פסק דין

1.         בפני ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מירה דהן מיום 28.5.03 בתיק הוצל"פ 7  01 – 00557 - 01 אשר קבעה כי כלל ההתחייבויות, שקבלו תוקף של פסק דין, המפורטות בסעיף 9 א – ד להסכם גירושין דינן לגבייה בהוצל"פ כדין מזונות.

רקע עובדתי

1.         הצדדים, בני זוג לשעבר, חתמו על הסכם גירושין שאושר ביום 30.10.97  על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג   וקבל תוקף של פסק דין על פי חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).

2. בסעיף 9 א-ד להסכם הגירושין התחייב המערער לשלם למשיבה, למשך כל חייה, "תשלומים חודשיים" ו"תשלומים נוספים". במסגרת "תשלומים חודשיים" נכלל תשלום בסך 10000 ₪ לחודש ואילו ה"תשלומים הנוספים" כוללים: הוצאות אחזקת הדירה עד גובה 1500 $, הוצאות רפואיות חריגות, מימון שתי נסיעות לחו"ל בשנה למשך 10 ימים לרבות הוצאות השהייה בבית מלון, החלפת רכב אחת למספר שנים והפרשה שוטפת בגובה 2000 ₪ לחודש לקופת פנסיה .

3.             בסעיף 9 ד הסכימו הצדדים כי:

"לצורך הליכי גביית התשלומים החודשיים והתשלומים הנוספים המפורטים בסעיפים קטנים א' ו– ב' בסעיף זה לעיל ולהבטחת התשלומים רשאית האשה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל מזונות ומנגנון הגביה החל לגבי דמי מזונות יחולו ויופעלו גם לגבי התשלומים החודשיים והתשלומים הנוספים".

4.               המערער פנה לביהמ"ש בתביעה להפחתת מזונות בגין שינוי נסיבות כשלטענתו ירד מנכסיו  .

5.             תביעתו להפחתת מזונות נדחתה על הסף. פסק הדין קבע, כי "התשלומים החודשיים" ו"התשלומים הנוספים" אינם מזונות אלא הסכם בענייני ממון במסגרת איזון המשאבים וככאלה לא מושפעים משינוי נסיבות.

6.             המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל לגביית החיובים המפורטים בסעיף 9 א-ד להסכם ובהתאם לסעיף 9 ד, נפתחו הלכי הוצאה לפועל מזונות במסגרתם הוצאו נגד החייב פקודות מאסר כאמור בסעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל.

7.               המערער פנה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לשנות את דרך הגבייה ולנקוט בהליכי          גביית חוב רגיל ולמנוע נקיטת הליכי מאסר בלי להיזקק לחקירת יכולת.

הבקשה נדחתה ביום 8.6.03 ובהחלטתה אמרה כב' הרשמת מירה דהן:

"לא ברורה סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להתערב בהסכם אשר אושר וקבל תוקף של פסק דין, ואשר עפ"י הוראותיו הסכימו הצדדים כי הסכום ייגבה כסכום "מזונות".

8.         בעקבות ההחלטה הוגש הערעור שבפני.

טענות המערער

9.         א.         החיובים המפורטים בסעיף 9 א –ד להסכם הגירושין הנושאים אופי רכושי ממוני              אינם בגדר מזונות ולא יעלה על הדעת כי ינקטו כנגד המערער הליכי הוצאה                           לפועל מזונות .

ב.                   למערער משפחה חדשה, אשה ושני קטינים, כלפיהם חב חובת מזונות והם יהיו צפויים לחרפת רעב.

ג.          פסק הדין בתביעת המערער להפחתת מזונות קבע כי אין מדובר במזונות.

ד.         העיקרון העומד בבסיס סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל הוא לאפשר גביה בדרך של                        מאסר רק לגבי חיובים שהינם בגדר מזונות ולא לגביית חובות ממוניים גרידא.

            הוראת סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל הינה קוגנטית, לא ניתן להתנות עליה         ולגבות באמצעותה חובות שאינם מזונות .

טענות המשיבה

10.    א.       את חלוקת הרכוש פרשו הצדדים למשך כל ימי חייהם.

