בשבוע שעבר נעצר עו"ד רוני שוורץ, בעל משרד ברחוב
ז'בוטינסקי בר"ג, בחשד להונאת מקרקעין בהיקף של 14
מיליון שקל. לפני עשר שנים, ידיעה כזו היתה מכה
גלים במשטרה, בפרקליטות ובמערכת המשפטית. היום,
ידיעות מעין אלה כבר הפכו לעניין שבשגרה.
עורכי דין מועלים, גונבים, משדלים, מרמים
ואפילו חשודים ברצח. הכל (לא) למען הלקוח והכיס.
במשטרה לא מוצאים הסבר לתופעה, ואף מסרבים לדבר
עליה, מחשש לעורר את חמתם של עורכי הדין, שיתחשבנו
איתם ביום פקודה. המצב הכלכלי, כנראה, הוא אחד
ההסברים לתופעה. רבים מעורכי הדין שמעלו בכספי
לקוחותיהם, טענו שעשו כן משום שנקלעו לחובות
כבדים, חלקם בשל הימורים אליהם התמכרו.
בניגוד למצופה, אולי, רוב עורכי הדין שסרחו לא
היו צעירים יחסית, אם כי גם החדשים לא טמנו ידם
בצלחת. בנוסף, סקירת המקרים שהיו בכותרות בשנה
וחצי האחרונות, מעלה שדפוסי העבריינות חוזרים על
עצמם, פחות או יותר. אין ספק, שיוקרת מקצוע עריכת
הדין, אם עוד ישנה כזו היום, עושה את שלה. רוני
שוורץ למשל, חשוד שניצל את מצבו הרפואי ושידר
אמינות לרוכשי קרקעות, כשבפועל ביצע עבירות
חמורות. הוא חשוד שזייף צוואות ומסמכים שונים,
ואפילו חותמות של ראשי מדינה.
כשהובא להארכת מעצרו בבית המשפט, כשהוא ישוב בכיסא
גלגלים, טען פרקליטו שהוא משותק בארבעת גפיו. טענה
מוזרה, יש לומר, בהתחשב בכך ששוורץ הניף את ידיו
כדי להסתיר את פניו מהמצלמות.
עו"ד שוורץ, אומרים במשטרה, פעל בשיטה שהפכה
נפוצה באחרונה, והיא איתור קרקעות בארץ, שבעליהן
יושבים בחו"ל. על-פי החשד, הוא מכר את הקרקעות,
תוך שהוא מציג ייפויי כוח ותצהירים מזוייפים. הכסף
שקיבל, סבורים במשטרה, הועבר לחשבונותיו וחלקו
הוברח לחשבונות של מכריו בגרמניה. ברשות המיסים
אומרים, שכדי לטשטש את מקור הכספים, הוא השתמש
בחלפנים, דרכם פדה את ההמחאות.
לדברי המשטרה, עו"ד שוורץ הוליך שולל את רשויות
המדינה, ובהן אף בתי משפט, רשם המקרקעין ושלטונות
המס, בהציגו בפניהן מסמכים מזוייפים. כך למשל,
הוציא בית משפט צו קיום צוואה כדין בהסתמך על
צוואה מזוייפת, שכנראה נוצרה על ידו שנים רבות
לאחר מותו של המוריש. אחת הגרסאות שמסר שוורץ
לחוקרים, היא שהוא נפל קורבן לנוכלים ומצוי תחת
איומים, אולם הוא לא פירט במה מדובר.
השופט גלעד נויטל, שהאריך את מעצרו, ציין כי "לא
לעיתים קרובות רואים מסמכים שלמים, גם של רשויות
מדינה, שכולם מזוייפים וכולם מבית מדרשו של
שוורץ". נויטל תהה כיצד רישיונו של שוורץ עדיין
תקף. "לגבי חשוד כזה, שהוא עו"ד פעיל - היינו יכול
להמשיך לעבוד כעורך דין, האם ניתן לסמוך לגביו
שהוא לא ימשיך במעשיו?".
בית המשפט לא היה מקום זר לשוורץ. בעברו 5 רישומים
פליליים. זה החל בהרשעה בגין מסירת עדות סותרת
בחקירת משטרה, ואחר כך רכיבה על סוס בחוף הים. זה
המשיך בזמן הסטאז' במשפטים, עת חתם על מסמך במקום
המאמן שלו, וקיבל בגין כך עבודות לתועלת הציבור
בלא הרשעה.
בשנת 2002 הוא אף הורשע בניסיון לקבל דבר במירמה.
הקורבן היה עו"ד, שנזקק לחוות דעת מומחה לדין
האנגלי, במסגרת הליך משפטי. שוורץ הציג עצמו בכזב
כבעל רישיון לעריכת דין באנגליה, וכמתמחה בדין
האנגלי. שוורץ העביר לאותו עו"ד שתי "חוות דעת"
המתייחסות לדין האנגלי, בהן רשם פרטים כוזבים לגבי
השכלתו וניסיונו, ותמורתן דרש 1,200 דולר.
