מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

בעניין:

ק. ח.

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

יהודית מיזלס

המבקש

 

נ  ג  ד

 

 

ק. מ. ואח'

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

קמינסקי אילנה

המשיבים

 

החלטה

 

1.         מונחת לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני אשר הוטל, לבקשת המשיבה,  על חלקו של המבקש בתמורה שהתקבלה ממכירת דירת הצדדים. (להלן- התמורה)

            על פי ההלכה הקיימת, בית המשפט יראה בבקשת הביטול המשך ותגובה לבקשה המקורית  למתן צו עיקול זמני.

            בית המשפט יבחן, איפוא, האם לאור הנטען בבקשת העיקול ובתגובה לה, זכאית המשיבה לקבלת הצו. 

           

ראה לענין זה –

ע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פ"די נ"א (3) 789.

            ע"א 4459/94 סלמונוב נ' שהרבני, פד"י מ"ט (3)  479.

 

2.         העובדות הנדרשות לדיון

 

א.        הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1984 ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים. (להלן- הילדים).

ב.         בשל קרע בחיי הנישואין, הגישה המשיבה, תביעות שונות כנגד המבקש לרבות תביעת מזונות ומדור לה ולילדים.

            ביום 14.10.01 ניתן, לבקשתה של המשיבה, צו עיקול ברישום על נכסי המבקש על סך 200,000 ₪. (להלן - צו העיקול הראשון)

ג.         ביום 17.12.01, חייב בית המשפט את המבקש בתשלום מזונות זמניים ומדור בסך  5,600 ₪ לחודש וכן בתשלום מחצית הוצאותיהם החריגות של הילדים.

            אין חולק כי המבקש עומד בתשלום הסך הקצוב כסידרו. אלא  שהצדדים חלוקים בשאלה האם המבקש עומד בהחלטת בית המשפט המחייבת אותו לשאת במחצית מהוצאותיהם החריגות של הילדים.

ד.                ביום 26.1.03 אושר הסכם למכירת דירת הצדדים וכספי התמורה  הופקדו בחשבון נאמנות ע"ש באי כח הצדדים.

ה.        המשיבה הגישה בקשה לעקל את חלקו של המבקש בתמורה בסך של 148,977 ₪ (בש"א 1881/03) וביום 9.7.03 ניתן צו העיקול  במעמד צד אחד - מכאן הבקשה הנוכחית לביטולו.

 

להלן טענות הצדדים בקיצור מילין -

 

3.         טענות המשיבה (התובעת)

 

א.                 צו העיקול הזמני נחוץ לצורך הבטחת מזונותיה והבטחת  הוצאותיהם החריגות של הקטינים.

הצו נדרש הן בשל מצוקתה הכספית של המשיבה והן בשל הדרשותה  לדיור חלופי נוכח מכירת מכירת הדירה ופינויה ממנה.

לטענת המשיבה, מדובר בסכומים העולים על אלו שפסק ביהמ"ש בצו המזונות הזמני ומכאן הצורך בצו העיקול להבטחת פירעונם.

 

ב.         עוד טוענת המשיבה כי  התנהגותו של המבקש מעידה על "מוסר תשלומים לקוי" ומהווה ראיה לכאורה לחשש סביר להכבדה על קיומו של פסק הדין סופי לכשינתן.

            המבקש, כך לטענת המשיבה, אינו משלם את חלקו בהוצאותיהם החריגות של הילדים, כפי שפסק לו בית המשפט, ואף השתהה למעלה מחצי שנה בתשלום הוצאות המשפט שנפסקו למשיבה על פי החלטת בית המשפט מיום 17.12.01.

 

4.                טענות המבקש (הנתבע)

 

א.        בקשת העיקול הוגשה ע"י המשיבה בחוסר תום לב, תוך שהיא מסתירה מידע חשוב ורלבנטי מעיניו של בית המשפט.

