|
פסק דין
1. בפני תביעה אשר הוגשה על ידי אישה, התובעת, כנגד בעלה,
הנתבע, ובה עתרה, כי בית המשפט יחייב את הנתבע לשלם לה סך של 13,294 ₪
כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום
בפועל.
2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, הן כדלקמן:
2.1 התובעת והנתבע (להלן – "בניה"ז") נישאו זל"ז ביום 14.5.98.
2.2 בניה"ז הכירו בחודש דצמבר 1998 והתארסו זל"ז בחודש מרץ 1998.
2.3 בעת היכרותם וראשית נישואיהם היו בניה"ז סטודנטים. התובעת
התגוררה בשכירות בבני ברק והנתבע התגורר בבית הוריו בחולון.
2.4 במהלך שנת 1998 רכש הנתבע מדודתו, הגב' ב.צ (להלן -
"הדודה"), מכונית מסוג מ.ל. שנת ייצור 1990. (להלן - "המכונית") מועד
הרכישה ומימונה שנויים במחלוקת בין בניה"ז.
2.5 בחודש יולי 1998 הועברו הזכויות במכונית משם הדודה לשם
הנתבע.
2.6 לתובעת אין רשיון נהיגה.
2.7 בחודש ינואר 2000 החל סכסוך בין בניה"ז. על רקע הסכסוך
ובהסכמה עזב הנתבע את דירת מגורי בניה"ז ונטל עימו את המכונית.
2.8 בחודש מאי 2001 הועברה הבעלות במכונית לבעלות הדודה.
2.9 על אף העברת הבעלות הנתבע המשיך להשתמש במכונית, לפחות מעת,
לעת לצרכיו.
3. המחלוקת העובדתית בין בניה"ז הן לגבי מועד הרכישה והן לגבי
שיעור התמורה ששולם.
לטענת התובעת, המכונית נרכשה על ידי בניה"ז סמוך לנישואיהם והבעלות בה
הועברה לשם הנתבע בחודש יולי 1998. לטענתה, תמורת הזכויות במכונית
שילמו בניה"ז לדודה סך של 26,000 ₪ והוריה השתתפו ושילמו את מחצית
התמורה בדרך של קיזוז סך של 13,000 ₪ מחלקם של הורי הנתבע בהוצאות
החתונה.
לטענת הנתבע, רכש את המכונית מדודתו עוד לפני שהכיר את התובעת. בשל
העדר זמן פנוי ומסיבה זו בלבד לא הועברה הבעלות במכונית לשמו מיד עם
רכישתה אלא בתום שנת הלימודים, בחודש יולי 1998. לטענתו, תמורת המכונית
שילם לדודתו כ - 18,000 ₪.
4. להוכחת טענותיה הגישה התובעת תצהיר של אביה, מר י.ק. (להלן
- "האב"). הנתבע הגיש תצהיר של הדודה.
בישיבת ההוכחות נחקרו בעלי הדין והעדים מטעמם על תצהיריהם.
מהימנות העדים
5. בעוד עדותם של התובעת והאב היתה אמינה ומהימנה ולמעט סתירות
קלות לא נתגלו סתירות בעדויותיהם, הרי עדותם של הנתבע והדודה לקו
בחוסר מהימנות אם לנקוט לשון המעטה. במהלך החקירה נתגלו סתירות הן בין
עדויות הנתבע והדודה והן בין הגירסאות שפירטו בתצהיריהם ובמסמכים
שהוגשו לבית המשפט לבין דבריהם בתשובות לשאלות ב"כ התובעת ולשאלות בית
המשפט.
6. כך, למשל, בעוד הנתבע העיד, כי הרכב היה בשימושו הבלעדי החל
מחודש ינואר 1998 (פרוטוקול הדיון מיום 5.11.03, עמ' 10, ש' 28) הדודה
העידה, כי הביאה את המכונית במתנה לבניה"ז לחתונתם, כי הרכב היה ברשותה
ביום הנישואין והיא הביאה אותו מביתה לירושלים לרגל הנישואין כשהוא מלא
בפרחים (שם, עמ' 11, ש' 18 - 25).
כך, גם, למשל, בעוד הנתבע העיד, כי שילם את תמורת המכונית לפני
הנישואין (שם, עמ' 8, ש' 8 - 9) העידה הדודה, כי רק
כשסיים הנתבע לשלם את התמורה הועברה הבעלות במכונית לשמו (שם,
עמ' 11, ש' 15 –16).
כך, גם, גרסת הנתבע בהליכים בתובענה, קא עסקינן, עומדת בסתירה מוחלטת
לגרסתו בתצהיר שהוגש על ידו בתגובה לבקשה למזונות זמניים בבש"א
2848/01. בסעיף 18 לתצהיר מצהיר הנתבע:
"הצדדים לא ניהלו רמת חיים גבוהה, אלא ההיפך.
את רכבם קיבלו מדודתו של המשיב כמתנת חתונה במחיר סימלי במיוחד
ואין זה בלתי מקובל כי זוג עם ילדים יחזיק רכב ביחוד כשהם מתגוררים
בישוב מרוחק שאין בו תחבורה ציבורית סבירה."
