חקירת העד המרכזי מטעם הנהלת ביהמ"ש, מר' אריה כהן, גם ע"י השופטת בעצמה

התובע:        יאיר ש. שיווק

                        ע"י ב"כ עו"ד יחזקאל סיבק 

                        - נ ג ד -

הנתבעת:     מדינת ישראל

                     ע"י ב"כ עו"ד אריאל אררט מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

פרוטוקול

עת/1 מוחמד ג'ברין, מוזהר לומר את האמת, בחקירה נגדית לעו"ד אררט:

כב' הש' אבניאלי:     אתה מנהל חשבונות, נכון?

העד:                      נכון.

עו"ד אררט:          למעשה כל מה שאתה יודע על התנהלות הדברים נשוא התביעה, זה מעדות שמועה, נכון? לא מידיעה אישית.

ת:                          לא הבנתי.

ש:                          אתה היית עד להשתלשלות האירועים נשוא כתב התביעה, או שאני צריך לספר לך מה היה שם?

ת:                          לא, אני מה שהבנתי, שעיקלו את המשאית ואת החישובים מה שצריך אני עשיתי.

ש:                          אתה היית עד לעיקול של המשאית?

ת:                          אני לא הייתי עד.

ש:                          אתה היית עד לקבלת ההודעה על העיקול של המשאית?

ת:                          אני יושב במשרד, ומה שיש נתונים אני עיבדתי את הנתונים ועשיתי את החישובים. זהו.

ש:                          כל עדותך לגבי נתונים שקיבלת מאחרים?

ת:                          אני עובד בחברה.

עו"ד סיבק:          אני אקל על חברי אולי, זו מטרת העדות. היא לא הוגשה למטרה אחרת. גם לא נרשם בה משהו אחר.

עו"ד אררט:          רציתי רק להבהיר.

                               כמה עובדים יש לחברה?

ת:                          בממוצע 18 עובדים.

ש:                          כמה רכבים יש לחברה?

ת:                          חמישה רכבים.

ש:                          חמישה?

ת:                          כן. לפעמים מוכרים לפעמים קונים, זה לא.

ש:                          בשנת 2001 אתה זוכר כמה רכבים היו לחברה?

ת:                          בחברה היה שלושה משאיות. חמישה.

ש:                          מתוכם שלוש משאיות?

ת:                          כן.

ש:                          שעות הפעילות של החברה, זאת אומרת, מאיזו שעה עד איזו שעה מתפקדות המשאיות, בחלוקה, בערך, אתה יודע או שאתה לא יודע?

ת:                          זה משתנה. לפעמים מסיימים את העבודה ב- 4,  לפעמים מסיימים ב- 6 בערב. זה איסוף ביצים מהגליל, זה לפעמים לוקח שעתיים נסיעה כיוון.

ש:                          הבנתי. ימי הפעילות, באיזה ימים עובדים.

ת:                          עובדים ראשון עד חמישי.

ש:                          שישי שבת לא עובדים, נכון?

ת:                          שישי שבת לא. אבל לפעמים נוסעים לצפון להביא ביצים בימי שישי.

ש:                          רק ימי חלוקה?

ת:                          כן.

ש:                          אתה מודע לכיצד מתנהל יום חלוקה?

ת:                          כן.

ש:                          אז תספר.

ת:                          יום חלוקה מתנהל כך, שבאים למחסן, לוקחים את הסחורה ונוסעים לחלק.

ש:                          אתה יודע באיזה שעה המשאית נתפסה באותו היום שתפסו אותה, ביום חמישי בשבוע?

ת:                          לא.

ש:                          אתה יודע כמה שעות, כמה הספיקה המשאית לחלק?

ת:                          לא צריך לדעת, אני יודע שלקח כמות בבוקר. יש לי את החשבוניות של המכירות ואני יודע כמה נשאר.

ש:                          בבוקר?

ת:                          בבוקר שהוא בא ומעמיס אז יש רישום כמה הוא לקח סחורה. או שלקחו את המשאית. הוא מוכר ומוציא חשבוניות, אז יש את המלאי מה שיש במשאית.

ש:                          בסעיף 2(1) לתצהירך, אתה אומר שהחישוב שלך נעשה על פי תעודת המשלוח של יום קודם לא של אותו יום.

ת:                          זה לא חייב למכור את כל הסחורה. היום הוא מעמיס נגיד 30,000 ביצים, מחר 20, אז נשאר לו 10. הוא לא זורק אותם. הם נשארים במשאית.

ש:                          הבנתי. החישוב שעשית לגבי תעודת המשלוח, של יום קודם או של אותו יום?

ת:                          הוא לא חייב להעמיס כל יום, לפעמים הוא לא מעמיס.

ש:                          אם אני מבין אותך נכון, אז לפעמים הוא מעמיס ברביעי סחורה גם ליום רביעי וגם  ליום חמישי?

ת:                          יכול להיות.

ש:                          ולפעמים גם בשלישי הוא מעמיס סחורה, לשלישי, רביעי, חמישי.

ת:                          זה תלוי.

ש:                          יכול להיות או לא יכול להיות רק שואל.

ת:                          לא, שלושה ימים לא.

ש:                          ליומיים?

ת:                          כן.

ש:                          למה לא לשלושה. כי אין לו מספיק מקום במשאית?

ת:                          כן.

ש:                          אבל קורה למשל שמעמיסים ביום חמישי סחורה ליום ראשון?

ת:                          יום חמישי לראשון לא.

ש:                          לא. כי אז נגמרת הסחורה מתחילת השבוע?

ת:                          אפילו נשאר הוא יכול לחזור למחסן והוא מוריד את זה במחסן.

ש:                          הבנתי. אבל בעקרון אין בעיה, שנניח אם נתקעים במשאית, זה שסחורה מיום חמישי תחכה ביום ראשון יחלקו אותה במשאית?

ת:                          לא.

ש:                          לא יקרה?

ת:                          לא.

ש:                          אבל יומיים זה אפשרי?

ת:                          כן.

ש:                          OK. אם אני אגיד לך שהמשאית נתפסה ביום חמישי בשעה 4 או 5, זה נכון יהיה להניח שאת רוב העבודה היא כבר עשתה במשך אותו יום, נכון?

ת:                          זה לא אומר. דיברנו עכשיו שלפעמים נשאר לו סחורה למחרת.

ש:                          אבל זה יום חמישי. אמרת לי שיום חמישי לא נשאר.

ת:                          אז יום חמישי לא. לא, אמרתי אם נשאר סחורה, הוא מחזיר אותה למחסן. זה מה שאמרתי.

ש:                          OK. אבל תסכים איתי שההנחה שלי, שבמידה ואת הסחורה לא העמיסו ביום חמישי. זאת לא הנחה למעשה, כי אתה אמרת שהסתמכת על תעודת המשלוח מיום קודם, אז על המשאית היתה סחורה מיום רביעי וחמישי. נכון?

ת:                          בסדר, נו.

ש:                          אז בהנחה הזאת, למעשה לא צריכים להישאר לו בסוף יום חמישי כמעט ביצים, נכון? בדרך כלל, אני מדבר על בדרך כלל. אתה לא יודע מה היה באותו יום.