            כך, כדוגמא, לא ציינה המשיבה בבקשתה את מתן צו העיקול הראשון ע"ס 200,000 ₪ ואת צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגד המבקש.

עוד העלימה המבקשת מבית המשפט את העובדה שהמבקש משלם כסידרו  את סכום המזונות הזמניים החודשי שנפסק לו. 

 

ב.         אין מקום להטלתו של הצו שכן המשיבה לא הביאה בבקשתה ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק דין, היפוכו של דבר - עמידתו של המבקש בתשלום המזונות הזמניים,  השתכרותו החודשית והנכסים אשר עוקלו בצו העיקול הראשון יש בהם להבטיח את קיומו של פסק הדין לכשינתן ולהסיר כל חשש להכבדה בביצועו של פסק הדין.

 

כאן יאמר - הצדדים, בבקשותיהם ובטיעוניהם לפני, הוסיפו והערימו טענות למכביר, ממין הענין ושלא מענינו, המובא לעיל הינו תמצית הנטען לאחר שבררתי המוץ מן התבן.

כעת נבוא אל הדין -

 

5.         הדין

 

בחודש אוגוסט 2001 תוקנו תקנות סדרי הדין האזרחי (להלן -התקנות) בכל הנוגע לסעדים זמניים (להלן - תיקון מס' 6).

כעולה מהוראת תקנות 362 ו-374, על בית המשפט הדן בבקשה למתן סעד של עיקול זמני, לתת דעתו למבחנים הבאים -

 

א.        קיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א) לתקנות).

ב.        קיומן של ראיות לכאורה לחשש סביר שאי מתן  הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. (תקנה 374 (ב) לתקנות).

  ג.       איזון אינטרסים - תוך שקילת שיקולים כלליים של מאזן הנוחות, תום הלב והמידתיות הראויה במתן הסעד המבוקש, (תקנה 362 (ב) (1) ותקנה 362 (ב) (2) לתקנות).

 

תיקון מס' 6 בא ליישם את הוראות הפסיקה שקדמה לו, תוך שימת דגש לכך שעם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתנה לקנין הפרטי הגנה חוקתית. כיוון שכך, נדרש בית המשפט ליתן משקל של ממש לאיכות הראיות עליהן נשענת בקשת העיקול. ובלשונה של כב' השופטת גרסטל בע"א 2052/01 אלרוב  נדל"ן ומלונאות נ' רובנר דוד (ט.פ.) -

 

"...על פניו מתקבל הרושם כי תקנות אלו מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני, שכן בנוסף על היסוד הראשון (ראיות מהימנות לכאורה המקימות עילת תובענה) הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין לכשיינתן. היינו בבואו לבחון את יסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין". (הדגשה שלי צ.ו.).

 

זאת ועוד - לאחר קבלת חוקי היסוד ועוד קודם לתיקון מס' 6, הפך יסוד ההכבדה לשיקול מרכזי במתן צו העיקול. כיום אין מטילים עיקול רק על מנת לייחד נכסים למימוש פסק הדין, שהרי לא בהליך מוקדם של הוצאה לפועל עסקינן.

 

רע"א 5242/95 סיגנאל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ, דינים עליון, כרך מ"ג 456.

רע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ ואח', פד"י נ"ב (1) 193.

רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פד"י נ"א (3) 789 (בעיקר בעמודים 800-799).

בש"א (ת.א.) 1302/02 ישראל 10 שידורי הערוץ החדש בע"מ נ' ראבל סרטים (1996) בע"מ (ט.פ.)

 

מאחר ובנדון אין חולק על עצם קיומה של עילת תביעה בנדון, נדלג לבחינתם של היסודות האחרים, היינו - יסוד ההכבדה ואיזון האינטרסים.

 

6.        ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין

 

עם תיקונו של תיקון מס' 6 וההתמקדות בצורך להוכיח הכבדה בביצוע פסק הדין, החלו המשפטנים להתלבט בשאלה - מהי משמעותה של אותה הכבדה?