(ההדגשה שלי - ח.ר.ר.)
בחקירתו, עת עומת הנתבע עם הצהרתו זו, ניסה הנתבע לתרץ את הסתירה בין
גרסתו זו לגרסתו בכתב ההגנה. (פרוטוקול הדיון מיום 5.11.03, עמ' 7, ש'
22 - עמ' 8 ש' 7; עמ' 9, ש' 21 – 29). הסברי הנתבע נשמעו בלתי סבירים
והעידו כי הנתבע אינו דובר אמת.
יודגש, כי הנתבע לא הביא כל ראיה לא לתשלום סכום כלשהו בתמורה למכונית
ולא לקבלת התמורה כנטען על ידו. טענות הנתבע, כי כל התשלומים נעשו
במזומן שעה שמדובר בסכומי כסף נכבדים ביותר (18,000 ₪ ו- 20,000 ₪)
נשמעו אף הם בלתי סבירים ולקו בחוסר מהימנות. יתר על כן, גירסת הנתבע
אודות יכולתו הכלכלית לשלם את מלוא תמורת המכונית עומדת בסתירה לתיאור
מצבו הכלכלי בתצהיר התגובה לבקשה למזונות זמניים בבש"א 2848/01 (סעיף
20).
7. בנסיבות אלה, שוכנעתי, כי המכונית נרכשה על ידי בניה"ז לאחר
נישואיהם וכי, כטענת התובעת, רק בשל העובדה שתעודת הזהות לא היתה
בידיה במעמד העברת הבעלות במכונית משם הדודה לשם הנתבע לא נרשמו
הזכויות במכונית גם בשמה.
הפן המשפטי
8. לטענת התובעת (סעיף 18 לכתב התביעה), בנסיבות הענין,
משהנתבע הבריח את המכונית, זכאית היא לקבל את מחצית שוויה כמבוקש זאת
במסגרת הסעדים הקבועים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ד-1984
ובעקבות פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 1915/91
יעקובי נ. יעקובי, פ"ד מט(3) 529.
אף כי הנתבע הכחיש בכתב ההגנה את טענתה האמורה של התובעת הוא לא פרש כל
טיעון עניני בענין זה.
9. כאמור לעיל, בתצהיר הנתבע בבש"א 2848/01 הצהיר הנתבע כי:
" ... את רכבם קיבלו
(הצדדים - ח.ר.ר)
..." .
כך,
גם הדודה העידה, כי נתנה את המכונית במתנה לבניה"ז. כדבריה (עמ' 11, ש'
18, 19):
" ... רגע כשהם התחתנו בהיכל שלמה בירושלים, אני הבאתי להם את האוטו
מלא פרחים והשארתי להם את זה שם ...".
צא ולמד, המכונית נרכשה על ידי שני בניה"ז העובדה שהזכויות במכונית
נרשמו בשם הנתבע בלבד אין בה כדי לגרוע מזכויותיה של התובעת. שלא כלגבי
מקרקעין, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי רישום הזכויות במכונית
במשרדי הרישוי אינו קונסטיטויבי, אלא הינו דלקרטיבי בלבד כך, ברע"א
492/96 לוי נ. וייס, פ"ד יט(4) 360. קבע כב' השופט י.
ויתקין, בין השאר, כי:
"אין חולק על כך שהרישום במשרד הרישוי אינו יוצר בעלות והשינוי בדרישות
אינה משנה בעלות".
10. בנסיבות אלה, אלמלא הבריח הנתבע את המכונית זכאית היתה
התובעת, כי ינתן פסק דין המצהיר כי היא זכאית להרשם כבעלת מחצית
הזכויות במכונית. משהבריח הנתבע את המכונית הריהי זכאית לקבל את מחצית
שוויה נכון ליום העברת הבעלות בה לדודה.
11. יודגש, כי העובדה שהנתבע מכר, לטענתו, את המכונית לדודה
תמורת 20,000 ₪, דהינו, במחיר הנמוך ממחיר המחירון, אין בה כדי לגרוע
מזכות התובעת לקבל את מחצית שוויה הריאלי של המכונית.
12. בנסיבות הענין, ניתן פסק דין לפיו התובעת זכאית לקבל מהנתבע
סך של 13,974 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה
ועד ליום התשלום בפועל.
13. אשר להוצאות המשפט - משהתובעת נאלצה לנהל את ההליך המשפטי עד
תום תוך שהנתבע מסרב בעיקשות לקבל את הצעות הפשרה שהועלו, לרבות תוך
כדי שמיעת עדותם של הנתבע והדודה (אשר לקו כאמור בחוסר מהימנות),
סבורני, כי התובעת זכאית שיפסקו לה הוצאות ריאליות בגין התובענה.
לפיכך, ובהתחשב גם בסכום התביעה ובעובדה שהנתבע הסכים כי פסק הדין ינתן
ללא סיכומים, הנני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
בסך של 8,500 ₪ בצירוף מע"מ חוק. הסך האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית
כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
תיק תמ"ש 93155/00 ייסגר.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן לערעור תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים, האב והדודה
ניתן היום כ"א בחשון, תשס"ד (16 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.
|
