מאת שרה ליבוביץ דר. איור: מיכל בוננו

עשרת הבוררים הגדולים

המעמד היה מביך. לפני כארבע שנים ישב נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, כבורר בסכסוך בין יישוב המיליונרים ארסוף לבין קיבוץ שפיים. תושבי ארסוף טענו שאירועים המתקיימים באמפיתיאטרון, בגן האירועים ובפאב של הקיבוץ נמשכים עד השעות הקטנות של הלילה וטורדים את מנוחתם. בפסק הבורר קבע שמגר שורה של צעדים שעל שפיים לנקוט כדי להפחית את עוצמת הרעש. שמגר אף נקב את שכרו: מאה אלף דולר. קיבוץ שפיים עירער על גובה הסכום, ארסוף הצטרפו לערעור. נציגי הקיבוץ ניהלו עם שמגר ויכוח ארוך. שמגר טען שהוא עבד כמאתיים שעות, הקיבוצניקים אמרו
שהוא עבד רק כמה עשרות שעות ודרשו ממנו רישום מדויק. הם אף טענו ששכרו כפול מהסכום שעליהם להוציא כדי להפחית את הרעש, שהיה עילת הבוררות. אם כך, הודיע להם שמגר בתום ישיבה מתוחה, אל תשלמו לי בכלל.

אנשי ארסוף שילמו אחרי שנה סכום שהיה נמוך בכמה עשרות אלפי שקלים מהתחשיב של שמגר. "השופט לא ניהל רישום של שעות העבודה שלו", אומר מנחם קלך מארסוף, שהיה אחראי על הטיפול בבוררות מטעם היישוב, "הוא עשה הערכה של כמה מגיע לו, אנחנו עשינו הערכה שלנו שנמשכה זמן. אני יכול לדעת כמה שעות הוא ישב בבית? גם לא היה לנו כסף. כשמדובר בכסף ציבורי של אנשי היישוב אנחנו מאוד זהירים. היו דיונים בשכונה אם הוא יחזיר את הצ'ק. הוא לא החזיר".

זה לא מביך לנהל תגרנות כזו מול נשיא בית המשפט העליון לשעבר?

"אני מאוד מכבד אותו אבל הוא לא מקדש. הוא מקדש מעט. כבורר הוא היה מקצוען ברמה גבוהה אבל הוא גם מנהל עסק ובמסחר זכאים לבקש דו"ח".

קיבוץ שפיים לא שילם לשמגר את שכרו עד היום. "הוא נעלב וויתר אז לא שילמו לו. לא רוצה אז לא רוצה", אומר נתן טל, שהיה מזכיר הקיבוץ בזמן הבוררות והיום הוא מזכיר התנועה הקיבוצית.

לא חשתם מבוכה להתמקח ובסוף גם לא לשלם לנשיא בית המשפט העליון לשעבר?

"גם נשיאי בית משפט עליון משתמשים בשירותים ואוכלים ארוחת בוקר. אם תוארו כל כך גדול שלא יעסוק בבוררות. אם הוא עוסק בבוררות מתייחסים אליו כמו אל אדם רגיל. בעסקים כמו בעסקים, אם הוא לא היה עוסק בזה הוא לא היה מגיע למצבים האלה. הפרופורציה פה חשובה - נשיא בית המשפט העליון לשעבר צריך לעסוק ברעש שמפריע לכמה תושבי ארסוף ולבקש כזה מחיר? אם הם מורמים מעם הם צריכים לראות לאן הם נכנסים ולאן הם לא נכנסים".

שמגר אומר שזה היה מקרה יוצא דופן. "בדרך כלל אין הבדל בין בוררות לבית משפט. הנימוסים נשמרים גם פה וגם שם. כשראיתי שיש טענות (על גובה השכר) מיד אמרתי 'לא צריכות להיות טענות, אל תשלמו בכלל'".

ההתמקחות על כסף לא מביכה אותך?

"דבר כזה אף פעם לא קרה לי. עיסוק בכסף הוא דבר רגיל ביותר. גם בית משפט עולה כסף".