יש שגרסו כי על מבקש הסעד להוכיח כי הנתבע ביצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים אשר יש בהם להעיד על חשש עתידי לסיכול פסק הדין על ידו, אחרים סברו שאין לצמצם דרישת התקנות ל"הכבדה אקטיבית" בלבד, אלא יש לראות "הכבדה" בכל מצב בו נוצר חשש שבבוא היום לא ניתן יהיה לממש או לבצע את פסק הדין אם לא ינתן צו  העיקול, היינו "הכבדה פסיבית". כך, כדוגמא, כאשר מדובר בתביעה כספית על סכום גבוה ובידי הנתבע מצוי סכום כסף קטן, עולה החשש שהסך המצוי בידי הנתבע יעלם, אם בית המשפט לא ישים עליו ידו עוד קודם לביצוע פסק הדין.

הגישה הראשונה, הדוגלת בהוכחת "הכבדה אקטיבית" כתנאי למתן הסעד הזמני נזכרת בפרשת מרגלית הנ"ל. והגישה האחרת פורטה, בין השאר,   בפסק דינו של כב' השופט ד"ר עדי אזר, בת.א. 1781/03 חיים רבינוביץ נ' יוסף נאמן (ניתן ביום 20.7.03 - פורסם באתר האינטרנט של בית המשפט).

 

7.         עמדת המשפט העברי

 

            בשאלת טיבן של הראיות הנדרשות  כתנאי למתן סעד זמני, התלבטו חכמי המשפט העיברי, מאות שנים קודם לכינונם של חוקי היסוד. 

            כך כדוגמא, הרשב"א (רבי שלמה בן אדרת, 1310-1235, גדול חכמי ישראל בדור שלאחר הרמב"ן, שימש כרבה של ברצלונה) מחזיק בגישה המגינה באופן חד צדדי על קנינו של הנתבע קודם מתן פסק הדין, והוא דוחה אפשרות למתן סעד זמני גם כאשר מוכחת "הכבדה אקטיבית" לפירעונו העתידי של פסק הדין -

 

"...דבר פשוט בעיני שכל זמן שנתן המלווה מעות (=כל עוד לא הגיע מועד פרעון ההלוואה) אף על פי שהוא (=הלווה) בזבז נכסיו תוך זמן המילווה - אין המלווה יכול להוציא מיד הלווה בתוך זמנו. דדילמא למחר ירויח וימצא מה שיגבה ממנו (=אולי מחר ירויח הלווה והמלווה יוכל להפרע ממנו)..."

                   (שו"ת הרשב"א חלק א, סימן תתק"ח)

 

הרשב"א  אינו מייחד דבריו אך ורק ליחסים שבין תובע ונתבע בתובענה כספית רגילה אלא אף מרחיבם ליחסי ממון שבין בני-זוג. כך בתשובותיו, חלק ד', סימן קי"ג, מבהיר הרשב"א-

 

"בין שיש עליו חוב בעלמא (=חוב שטרם בא מועד פרעונו), בין שיש עליו כתובת אישה - מוכר ונותן ועושה בנכסיו מה שהוא חפץ. ולכשיבוא בעל חוב או האישה לגבות - אם נתן ומכר אפילו מטלטלין...אבדו זכותן מהם ואין להם בהם כלום..." (הדגשה שלי – צ.ו)

 

הרי לנו שהרשב"א מבטא בבהירות את העיקרון שנקבע לימים בס' 3  לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - "אין פוגעין בקנינו של אדם".

