|
09.11.05
לכבוד:
ראשי מערכת המשפט בישראל.
הנדון:
תלונה נגד השופט חנן אפרתי
(תקציר)
רקע כללי
בשנת 1994 השכרתי דירת
מגורים לצעיר ששמו דקלו. דקלו לא שילם שכר דירה, גרם נזק חמור לדירה
ובסוף שנת 1997 נטש אותה ללא הודעה מוקדמת.
בגלל הנזק הכספי שנגרם לי
מהתנהגות דקלו, הגשתי נגדו תביעה אזרחית לבית משפט השלום בת"א,
והדיונים התבררו בפני כב' השופטת דפנה אבניאלי, אשר חייבה אותו לפצות
אותי.
עקב הגשת התביעה האזרחית
נגדו, החליט דקלו להגיש נגדי חמש תלונות פליליות שייחסו לי עבירות
חמורות שאותן כביכול עברתי מיום שהשכרתי לו את הדירה.
כל התלונות שדקלו הגיש נגדי
היו דמיוניות, חסרות הגיון, וחסרות אחיזה במציאות, אולם, הפרקליטות
בחרה בתלונה אחת מתוך אותן תלונות כוזבות, והיא שמשה בסיס להגשת כתב
אישום דמיוני ובלתי מתקבל על הדעת.
תלונה פלילית (כוזבת) שהוגשה
נגדי בשנת 1998.
מהות התלונה: "סחיטה באיומים" באמצעות מכתבים שנשלחו בדואר רשום.
פרטי התלונה (הכוזבת): שלחתי עשרות מכתבי איומים, החל משנת
1994, אל האזרח דקלו, הוריו,
הורי אשתו, ולעשרות קרוביו,
שבהם היו תדפיסים מתוך מחשבי מס הכנסה,
אשר כללו מידע על השתמטותו
מצה"ל, ודרישה שישלם לי 60 אלף ₪.
כתב אישום (כוזב) שהוגש נגדי
בשנת 2000.
בכתב האישום נאמר:
"סחט
באיומים את דקלו, פגע בפרטיותו, והפר את האמון שניתן בו...".
כתב האישום אינו כולל
את הפרטים הבאים: מתי נשלחו מכתבי האיומים, מי קיבל את מכתבי האיומים,
איך התבצעה הסחיטה המיוחסת לי, למה קיים דמיון מקרי בלבד בין התלונה
הכוזבת של דקלו, לתוכן כתב האישום.
* לעבירה המיוחסת לי נקבע
בחוק עונש מכסימאלי של
שבע
שנות מאסר.
אירועים ו/או עובדות שהתבררו
במהלך המשפט:
1.
במחשבי מס הכנסה
לא קיים מידע על שירות או על השתמטות משירות בצה"ל.
2.
דקלו לא
הציג מעולם אפילו מכתב איום אחד כראיה, מתוך עשרות מכתבי איומים
שלטענתו שלחתי לכל בני משפחתו, והיו לו גרסות רבות להיעלמותם של אותם
מכתבים.
3.
בדיווח של המשטרה
מיום 10.04.00 לאחר תום חקירתי, לא מדובר על איומים ולא על סחיטה
4.
התובעת "הסבירה"
בסיכומי התביעה, באופן כוללני, למה אין, ולא היו ראיות, להלן
הציטוט: "כדי
שלא תהיה במקום כלשהוא הוכחות או ראיות כתובות".
5.
בכל מהלך המשפט
לא נחקרתי על איומים או על סחיטה, ואפילו לא דובר על כך.
6.
מעולם לא
נמסר למשטרה או לבית המשפט ציטוט מתוך מכתב כלשהו שנטען ששלחתי לדקלו
או למשפחתו, שניתן לפירוש כאיום גלוי או סמוי למטרת סחיטה או למטרה
אחרת.
7.
בהכרעת הדין כתב
השופט, להלן הציטוט:
"את
המכתבים שדובר בהם עיני לא שזפה".
התנהגות "תמוהה" של השופט
אפרתי במהלך המשפט
השופט אפרתי לא ביקש מעולם
לראות את מכתבי האיומים שכביכול שלחתי לדקלו ולמשפחתו, אעפ"י שהם היו
לב ליבו של כתב האישום, וכאשר אמרתי לו אינסוף פעמים במהלך המשפט כי
אין ולא היו מעולם מכתבי איומים, נהג לומר לי "דבר על כך עם התובעת".
השופט אפרתי פעל "כאילו" לא
ידע ולא הבין דבר, ובהתנהגותו, גרם לי לראות אותו כתובע נוסף נגדי.