הוא הועמד לדין משמעתי והודה שמסר פרטים לא נכונים
לבית המשפט, "כתוצאה מרשלנות". בית הדין השעה אותו
לשנתיים, ובמשפט הפלילי שנוהל נגדו, נגזרו עליו 8
חודשי מאסר על-תנאי, עונש קל מאוד שניתן בעיקר
נוכח מצבו הרפואי המידרדר.
עורכי דין פליליסטים אומרים, שמדובר בפיתוי מאוד
גדול כאשר בידי אדם המצוי בחובות, מופקדים סכומי
כסף בנאמנות, שאסור לו לגעת בהם. "הוא משכנע את
עצמו שהוא רק 'מלווה' את זה לכיסוי חובות וברגע
שיהיה לו כסף, הוא מחזיר אותו לחשבון הנאמנות",
אומר אחד מהם. "אבל ברור שזה בסוף לא עובד והחובות
רק תופחים".
כיסתה חובות בשוק האפור
בשיטה זו פעלה עוה"ד לשעבר דליה הורביץ, שהודתה
והורשעה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת דבר
במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ומשיכת
שיק ללא כיסוי, לאחר שגנבה כמיליון שקל מלקוחותיה.
בשמונה מקרים שונים בהם ייצגה הורביץ את לקוחותיה,
ממשרדה בחולון, בין היתר בעיסקאות נדל"ן ובענייני
גירושין, היא קיבלה כספים לשמירה בנאמנות, אך
בפועל השתמשה בהם לכיסוי חובותיה בשוק האפור.
בעברה רשומות הרשעות בעבירות של הפרת הוראה חוקית
ושיבוש הליכי משפט. רישיונה נשלל לצמיתות לאחר
שהורשעה גם בבית הדין למשמעת של הלשכה. "אין לי
ספק, כי נאשמת כגון דא, אינה ראויה להיות עורכת
דין", כתבה נשיאת בית משפט השלום בת"א, השופטת
עדנה בקנשטיין, כשגזרה עליה 6 שנות מאסר. "הנאשמת
לא ראתה את מצוקת לקוחותיה לנגד עיניה, וכל שהנחה
אותה היה טובתה היא ותו לא. אין מדובר במקרה
חד-פעמי שניתן לכנותו כמעידה חד-פעמית. מדובר
בשיטה ובמעשי עבירה שנעברו בקור-רוח, בעקביות,
במחשבה תחילה ובעזות מצח, במשך למעלה משנה".
בקנשטיין הסבירה, מדוע זה כל כך קל לעורכי הדין.
"על יסוד אמונתם בהתנהגותה החיובית לכאורה של
הנאשמת, ואמונתם כי כל שעושה למענם עושה היא, על
יסוד אלה נלכדו ברשתה הקורבנות התמימים". שתי נשים
שהיו לקוחותיה, "ראו בנאשמת עוגן הצלה, מקום
מבטחים והאמינו באמת ובתמים, כי במסגרת תפקידה
תסייע בידם בכל הנוגע לעסקאות אותן ביצעו.
המתלוננים לא העלו על דעתם כי מקום מבטחים זה,
יהווה עבורם מכשול, שעימו יצטרכו להתמודד במהלך
שארית חייהם".
תיאור האירוע הבא ע"י בקנשטיין, ממחיש זאת אולי
יותר מכל. "עדה 2 הגיעה למשרדה של הנאשמת, על-מנת
שזו תחזיר לה את כספה. הנאשמת לא היססה ואף הזמינה
משטרה לפינויה. גם כאשר המתלוננת גוללה בפני השוטר
את סיפורה, סירב השוטר להאמין כי המדובר בגניבה.
'הכיצד, ע"י עורך דין'?!", תהה השוטר. הורביץ,
לדברי בקנשטיין, היתה "מניפולטיבית" ו"נהגה
כאחרונת העבריינים... כל זאת תחת האיצטלה של היותה
עו"ד במדינת ישראל, והאמון של הציבור בעורך הדין
בתור שכזה".
באשר לענישה המחמירה הנדרשת, כתבה בקנשטיין, כי
"עורכי הדין זוכים לאמון רב מהציבור, על כל רבדיו.
האמון המוחלט ביושרם של עורכי דין, הינו נכס צאן
ברזל, וכל פגיעה בנכס יקר זה, ראויה לענישה חמורה
ומרתיעה, למען יראו וייראו". היא ציטטה מדברי
השופט חיים כהן, שפסק כי "לעניין מידת העונש, אינו
דומה קלונה הרב של עבירה שהיא נעברת ע"י איש משכיל
ונשוא פנים, לקלונה הפחות שבאותה עבירה כשהיא
נעברת בידי בור ואביון: עבירתו של בעל 'הצווארון
הלבן', המקפיד על ניקיון בגדיו ומזניח ניקיון
כפיו, חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור
שבעתיים".
גם בית משפט השלום בעכו סבר, שיש להחמיר בענישת
עורכי דין. השופטת רונית יצחקי דחתה את בקשתו של
עו"ד חוסיין עבד, שהודה והורשע בשתי עבירות של
גניבה בידי מורשה, זיוף מסמך ובקבלת דבר במירמה,
לבטל את הרשעתו ולהסתפק בעונש של עבודות לתועלת
הציבור בלא הרשעה. עבד הודה שגנב 23 אלף שקל מכספי
לקוחות שייצג בתיקי תאונות דרכים. חלק מהכסף, אגב,
הוא החזיר. אחד הנימוקים לבקשתו לבטל את ההרשעה
היה, שיש בה "כדי לפגוע בדימויו האישי והמקצועי"
וכי היא תוביל לשלילת רישיונו "לתקופה מאוד ארוכה
ואולי אף לצמיתות".