דברים דומים אנו שומעים מפיו של הריב"ש (רבי יצחק בר  ששת, 1326-1407, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14,  נולד בברצלונה ושימש כרבה של אלג'יר שם קיבל רשיון דיינות מהמלך עצמו) הקובע כי כאשר שמעון חייב חוב לראובן שטרם הגיע מועד פרעונו ובידי ראובן מצויים כספים המגיעים לשמעון, אין ראובן יכול לעכב בידיו את הכספים של שמעון. וכלשונו של הריב"ש בתשובותיו סי' ק"ט -

 

"הדין עם שמעון, שאין לראובן לעכב... לשמעון בעד חובו -שלא הגיע זמנו עדיין" (הדגשה שלי –צ.ו)

 

כנגד הגישה הרואה בשמירה על קניינו של הנתבע  חזות הכל, מצאנו פוסקים האוחזים בגישה הראשונה שהבאנו לעיל, היינו מתן סעד זמני אך ורק כאשר קיימות ראיות לכאורה ל"הכבדה אקטיבית". כך כדוגמא, המהרש"ל (ר' שלמה לוריא, פולין, 1573-1510) כותב בפירושו "ים של שלמה" על מסכת בבא קמא, פרק א' סימן כ' כי יש ליתן סעד זמני רק כאשר הנתבע רוצה להבריח הנכסים או שמפזר בהוצאותיו יתר על המידה עד שלא יוכל המלווה לגבות חובו -

 

"אבל כשמן השמים לא ריחמו עליו, וירד עליו הגלגל החוזר בעולם, והוא הולך בתומו - בלי ספק שאסור לתובעו (=לבקש כנגדו הסעד הזמני) קודם זמנו".

 

ונראה שכך פסק אף ר' יוסף קארו (ספרד צפת, 1575-1488, מחבר הספר המונומנטלי "שולחן ערוך" בו ריכז את הפסיקה ההלכתית) בשו"ע, חו"מ, ע"ג, י -

 

"מי שיש לו שטר על חבירו לזמן, ובא בתוך הזמן לב"ד ואמר מצאתי מנכסי פלוני, ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ממנו ולא אמצא מקום לגבות חובי - אם רואה הדיין איזה אמתלא (= ראיה) לדבריו...מצוה על הדיין לעכב הממון עד שיגיע זמן השטר".

 

כנגד גישה זו אנו מוצאים את גישת הרא"ש (רבינו אשר בר יחיאל, 1327-1250 מגדולי הפוסקים הראשונים, נולד באשכנז בגליל הריינוס, לאחרי כן עבר לפרובנס ולספרד) .

הרא"ש מדגיש את שיקול הדעת הרחב שיש לבית הדין במתן סעד זמני ומדגיש כי בענין זה "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

כך הם דבריו על מסכת בבא קמא, פרק א', סי', ה' -

 

"..וכן מי שבא לפני בית דין ואומר : יש לי תביעה על פלוני,

 ומצאתי לנכסיו במקום ידוע, ואני ירא שאם יבואו לידו ויבריחם ולא אמצא מקום לגבות ממנו חובי ומבקש שיעכבו בית דין הנכסים עד שיתברר, ...אם רואה הדיין אמתלא (=ראיות לכאורה) בדברי התובע, או שלא יוכל ראובן לגבות חובו משמעון כשיגיע זמנו, מצווה הדיין לעכב ממון הנתבע, עד שיברר התובע תביעתו..."(הדגשה שלי - צ.ו.).

 

לטעמי, ניתן להבין מדברי הרא"ש, שלא רק במצב בו קיים חשש להברחת נכסים יתן בית הדין סעד זמני, אלא אף במצב בו הוכח שלולא העיקול לא יוכל הנתבע לפרוע חובו נוכח מצבו הדחוק.

הרא"ש תומך, אם כן, בגישה השניה שהצגנו לעיל, הרואה אף ב"הכבדה פסיבית" עילה למתן סעד זמני.

 

אחר ששוטטנו בין שכיות החמדה של המשפט העיברי נשוב לנדון -

 

8.         אף שדעתי נוטה אחר הגישה המקפידה על הוכחת "הכבדה אקטיבית" כתנאי למתן סעד זמני, פטור אני מלהכניס ראשי במחלוקת המלומדים, שכן בנדון לא עלה בידי המבקשת להוכיח  לא זו ואף לא זו!