ההייררכיה נשמרת

כ - 400 תיקי בוררות מתנהלים בישראל בכל שנה. כעשרים שופטים בדימוס מנהלים את רוב הבוררויות הגדולות. הם גובים שכר גבוה, בין 350 ל-500 דולר לשעת עבודה. השופט המחוזי בדימוס, שאול אלוני, גובה 3,000 דולר לעשר שעות עבודה. אם הבוררות נמשכת שעות ספורות בלבד מגיע שכרו לכאלף דולר לשעה. "זה בתיאוריה", אומר אלוני, "במציאות זה לא קורה".

בוררות ממוצעת תעלה לשני הצדדים כ-40 אלף דולר. ככל הידוע, השיא היה מיליון דולר ששולמו לשמגר עבור הבוררות בסכסוך על תמלוגים בין חברת טבע לחברת ידע של מכון ויצמן. שופט לא חרוץ במיוחד שעובד רק יומיים בשבוע יכול להגיע להכנסה של מיליון שקלים בשנה.

ההייררכיה שנקבעה בבתי המשפט נשמרת גם בבוררויות. שופט עליון לשעבר גובה יותר מאשר שופט שלום בדימוס. "את לא תצפי ממנהל מחלקה שייקח את אותו תעריף כמו רופא מתחיל. אני אדם פרטי, אני יכול לקחת כמה שאני רוצה", אומר ישי לויט, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר ואחד הבוררים היקרים בשוק.

כולם, שופטים עליונים ושופטי שלום, מנסים לשווק את עצמם. שופט מחוזי בדימוס התקשר לעתונאי, ביקש ממנו להכניס את שמו לכתבה משפטית כבורר, "כדי שתהיה לי פרסומת". אל תכתבי שאני יקרן, מבקש שופט מחוזי בדימוס, כדי שאנשים לא יפסיקו לבוא אלי. השופטים גם מבקשים מחבריהם בבית המשפט שיעבירו להם בוררויות. "אני רואה את זה מאוד בחיוב", אומר שופט שלום מכהן, "אנחנו השופטים שמחים על כל תיק שעוזב את בית המשפט. יש לי 2,500 תיקים פעילים. בית המשפט הוא
האלטרנטיווה הכי גרועה, זה עולה כסף, זמן ובריאות".

אחרי שהרוויחו שכר יסוד שנע בין 18 אלף שקלים בחודש לשופט שלום ל-32 אלף שקלים לנשיא בית המשפט העליון, מרגישים השופטים בדימוס כמו בתוך חבית של זהב. "איך אמר לי אחד הבנים שלי? זה פחות כבוד אבל יותר כסף", אומר אמנון סטרשנוב, שעזב לפני תשעה חודשים את בית המשפט המחוזי בתל אביב וכבר קיבל כמה תיקי בוררות.

"אחרי 35 שנים בשירות הציבורי להתחיל לחתום על חשבוניות מס זה שינוי די מרענן".

בהתחלה היה מאוד לא נעים לגבות כסף, אומר חיים אילת שהיה סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, "הייתי נבוך. בבית המשפט אין לך שום קשר רגשי ענייני עם כסף,  אבל זה עבר לי מהר מאוד".

"ההכנסה שלי היום הרבה יותר גדולה. אפשר לנסוע קצת יותר לחוץ לארץ", מתאר אלוני את חייו של הבורר, "כשהייתי שופט יכולתי לנסוע פחות. אני אספן בולים. זו הפילגש הגדולה שלי. הכסף מאפשר לי להעשיר את האוסף. אני יכול גם לעזור יותר לילדים".

"לצאת לפנסיה מבית המשפט זה דבר טראומטי מהרבה סיבות, פתאום השופט נעלם. הוא בצד, אחרי שהיה במרכז העניינים", אומר שופט עליון מכהן. "מדובר באנשים שרוב חייהם היו שכירים ואצלם הכסף חשוב. שופט לא חי חיי רווחה מי יודע מה ופתאום הוא רואה נחת בחייו. הכסף בהחלט משמח לב חכמים. אני לא ארצה לעסוק בבורויות, זה לא מעניין אותי אבל יכול להיות שיבוא מישהו, יציע הצעה, ואתה לא תוכל לסרב".

העניין החם על סדר יומם של העוסקים בתחום הוא חוק הבוררות, שמסדיר את הפעילות בענף. במשרד המשפטים שוקלים לשנות את החוק, ובשטח כבר פעיל לובי נמרץ, הכולל כמה שופטים בדימוס. "הם רוצים יותר תיקי בוררות ויותר כסף", אומר בכיר במשרד המשפטים.