מדובר "בנאשם, שהינו עו"ד, ואשר ניצל לרעה ובאופן
בוטה אמון שניתן בו ע"י לקוחותיו, וזאת לא אחת",
כתבה יצחקי. "חומרת מעשיו, על רקע היותו עו"ד, מטה
את הכף לטובת הותרת ההרשעה בדין" היא הדגישה "את
הפגיעה החמורה שיש לראות במעשי הנאשם במעמד מקצוע
עריכת הדין. הנאשם, שהיה אמון יותר מכל אחד אחר על
שמירת החוק, ניצל לרעה את האמון שהציבור רוחש
לעורכי הדין ופגע במעשיו גם בתדמית חבריו למקצוע,
בעיני כלל הציבור".
עבריינות עורכי הדין אינה מפתיעה כבר, אבל יש
מקרים שבכל זאת גורמים להרמת גבה. לפני כשבועיים,
הרשיע בית משפט השלום בת"א את עו"ד בן-ציון צנעני,
המוכר לעוסקים בתחום הנדל"ן, בעבירות של גניבה
וקבלה במירמה בנסיבות מחמירות של 150 אלף דולר
ובעבירות מס בנוגע לסכום זה. במקביל, זוכה צנעני
מעבירות אחרות שיוחסו לו. צנעני שכנע לקוח שלו
לרכוש מגרש בנס ציונה בסכום של 1.25 מיליון דולר,
למרות שהמוכרים דרשו באמת רק 850 אלף. את ההפרש
הוא שלשל לכיסו. צנעני טען להגנתו, כי במשרדו
הופיעו שני אנשים ואמרו לו שתמורת מידע על עסקת
מציאה בסך 850 אלף דולר, הם מבקשים 400 אלף דולר.
לדבריו, הלקוח הסכים לתשלום זה וידע על כל מהלכי
ומסמכי העיסקה.
השופט גלעד נויטל סבר, שטענתו זו "שזורה במספר
גירסאות, כושלת בסתירות מהותיות, היא בלתי מהימנה
ואף בלתי סבירה ולא מתיישבת עם השכל הישר". צנעני
דאג גם להסוות את הסכום, בכך שניהל פנקסי חשבונות
כוזבים "תוך שימוש במירמה ובתחבולה ובכוונה להתחמק
מתשלום מס". צנעני, אגב, ממשיך לפעול כעו"ד ואף
ייצג באחרונה את עיריית רחובות בהליך אזרחי בבית
המשפט העליון.
הקומבינות של נרקיס
ידוע אחר בקהילה המשפטית הוא עו"ד ד"ר פנחס נרקיס,
שהיה סגן ראש עיריית חיפה, ואף חיבר ספרי משפט
שונים, ובהם הספר "עסקאות קומבינציה". שם הספר,
שהתמקד בפן המעשי של עסקאות המקרקעין, כנראה נתן
לכותבו השראה לכמה "קומבינות" שעשה מאז על גבם של
לקוחות תמימים.
נרקיס הורשע באחרונה בעבירות של קבלת דבר במירמה
בנסיבות מחמירות, קבלת דבר בתחבולה והוצאת שיקים
ללא כיסוי, שביצע במהלך מכירת דירות שהיו שייכות
לאשתו. נרקיס ירצה את רוב עונשו בחופף לעונש מאסר
קודם שנגזר עליו, בגין כמה "קומבינות" אחרות. הוא
ואשתו חוייבו לפצות את הקונים המרומים בכחצי
מיליון שקל, אולם ספק אם אלה ישולמו, מאחר שנרקיס
הוכרז פושט רגל.
מעבר להונאת הבתים, בני הזוג אף קיבלו הלוואות בסך
מאות אלפי שקלים בדרכי תחבולה, ונתנו תמורתן שיקים
ללא כיסוי. אבל בכך לא תמו תעלוליו של העו"ד
החמקמק. נרקיס גבה אגרת בית משפט מלקוחותיו, אך
הפקיד את הכספים בחשבונותיו, כדי להקטין את
האוברדראפט. באמצעות עו"ד יגאל מלצר טענו בני
הזוג, כי העבירות לא נעשו למען בצע כסף ורווחים
קלים, אלא נבעו מהסתבכותם הכלכלית העמוקה. לטענתם,
הם הגיעו "עד פת לחם" וחיים מנדבת ליבם של ילדיהם.
השופטת גילה כנפי-שטייניץ כתבה בגזר הדין, כי
נרקיס ואשתו "בחרו באופן מודע וציני את הקורבנות
החלשים ביותר", וכי "הנאשמים לא גילו כל חרטה על
מעשיהם או חמלה כלפי קורבנותיהם... הרחמים היחידים
שמצאו בליבם היו רחמים עצמיים". היא הוסיפה, כי
"בתי המשפט רואים בחומרה רבה עבירות שנעברו ע"י
עורכי דין, תוך ניצול מעמדם המקצועי", וציינה כי
השניים מעולם לא פעלו להשיב את כספי הגניבה
ללקוחותיהם.