            כעולה מהעובדות אשר הובאו בפני, נושא המבקש בתשלום המזונות הזמניים שנקצבו לו,  בסך  5,600 ₪ לחודש. העובדה כי הוא עומד בתשלום משך תקופה ארוכה של שנתיים יש בה להעיד כי אין בכוונתו להתחמק מקיום פסקו של בית המשפט.

אם לא די בכך, לטענת המשיבה, כמפורט בסעיף 16 לתגובתה לבקשה לבטול צו העיקול, מגיעה השתכרותו החודשית של המבקש מעבודתו כאיש היי-טק לסך של 14,000 ₪ נטו לחודש. ברי, אם כן, שיש לו את היכולת הכספית לעמוד בתשלום המזונות אף בעתיד.   יכולת זו קיימת, לכאורה, גם על פי קביעת בית המשפט בפסיקת המזונות הזמניים אשר העריך את  השתכרותו של המבקש  בסך של  9,000 ש"ח לחודש בלבד.

משכורתו של המבקש, כושר השתכרותו והיותו עובד במקום עבודה יציב יש בהם להבטיח קיומו של פסק הדין לכשינתן , שכן גם אם לא יקיים המבקש את פסק הדין ככתבו וכלשונו, יהיה בידיה לעקל את משכורתו אצל מעבידו.

 

9.         טענת המשיבה לפיה אין המבקש משלם את מלוא חלקו בהוצאות החריגות של ילדיהם לא תעמוד לה בבקשתה הנוכחית.

אין זה מן הנמנע כי בין הצדדים תיפול מחלוקת פרשנית באשר להיקף חבותו של המבקש ושיעורן של ה"הוצאות חריגות" בהן עליו לשאת, אך אין בדבר ללמד בהכרח על סרבנותו של מי מהצדדים או רצונו להתחמק מביצוע פסק הדין.     מחלוקת שכזו דינה להתברר בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי"  ואין בית המשפט נדרש להכניס בה ראשו. ואכן, במהלך הדיון שהתקיים בפני, הסתבר לי כי המשיבה פתחה תיק בלישכת ההוצל"פ כנגד המבקש לגביית ההוצאות החריגות הנטענות על ידה.

המשיבה אינה יכולה לרקד הן על רצפתו של בית המשפט והן על רצפתה של לישכת ההוצל"פ – עליה לפעול למיצוי זכותה הנטענת לקבלת "ההוצאות החריגות" בלישכת ההוצל"פ ולא ל"שריין" לעצמה  סעד נוסף בבית המשפט.

 

סיכומו של דבר- לא הונחה בפני אף ראיה לקיומו של חשש להכבדה, היפוכו של דבר, המשיבה הסתירה מעיני עובדות שונות אשר יש בהן להסיר, לטעמי, כל חשש שכזה.  כיוון שכך  אבוא מכאן לסוגיית תום הלב -

 

10.                איזון אינטרסים - סוגיית תום הלב

 

הגשת בקשה לסעד זמני ובמיוחד כזו המוגשת במעמד צד אחד, מטילה על מבקש הסעד חובה מוגברת לתום לב  ונקיון כפיים, ובכללה החובה לגילוי פרטים מהותיים ורלבנטיים לבקשה.

בבר"ע 8113/00  דפנה שפר ואח' נ' תרבות לעם (1995) בע"מ ואח' תק-עליון 2201 (2) 435  הבהיר כבוד השופט מצא –

 

"... תום הלב שעליו מדובר כאן אינו תום ליבו ה"סוביקטיבי" של תובע הסעד, לא כל שכן של פרקליטו, אלא שורת תום הלב במובנה האוביקטיבי, שהפרתה אינה נמדדת רק במעשה זדוני, אלא עשויה להתבטא גם ב"עצימת עיניים" ואף במחדל רשלני לבדוק כראוי את העובדות..." (הדגשה שלי - צ.ו.)