ת:                          זה לא חייב, זה חנויות. היום אני נכנס לחנות, הוא לוקח 30 תבניות. יכול להיות שהוא יקח 5 תבניות או שלא יקח.

ש:                          עוד פעם, אני חוזר על השאלה שלי.

ת:                          החלוקה היא לא לפי הזמנה. זה לא אנשים מתקשרים תשמע, תביא לי 30 תבניות אז הוא לוקח את הסחורה והולך מחלק אותה וחוזר. הוא מעמיס בבוקר סחורה, הוא נוסע, יש לו את הקו שלו, יש חנויות שלוקחים סחורה יש חנויות שלא לוקחים.

ש:                          זה לא, זאת אומרת, לפי הזמנה?

ת:                          לא. זה לא הולך לפי הזמנה.

ש:                          זה לא מה שהבנתי מהעדים האחרים. הבנתי שיש קו חלוקה ויש הזמנה.

ת:                          יש קו חלוקה נכון.

ש:                          לקוחות מתקשרים עם הרכב לא מגיע.

ת:                          רק מתקשרים אם הרכב לא מגיע, אבל הרכב גם מגיע ואנשים לא לוקחים. היום נגיד הוא נכנס לחנות שיש לו סחורה, שלקח סחורה והוא לא צריך, אז הוא לא לוקח. זה לא חובה של כל חנות שהוא נכנס הוא חייב למכור לו.

ש:                          זאת אומרת, למעשה מי שמנהל קו כזה לוקח סיכון שאולי הוא ימכור אולי לא ימכור, כן?

ת:                          אחד שעובד עם 500,000 ביצים.

ש:                          אני שואל שאלה תיאורטית, כן או לא?

ת:                          כן.

ש:                          יכול להיות שתיאורטית הוא לא ימכור כלום, כי אף אחד לא רוצה לקנות, נכון?

ת:                          לא.

ש:                          לא יכול להיות?

ת:                          לא.

ש:                          יכול להיות שבאותו הקו עבר מישהו אחר ומכר ביצים יותר בזול לפני כן?

ת:                          לא, אלה לקוחות שלו. זה לא יכול להיות שאחד עובר היום מוכר לו ולמחרת הוא חוזר אליו. זה ענין של חנויות ושל מקומות שלוקחים סחורה. לפעמים חנות גם לא, גם לא יודעים כמה אנשים נכנס ולקחת כמה תבניות ביצים ביום.

ש:                          אבל אמרת לי שיש מקומות שלפעמים אומרים אני לא רוצה ביצים.

ת:                          אם יש לו אז הוא לא צריך. אני אומר אם יש לו סחורה, אני לא אומר שהוא לא רוצה לקחת ממנו.

ש:                          בסדר, שאלתי מצב. זאת אומרת, טוב, נמשיך. נתקדם לשאלה הבאה.

                               אז אני חוזר, אמרת שביום רביעי הם העמיסו סחורה ליום רביעי וחמישי. ואתה לצורך החישוב שלך עיינת בתעודת המשלוח של יום חמישי. סליחה, של יום רביעי, נכון?

ת:                          כן.

ש:                          ואתה אמרת לי שבדרך כלל מעמיסים סחורה עד ליומיים, כמות של יומיים.

ת:                          לא, לא בדרך כלל. יש מקרים שהוא לוקח ליומיים, כן.

ש:                          כמו זה מה שקרה במקרה שלנו, נכון?

ת:                          כן.

ש:                          תסכים איתי שאת הרשיון מחלקים. לוקחים סחורה ליומיים, ואנחנו נמצאים בסוף היום השני. בדרך כלל נשארת כמות מועטה יחסית ליומיים האלה של הסחורה שנלקחו, נכון?

ת:                          נכון.

ש:                          זאת אומרת, שאם אני עוצר את הרכב שמבצע את החלוקה הזאת בסוף היומיים הללו ובשעה 4 בערך, כאשר אמרת שיום החלוקה מסתיים בערך ב- 6.

ת:                          כן.

ש:                          אז אני לא אצפה שיהיו יותר מידי ביצים על המשאית. נכון?

ת:                          כן, וזה מה שהיה, לא היה הרבה.

ש:                          יש לך את תצהירך נמצא לפניך?

ת:                          כן.

ש:                          סעיף 2(1) רשמת שאובדן הסחורה היה ביום התפיסה שלה 1,900 ₪.

ת:                          כן.

ש:                          זה הסחורה שהיתה שהועמסה על המשאית ביום רביעי, זה שווי הסחורה שלה.

ת:                          זה שווי הסחורה שנשאר במשאית, כן.

ש:                          אני שואל, האם 1,900 ₪ זה שווי הסחורה.

כב' הש' אבניאלי:     כתוב לך, שווי יתרת הביצים. כתוב לך שנותרו על המשאית.

עו"ד אררט:          כן, גברתי צודקת. 1,900 ₪ בערך כמה תבניות ביצים זה? אפשר לדעת בדיוק, אבל האם אתה יודע כמה תבניות ביצים זה אומר שנשארו על המשאית?

ת:                          אפשר לחשב ולהגיד לך. זה לא. 1,900, זה ענין של 120 תבניות, ממוצע. 100 – 120 תבניות.

ש:                          120 תבניות?

ת:                          כן.

ש:                          כמה תבניות מעמיסים על משאית?

ת:                          על משאית יכולים להעמיס עד 1,400 – 1,500.

ש:                          הבנתי. בסעיף 2(2) לתצהירך, אתה מדבר שהרכב הושבת ל- 3 ימים ואתה מעריך את זה ב- 900 ₪.

ת:                          כן.

ש:                          זאת אומרת, בערך 300 ₪ בכל יום, נכון?

ת:                          כן.

ש:                          ואמרת שהחברה לא עובדת בשישי שבת. אז זאת אומרת שנכון, שלמעשה הרכב הושבת לכל היותר, בהנחה שהוא שוחרר ביום ראשון בצהריים, לסדר גודל של שעתיים ביום חמישי, אם אכן נתפס בשעה 4 לערך, וביום ראשון לעוד כמה וכמה שעות. בוודאי לא ל- 3 ימים, נכון?

ת:                          את המשאית יום ראשון זה נכון. יום שישי.

ש:                          יום חמישי.

ת:                          יום חמישי בסדר, לקחו את המשאית בצהריים. כן.

ש:                          לא, בסוף הצהריים, אבל בסדר.

ת:                          בסביבות הצהריים. יום שישי בדרך כלל לא עובדים.

ש:                          נכון.

ת:                          שישי, שבת. ושישי יש לפעמים הוא לוקח את המשאית לשירות, לתיקונים, לכל מיני דברים.

ש:                          יש לך אינדיקציה שהוא היה צריך לקחת את המשאית לתיקונים או שירותים ביום שישי?

ת:                          לא.

ש:                          זאת אומרת, שההנחה שלי שלכל היותר הרכב הושבת בסה"כ ליום עבודה של. יום עבודה אחד לכל היותר, בשכלול של יום חמישי עם יום ראשון, נכון?

ת:                          נכון.