בשנים האחרונות בילה ד"ר נרקיס תכופות בבתי המשפט,
ולא בייצוג לקוחותיו. לפני כשנה הוא הורשע בלא
פחות מ-36 עבירות של גניבה בידי עובד ציבור מורשה,
מירמה והפרת אמונים, לאחר ש"רוקן" 2.37 מיליון שקל
מעיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל. הוא נידון לארבע
שנות מאסר בפועל ושנה על-תנאי. בית המשפט העליון
עיכב את ביצוע עונש המאסר, עד להכרעה בערעור שהגיש
וטרם הוכרע.
בתביעה אזרחית שהגיש העיזבון, חויבו בני הזוג לשלם
לו פיצוי בסך 4.6 מיליון שקל. בית הדין המשמעתי של
הלשכה הרשיע אותו בשש פרשות של מעילה בכספי לקוחות
והשעה אותו ל-9 שנים.
הנאמן גנב מכספי הירושה
עו"ד מוכר אחר שנתפס בקלקלתו, ובגדול, הוא ידין
מכנס, שהיה יו"ר קבוצת הכדורגל הכח מכבי רמת גן.
הוא הורשע בעבירה של גניבה בידי מורשה, לאחר שלא
עמד בפיתוי וגנב כ-11 מיליון שקל מכספי ירושה של
יתומה, עליה הופקד כאפוטרופוס מאז היתה בת 8.
אביה של דנה סוזאייב, כיום בת 29, הוריש לה את כל
רכושו וכספו, הנאמד בכ-4.5 מיליון דולר, ומינה את
עו"ד מכנס (68), שהיה ידיד המשפחה, להיות מנהל
העיזבון והמוציא לפועל של הצוואה. על מכנס היה
להשקיע את כספי העיזבון בצורה יעילה ובטוחה ולדאוג
לכל מחסורה של הבת דנה עד שימלאו לה 21 שנים, אז
תקבל לידיה את השליטה בכספי העיזבון.
כשמלאו לסוזאייב 18, סיים מכנס את תפקידו כמנהל
העיזבון ובהסכמתה, מונה ע"י בית המשפט לשמש נאמן
לנכסיה. עם הגיעה לגיל 21, היא ביקשה ממנו שימשיך
להחזיק ולנהל את רכושה כנאמן באותם תנאים, וכך אכן
היה עד לשנת 2002. במשך 7 שנים, משך מכנס מחשבון
הנאמנות, שהוא היה מורשה החתימה היחידי בו, עשרות
שיקים שרשם לפקודתו או לפקודת שתי חברות שבשליטתו.
חלק מהשיקים העביר לחשבון על-שם מועדון הכח רמת
גן, שנוהל על ידו, וחשבונות הקבוצה היו בשליטתו.
כדי להסוות את הגניבה, הוא ערך "הסכם יזמים"
פיקטיבי בין אחת מחברותיו לבין נאמנות סוזאייב,
עליו חתם משני הצדדים, כאילו מדובר בהלוואה של 1.5
מיליון דולר.
מכנס הודה במשיכת השיקים מחשבון הנאמנות, אך כפר
בגניבתם. הוא טען, כי משיכת השיקים נעשתה כ"השקעה"
בפרויקט נדל"ני שנקרא "פרויקט וינטר" (איצטדיון
הכדורגל של הקבוצה), כאשר דנה הסכימה להשקיע בו,
ומכאן שלא מדובר בגניבה. הוא טען, כי האמין אז,
והוא מאמין גם היום, שהשקעת הכספים בפרויקט היתה
צעד נכון, והחשוב מכל - צעד שנעשה בהסכמתה
ובהרשאתה של דנה סוזאייב.
השופט ג'ורג' קרא לא חסך את שבט ביקורתו ממכנס.
"במהלך המשפט הצטייר הנאשם כאדם לא אמין וחמקמק,
שראה בחשבון הנאמנות, עליו היה מופקד, כמקור בלתי
נדלה לכסף שעשה בו כאוות נפשו... האמון הבלתי
מסוייג שנתנה המתלוננת בנאשם, שראתה בו דמות
מגוננת, דמות אב שלא יפגע בה, ורתיעתה-סלידתה
מעיסוק בענייניה הכספיים, נוצלו ע"י הנאשם בצורה
צינית ומכוערת".
קרא גזר על מכנס 7 שנות מאסר בפועל, לאחר שקבע כי
"מערכת היחסים ששררה בין המתלוננת לנאשם, חרגה אף
מעבר ליחסי עו"ד-לקוח, ואף מעבר ליחסי נאמן ונהנה
בנאמנות. המתלוננת ראתה בנאשם דמות ששמה בה את
מבטחה. היא לא ביקרה את מעשיו ומהלכיו, ומעולם לא
הפגינה כלפיו יחס של חשד". רגע, זה לא מה שכתבה
בקנשטיין על דליה הורביץ?