לאחרונה נפגשו כמה שופטים בדימוס עם עורכי דין שעוסקים בתחום כדי לגבש הצעות לשינוי החוק, שיהפכו את הבוררות לנגישה יותר. כמה שופטים בדימוס אף ביקשו סיוע מנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. "אמרתי לברק שאילו הוא היה מקדיש עוד קצת זמן לבוררות זה היה נראה אחרת ואני מסתכל על זה לא רק מהחור של הגרוש", אומר אלוני.

בלי דיני ראיות

בינתיים, עד שהבוררות תיפתח לקהלים רחבים יותר, נהנה בעיקר העשירון העליון משירותי הבוררות של שופטים בדימוס. "כשאת רוצה את הכי טוב את משלמת כסף", מסבירה ליז הרדי, בתו של המיליונר המנוח שאול אייזנברג. הרדי היתה מעורבת בשתי בוררויות עם בני משפחתה על חלוקת רכושו של אביה. האחרונה, בפני שמגר, הסתיימה בשבוע שעבר. "גם כדי לקבל רפואה טובה את משלמת כסף. זו הבעיה פה בארץ. אם לא שילמת על הכי טוב לא תקבלי את התשובה הנכונה. אין, אין צדק פה. כדי לקבל צדק את צריכה לשלם ממש הרבה ולמי שאין כסף ולא יכול להילחם זה מאוד עצוב ובאמת לא בסדר. אם אין לך שם וקצת כסף שום דבר פה בארץ את לא יכולה לקבל. חבל שאנשים אחרים לא יכולים לקבל את התוצאות שאני יכולה לקבל".

המערכת המשפטית שהרדי קיבלה בבוררויות שונה לגמרי ממערכת בתי המשפט הרגילה. עשירי המדינה לא צריכים להצטופף באולמות קטנים ודחוסים, להמתין שנים עד לקבלת פסק דין, להתענות עם הליכי פרוצדורה מתישים, להקפיד על כל ראיה שהם מביאים לבית המשפט, להינזף כשהם מאריכים בדברים. השופטים בדימוס מעניקים ללקוחותיהם בהליכי הבוררות יחס אחר לגמרי מאשר מקבלים מתדיינים רגילים בבית משפט. "כבורר אתה רוצה שגם מחר יתנו לך בוררות נוספת, אתה צריך להיות קשוב לבקשות של הצדדים", אומר אפרים לרון, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשעבר. "גם עשירים זכאים לשירות", אומר לויט.

ללויט יש מנהג קבוע. בכל בוקר הוא קונה עוגיות ובורקס במאפייה הסמוכה למשרד עורכי הדין שבו הוא עורך בוררויות. "אנשים יושבים אצלי שעות, שיהיה להם מה לאכול", הוא אומר, "זה דבר שאי אפשר לעשות בבית משפט אבל אפשר לעשות כאן".

אולם הישיבות שבו יושב לויט כבורר שונה לגמרי מאולמות בתי המשפט. שעון קוקיה על הקיר, על הרצפה שטיח מקיר לקיר, המתדיינים יושבים סביב שולחן עץ כבד בכורסאות עור יקרות, מהחלון נשקפים בתי רמת גן, רעש אינו חודר לחדר האטום, על הקיר מוקרן הפרוטוקול. בסוף הדיון מקבלים המתדיינים את הפרוטוקול מודפס ובאי מייל. הדיון אף מוקלט בוידיאו וקלטת נמסרת לכל אחד מהצדדים. המקליט יושב בחדר סמוך כדי לא להפריע לפרטיות המתדיינים וצופה בהם בטלוויזיה במעגל סגור.

כמה שופטים עורכים בוררויות בבתי מלון. נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר, אליהו וינוגרד, עורך בוררויות בבית מלון על שפת הים בתל אביב, הפגישות הראשונות עם הצדדים ועורכי דינם נערכות בביתו ברמת השרון. אקווריום נאה מקבל את פני הנכנסים, חדר העבודה משקיף לגינה קטנה ומטופחת, האווירה נעימה בעליל. סטרשנוב עורך בוררויות באולם ישיבות בבית משרדים יקר בתל אביב. "הם בחרו בך כשופט הפרטי שלהם וזה מחמיא", הוא אומר, בתמורה הוא מעניק ללקוחותיו יחס לא פורמלי וגם "בייגלה, ביסקוויטים, קפה ושתייה קרה. זה נכלל במחיר של חדר הישיבות".