ש:                          OK. יום עבודה שלם של עובד זה 330 ₪?

ת:                          כולל סוציאליות, כן. זה העלות.

ש:                          אתה יודע כמה זמן לקח לעובד לשחרר את המשאית?

ת:                          כמה זמן לקח לו?

ש:                          כן.

ת:                          שחררו אותה ביום ראשון בצהריים, זה מה שאני יודע.

ש:                          אי אפשר לעשות את החלוקה ביום ראשון החל משעות הצהריים?

ת:                          לא.

ש:                          למה. אתה אמרת שהחברה עובדת גם בשעות אחה"צ.

ת:                          החברה עובדת עד שעה 4.

ש:                          אמרת עד 6.

ת:                          אמרתי, יש מקרים שעובדים עד 6. מה זה מקרים שעובדים עד 6.

ש:                          הנה מקרה קלאסי פה.

ת:                          זה שיש משאית שמובילה סחורה ממושב זרעית. אז מחכים שהנהג יגיע ויכניס את הסחורה. אבל חלוקה מחלקים תמיד, בדרך כלל, באים בשעה 2, 3 מקסימום או בשעות הבוקר.

ש:                          OK. אז אני חוזר, אז למה אי אפשר לבצע את החלוקה מרגע ששוחררה המשאית ולהמשיך את החלוקה מאז?

ת:                          איזה חלוקה? הוא צריך לבוא למחסן, הוא צריך להעמיס סחורה והוא צריך לחזור לחלק.

ש:                          איפה המחסן נמצא?

ת:                          המחסן בחדרה והמשאית.

ש:                          היתה בקריות. כמה זמן נסיעה? פחות משעה.

ת:                          שעה נסיעה.

ש:                          נכון. אז היה לה די זמן לעבוד עוד כמה שעות ביום ראשון, נכון?

ת:                          לא.

ש:                          לא?

ת:                          לא.

ש:                          לא הבנתי למה לא. כי לא רצו כי?

ת:                          אם המשאית משחררים בשעות הצהריים, והוא צריך לבוא לחדרה שעה, וצריך לחזור לחיפה עוד שעה, אז אני לא יודע מתי הוא צריך לחלק.

ש:                          למה שחררו את המשאית רק בצהריים? באיזה שעה העובד הגיע למגרש כדי לשחרר את המשאית, אתה יודע?

ת:                          לא.

ש:                          אם העובד היה מגיע לשחרר את המשאית בבוקר, כן, אז ניתן היה לנצל את המשאית לאותו יום?

ת:                          זה תלוי כמה שעות הוא יעבוד. אם היה הולך בבוקר, אני לא יודע באיזה שעה הוא מגיע למחסן, מתי הוא מעמיס, מתי הוא יוצא מהמחסן.

ש:                          עד איזה שעה זה ריאלי לצאת מהמחסן כדי שיהיה יום עבודה שיתן.

ת:                          יוצאים בין 7 ל- 8 בבקר.

ש:                          זהו? אם מוציאים אחר כך עם משאית אחרי 8 בבקר אז הלך יום העבודה?

ת:                          לא שהלך יום העבודה, הוא מפסיד. זה לא יום עבודה רגיל.

ש:                          השאלה כמה הוא מפסיד. אבל האם. פה אתם טוענים לגבי הפסד של יום מלא. ואני שואל, אם העובד היה מגיע בבוקר, והיו משחררים אותו באיזור השעה 9, 9 – 10 לצורך הענין, אז האם זה נכון לומר.

כב' הש' אבניאלי:     מר אררט, בשביל מה כל הספקולציה הזאת. העובדה ששוחרר בצהריים לטענת העדים. נכון או לא נכון זה סיפור אחר, ומשם אנחנו ממשיכים.

עו"ד אררט:          עוד שאלות קצרות.

                               אתה שמאי במקצועך?

ת:                          לא.

ש:                          אתה לא יודע איך, כי אתה אומר בסעיף 2(2) שאתה מעריך את הרכב על פי נתונים של בעלי החברה. אתה עצמך לא יכול להעריך את העלות השבתת רכב, נכון?

ת:                          זה מה שכתבתי זה מה שכתבתי.

ש:                          OK.

ת:                          כתבתי נתונים שנמסרו לי על ידי בעלי החברה.

ש:                          OK. שאלה נוספת, בתיק הזה החברה התפשרה עם הבנק. אתה יודע על כך? אתה כמנהל חשבונות צריך לדעת על כך, לא?

ת:                          כן.

ש:                          אתה יודע כמה, כמה החברה קיבלה מהבנק?

ת:                          אני יודע שצריך להיות 40,000.

ש:                          40,000 מהבנק. 40,000 ₪ הם קיבלו מהבנק, וזה למעשה בגין הנזקים שנטענים בתיק הזה, נכון?

כב' הש' אבניאלי:     שאל בתיק הזה.

עו"ד אררט:          כן, בסדר.

כב' הש' אבניאלי:     לא ידענו על תביעה נוספת שהוגשה נגד הבנק.

עו"ד אררט:          OK. לגבי חודשים דצמבר או ינואר 2001, אתה יודע על ירידה בהכנסות? לא כתבת את זה. אני מניח שלא היו, נכון?

ת:                          דצמבר וינואר לא כתבתי. אני לא זוכר מה היה דצמבר וינואר.

ש:                          OK, לא זוכר. אם היה, היית זוכר. אני בטוח, נכון?

כב' הש' אבניאלי:     סיימנו את החקירה, עו"ד אררט?

עו"ד אררט:          כן, אני רק בודק אם אין שאלות נוספות.

                               החברה היתה פעם בקשיים כספיים?

ת:                          לא.

ש:                          היתה פעם בגרעון?

עו"ד סיבק:          שיגדיר את המילה גרעון, מה זה גרעון.

עו"ד אררט:          גרעון שמסכן את עתידה של החברה.

העד:                      לא.

עו"ד סיבק:          מה, חדלת פרעון הכוונה?

עו"ד אררט:          גרעון.

כב' הש' אבניאלי:     הוא ענה לא, התשובה היתה לא.

עו"ד אררט:          למה לא צירפת ריכוז תנועת ביצי מאכל לחודש דצמבר או חודש ינואר? היינו רואים אם היתה ירידה בהכנסות או לא, נכון? היינו רואים האם נפגע המוניטין של החברה, נכון?

ת:                          זה יש את המסמך וניתן להגיש אותו, זה לא בעיה.

ש:                          טוב, גברתי אין לי יותר שאלות.

כב' הש' אבניאלי:     יופי, תודה רבה. חקירה חוזרת.

חקירה חוזרת לעו"ד סיבק:

ש:                          שאלה בחקירה חוזרת קצרה. לגבי ההסדר עם הבנק שנתבע פה בתיק הזה, אתה מכיר את הפרטים של ההסבר הזה? אתה יודע שקיבלו כסף בזמן הזה?

ת:                          לא.

עו"ד סיבק:          אין לי שאלות נוספות. אלה עדי.

מר אריה כהן, מוזהר לומר את האמת, בחקירה נגדית לעו"ד סיבק:

ש:                          מר כהן, את הטענות המשפטיות שכתובות פה לאורך כל התצהיר, זה אתה כתבת או שזה משהו שהוכן באגף?