"פן חומרא נוסף", הוסיף קרא, "נוגע לכתם המכוער
שהטיל הנאשם במעשיו על ציבור שלם של העוסקים
במקצוע עריכת דין. מעשה כמעשהו של הנאשם גרם לנזק
תדמיתי וממשי לציבור שלם של העוסקים במלאכה זו".
רגע, זה לא מה שכתבה השופטת יצחקי על עו"ד עבד?
הכונס התמכר להימורים
לפני כחודשיים, ערערה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי
בת"א על קולת העונש שנגזר על עו"ד יונתן מילר,
שהורשע על-פי הודאתו בשבע עבירות של גניבה בידי
מורשה. השלום גזר עליו 46 חודשי מאסר בפועל ושנת
מאסר על-תנאי וחייבו בפיצוי בסך 1.6 מיליון שקל
למתלוננים.
מילר מונה לכונס הנכסים של חברת מיסטר מאני,
העוסקת בהלוואות חוץ-בנקאיות, וטיפל במסירת נכסי
חייבים ששועבדו לחברה. הוא הודה, שבמסגרת תפקידו
גנב את הכספים שקיבל תמורת נכסי הנדל"ן שמכר, בסך
2.11 מיליון שקל, במקום להעבירם לחברה ועזב את
הארץ לקפריסין שלא על-מנת לשוב.
מילר עבר לדרום אפריקה, לטענתו כדי לגייס כסף לשם
החזרת החובות. כשגילה שיש נגדו צו מעצר בינלאומי
ושישראל ביקשה את הסגרתו, הוא ניהל מו"מ על שובו
לארץ, והוסגר אליה כשנתיים וחצי לאחר שנמלט.
לדבריו, החוב נוצר בשל התמכרותו להימורים ולמשחק
הפוקר.
"נכנסתי לתהליך של הרס עצמי", הסביר לפני שנגזר
דינו. "אני בן 65, לא אוכל לתפקד יותר כעו"ד - זה
ברור. אני פושט רגל, אין לי פרוטה. החוב הזה הוא
בערך 40% מהחובות שלי, מה שאני מבקש מבית המשפט זה
שייתן לי את האפשרות הסבירה לצאת מה שיותר מוקדם
מהכלא, כדי לנסות ולהכניס קצת כסף לקופת הנושים".
התובעת ציינה, כי בחקירתו במשטרה דיבר מילר אחרת,
ואמר: "אם היום נותנים לי סכום כסף, אני לא רץ
ומחזיר אותו למי שפגעתי בו, אני מתיישב ומשחק
פוקר".
השופט גלעד נויטל התחשב, בין היתר, בטרגדיה שעבר
מילר בשנת 93', לאחר שבנו משה נהרג בתאונת דרכים
שזעזעה את המדינה, כאשר ארבעה צעירים הסריטו
בווידאו את מותם, בעת שנסעו בכביש הערבה. זאת,
למרות שמילר אמר במפורש, שאינו "מוכן בשום פנים
ואופן שיאמרו שהבן שלי אשם במה שקרה".
"הנאשם ניצל בשיטתיות את מעמדו כעו"ד, מעל באמון
לקוחותיו, ושלח ידיו בכספים שקיבל בעבורם", ציין
נויטל. "יש לכך השפעה על מעמד מקצוע עריכת הדין.
באמון המוחלט ביושרם של עורכי הדין ובהגינותם יש
משום נכס ציבורי רב ערך, שהפגיעה בו ראויה להענשה
משמעותית. יש להעניש בחומרה כל מי שבמעשיו עלול
לגרום לשחיקה באמון מוחלט זה".
נמלט לחו"ל והותיר אדמה חרוכה
עו"ד אחר שנמלט לחו"ל והוסגר באחרונה, הוא אבישי
לאור, המוכר בברנז'ה בנתניה, בעיקר בתחום הנדל"ן.
לאור אף כיהן כמשקם בסכסוכים שבין הבנקים לקיבוצים
והמושבים, מכוח "חוק גל". בבעלותו היה משרד עורכי
דין במרכז נתניה, בו העסיק כמה עו"ד שכירים ומנהל
משרד. יום בהיר אחד, הוא נמלט מהארץ כשהוא מותיר
אחריו אדמה חרוכה. אחר כך התברר, כי מעל בלפחות 8
מיליון שקל מכספי לקוחותיו, ונטל עימו לפחות חלק
מהם. עם בריחתו, במרץ 2002, הוגשו נגדו עשרות
תלונות במשטרה.
בחודש מרץ השנה הוא גורש מקנדה לישראל, ונעצר עם
נחיתתו. הוא חשוד שקיבל מלקוחותיו סכומי כסף
כפיקדון והבטיח להעניק להם ריבית גבוהה בהמחאות
דחויות. כשהגיע מועד הפירעון, התברר ללקוחות, כי
לשיקים לא היה כיסוי. במשטרה כבר הוכנה טיוטת כתב
אישום נגדו, המייחסת לו 12 אישומים של גניבה בידי
מורשה ומירמה בנסיבות מחמירות.