 

וביתר פירוט –

 

 "... אין התובע נדרש לצאת מגידרו כדי להיטיב עם הנתבע על חשבון האינטרס הלגיטימי שלו... אולם מוטל עליו לנהוג בתום לב ולהביא בפני בית המשפט העומד לדון בבקשתו במעמד צד אחד, את מלוא המידע הדרוש להכרעה בבקשה, ככל שמידע זה מצוי בידו, או שיש ביכולתו להשיגו בנקיטת אמצעים סבירים".

 

עוד לענין דרישת  תום הלב בבקשה לסעד זמני ראה -

 

בש"א 14445/01 (ת"א) M.B.M  אחזקות (1992) בע"מ נ' המרכז הישראלי לגבס מהיר בע"מ. (ט.פ.)

רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות נ' מסגרית האחים אבו, פד"י נ"ה (2) 307  וכן ראה מאמרו של ד"ר דודי שוורץ, חלותו של עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי, עיוני משפט 8, 1997.

לענין תום הלב בממשפט העיברי ראה – מ.אלון, המשפט העיברי, עמ' 164-171

 

11.       בנדון, דומה כי המשיבה ניערה חוצנה כליל מעולה של חובת תום הלב  ובחרה להסתיר מבית המשפט מידע בסיסי וחיוני הדרוש לו לצורך בחינת מכלול השיקולים הנדרשים למתן החלטתו.

            כך, כדוגמא, בחרה המשיבה שלא לציין בבקשתה למתן צו העיקול, את עמידתו של המבקש בתשלום  המזונות הזמניים אשר נפסקו לו - ענין אשר לו  משמעות רבה בכל הקשור לבחינת קיומו של חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין.

המשיבה לא זו בלבד שלא ציינה פרט זה בבקשתה אלא  שבחרה לברור ולציין אך ורק את מחדלו של המבקש, כטענתה, באי תשלום ההוצאות החריגות לילדיהם, ענין שכאמור, נתון לא אחת, מעצם טיבעו וטיבו,  למחלוקת בין המתדיינים בכל הקשור להיקף החובה ושיעורה.

המשיבה אף העלימה את העובדה שבקשתה הנוכחית אינה הבקשה הראשונה לצו עיקול וכי למעשה ניתן, לבקשתה, צו עיקול ע"ס 200,000 ש"ח כשנתיים קודם לבקשתה הנוכחית. גם ענין זה אינו דבר של מה בכך,  העובדה כי קיים צו עיקול בשיעור העולה אף על סכום המזונות הזמניים למשך שנתיים  יש בה כשלעצמה בכדי לאיין לחלוטין הצורך בצו נוסף.

            המשיבה אף לא ציינה בבקשתה כי פתחה תיק הוצל"פ כנגד המשיב וכי יש באפשרותה לקבל סעדיה בלישכת ההוצל"פ.

כך גם הסתירה בבקשתה הנוכחית את העובדה שכנגד המבקש הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ לבקשתה, דבר בעל חשיבות של ממש בבחינת מכלול הסעדים אשר ראוי לנקוט כנגדו.

 

            אך ורק לאחר שהמבקש פירט את מחדליה הנזכרים של המשיבה בבקשתו לביטול הצו הנוכחי, שלחה המשיבה תגובה בכתב ובה טענה  כי שיעור הכספים שנתפסו בצו הראשון אינו עולה על 60,000 ₪ וכי סך זה אינו מספיק לצורך תשלום המזונות וההוצאות אותם היא תובעת.