"אחרי שנכנסת פקידה ושואלת 'מה תשתו' האווירה אחרת לגמרי", אומר עורך הדין איתן ארז שמייצג צדדים בבוררויות. אם הבוררות ארוכה והגיעה שעת הצהריים מזמינים גם לאנץ' קטן, אומר עורך הדין אהרון פולק. סביב שולחן עמוס בתקרובת האווירה הרבה יותר משוחררת מזו הנהוגה בבתי המשפט. "אני משתדל לקרוא לעורכי הדין בשמותיהם הפרטיים", אומר אלוני. "יש מספיק חדות במחלוקת אז לפחות שתהיה אווירה נעימה".

בבית המשפט היית קצת פחות נחמד.

"אני לא נחמד בגלל שמשלמים לי. זה לא משנה לי אם אני עובד בתיק שמשלמים אלף דולר או 50 אלף דולר".

"כשבבוררות פונים אלי ואומרים לי כבודו אני אומר שאני כבר לא כבודו", אומר אפרים לרון, "בבוררות אני יותר חופשי, הדיון יותר חופשי, אנשים נכנסים זה לדברי זה, אני אוהב את זה, זה נחמד, החיסרון הוא שיש פחות אמצעי כפייה, אי אפשר להגיד למתדיין שתעצור אותו מפני שבוררות זה לא בית משפט".

"בוררים נזהרים בכבודם של הצדדים", אומר פולק, "יש שופטים שנוזפים בצדדים בצורה שאינה ראויה, התופעה הזו אינה קיימת בבוררויות, מדברים עם הצדדים בגובה העיניים, יש פחות דיסטנס. בבית משפט אדם שאינו רגיל להעיד עלול להיראות מבוהל ונרעש. בבוררות העדים מרגישים יותר נוח. הבורר לא יתן לעורך דין של הצד השני להלך אימים על העד".

גם דיני הראיות אינם כמו בבית משפט. על פי חוק הבוררות הבורר אינו כפוף לדיני הראיות ולדין המהותי. רוב השופטים בדימוס מוותרים בשמחה על דיני הראיות המתישים, חלקם גם על הדין המהותי. "אתה יכול להזמין עדים מתי שאתה רוצה ולא להקפיד על עדי תביעה ואחר כך עדי הגנה", מפרט סטרשנוב את יתרונות הבוררות, "אפשר לקבל כראיה צילום של מסמך ולא דווקא את המסמך המקורי. אם צד שכח משהו אתה יכול לשמוע עדות גם לא בשלב המתאים".

כלומר, למי שיש כסף לא צריך להיות מוטרד מדיני ראיות דקדקניים ומתישים. "בעיקרון זה כן מתנהל כמו משפט, אבל כסף זה לא מלת גנאי. בוררות היא משהו שמקביל לרפואה הפרטית".

בואו נדבר דוגרי

היתרון הגדול ביותר של הבוררות הוא המהירות שבה ניתנים פסקי הדין. על פי חוק הבוררות צריך לסיים בוררות תוך שלושה חודשים, עם אפשרות הארכה לשלושה חודשים נוספים. בוררויות סבוכות נמשכות יותר. בבית המשפט אין מגבלת זמן. רוב הבוררים משתדלים להדגיש את העובדה שאצלם יקבלו המתדיינים שירות הרבה יותר מהיר מזה שיזכו לו בבית המשפט. "זה לא סוד שבבית המשפט יש עומס גדול. יש תחושה טובה שאתה נותן את אותו שירות במהירות שאין בכלל להשוותה", אומר אילת. "במקרה אתמול סיימתי שני תיקים. אחד מהם התחיל ב-24 במארס, ב-2 בספטמבר התיק הסתיים. חמישה חודשים לתיק שבבית המשפט היה נמשך חמש שנים".

ברגעים כאלה אתה חושב על כל אותם אומללים שלא יכולים לשלם לך ונאלצים להמתין חמש שנים לפסק דין. "את הקטע  הזה של המסכנים האומללים סיימתי מזמן".