ב.                   מנגנון הגבייה נקבע בהסכמה, קבל תוקף של פסק דין וכשם שהגירושין הם בלתי הדירים כך גם התנאים האחרים.

ג.          הוראת חוק הינה דיספוזיטיבית ועל הטוען אחרת להוכיח טענתו. לא הוכח כי       הוראת סעיף 74 קוגנטית.

ד.         יש להעדיף את עיקרון חופש החוזים על פני האינטרס הפרטי של המערער.

ה.         טענת שיהוי – המערער העלה טענתו לראשונה כשננקטו נגדו הליכי מאסר ולא בהזדמנות הראשונה שהייתה בשנת 2001.

ו.          המערער פעל בחוסר תום לב ובא לביהמ"ש בידיים לא נקיות.

דיון

11.                  דיון נרחב ומעמיק בנושא מאסר חייבים בישראל ושינוי מהותי בנושא בא בעקבות בג"צ 5304/92 פר"ח נ' שר המשפטים ואח', מז(4) 715 (להלן- בג"צ פר"ח). בפרשה זו, דן כב' השופט אלון בשאלה האם מוסמך ראש ההוצאה לפועל להוציא פקודת מאסר נגד חייב מבלי שהחייב יובא בפניו. הצורך בדיון בסוגית מאסר חייבים בחוק ההוצאה לפועל נדרש במיוחד לאור חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובדיקת חוקיות הסעיף בחוק ההוצאה לפועל לאורו. כב' הש' אלון קבע, כי במקרה כזה יש לערוך מאזן בין שתי פגיעות, פגיעת מועטה ביעילות המערכת לבין הפגיעה המהותית והעקרונית הנגרמת לחייב, לחירותו ולכבוד האדם, בשל כך שפקודת המאסר נגדו מוצאת דרך שיגרה שלא בפניו ומבלי לאפשר לו לטעון את אשר בפיו, בטרם תישלל חירותו. לדעת כב' הש' אלון תוצאת האיזון ברורה ויש ליתן לסעיף 70 לחוק ההוצאה לפועל פירוש המצמצם את הפגיעה בחירות החייב.

חיזוק נוסף לאיזון זה ניתן אף למצוא בדבריו של השופט ברק ברע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 374. בפרשה זו נסקרות בהרחבה התכליות המיוחדות והכלליות המונחות ביסוד חוק ההוצאה לפועל הן עבור הזוכה והן עבור החייב. באשר לזוכה הרי שהתכלית המיוחדת של החוק היא לסייע לו לגבות את חובו במהירות וביעלות תוך הגנה על קניינו (כתכלית כללית). מצדו השני של המתרס, קיימת התכלית המיוחדת עבור החייב אשר תגן עליו ותמנע הפעלת מנגנון גבייה שתהפוך את החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה כל זאת כדי להגן ולשמור על כבוד האדם וחירותו (כתכלית כללית):

"... התכלית (המיוחדת) השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה . זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב תוך מניעת ירידה לחייו...בצד התכלית המיוחדת שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב מונחת התכלית הכללית שעניינה הגנה ושמירה על כבוד האדם והחירות של החייב. תכלית זו מעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כבודו של האדם כולל בחובו, כפי שראינו, הגנה על מינימום הקיום האנושי אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע.כך כבודו של כל אדם; כך כבודו של חייב שאין בידו לשלם חוב פסוק במועדו וכך כבודו של חייב על-פי חוב פסוק ממזונות.

התכליות המונחות ביסוד חוק ההוצאה לפועל מצויות לעתים קרובות בהתנגשות. כך לעניין התכליות המיוחדות וכך לעניין התכליות הכלליות. אשר לתכליות המיוחדות, הרי לא פעם הצורך להבטיח לנושה גבייה מהירה ויעילה של החוב מתנגש בחוסר היכולת של החייב. אשר לתכליות הכלליות, הרי קיים מתח פנימי בין הצורך להגן על הקניין ולהבטיחו ולעתים גם על כבוד האדם של הזוכה, ובין הצורך להגן על כבוד האדם של החייב ולהבטיחו. אכן, כבוד האדם, כערך חוקתי, עשוי להופיע בשני הצדדים של המאזניים. "יש להסתכל... על כבוד האדם בשני הכיוונים, כאילו בעיניו של האל יאנוס. אין להטות את הפנים רק לכיוון אחד ולנהוג בברירנות"

בג"צ פר"ח הנ"ל קבע, כי כל מה שנאמר בו בסוגיית המאסרים האזרחיים אינו חל על הליכים לגביית מזונות.

