן הסכום בהוון יהיה:

            7,000X12X12 מקדם ההוון = 845.628 ₪.

 

            אשר לתובע:

            לדעתי התובע זקוק לסיעוד בהיקף קטן  יותר מאשר התובעת ולכן, אני קובע כי

הוא זקוק לסיעוד של מטפלת או עוזרת בסכום 4,000 ₪ כל חודש ולכן הסכום המהוון יהיה:

4,000X5,8 כפול מקדם ההיוון המתאים סה"כ 255,232 ₪.

סה"כ הסכומים המגיעים לשני התובעים לפי החלוקה הפנימית בשני התיקים: 1,898,744,500 ₪.

 

כמו כן, יש להוסיף 2 סכומים המורכבים מסה"כ האביזרים לתובע ולתובעת.

אביזרים לתובעים בעתיד:

 

התובע:

א.         מכשיר קצר לרגל - לפי תוחלת חייו (5.8) חלקי 2 כל שתי שנים וכפול 450 = 1,350 ₪.

ב.         סדי ברך  - לפי תוחלת חייו, (5.8), כפול 7,680 ₪ = 44,544 ₪.

ג.          נעליים אורתופדיות - החלפה כל שתי שנים: 5.8 חלקי (2) כפול 2,800 ₪ = 8,120 ₪.

ד.         כסא גלגלים – 5,000 ₪.

            סה"כ 59,014 ₪.

 

התובעת:

 

לפי תוחלת חייה 12 שנים מכשיר קצר להליכה, החלפה כל שתי שנים.

א.         12 חלקי 2 כפול 480 = 2,880 ₪.

ב.         נעליים אורתופדיות החלפה כל שתי שנים לפי 2,800 ₪ ליחידה.

            16,800 ₪ = 2,800X12:2.

ג.          גרביים אלסטיות: 3,360=140X12X2.

ד.         כסא גלגלים – 10,000 ₪.

            סה"כ 33,040 ₪.

 

סה"כ הסכומים המגיעים לתובע ולתובעת, לפי החלוקה הפנימית ביניהם הוא 1,990,798.5 ₪.

מסכום זה, יש להפחית תשלומים תכופים 150,087+12,000 ₪ הוצאות נחסכות בגין השהות בבתי החולים סה"כ ללא הפחתת מל"ל 1,828,711.5.


 

 

סכום המל"ל לא הוכח כדבעי, לכן הסכום הנ"ל פחות 80,000 ₪, ישולמו לתובעים כשהסכום צמוד למדד - הצדדים רשאים להגיש תעודת עובד ציבור מעודכנת לגבי הסכומים ששולמו לתובעים בגין תאונה זו.

 

לסיכום:

 

אני מחייב את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובעים סכום של 1,828,711.5 ₪ (מיליון שמונה מאות עשרים ושמונה שקל + 711.5 שקלים). לסכום יש להוסיף 13% שכ"ט + מע"מ, הסכום צמוד למדד היום.

 

אני נותן פטור מיתרת אגרה, בגלל כך כי הנתבעות ממנו הקלטה בתיק זה.

 

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום ז' בכסלו, תשס"ו (8 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

 

 

ר. חרסונסקי, שופט

סגן נשיא

הקלדנית: טלי ב.

 
 
 
Hit Counter