מתברר שאם מתאמצים קצת אפשר לסיים תיקים מהר.

"כשאני מטפל בתיק כבורר אין עלי תיקים נוספים באותו יום, אין עלי עומס איום ובלתי נסבל שהיה עלי כשהייתי בבית המשפט".

ללרון יש כמה דוגמאות למהירות שבה הוא פועל כבורר. "היתה לי בוררות על קניון באשדוד. בעלי המניות רצו להתפרק. השאלה היתה כמה כסף יקבל שותף מסוים. בבית משפט כשעד מעיד שלוש שעות, רק עשרה אחוזים רלוונטיים. אחרי שעה של עדויות בבוררות הרגשתי שזה קצת מלאה. אמרתי להם 'בואו תדברו דוגרי'. אחרי שעה נוספת העניין נגמר ובעל המניות קיבל כמה מיליוני שקלים. היתה לי בוררות אחרת בין חברה שרצתה לעשות פרויקט של חלוקת גז ברומניה, לבין מהנדס מהארץ שהחברה שכרה שינהל את הפרויקט. בסופו של דבר הם לא קיבלו את הפרויקט אבל המהנדס ביקש את משכורתו. תוך שלוש שעות קבעתי כמה הוא יקבל. היה לי סיפור אחר, באמת יפה, של חברת 'ברנע' שעיריית אשקלון לקחה ממנה קרקע בשנות ה-60 אבל לא בנתה על הקרקע לצורכי ציבור. ברנע דרשה את הכסף בחזרה. הבוררות היתה על מיליונים. לא שמעתי עדים, הגישו רק ניירות, בתוך שלוש ישיבות זה נגמר".

למה לא יכולת להיות כל כך חרוץ גם בבית המשפט?

"גם בבית המשפט העדפתי פשרות, אבל פה אני יותר גמיש. באים אלי עם חשבונות של שנים ארוכות, אם תשמע כל פרט זה מלאה, אז או שאני אומר תלכו לרואה חשבון או שאני בעצמי חותך מפה ומשם ומצליח לסיים את המחלוקת".

גם לויט שבר כמה שיאי מהירות בשבתו כבורר. "היה לי תיק שבו הגיעו שני עורכי דין, הגישו מסמך אחד, ישבו אצלי שעתיים וחצי, ובתוך שלושה ימים נתתי פסק דין. בבית משפט זה היה נמשך שנתיים. פה זה נגמר בישיבה אחת".

כשמשלמים לך אתה מהיר יותר?

"בבית המשפט יש כמה תיקים ביום ולא תמיד יש את מלוא הזמן להקדיש, וכיוון שבבית המשפט הזמן הוא של הציבור אתה יותר ממהר עם כל תיק ולא יכול לסיים אותו באותו יום. בבוררות יש יותר אורך רוח כי הזמן הוא זמנם של הצדדים, אתה יכול לשבת איתם כמה שעות באותו יום, החקירות יימשכו זמן רב יותר, הבורר פחות יתערב במה שעורך הדין עושה".

ובאמת, למה שתתערב? על כל שעה אתה מרוויח 400 דולר.

"אני תמיד אומר להם בהומור 'חבר'ה, אתם משלמים לי על הזמן ואם אתם רוצים לשיר לי שירים או לקרוא פרקי תהלים אז תמשיכו אבל כדאי שתתמקדו בעיקר'".

והם מתמקדים?

"לפעמים כן ולפעמים לא".

אנשי עסקים שהעדיפו בוררות על פנייה לבית משפט מציינים בדרך כלל את המהירות שבה ניתנים פסקי הדין כגורם החשוב ביותר מבחינתם. אלפרד אקירוב, שהיה מעורב בכמה בוררויות אומר: "זה תהליך יותר קצר. גומרים את הסכסוך, אי ההבנות או הפרשנות של החוזה מהר יותר".