12.                  המאסר בשל אי תשלום חוב מזונות מבוסס על סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי לגבי מזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו הקטין או הנכה או להורהו, רשאי ראש ההוצאה לפועל לתת צו מאסר, נגד החייב גם בלי חקירת יכולת.

הויתור על הצורך בחקירת יכולת, לפני הוצאת צו מאסר, מבוסס לדעת כב' הש' אלון על שלושה נימוקים עיקריים:

א.      החיוב במזונות וגובהם, מקורו בהחלטה שיפוטית שקדם לה דיון שלקח בחשבון את יכולתו של החייב.

ב.       מצבם המיוחד של זוכים שמחייתם תלויה במזונות, בעניינם קיים צידוק להעדיף צרכי הכלכלה הבסיסיים על פני חירותו של החייב.

ג.        פסק מזונות אינו סופי ותמיד ניתן לפנות לביהמ"ש עם שינוי הנסיבות.          

כל הנימוקים הנ"ל המצדיקים ויתור על חקירת יכולת, אינם מתקיימים במקרה שלפנינו, שהרי פסק הדין לא ניתן על סמך בדיקת יכולתו של החייב אלא בהסכמת הצדדים, אין מדובר בצרכים בסיסיים שיש להעדיף על פני חירותו של החייב וגם אין מדובר בפסק דין שניתן לשינוי עם שינוי נסיבות אלא מדובר בפסק דין סופי שאינו ניתן לשינוי.

העיקרון במשפט הישראלי הינו כי אין אוסרים אדם בגין חוב כלשהו אלא כפוף לחקירת יכולת בין אם זו נערכת ע"י ראש ההוצאה לפועל בחוב ממוני אזרחי ובין ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בחוב מזונות. במקרה שלפנינו לא עומדת לחייב אפשרות לעמוד בחקירת יכולת בפני אף אחת מהערכאות. התוצאה מהסכמת הצדדים בלתי אפשרית מבחינת החייב. מחד, אין אנו עוסקים בחוב אזרחי בגינה, יובא חייב בפני ראש ההוצל"פ לחקירת יכולת וקביעת תשלומים. ומאידך לא עומדת לחייב שאינו מסוגל לעמוד בתשלום המזונות לפנות לבית המשפט ולבקש הפחתת מזונות בגין שינוי נסיבות. למעשה לא עומדת לחייב אף אחת משתי האפשרויות והוא חשוף למאסר בלתי מוגבל. בעיני המצב בו החייב נמצא במבוי סתום הנו מצב בלתי אפשרי.

13.                  במרכזו של ערעור זה עומדת הוראת סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 העוסקת בסוגיית מאסר חייבי מזונות.

              הדיון בסוגיה יתחלק לשני נושאים עיקריים:

א.      האם  החיובים הנובעים מסעיף 9 א – ד להסכם הגירושין נכללים בגדר מזונות כמתחייב מסעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל.

ב.       במידה והתשובה בנושא הראשון הינה שלילית ואין מדובר במזונות האם די בהסכמת הצדדים כדי להחיל את הוראות סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל על חיוב ממוני. במילים אחרות האם סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל הינו סעיף קוגנטי והאם ניתן להתנות עליו.

דיון מקיף בשאלה הראשונה  התקיים בע"מ (תל אביב יפו) 17/97 מלאך נ' מלאך, תק-מח 98(2) 19851 (להלן- פרשת מלאך). באריכות נדונה השאלה האם מזונות גרושה נכללים בגדר המונח 'מזונות' בסעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל וכן בשאלה האם 'בן זוג' בסעיף 74 מתייחס לבן זוג בעת חתימת ההסכם או בעת ביצוע פסק הדין.