 

            בבש"א (ת"א) 1302/02 הנ"ל הבהירה כב' הש' שרה ברוש באופן שאינו משתמע לשני פנים כי –

 

"... בית המשפט לא יתייחס לטענות עובדתיות או משפטיות חדשות שהועלו בתגובה ושהיה צורך להביאן בבקשת העיקול, ואלה לא נכללו בה. כפי שלא ניתן היה להעלות במסגרת כתב התשובה לכתב התביעה עילה חדשה, כך לא ניתן להעלות עילה חדשה במסגרת תגובה לבקשה לביטול עיקול...וכשם שבית המשפט יחמיר עם התובע אשר ינסה ל"הגניב" עילה חדשה לכתב תשובתו, ולא ידון בה, אפילו לא דרש הנתבע את מחיקת התשובה...כך יש לנהוג כלפי עובדות חדשות או עילה חדשה אותה הביא התובע בתשובה לבקשה לביטול עיקול..."

           

אך גם אם אנהג במשיבה לפנים משורת הדין ואתייחס לנטען בתגובתה, אין באמור בתגובה בכדי לסייע לה.

מהתיעוד שהוצג בפני עולה כי במסגרת צו העיקול הראשון עוקלו זכויותיו הסוציאליות של המבקש בסך של 96,606 ₪ וכן כספים זמינים בקרן השתלמות בשיעור של כ-70,000 ₪, אם לא די בכך עוקל אף רכבו של המבקש, אשר המשיבה בחר לציין את ערכו כרכב ידני בסך 24,000 ₪, על אף היותו רכב בעל תיבת מימסר אוטומטית בשווי של כ-30,000 ₪ על פי מחירון השמאי יצחק לוי.

אף אם זכאית המשיבה, בשל זכויותיה הרכושיים, למחצית מהסכומים המפורטים לעיל,  עדיין נותר סכום נכבד מנכסי המבקש תחת עיקול שמקורו בצו העיקול הראשון. ובוודאי שנותר תחת צו העיקול סך העולה על סך 30,000 ₪ אותם דורשת המשיבה בגין ההוצאות החריגות.

 

12.    חשוב לציין - תיק בית המשפט הנוכחי הינו עב כרס והוא גדוש בעשרות בקשות שונות אשר הוגשו על ידי הצדדים במשך השנים בהן הוא מתנהל. כל בקשה מאוגדת בתיק בש"א נפרד ואין הכרח כי תונח בפני רשם בדונו בבקשה הפרטנית .  כך שהצורך בפירוט מדויק והבאת כל העובדות והפרטים הנחוצים לבקשה אינו גחמת ליבו של בית המשפט אלא דבר המתבקש מאליו נוכח היקפו של התיק והחשש שיעלם דבר מעיני הרשם,  אשר מעצם תפקידו  אינו מעורה בכל ההליכים שהתקיימו בתיק גופו.

 

13.       איזון אינטרסים - היותו של הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין

 

            כבר עמדנו על עיקרי הדברים - המבקש עומד בתשלום המזונות הזמני שהושת עליו, סכום נכבד מנכסיו עוקל וצו עיכוב יציאה הוצא כנגדו.

            אם אין די בכך הרי שהכספים אותם רוצה המשיבה לעקל, מוחזקים בנאמנות אצל באי כח הצדדים ואין כל חשש שהמבקש יעלימם או יבריחם ללא ידיעתה.

במצב דברים זה, העתרות לבקשת המשיבה, כמוה כהנחת מגף דורסני על צווארו וקניינו של המבקש ללא כל עילה מוצדקת. דבר שכזה מקומו לא יכירנו בשיטת המשפט הנהוגה אצלנו.

איזון הזכויות הראוי בין הצדדים מצביע, איפוא, באופן בולט על הצורך בביטולו  של צו העיקול הנוכחי.

 

            סוף דבר, אני מורה על ביטול צו העיקול אשר הוטל על חלקו של המבקש בכספי מכירת הדירה ביום 9.7.03 לאלתר.

            המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

 

ניתן היום ט' בחשון, תשס"ד (4 בנובמבר 2003) בלשכתי

הרשם ויצמן צבי

 

 
 
Hit Counter