במשטרה הסבירו את דרכי הפעולה של לאור. "הוא נהג
לאתר אנשים במצוקה כספית והם התפתו למכור לו את
דירותיהם, כאשר הוא נותן להם אפשרות להמשיך ולגור
בהן". בנוסף, הוא ביצע "עיסקאות סיבוביות, במסגרתן
הוציא משכנתאות מהבנקים. כאשר תשלומי המשכנתא לא
נפרעו, הבנקים ביקשו לפנות את הדיירים כדי לממש את
הנכס. כך מצאו עצמם הלקוחות המרומים עומדים בפני
שוקת שבורה".
עו"ד דניאל בן-עמי מנתניה, המייצג כמה מהלקוחות
המרומים, אומר כי על שמו של לאור היו רשומים 13
נכסי נדל"ן. "הוא הציג אותם כבטוחות בפני הלקוחות,
מהם לקח סכומי כסף כפיקדון, וגרם להם לחשוב שאפשר
לסמוך עליו. אלא מה? כל הבתים היו משועבדים לבנקים
והוא שילם עליהם ריבית של עשרות אלפי שקלים
בחודש".
השיטה העיקרית בה נקט לכאורה, בוצעה במסגרת ה"בנק"
שפתח לאור במשרדו. ברבים מהמקרים, הוא שיכנע
לקוחות שהיה ברשותם כסף נזיל או כאלה שמכרו נכסים,
להעביר אליו את כספי המכירה, תוך הבטחה שהם יזכו
לקבל 5%-10% ריבית. אלא שלטענת הלקוחות, לאור ברח
עם כספם לחו"ל.
בין הלקוחות המרומים היה עובד משרדו של לאור,
הטוען שמעבידו גנב ממנו 500 אלף דולר. לקוח מרומה
אחר היה פנסיונר של צה"ל, שהפקיד בידי לאור את כל
כספי הפרישה שקיבל, בסך מאות אלפי שקלים. לקוח אחר
הפקיד בידי לאור 300 אלף שקל במזומן, וקיבל צ'ק
דחוי לעוד שנתיים בסך 612 אלף שקל. "אנשים פשוט
האמינו לו, כיוון שמדובר בעו"ד שהוא ותיק ומוכר
בעיר", אומר עו"ד בן-עמי.
השופט דוד רוזן נזעק באחרונה אף הוא להגן של שמם
הטוב של עורכי הדין. הוא גזר 45 חודשי מאסר בפועל,
15 חודשי מאסר על-תנאי, 50 אלף שקל קנס ופיצוי
ללקוחות בסך 10,000 שקל, על עו"ד ירון אייל שהודה
והורשע בשורה ארוכה של עבירות מירמה וזיוף, בהיקף
של יותר מ-1.6 מיליון שקל. אייל גם כמעט הצליח
"לעקוץ" בנק בשווייץ, בהיקף של 600 אלף דולר, תוך
זיוף ייפוי כוח.
"היאך דמות ערכית כמו זו שתוארה ע"י עדי ההגנה,
אישיות משגשגת, פורחת העושה רק טוב למשפחתה
ולסביבתה, מתעקלת ומתנהלת בפתלתלות ערמומית להכיש
קורבנות תמימים ששמו בו מבטחם?", תהה רוזן.
"אזרחים תמימים הניחו מיטב כספם ורכושם, ואלו
נעלמו בדרכי דרכיו הנפתלות של הנאשם".
רוזן ציין, כי אייל "פגע בשמם הטוב של עורכי הדין
בישראל. הנאשם ניצל את האמון הניתן לעורכי דין לשם
קידום תחבולותיו. אמון הציבור הינו נדבך בסיסי
בעבודת עורך הדין. הנאשם פגע בנדבך זה ובכך הזיק
לתפקוד ציבור עוה"ד, הפועלים בנאמנות וביושרה
לטובת לקוחותיהם. אמון הציבור הינו נדבך בעבודת
הפרקליט - בלעדיו אין. העבירות שביצע הנאשם, כשהוא
חוסה תחת אדרת פרקליט, עלולות להרקיב יסודות מסגרת
עבודת עורך הדין. עוה"ד לא יוכלו לעשות בעבודתם,
כאשר עבירות, כמו אלו שביצע הנאשם, מכערות
ומקלינות את שמם".
"הנאשם תכנן מעשיו בקפידה כשהוא משתמש בשום שכלו
ובקיאותו הרבה בתורת המשפט", הוסיף רוזן. הוא
"הרהיב עוז וזייף פסקי דין של בתי משפט והחלטות
בורר, על-מנת להקל ולהחליק פעולות המירמה שביצע".
עו"ד אחר, הנאשם במעילה בכספי לקוחותיו בהיקף של
יותר מ-1.25 מיליון שקל, הוא אמנון פרידמן. כתב
האישום נגדו כולל 19 סעיפי אישום של גניבה בידי
מורשה, זיוף ושימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה
בנסיבות מחמירות, ושיבוש מהלכי משפט.