ת:                          זה משהו שהוכן.

ש:                          הוכן. את התיק עצמו בלשכת ההוצל"פ נבדק על ידיכם, התיק עצמו?

ת:                          התיק בזמנו נבדק יחד עם הייעוץ המשפטי שלנו, לפי השאלות שנתבקשנו לגבי התיק.

ש:                          מה, ישבתם עם התיק עצמו או עם חומר שהועבר לכם על ידי הפרקליטות?

ת:                          במחשב. לא ישבנו עם התיק פיזית, ישבנו עם המחשב.

ש:                          כלומר, לא ראיתם למשל, האם הבקשה לתפיסת הרכב לוותה בתצהיר, כיוון שלא היה סריקה אז?

ת:                          נכון, אבל אנחנו יוצאים מתוך הנחה שלמעשה כל בקשה, וזה מה שכתבנו, כל בקשה למעשה צריכה להיות מלווה בתצהיר, ולא מקבלים בקשה במזכירות הוצל"פ במידה והיא לא מלווה בתצהיר.

ש:                          הבנתי. כלומר, את מה שכתוב בסעיף 13 לתצהיר שלך, בעצם צריך לסייג.

ת:                          פה מה שלמעשה, קודם כל תלוי לאיזה בקשה. לא כל בקשה זהו.

ש:                          סליחה, אז אני אנסה למקד.

ת:                          אתה מייחס לפה לבקשה ... בעקרון, בקשות שמחייבות תצהיר, אז הבקשות האלה הן. כל בקשה שמחוייבת תצהיר, אתה בודק אותה שקיים תצהיר. עכשיו, יכול.

ש:                          לא, סליחה. כשאתה אומר אתה בודק אותה, זאת אומרת, פקיד הוצל"פ שמקבל אותה בודק אותה.

ת:                          נכון. עכשיו, יכול להיות, זאת אומרת, מבחינת המחשב, הוא נותן לו את האפשרות לבוא ולקלוט את הבקשה גם אם לא לווה תצהיר. אבל בעקרון פקיד ההוצאה לפועל צריך לבוא לבדוק רק את הבקשות שנדרשות תצהיר.

ש:                          הבנתי. ובקשות שמוגשות הליכים לפני מתן אזהרה לחייב, הן בקשות שמחייבות תצהיר?

ת:                          כן.

ש:                          כן. עכשיו.

ת:                          כן, פשוט צריך לבוא ולהסביר את הסיבה למה הוא רוצה בהליך הזה, לפני שהתחילו כלל הליכים של ההוצל"פ, צריך להבין.

ש:                          בגלל החומרה של ההליך, כיוון שעוד לא נמסרה אזהרה.

ת:                          כן. למעשה עוד לא נמסרה אזהרה. אדם עוד לא יודע, יש לו עדיין אפשרות להגיש התנגדויות או כל טענות אחרות, ו.

ש:                          בתיק הספציפי הזה, בשלב הראשון נתבקש רק עיקול ברישום על הרכב, זה נכון?

ת:                          כן.

ש:                          ובשלב הבא נתבקשה תפיסה של הרכב, זה נכון?

ת:                          כן.

ש:                          וזה אומר, שבעצם יש לנו פה שני הליכים, גם לפי תקנות הוצל"פ נפרדים לגמרי. עיקול ברישום משרד הרישוי ותפיסת רכב. מדוייק?

ת:                          מדוייק.

ש:                          אני רוצה להפנות אותך לסעיף 7 לתצהיר שלך. מה שכתוב בסעיף הזה מתייחס למעשה למסירת אזהרה לאחר שכבר בוצע הליך התפיסה, נכון?

ת:                          פה זה היה במעמד, עד כמה שאני יודע זה היה במעמד הזה. במעמד התפיסה.

ש:                          מתבצעת התפיסה ואז נותנים את האזהרה?

ת:                          כן, נכון.

ש:                          תאמר לי בבקשה, כאשר מוגשת בקשה לביטול עיקול שהוטל על ידי ראש ההוצל"פ למתן אזהרה, ומוגשת במקביל התנגדות, האם זה נכון שלפי תקנה 109 לתקנות ההוצל"פ צריך להעביר את הבקשה לביטול העיקול יחד עם ההתנגדות לביהמ"ש.

עו"ד אררט:          גברתי, יש לי שאלה. אם חברי מנסה להציג לעד שאלות משפטיות.

עו"ד סיבק:          אני מוכן גם לחזור בי מהשאלה האחרונה. זה לא.

עו"ד אררט:          לא בשביל זה.

כב' הש' אבניאלי:     ויתרנו, הנה ויתרנו. למרות שאני בטוחה שהעד יודע את התשובה, אבל זה באמת ענין משפטי יותר.

עו"ד סיבק:          כאשר נתפס רכב באיזור צפון, ביום חמישי אחה"צ, להיכן הוא היה מובן באותה תקופה?

ת:                          הוא הובל למחסן הקרוב למקום התפיסה.

ש:                          ובמקרה הזה לאיזה מחסן?

ת:                          זה אני צריך לזכור פה, לראות.

כב' הש' אבניאלי:     אולי תציע לו את האפשרות, במקום לבדוק.

עו"ד סיבק:          אני גם לא זוכר.

ת:                          לא, אני לא זוכר. לא יודע אם זה אפילו.

ש:                          במחסן באיזור הצפון בכל מקרה.

ת:                          אני לא זוכר שרשום פה באיזה איזור.

ש:                          תשובה למחסן באיזור הצפון מספיקה עבורי, לא משנה אם זה בקריות או.

ת:                          משהו בקריות.

כב' הש' אבניאלי:     באיזור הצפון.

העד:                      יש שני מחסנים בצפון. היה אחד בנצרת ויש אחד באיזור הקריות, שזה מחסן נעמן בצפון. זה שני המחסנים שקיימים אז.

עו"ד סיבק:          והמחסן הזה עובד בשעות הערב והלילה, על מנת לשחרר רכבים?

ת:                          המחסן בעקרון לא עובד בשעות הערב והלילה. יש במחסן, יש מחסן אדם שהוא כונן. שהוא למעשה בכל מחסן את הפרסום בכניסה למחסן את האדם שהוא כונן, שבמידה ונדרש לבוא ולהפעיל קיים צו שיפוטי להחזיר את הרכב, לשחרר את הרכב או כל דבר אחר, אז מפעילים את אותו כונן.

ש:                          והוא יכול לשחרר רכב ללא צו שיפוטי?

ת:                          אין דבר כזה.

ש:                          מאה אחוז. ובין יום חמישי אחה"צ, מתי המועד הראשון שאפשר להגיש בקשות לצווים שיפוטיים בלשכה להוצל"פ על מנת לשחרר רכב?

ת:                          אפשר להגיש קודם כל, אם זו בקשה דחופה, גם ביום שישי אפשר להגיש את הבקשה. הלשכות פתוחות גם, רב הלשכות פתוחות גם בימי שישי. ואפשר להגיש את הבקשה ביום שישי.