 הדיון בשאלות אלה פחות רלבנטי במקרה דנן, משום שבין אותם צדדים התבררה תביעה להפחתת מזונות שנדחתה על הסף ופסק הדין קבע כי אין מדובר במזונות. פסק הדין הפך חלוט ומהווה מעשה בית דין.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם על פי הפרשנות הרחבה שניתנה ע"י כב' השופט ח. פורת בפרשת מלאך, אין לראות בהתחייבויות בסעיף 9 להסכם הגירושין מזונות.

כב' השופט פורת קובע כי בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אין הגדרה מה הם מזונות. החיוב במזונות יכול שיהיה מכח דין כללי ולאו דווקא מכוח הדין האישי והוא מונה שיטות משפט שונות אשר כוללות בגדר 'מזונות' גם מזונות גרושה. אין זה מתפקידו של ראש ההוצאה לפועל לבדוק מכח איזה דין חל החיוב במזונות ובלבד שקבל תוקף של פסק דין. לשיטתו של השופט פורת, המאפיין את כל הדינים ומה שמייחד את המזונות הוא "הכוונה לחיוב שמטרתו לספק אמצעי מחיה לנזקק ממי שחב לו בסיפוק אמצעים למחייתו או מוכן לספק אמצעים כאלה גם ללא חובה או חיוב לעשות כן " (ע"מ (תל אביב) 17/97 מלאך נ' מלאך )

ובהמשך : "למזונות אופי מיוחד, הם נחוצים למחיית יום יום, ואי תשלומם יכול לחשוף את הזכאים למזונות לחרפת רעב".

לדעת השופט פורת יש לתת למונח 'מזונות' בסעיף 74 פרוש רחב, שיכלול כל חיוב המהווה מזונות מבחינה רעיונית ורציונאלית. משמע, חיוב המיועד לספק מחיה וקיום לנצרך להם.

במקרה שלפנינו, שני הצדדים מסכימים כי מדובר בחלוקת הרכוש אגב גירושין. נקבעה דרך גבייה אחידה לכל ההתחייבויות במטרה להקל על הגבייה. בשום דרך לא ניתן לכלול בגדר אמצעי מחיה לנזקק חיובים כמו החלפת רכב, נסיעות לחו"ל, מימון שהייה בבתי מלון וכיוצ"ב.

לאחר שקבעתי כי אין מדובר במזונות אין צורך לדון בשאלה האם סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל חל גם על בן זוג לשעבר ומהו המועד הנכון לקביעת  הסטאטוס- מועד ההתחייבות שאז היו בני הזוג עוד נשואים או מועד תחילת החיוב שאז היו גרושים.

14.                  משכך הם פני הדברים, השאלה הניצבת בפנינו היא, האם הוראת סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, ניתנת להתנאה או אם לאו. בשאלה זו אדון בשני היבטים:

א.             האם חייב יכול להסכים למאסר גם אם לא מתקיימים התנאים המגבילים שבסעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל.

ב.              האם הדרך לביצוע פסק הדין מצויה בידי ראש ההוצאה לפועל והסכמת הצדדים אינה מחייבת אותו.

א.           בע"א 477/88 היועמ"ש נ' אוניברסיטת תל אביב ואח', פ"ד מד(2) 476, מצטט כב' הנשיא שמגר מדבריו של פרופ' א. ברק - מתי תחשב הוראת חוק כקוגנטית ומתי כדיספוזיטיבית? :

 "השאלה בדבר אופיה הקוגנטי או הדיספוזיטיבי של הוראה פלונית מתעוררת בכל חומרתה, באותם המקרים שבהם אין למצוא בלשון ההוראה כל התייחסות- בין מפורשת – בין משתמעת לאופיה הדיספוזיטיבי. האם כל ההוראות הללו הן ממילא קוגנטיות? נראה לנו כי התשובה על כך היא בשלילה. בהעדר הוראה מפורשת בלשון הסעיף, יש לבחון את אופיו הקוגנטי או הדיספוזיטיבי תוך התייחסות למטרת ההוראה" (א. ברק, "חוק השליחות, תשכ"ה-1965" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, ג' טדסקי עורך תשל"ה 21).