לטענת הפרקליטות, במשך 6 שנים הוא ניהל משרד מביתו
שבאבן יהודה, ממנו ייצג בדרך כלל לקוחות שתבעו
פיצויים בגין נזקי גוף בתאונות דרכים. בכתב האישום
נטען, כי פרידמן נהג להגיע להסכמי פשרה עם החברות
המבטחות ללא ידיעתם והסכמתם של הלקוחות, ותוך זיוף
חתימתם ושלשל את הכספים שנתקבלו לכיסו. את אלה
שהתעקשו לברר מה קורה עם תביעותיהם הוא דחה בלך
ושוב, תוך שהוא טוען בפניהם בכזב שהוא סובל מסרטן
בגרון, נזקק לטיפולים בחו"ל וכו'. בין קורבנותיו
נמצא גם נכה צה"ל, ממנו נטען כי פרידמן גנב 170
אלף דולר שהופקדו אצלו בנאמנות. כספי הגניבה,
על-פי האישום, שימשו למימון תוספת בנייה לביתו
הפרטי, שיפוץ מקיף של הבית, טיול משפחתי לארה"ב
ועוד.
כתב האישום של עוה"ד לשעבר דן חוטין, צנוע יותר
ומכיל "רק" 10 אישומים של עבירות מירמה וזיוף. בין
היתר, הוא נאשם בזיוף הסכם רישוי עסק וקבלות של
העיריה, זיוף מסמכי תביעה ובית משפט, גניבה מעו"ד
ששכר חדר במשרדו, שיקים מזוייפים, קבלה במירמה של
כספים מלקוחות ומסירת שיקים ללא כיסוי. בחלק
מהאישומים נאמר, כי חוטין התחזה לעו"ד למרות
שהושעה ע"י בית הדין המשמעתי.
התחזה למובטל
לא רק את לקוחותיהם מרמים עורכי הדין. במרץ האחרון
הוגש כתב אישום נגד עו"ד יצחק
ז קס מת"א, הנאשם
שהתחזה למובטל והוציא במירמה דמי אבטלה בסך 34 אלף
שקל. לטענת הפרקליטות, ז קס הצהיר בכזב בטופס
התביעה, בין היתר, שאין לו הכנסה כעצמאי או כשכיר,
וזאת למרות שניהל משרד ברחוב יצחק שדה בת"א, שם
קיבל לקוחות שייצג בהליכים שונים. בין היתר, ייצג ז קס לקוחות בהליכי הוצאה לפועל, ובתמורה קיבל כ-30
אלף שקל.
סיפור מדהים אחר הוא של עוה"ד לשעבר יוחנן ברקאי,
שלפני כחודש הוגש נגדו כתב אישום בחשד לרצח. את
רישיון עריכת הדין קיבל ברקאי בשנת 98', לאחר
שהתמחה אצל עו"ד ידוע מאוד בירושלים. לאחר הסמכתו,
עבד כשכיר במשרד עוה"ד של ראובן שמיע, שזמן קצר
אחר כך התמנה לשופט שלום בירושלים, שם הוא משמש
כיום סגן-נשיא. ברקאי נקלע לקשיים בעבודה, לאחר
שהתקשה לגייס לקוחות למשרד והוא נאלץ לחפש עבודה
חלופית.
בתחילה, חיפש ברקאי עבודה בתחום עיסוקו. הוא החל
לעבוד כעו"ד במחלקה המשפטית של שירות התעסוקה
בירושלים, אך פוטר משם בתוך כחצי שנה, בשל טענות
על טיפול לקוי מצידו בתיקים המשפטיים. הממונים
עליו טענו, שאינו אמין ואינו מוכן לקבל את מרותם.
ברקאי הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בה
טען, כי פוטר שלא כדין ומשום שחשף שחיתויות, אך
תביעתו נדחתה בשתי ערכאות.
במרץ 99' החל ברקאי לעבוד כמאבטח בחברת "מודיעין
אזרחי", לדבריו משום שפוטר, למרות הכחשות החברה.
התחנה הבאה שלו היתה חברת אבטחה שהציבה אותו
בפנימיית "אורט" בנתניה, שם עבד עד לפני כחצי שנה,
אז פוטר והוחלף ע"י אנטולי פאף. ברקאי האשים את
פאף שבגללו פוטר, והאחרון אף הגיש נגדו תלונה
במשטרה, בה טען שברקאי איים לרצוח אותו. בינתיים,
מצא ברקאי עבודה בחברת אבטחה אחרת. בכתב האישום
נטען, שברקאי הגיע לילה אחד למקום עבודתו הקודם
וירה בפאף למוות. ברקאי מכחיש את המיוחס לו.
עו"ד צעיר אחר, הנאשם שפעל בהדיקות-יתר למען
לקוחו, הוא קיריל רשקובן, המואשם בעדות שקר
בנסיבות מחמירות, הדחה בנסיבות מחמירות, שיבוש
מהלכי משפט, קשירת קשר לביצוע פשע ובידוי ראיות.
לטענת הפרקליטות, רשקובן ולקוח שלו קשרו קשר לשבש
את הליכי המשפט, בתיק בו הואשם הלקוח בביצוע
עבירות של סחר בנשים שעסקו בזנות. לשם כך, על-פי
החשד, חברו רשקובן ולקוחו לחוקר הפרטי יעקב אשל
ו"יצרו" עדת אליבי כוזבת, שתמסור עדות שיקרית בבית
המשפט. רשקובן מכחיש את המיוחס לו.