ש:                          והמועד, יום העבודה הבא הוא מתי?

ת:                          יום העבודה הבא הוא יום ראשון.

ש:                          יום ראשון. תאמר לי בבקשה, כאשר מוגשת התנגדות בלשכת הוצל"פ, השלב הבא אחרי הגשת ההתנגדות הוא, שהיא מוקלדת במחשב של ההוצל"פ?

ת:                          כל בקשה מוקלדת.

ש:                          אני מדבר ספציפית כרגע לגבי התנגדות.

ת:                          כן.

ש:                          אחרי שהיא מוקלדת, האם זה נכון לומר שמוזרם עיכוב הליכים, במידה והוגשה במועד כמובן, שמוזרם עיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ?

ת:                          עכשיו, לגבי בקשת התנגדות, שברגע שמגיע סעד כזה, שהסעד הוא למעשה שהוא מגיע בתוך הזמן של תקופת ההתנגדות, בתוך תקופת ההתנגדות אני לא זוכר להגיד לך חד-משמעית כרגע אם המחשב הוצל"פ הוציא את זה באופן אוטומטי ומעלה את ההחלטה לראש ההוצל"פ, או שהסעד הזה מגיע כבקשה דחופה לראש ההוצל"פ וראש ההוצל"פ ברגע שהוא מחליט באופן אוטומטי נעשים לעיכוב הליכים.

ש:                          ומה שעלול לקרות בלשכת ההוצל"פ כאשר מוגשת ההתנגדות, לשכת ההוצל"פ אמורה להעלות התנגדות על מנת שתעכב הליכים בדחיפות?

ת:                          אם הבקשה.

ש:                          באותו יום, באותו בוקר.

ת:                          אם הבקשה הוגשה כבקשה דחופה, לשכת ההוצל"פ מקבלת כמויות של עשרות או מאות, תלוי בגודל הלשכה, של בקשות. אם הבקשה צויינה כבקשה דחופה ע"י הזוכה או ע"י בא-כוחו, ציין אותה כבקשה דחופה, הבקשה מועלית במסגרת הבקשות הדחופות. אם הוא לקח והכניס את הבקשה הזאת כמו כל שאר הבקשות, המזכירות יכולה גם להעביר את הבקשה הזאת כבקשה רגילה, שזה לא אומר שהיא לא תדון אפילו באותו יום, כי לא, גם חלק מהלשכות דנים באותו יום.

ש:                          אז אם לבחון ספציפית את התיק הזה, כמו שאתם בחנתם אותו, פה הוגשה התנגדות עם בקשה דחופה לביטול עיקול. כשאני מגיש התנגדות עם בקשה דחופה לביטול עיקול, עיקול ברישום כמובן כי עוד לא היתה תפיסה, זה אמור להעלות בדחיפות?

ת:                          אם הוגשה כבקשה דחופה, הוגשה כבקשה דחופה, זה אמור לעלות בדחיפות.

ש:                          הבנתי. עכשיו, אם זה עולה בדחיפות וההתנגדות הוגשה במועד, מוזרם עיכוב הליכים, זה לא משנה כרגע אם זה יוזרם.

ת:                          יוזרם עכשיו בעקבות ההחלטה.

ש:                          לא משנה. יוזרם עיכוב הליכים. וכאשר יבוא קבלן של הוצל"פ שמבצע תפיסה, הוא צריך לפני ביצוע תפיסה לבדוק שאין עיכוב הליכים בתיק הזה. נכון?

ת:                          24 שעות. תוך 24 שעות מהיום, ביום שהוא הולך לבצע. זאת אומרת, אם עכשיו הוא הולך לבצע, הוא צריך לבוא ולבדוק לראות שלא הוזרם באמת עיכוב או כל איזשהו הליך אחר בתיק, שימנע ממנו.

ש:                          אין לי שאלות נוספות גברתי.

חקירה חוזרת לעו"ד אררט:

ש:                          נתחיל מהסוף. קבלן על ביצוע הנחייה היא שהוא צריך לבדוק לגבי 24 שעות שקדמו.

ת:                          צריך לבוא לבדוק לפני שהוא הולך לבצע את ההליך. הוא צריך לבוא ולבדוק לפני שהוא מבצע את ההליך, הוא צריך לראות באמת שאין עיכוב או אין השהייה או כל החלטה אחרת בתיק, שמונעת ממנו לבוא ולבצע את ההליך.

ש:                          אתה מתכוון שקבלן הביצוע בודק. כשהוא יוצא בבקר ליום העבודה, הוא צריך באיזור 8 נניח בבקר לבדוק ש- 24 שעות קודם לכן לא הוגשה שום בקשה?

ת:                          כן.

ש:                          נכון. אנחנו לא מצפים ממנו שבאמצע יום העבודה.

ת:                          לא, אם הוא הלך, לקח את כל הדו"חות, הוא לא מצפים ממנו שבמשך עבודתו. דרך אגב, גם לא כל הבקשות שנמצאות, שמוגשות באותו יום מופיעות במחשב. חלק מופיעות בתוך מסגרת עיבוד לילה ולא ישר מוזרמות לתוך המערכת.

ש:                          הבנתי. זאת אומרת, שאם במקרה שלנו נתפס הרכב בשעה 4, לפי התצהיר שלך, אנחנו לא מניחים שהקבלן הוצל"פ בדק בבקר, לפני שהוא יצא לעבודה, לגבי היום הקודם, למעשה לגבי.

ת:                          שלא היה שום עיכוב בתיק, כן.

ש:                          OK. שאלה שניה – דיברת על בקשה דחופה, שבקשה דחופה היא מוקלדת כדחופה לתוך המחשב?

ת:                          כן.

ש:                          זאת אומרת, אנחנו יכולים לדעת היום מהי הבקשה, היא דחופה או לא דחופה. להסתכל במחשב, נכון?

ת:                          יש לרשם יש לו את הבקשות ושהוא רואה אותן למעשה כבקשות דחופות או בקשות לא דחופות.

ש:                          אנחנו בתיק הזה אין לנו עדות מהמחשב שהבקשה שהוגשה, בקשה להתנגדות לביצוע היתה דחופה, נכון?

ת:                          אני לא זוכר להגיד לך. אני לא זוכר את האינדיקציה במחשב אם היא קיימת או לא קיימת, אבל. אבל זה לא כל כך רלבנטי, סליחה ברשותך, המחשב, כי מכיוון שאם הוא מציין את זה על הבקשה, אז שמים את זה לרשם כבקשות ראשונות לדיון.

ש:                          הבנתי. זאת אומרת, אם הבקשה הוגשה ביום 13.12.01. אתה רואה, נרשם כאן.

ת:                          בקשה דחופה, כן.

ש:                          בכתב יד.

עו"ד סיבק:          יש עוד אחת שהוגשה עם זה.

עו"ד אררט:          זאת אומרת, אם הבקשה הוגשה ביום 13.12.01, אני מניח שהיא הוגשה לא, לקבלן יצא לעבוד ב- 8 בבקר, אז סביר להניח שקבלן הוצל"פ פה לא ידע על הבקשה הזאת?