אעפ"י שדקלו טען בעדותו
בביהמ"ש כי אינו מסוגל לזהות את כתב ידו ו/או את חתימתו על מסמכים, אמר
דברים והיפוכם, וסתר דברים שאמר במשטרה ובמקומות אחרים, השופט אפרתי לא
הטיל ספק באמינותו (כשהוצג בפניו בביהמ"ש מכתב בכתב ידו ובחתימתו, דקלו
טען כי אינו מזהה את כתב ידו וטען כי גרושתו כתבה אותם).
"סחיטה באיומים"
בחקירתי הקצרה מאוד במשטרה
לא נחקרתי על איומים או סחיטה, מלבד שאלה כללית וקצרה אחת, שבה
נשאלתי על סחיטה, ובתשובתי שללתי באופן מוחלט קיומה של סחיטה.
חקירתי במשטרה התקיימה
בתאריך: 27.03.00, ובה כאמור
נשאלתי אם סחטתי את דקלו, ובתשובתי עניתי: "מעולם
לא סחטתי את דקלו ולא הייתה לי כוונה לסחוט אותו".
יותר לא נשאלתי על כך.
*לגבי האיומים, לא
נאמר על מי איימתי, איך איימתי (מה היה כתוב באותם מכתבי איומים
עלומים), מתי
היו האיומים.
*לגבי הסחיטה, מעולם
לא נאמר האם הייתה סחיטה, האם הסחיטה הצליחה, או שהיה רק ניסיון סחיטה.
אם הסחיטה הצליחה, את מי
סחטתי, מתי סחטתי, מה סחטתי.
התעלמות השופט אפרתי מסגירת
התיק במס הכנסה
לאחר שהגיעו התלונות של דקלו
בשנת 1998 נפתח נגדי תיק
משמעתי בנציבות מס הכנסה, לאחר חקירות פנימיות ובדיקות רחבות הוחלט
בנציבות מס הכנסה, בסוף שנת
1999
על סגירת התיק מחוסר
אשמה.
את ההחלטה לסגור את התיק
הפנימי נגדי, הזכרתי לשופט אפרתי פעמים רבות, אולם, הוא הגיב כאילו לא
הבין על מה אני מדבר, וכאשר הסברתי לו את משמעות הדבר הוא הגיב כאילו
הדבר אינו רלוונטי לחלוטין, או כאילו אני סתם מטריד את בית המשפט.
הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו
בסוף שנת 2004
הכרעת הדין שקיבלתי הייתה
לאחר דחייה תמוהה של שישה שבועות. הדחייה הייתה פתאומית, וברגע האחרון
(ללא הודעה מוקדמת, וללא עדכון באינטרנט כמקובל).
ההסבר של השופט לדחייה
הפתאומית היה "חוסר חומר", אולם, כאשר קיבלתי לידיי את הכרעת הדין לאחר
הדחייה, לא נמצא דבר שהעיד כי השופט קיבל חומר כלשהו בשלב מאוחר,
ולהיפך, הכרעת הדין משקפת אך ורק את עמדת התביעה כפי שהוצגה
ארבע שנים לפני כן (לפני שהתביעה חזרה בה והודתה כי לא קיימות ראיות).
התייחסות השופט אפרתי לכתב
ההגנה היא אך ורק בדבריו כי איפשר לי לכתוב כתב הגנה ארוך ומפורט, ואין
שום הערה או התייחסות לתוכן כתב ההגנה.
בגזר הדין נגזרו עליי ארבעה
חודשי מאסר שהומרו לעבודות שירות.
העונש הקל יחסית, נגזר ע"י
השופט חנן אפרתי (לדבריו) משום גילי המבוגר, היעדר עבירות קודמות,
היותי אדם נורמטיבי, זו הייתה העבירה היחידה שביצעתי, וכי הוא משוכנע
שלא אחזור על עבירה זו.
סוף דבר
אין זה סביר שהשופט אפרתי לא
ידע או לא הבין במשך כארבע שנים שהתביעה רימתה אותו לאורך כל
הדרך. כמות כה גדולה של שקרים ומעשי הונאה, מעידים כביכול על זלזול
מוחלט של התביעה בכושר החשיבה של השופט, ויחד עם זאת על מניעים סמויים
של השופט עצמו.
במסמך זה התייחסתי אך ורק לקצה הקרחון של פרשיית שחיתות שבה מעורבת
תובעת מפרקליטות מחוז ת"א, שפעלה במשך ארבע שנים כדי להרשיע אותי
בידיעה כי מדובר בעלילה.
* נדרשת חקירה עמוקה ויסודית
ביותר של ה"טעויות" של השופט אפרתי, והסיבות לריבוי ה"טעויות"
האם השופט אפרתי הרשיע
אותי "מחמת הספק" בגלל שהופעלו עליו לחצים? האם קיבל טובות הנאה?
(קיימים סימנים מובהקים
למעשי רמייה בזדון ע"י השופט אפרתי בגלל מניעים סמויים).
רם ברמן
העצמאות 40 הרצליה 46789
|