בחודש נובמבר האחרון נעצר עו"ד רונאל הלר מראשל"צ,
בחשד למעילה בכספי לקוחותיו בהיקף של 4 מיליון
שקל, בהם השתמש לכיסוי חובות בשוק האפור. במשך 20
שנותיו כעו"ד, עסק הלר בעיקר בתיקי הוצאה לפועל,
ובין היתר גבה חובות עבור חברות הסלולר ובתי
חולים. הלר חשוד, שניצל את מעמדו כעו"ד בעל
מוניטין, ופתח עשרות חשבונות בבנקים שונים וקיבל
אשראי בסכומים גבוהים, ביודעו שאין בכוחו להשיבם.
חובותיו לבנקים נאמדים בכמיליון שקל. במשטרה
טוענים, שהלר הציע לאנשים שונים להשקיע במשרדו
ולהתחלק עימו ברווחים, בעודו משקיע שוב את הכספים
בחובותיו בשוק האפור ומורידם לטמיון. כאשר הבין
שלא יעלה בידו להשיב את הכספים, הוא זייף את
חתימתו של עמית למקצוע על שיקים מחשבון בנק משותף,
ובכך יצר לו חובות של מאות אלפי שקלים.
שידל קטינה להגדיל חזה
מקרה אחר, שיירשם כאחד המוזרים, הוא של עו"ד און
ניימן, לשעבר היועץ המשפטי של מס הכנסה, שהורשע
בשידול קטינה בת 15 לעבור ניתוח להגדלת החזה,
ולהתחזות לשם כך לבגירה, כדי להונות את הרופא
המנתח. בין ניימן (52) לנערה התפתחה מערכת יחסים
קרובה ואינטימית, שכללה גיפופים קלים. ניימן אף
טיפל בענייני התרת נישואים של אחיה. בשלב מסוים,
הוא הציע לה לעשות ניתוח להגדלת החזה, בטענה שהוא
"קטן מדי" לטעמו. זאת, למרות שידע שמפאת גילה,
נדרשת הסכמת הוריה לניתוח.
כדי להתגבר על מכשול זה, שידל ניימן את הנערה
להתחזות לגיסתה בת ה-19, ובכך הצליח להונות את
הרופא המטפל ואת המרכז הרפואי "מדיקל סנטר".
השופטת יהודית אמסטרדם הרשיעה את ניימן בקבלת דבר
במירמה ובהתחזות, מאחר שהיה היוזם להתחזות, ודאג
לכל ההכנות המקדימות, ואף מימן את הניתוח, שעלותו
כ-18 אלף שקל. היא דחתה את טענותיו, כאילו לא ידע
את גילה האמיתי של הנערה, שהיא בעלת חזות בוגרת
וכי הנערה ואמה רימו אותו באשר לגילה, וקבעה כי
הנערה פיתחה בו תלות, אותה דאג לנצל בעורמה.
נגד ניימן הוגשה באחרונה גם תביעה אזרחית בסך 220
אלף שקל. כתב התביעה מגולל סיפור של שותפות עיסקית
שנרקמה בין התובע, אילן רונן, לבין און ניימן ומשה
בדש מבעלי "פיקנטי", שהצטרפו לרונן והקימו חברה
בשם ויטוס להפעלת ספינת דיג באזור ים סוף. הבעלות
על הספינה היתה רשומה על שם השלושה, והוצאה לה
פוליסת ביטוח תביעות אישיות שמבוטחה בפועל היה
מפעיל הספינה, אילן רונן.
באחת ההפלגות, כך נטען, נעצר רונן במצרים, לאחר
שספינתו זיהמה את הים. לטענת רונן, ניימן לא עשה
דבר כדי לסייע לו בשחרורו ובמשפט, ולכן הוא נאלץ
להפעיל את פוליסת הביטוח. רונן טוען, כי ניימן,
שלא היה צד לתביעה הביטוחית ולא היה מעורב בה כלל,
ניהל את התביעה תוך התחזות בשמו וזיוף חתימתו. כך
הגיע לפשרה עם חברת הביטוח בסך 100 אלף דולר, אותם
שלשל לכיסו, וכל זאת מבלי ליידע את רונן ולקבל את
הסכמתו.
שמו של ניימן עלה גם בפרשת דרעי. הוא נחקר במשטרה
בחשד למתן תצהיר כוזב. ניימן, שהיה פרקליטו של
החוקר הפרטי מיכה רותם, חתם על תצהיר בו טען רותם
שעד המדינה בפרשת דרעי, יעקב שמואלביץ', קיבל כסף
מהמדינה תמורת עדותו. ניימן הגיש תביעת דיבה בסך
1.1 מיליון שקל, נגד המשנה לפרקליט המדינה לשעבר
והתובע במשפט דרעי, עו"ד יהושע רזניק, בה טען
שרזניק הכפיש את שמו וניהל נגדו חקירות פליליות
שלא כדין. רזניק הגיש תביעה שכנגד, שבה האשים את
ניימן בגרימת נזק לשמו הטוב, כתוצאה מתגובותיו של
ניימן בתקשורת. השניים מחקו לבסוף את תביעותיהם
ההדדיות, לאחר שהגיעו להסכם פשרה.