ת:                          כן. בהנחה שאם הוא בדק, אז הוא לא ידע על הבקשה.

ש:                          אין לי יותר שאלות.

כב' הש' אבניאלי:     רציתי לשאול אותך מר כהן, יש משהו שאתה סבור שהיה לא תקין בתיק הזה, מבחינתכם. אתה נתת לנו תצהיר ארוך והסבר יפה, כולל בנושא החסינות. אבל יש משהו שלדעתך, במסגרת תפקידך וכפי שאתה מבין את הליכי ההוצל"פ, לא היה תקין בתיק הזה? או שאתה סבור שהכל היה תקין?

העד:                      אני חושב שהכל היה תקין. אני יותר ניסיתי פה לעבור ולהסביר על ההליכים ועל החלק פה באמת של התחום של הרשם בענין והתחום גם של המערכת עצמה. אני חושב שההליך.

כב' הש' אבניאלי:     אדוני, את ההסבר קראתי בענין, אבל השאלה היא לאור ההסבר. אתה סבור שכל מה שנעשה בתיק הזה היה תקין מבחינת ההוצל"פ?

העד:                      עד כמה שאני בדקתי, אני זוכר שבדקתי את התיק, לא מצאנו פה איזשהו דבר שהוא לא היה מבחינת הליך מינהלי כהליך שלא תקין.

כב' הש' אבניאלי:     אז בא נפנה אותך רגע לסעיף 16 לתצהיר שלך: "האישור של ראש ההוצל"פ לבצע תפיסה טרם מתן אזהרה".

עו"ד אררט:          עמ' 3 למטה.

העד:                      כן, כתוב: "מכל מקום, החלטה זו".

כב' הש' אבניאלי:     כן, אתה אומר שהדרך לקוף את ההחלטה היא בדרך של ערעור ועל זה אין ויכוח.

העד:                      כן.

כב' הש' אבניאלי:     אבל עצם ההחלטה לאשר ביצוע תפיסה טרם מתן אזהרה, תאמר לי בבקשה באיזה הזדמנויות אתה חושב שנכון, כראייה כללית, לנקוט או לאשר בקשה לביצוע תפיסה טרם מתן אזהרה?

העד:                      אז א) אומר, זאת אומרת, ההחלטה פה היא החלטה לכל מקרה לגופו והחלטה שיפוטית טהורה. אבל אני אומר מתוך הנסיון שלי מהמקרים שעליהם אני יודע שהם יושבים. אז הם מגישים במצב שידוע שיש חשש שהוא יבריח את הנכסים, שזה מקרה אחד שבמידה והוא יבוא ויפתח תיק הוצל"פ אז הוא ינסה להעלים את הנכסים, את הרכב או כל דבר אחר. זו דוגמא אחת שבהם מבקשים בטרם מתן אזהרה. או שהוא עומד כל דבר אחר שיכול להיות לסכל את הביצוע של אותו הליך. ולכן, על מנת למנוע את זה, מבקשים את ההליך המקדים הזה.

כב' הש' אבניאלי:     כדי לתת לרשם, לראש ההוצל"פ אפשרות להתרשם שאכן אלה פני הדברים, שהתקיימו אחת מהנסיבות האלה שאתה תיארת כרגע, מה צריך להניח בפניו?

העד:                      מה צריך להניח בפניו? צריך להניח את הבקשה שהיא מלווה למעשה בתצהיר, שבו הוא מפרט למעשה, על סמך מה הוא מתבסס, איזה נתונים יש לו שהוא מתבסס על כך שבאמת במקרה הזה יש פה חשש שהוא יבריח את הנכסים, יכול להיות על עובדות קודמות, על דברים קודמים שהיו לאותו חייב או כל מיני סיבות אחרות, שיכול לטעון מדוע הוא חושב שהמציאות הזאת תהיה במקרה הזה.

כב' הש' אבניאלי:     טוב. עכשיו תעיין בסעיף 15 לתצהיר שלך, ותגיד לי, אם לאור התשובה שנתת לי כרגע, אתה עדיין עומד על מה שכתבת בסעיף 15 לתצהיר שלך?

העד:                      לא, אני לא רואה שום הבדל בין מה שזה לבין המשך.

כב' הש' אבניאלי:     אתה מציין בסעיף 15 שבמקרה הזה לא היה צורך בתצהיר. ואני שואלת אותך, לאור מה שאמרת לי כרגע, ואני מסכימה למה שאמרת לי כרגע במאת האחוזים, אני בהחלט חושבת שאלה דברים נכונים, האם בנסיבות האלה, עדיין אתה סבור שלא היה צורך בתצהיר? מפני שזה שלא היה תצהיר על זה אין עוררין.

העד:                      לא, למעשה מה שאנחנו באים ואומרים פה, שפה למעשה נפתחו תהליכים של ההוצל"פ וכבר היה את העיקול. הוא כבר יכל לבוא ולהגיד פה במקרים האלה.

כב' הש' אבניאלי:     מר כהן שאלתי אותך על תפיסה, כאשר הרשם מאשר מתן אזהרה בו זמנית. אתה הסברת לי מהם השיקולים שיכולים להניע רשם להחליט כך, ואכן אני מקבלת את ההסבר שלך. ואתה אף הסברת שכדי להראות לרשם שאכן נתמלאו התנאים, צריך להניח תצהיר לפניו, לפחות.

העד:                      כן.

כב' הש' אבניאלי:     אז האם אתה עדיין חושב שסעיף 15 נכון?

עו"ד אררט:          גברתי, יש פה הנחה שכל הזמן מסתובבת, שלא ניתן תצהיר. אז לכתב התביעה כן צורף תצהיר.

עו"ד סיבק:          לא, זה התצהיר של העיקול.

כב' הש' אבניאלי:     אני מדברת על  הבקשה לתפיסה ומתן אזהרה בו-זמנית. על זה אנחנו מדברים כרגע.

עו"ד אררט:          כן, אני אומר, אני יכול להבין את הרשם.

כב' הש' אבניאלי:     לא, לא. אני לא צריכה להבין את הרשם. הוא עשה מה שהוא עשה, ואין, אנחנו לא מתווכחים על ההחלטה. אני רק שואלת את מר כהן כרגע, האם הוא סבור שבבקשה כזאת שהוגשה ואושרה, לא היה צריך להניח בפני הרשם תצהיר?

העד:                      אני שוב אומר, כאן, מכיוון שהיו פה, יש שני דברים: א) פה מחייבים תצהיר, כי הטיפול בזה חייבים להביא תצהיר בלי שום קשר. השאלה היא, אם במקרה הזה, נגיד, חד משמעית. אז קודם כל יש את החיוב שהוא מחוייב לצרף תצהיר. אבל הוא אומר, אנחנו פה אמרנו, במקרים כאלה שאדם כבר יודע והיו כבר הליכים מקדימים, שהוא למעשה כבר ידע ואין פה את החשש שהוא יבריח את הנכסים, אז לא חייב בתצהיר.

כב' הש' אבניאלי:     לא דנים באדם אנחנו דנים ברשם.

העד:                      כן, לא, אבל אני אומר.