בע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ ואח', פד"י לט(3) 85, בעמ' 94 הציב בית המשפט קריטריון להבחנה בין הוראת חוק קוגנטית לדיספוזיטיבית תוך התייחסות לערך המוגן באותה הוראה בקובעו:

"יש שמטרתה של הוראת חוק היא לשמור על זכויותיהם של אלה שהחוק רואה בהם טעוני הגנה, ולא רק מפני אחרים אלא גם מפני עצמם . כרוך אז בכך לא רק אינטרס אישי של אותם אלה, אלא גם אינטרס ציבורי, שיסודו בטובת הכלל, אשר אינו כפוף לרצונם שלהם , והם אינם רשאים לסכל את מטרתה של אותה הוראת חוק ולהתנער ממנה...".

בע"א 477/88 הנ"ל קובע כב' הש' שמגר, כי ככל שקיים אינטרס ציבורי בקיומה של הוראת החוק בכל הנסיבות, כך תגבר הנטייה לומר כי המדובר בהוראה קוגנטית, שאין להתנות עליה.

על פי הנחייה פרשנית זו ניתן לסווג את הוראת סעיף 74 בחוק ההוצאה לפועל כהוראה קוגנטית, שכן הנושא של מאסר חייבים הינו נושא בעל אופי ציבורי ממעלה ראשונה. האינטרס הציבורי הוא כי לא תהא פגיעה בכבודו וחירותו של אדם כאשר מדובר בחוב כספי ועל עיקרון זה יש להגן. פועל יוצא של הדברים הוא שהחייב אינו יכול להסכים למאסר אם לא מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 74 לחוק.

משקבעתי כי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל הנו קוגנטי, אני דוחה את טענת המשיבה בדבר שיהוי המערער וכדברי כב' הש' פורת בפרשת מלאך הנ"ל:

"סעיף 74 לחוק הוצל"פ הינו הוראה קוגנטית ושיהוי אינו יכול להצדיק חריגה ממנה.

אם כי שיהוי והתנהגות כאמור יכולים להוות מקור פרשני כיצד תפסו הצדדים את מהות החיוב היינו כחיוב מזונות."

ב.           באשר לראש ההוצאה לפועל – בבר"ע 3269/96 סלומון טאקאש נ' מלכה טאקאש, פ"ד נ"ח(1) 117 בעקבות החלטה של בית הדין הרבני כי חוב כתובה הינו חוב הנובע מחיי אישות ועל כן דינו כדין מזונות, החליט ראש ההוצאה לפועל לאחד שני תיקי הוצאה לפועל של חוב המזונות וחוב הכתובה לתיק אחד שייגבה כדרך מזונות. ביהמ"ש המחוזי קבל את הערעור וקבע: "המחוקק לעניין המזונות ראה לנכון, על מנת להגן על הילדים וגם על האשה וכדי לספק להם את צרכיהם ההכרחיים שבלעדיהם אין הם יכולים להתקיים, לקבוע דרך לגביית כספים הנובעים מחוב האב לתשלום מזונותיהם והסמיך את ראש ההוצל"פ (סעיף 74) לתת צו מאסר נגד חייב בשל אי תשלום חוב הנובע ממזוות המגיעים מהחייב לבן זוגו, לילדו הקטין או הנכה או להורה שלו, גם בלי להזקק לחקירת יכולת או לתצהיר לפי סעיף 68 לחוק וכי תקופת צו מאסר לא תעלה על 21 ימים"

"הסמכות לקבוע את דרך ביצוע פסק הדין, מצויה בידיו של ראש ההוצל"פ וקביעת בית הדין הרבני בעניין זה אינה מחייבת אותו"

ביהמ"ש העליון דחה בקשה לרשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי באומרו:

"ההסדרים המיוחדים אשר נקבעו בו לשם ביצוע פסק דין שעניינו מזונות אינם חלים על ביצוע פסק דין שעניינו סכום כתובה".

15.              דעתי היא, כי יש לקבל את הערעור ולהורות לראש ההוצאה לפועל לקיים חקירת יכולת למערער, טרם שיוצא נגדו צו מאסר.

16.              בשל השאלה העקרונית, שהובאה לדיון אני קובעת שאין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום ה' בחשון, תשס"ה (20 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.

ניתן לפרסום.