כב' הש' אבניאלי:     וראש ההוצל"פ, לא חשוב כרגע מה הוא יודע. הוא יודע שעיקלו לו, כי עשו לו עיקול ברישום וזו בעיה שלו. אנחנו דנים בראש ההוצל"פ שצריך להתרשם להיענות לבקשה לבצע תפיסה עם אזהרה שנמסרת בו-זמנית. ואתה אומר לי, כדי שהוא יתרשם שאכן התקיימו הנסיבות, צריך להניח בפניו תצהיר. אבל בסעיף 15 כתבת לנו אחרת. אז האם אתה רוצה לשנות את האמור בסעיף 15.

העד:                      אני חושב שכן.

כב' הש' אבניאלי:     גם אני חושבת. תודה אדוני. אתם רוצים לשאול בעקבות השאלות שלי משהו. בבקשה.

עו"ד אררט:          כן, אני יש לי הערה.

כב' הש' אבניאלי:     לא הערה. האם אתם רוצים לשאול את מר כהן.

עו"ד אררט:          כן, אז אני אומר למר כהן, בתיק לצורך העיקול ברישום, הוגש תצהיר ואני רואה שבסעיף 4 מפורט בתצהיר על ידי הזוכה, "שיש חשש של ממש כי החייבת תבריח או תעלים נכסים ו/או זכיות אשר כולה מבוקש". זה תצהיר שהוגש, הוגש וצורף לכתב התביעה. תצהיר שהוגש בתיק. אז בתיק היה תצהיר, האם במידה ותצהיר כזה נמצא בפני הרשם בעת מתן ראש ההוצל"פ, סליחה.

כב' הש' אבניאלי:     באיזה תאריך זה היה התצהיר הזה?

העד:                      זה תצהיר של העיקול ברישום.

כב' הש' אבניאלי:     לא, תתייחסו לתאריכים.

העד:                      כן, זהו. תאריך ביום 18.11.01.

כב' הש' אבניאלי:     מתי ההחלטה של הרשם היתה?

עו"ד אררט:          בחודש דצמבר גברתי. ההחלטה על הביצוע גברתי, נעשתה ב- 6.12.

כב' הש' אבניאלי:     זה אותו רשם, זה אותו ראש הוצל"פ.

עו"ד אררט:          מה שרציתי לשאול את העד.

כב' הש' אבניאלי:     תשאלו. זה אותו ראש הוצל"פ שנתן את הצו בהתחלה ואחר כך אישר את התפיסה, אותו אדם? אותו גורם?

עו"ד אררט:          אולי צריך לשאול גברתי, האם אותו ראש הוצל"פ שאישר את התפיסה, היה בפניו כל החומר שעמד.

העד:                      אי אפשר לדעת.

כב' הש' אבניאלי:     אז אני שואלת אותכם.

עו"ד אררט:          אני שואל. האם הנוהל הוא, האם זה כמו תיק בבימ"ש, שמגיע בפני שופט, אז הוא רואה כל מה שבפניו. אז האם ההנחה הנכונה, שהרשם שנתן את.

כב' הש' אבניאלי:     תסתכלו מי חתם על התפיסה ומי חתם על ההחלטה השניה. הרי אנחנו רואים, לא? אולי לגבי המנהלים, אם אתה יודע מר כהן. כי זה מה שעו"ד אררט.

העד:                      מה שלמעשה קורה זה ככה, ש- א) הנוהלים הם שונים מבימ"ש לבימ"ש.

כב' הש' אבניאלי:     זה מן הסתם.

העד:                      ושנית, יש רשמים שאין להם את כל התיק בכל בקשה מסוג מסויים. יש רשמים שאומרים הבקשות דחופות, הבקשות כאלה, אנחנו מבקשים שיגישו אותם בלי הזה, וצריכים לצרף לנו. אם לא, יש להם בעיה, אז הם מבקש שיביאו את התיק, כי הם מוצאים לנכון שלא. חלק גדול לשכות שאפשר לראות בתוך המחשב אם הוגשה בקשה קודמת, ואז יכול לראות את ההחלטה הקודמת שהוגשה בקשה לעיקול ורישום, והוא יוצא מתוך הנחה ששמה הגישו תצהיר. אבל כל דבר באמת הוא דבר אינדיווידואלי. כל רשם ולכל בימ"ש. אין פה כללים חד משמעיים לבוא.

עו"ד סיבק:          עכשיו אני הייתי רוצה לשאול שאלה.

כב' הש' אבניאלי:     אני אתן לך, מיד. אדוני סיים?

עו"ד אררט:          מה ששאלתי, התצהיר הזה שעמד בפני כב' הרשם, סביר להניח שעמד גם בפני ראש ההוצל"פ?

העד:                      לא יודע.

עו"ד אררט:          לא, השאלה היא אם התיק.

כב' הש' אבניאלי:     הוא אמר שהוא לא יודע.

העד:                      סליחה, מה שבטוח, שהתצהיר הזה נמצא בבימ"ש. זה אני יכול להגיד. הוא היה נמצא בבימ"ש. בתיק, הוא בטוח שנמצא בבימ"ש. אבל האם באותו מעמד של ההחלטה התיק הזה נמצא בפני הרשם או רק הבקשה, זה אני לא יכול לומר לכם.

עו"ד אררט:          זאת אומרת, את השאלה שלי זה לא, יכול להיות ששופט סתם נתן החלטה כמובן בלי לעיין. יש סיטואציה כזאת. אבל האם כאשר בקשה.

כב' הש' אבניאלי:     אדוני לא שמע את התשובה. יש כאלה שמבקשים לראות את כל התיק, יש כאלה שלא. ולכן אומר מר כהן שהוא לא יודע. נכון, זו תשובה נכונה?

עו"ד אררט:          נכון. בסדר. אז OK, אז יש גם הנחה שהוא כן ראה את התצהיר.

כב' הש' אבניאלי:     לא, אין הנחה. יש הנחות לכל הכיוונים. אבל יש אי-ידיעה ובענין הזה התשובה ידועה.

עו"ד אררט:          אבל גברתי, הבעיה ידועה שאנחנו הרי לא יכולים להביא את ראש ההוצל"פ להעיד.

כב' הש' אבניאלי:     לא בגלל להעיד, בגלל לדעת מה היה מונח בפניו.

עו"ד אררט:          כן, כן. אנחנו לא יכולים גברתי, זה הבעיה. זה כל הבעיה של החסינות. גברתי הרי מכירה את הענין על בוריו.

כב' הש' אבניאלי:     אני מכירה.כן עו"ד סיבק, אדוני רוצה לשאול משהו.

עו"ד סיבק:          כן, אני רוצה לשאול שלוש שאלות קצרות גברתי. לא להרחיב פשוט דברים שעלו במהלך השאלות של גברתי.

                               מר כהן, זה נכון שהתשתית הראייתית שצריך להביא בבקשה לתפיסת רכב, בטח לפני מתן אזהרה, היא גדולה הרבה יותר מבבקשה לעיקול ברישום?

העד:                      כן, בקשה לעיקול ברישום היא בקשה רגילה, שלמעשה היא הליך הפיך. פה זה לפעמים הליך בלתי הפיך.

עו"ד סיבק:          הבנתי. עכשיו אני מראה לך את ההחלטה של ראש ההוצל"פ ביחס לתפיסת הרכב, על גבי טופס הבקשה.  זו החלטת תפיסת הרכב. בעצם ראש ההוצל"פ, מה שהוא קיבל, ראה וקרא, זו הבקשה על הטופס, איזה טופס זה, איך קוראים לטופס הזה, טופס מה זה? טופס בקשה לראש ההוצל"פ.

עו"ד אררט:          שהוא 987. זה הטופס הזה גברתי, בדיוק.

עו"ד סיבק:          זה הטופס הזה, מעלים את זה, על זה כותבים, ובזה זה מסתכם.

ת:                          רגע סליחה, אני אומר שוב, יכול להיות העלו לו. אני לא יודע כרגע באותו מעמד האם העלו לו את זה יחד עם התיק או לא העלו לו עם התיק. אני לא יכול לדעת מה היה לו בנוסף לזה. יכול להיות שהוא קיבל את הבקשה כנפרד, יכול להיות שהוא קיבל את הבקשה עם כל התיק.

ש:                          הבנתי. ותאמר לי, הסעד שמבקשים פה, שזה תפיסת רכב, מכירת רכב מעוקל ומינוי כונס נכסים לפני מסירת האזהרה. ממה שאתה מכיר במערכת ההוצל"פ, זה צעד שגרתי?

ת:                          הצעד של בטרם מתן האזהרה.

ש:                          תפיסה, כינוס, מכירה לפני אזהרה.

ת:                          קודם כל, הצעד בעקרון הוא לא צעד. הצעד של תפיסה לפני מתן אזהרה זה לא צעד שהוא שגרתי. אלה צעדים שאנחנו מכירים. אנחנו קודם כל רוצים לתת את האפשרות לאדם לבוא לקבל את האזהרה ולטעון את כל טענותיו בזמן ההתנגדות שעומד לרשותו. צעד כזה, הוא צעד שבעקרון הוא צעד חריג, שנובע מכל מיני נסיבות שצריך להסביר אותם מדוע.

ש:                          הבנתי. עכשיו אני אפנה אותך לבקשה עצמה, לתפיסת הרכב, בהנחה שהיא היתה בפני ראש ההוצל"פ, ונראה את נימוקי הבקשה פה. בסעיף 1 מספרים שהוטל עיקול ברישום.

עו"ד אררט:          סליחה גברתי. יש לי קצת בעיה פה. יש פה, מבקשים מאדם מאד מכבד, מר כהן, אולי המכובד שבכל המוציאים לפועל כמי שעומד בראשם, להעביר ביקורת על איזשהי ערכאה דיונית. כן, אז אם זה התיק, אז עניינו לידון בטענות משפטיות בסיכומים. אבל.

כב' הש' אבניאלי:     עד השלב הזה אנחנו עוסקים בעובדות, עוד לא בביקורת. בסה"כ מבררים. אנחנו מסכימים שאתה לא אינסטנציה בערעור.

עו"ד סיבק:          לא, זה גם לא הטענה גברתי.

כב' הש' אבניאלי:     וגם לא מבקשים לערער. רק רגע בוחנים מה היה, מה קרה.

העד:                      אני רק אעיר לחברי הערה אחת קטנה, שהתחזית עצמו של הסבירות והתקינות פתח הוא עצמו בתצהיר שהוא הכין למר כהן. כי התצהיר כולו אומר את זה.

עו"ד אררט:          אין לי בעיה ביני לבינך אין לי ענין.

עו"ד סיבק:          לא, אז זו חזית שנפתחה.

כב' הש' אבניאלי:     אבל אין, זה לא ביני לביני. זה במסגרת העד. אין לנו דרך אחרת.

עו"ד סיבק:          אז הסעיף הראשון הוא סעיף אינפורמטיבי שהוטל עיקול ורישום. הסעיף השני אומר, החוב עומד על סכום כזה וכזה בתיק. הסעיף השלישי אומר, לא שילמו שום דבר על חשבון החוב. הסעיף הרביעי אומר, לאשר תפיסת רכב, מכירתו ומינוי כונס נכסים. אתה רואה בבקשה הזאת הנמקה הכי קטנה לתפיסת רכב?

עו"ד אררט:          בשביל זה צריך את העד גברתי? עוד פעם, זו שאלה משפטית.

עו"ד סיבק:          העד אמר שזה תקין.

כב' הש' אבניאלי:     אני מציעה שהעד יעיין בבקשה רק ויאמר לנו מה הוא רואה, ובזה אנחנו נסיים.

עו"ד סיבק:          זו שאלה אחרונה שלי גברתי, גם אין לי שאלות נוספות. ואז אני גם אחזיר את העט.

העד:                      הוא כותב פה, מציין, הוא מציין פה בסעיף 3 שהוא עד עכשיו לא שילם, חייב סכום כלשהו על פי החוב הפסוק שלו, לא חלק קטן ממנו, ועוד לא. ציין פה נימוקים שמטעמו אני מניח, שאלה הנימוקים שהוא ציין אותם, שלא שילם את הסכום כלשהו על החוב פסוק, לא חלק קטן ממנו ולא קיים בידי הזוכה בטוחות לגביית החוב. האם הדברים האלה הם ראיה מספיקה לבוא ולהחליט? אני לא הסמכות השיפוטית שקובעת.

כב' הש' אבניאלי:     יפה אמרת מר כהן, תודה רבה.

עו"ד אררט:          גברתי, זה בלי להכין את העד.

כב' הש' אבניאלי:     לא צריך להכין אנשים שיודעים על מה הם מדברים.

העד:                      תודה.

עו"ד סיבק:          אני מצהיר שבמסגרת ההסדר עם הבנק שנעשה בתיק הזה, לא שולם לתובעת סכום במזומנים אלא ההסדר התמצה בדחיית התביעה של הבנק וסגירת תיק ההוצל"פ.

כב' הש' אבניאלי:     והסכום של 40,000 שקל מהו?

עו"ד סיבק:          זה הסכום של תיק ההוצל"פ.

כב' הש' אבניאלי:     זאת אומרת, זה היה שוויו של תיק ההוצל"פ.

עו"ד סיבק:          כן.

החלטה

            ב"כ הצדדיים ישקלו את הצעת הפשרה שהוצעה להם מחוץ לפרוטוקול, ומאחר שב"כ התובעת הודיע שהתובעת מקבלת את ההצעה, נותר לקבל את תגובתה של הנתבעת להצעה תוך 30 יום מהיום.

            אם לא יושג הסדר פשרה בין הצדדים, תוך 30 יום מהיום, יגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. ב"כ התובעת תוך 75 יום מהיום. ב"כ הנתבעת 45 ימים לאחר מכן. זכות תשובה של ב"כ התובעת תוך 15 יום.

            התיק יועלה ללשכתי לאחר הגשת סיכומי הצדדים, או לצורך אישור הסכם הפשרה.

            ניתנה והודעה היום 10.11.04 בפני הנ"ל.

                                                                                    ______________________

                                                                                        דפנה אבניאלי, שופטת

הישיבה ננעלה