גם אבי טיומקין העדיף ללכת לבורר בסכסוך שלו עם אקירוב בעיקר בגלל המהירות. טיומקין טען שאקירוב חייב לו עמלת תיווך של מיליון דולר על עסקה שבה רכשו הקרנות של ג'ורג' סורוס רבע ממניות אלרוב, החברה של אקירוב. אקירוב טען שטיומקין חייב לו מיליון ורבע שקלים על הלוואה שקיבל. הבורר, רם כספי, קיזז את הסכומים. טיומקין סבור שהמהירות חשובה מאוד בעולם העסקים. "חוסר בהירות בעסקים הוא הדבר הכי פחות רצוי. זה פועל גם לטובת הציבור כי קבלת פסק בורר
מהיר בחברה ציבורית מסייעת גם לקבלת החלטות אחרות בחברה".

הליך שיפוטי בבית משפט הוא תהליך ארוך מאוד שכרוך בהוצאות רבות. אם אנחנו מוצאים צד שלישי שאנחנו סומכים עליו הכל נעשה הרבה יותר מהר, אומר דב תדמור שהיה מעורב בבוררות מול גד זאבי. תדמור טען שמגיעים לו מאה אלף דולר נוסף על 38 מיליון השקלים שקיבל עבור תיווך בין זאבי לחברת כייבל אנד ויירלס שמכרה לזאבי את מניותיה בבזק. הבורר היה רואה החשבון גד סומך, שפסק שזאבי ישלם לתדמור את הכסף. "זה היה דבר מינורי, מאה אלף דולר", אומר תדמור. "בדרך כלל אנשי עסקים מעדיפים בוררות על פני התדיינות משפטית. אם יש בעיה מסחרית עדיף לפתור אותה בהבנה".

עשירי המדינה מצאו שיטת משפט נוחה יותר?

"זו לא שיטת משפט. פשוט שואלים צד שלישי לדעתו. בוררות קיימת מאז שקיימת האנושות, מה הרבותא פה?

הרחק מהתקשורת

יעקב שחר, הבעלים של מכבי חיפה, נקלע לבוררות עם גיורא שפיגל. שחר תבע משפיגל 300 אלף דולר שהעניק לו כהלוואה, לדבריו. שפיגל טען שזה היה מענק. הבורר,

עו"ד רובי בכר, קבע ששפיגל יקבל 200 אלף דולר. שחר אומר שהם פנו לבוררות "כדי  לסיים את הדברים די מהר".

זו גם הסיבה שבעלי המניות של חדשות ישראל, ערוץ החדשות, פנו לישי לויט כדי שיברור בסכסוך ביניהם. חלק מבעלי המניות בערוץ החדשות טוענים שלא כולם הזרימו לערוץ את חלקם. יצחק קאול, מבעלי המניות בערוץ אומר שהוא מאמין ביישוב סכסוכים בלי בית משפט. "מה שניתן לפתור מחוץ לבית המשפט צריך לפתור מחוץ לבית המשפט, בעיקר בגלל המהירות. עד שבית המשפט מחליט הסוס מת ואנשי עסקים רוצים לחתוך וללכת קדימה".

דוד עזריאלי היה בבוררות עם עיריית תל אביב על גובה היטל ההשבחה שיוטל עליו באחד מהמגדלים הנושאים את שמו. עזריאלי ביקש פטור. עיריית תל אביב דרשה ממנו חמישה מיליון דולר. שמגר חייב את עזריאלי בתשלום. "אם יש ויכוח ורוצים להגיע להסכם, בוררות היא פיתרון טוב מפני שהיא מהירה ויעילה יותר", אומר עזריאלי ממשרדו במונטריאול. "הצדדים בבוררות מסכימים מראש, מעצם כניסתם לבוררות, לא להילחם יותר. בבית המשפט המלחמה נמשכת. האווירה גם קצת פחות פורמלית, יושבים מסביב לשולחן וכל אחד רוצה להגיע להסכם ולהבנה, שני הצדדים מתנהגים בצורה תרבותית בניהולו של הבורר".

ליז הרדי הגיעה לבוררות גם בגלל החשאיות. בבית המשפט התהליך הוא פומבי,  בבוררות נשמרת הפרטיות. "הבוררות יותר נקייה", אומרת הרדי, "זה יותר יפה שזה יהיה בכל העיתונים? זה היה השיקול של המשפחה. רצינו שהתהליך יתרחש בשקט, זה חשוב במיוחד למשפחה עם שם כמו שלנו".

חלק מהבוררים מעדיפים לעשות את עבודתם הרחק מהתקשורת. "בבתי המשפט לפעמים עורך הדין פוזל לעיתונאי שיושב לצידו. בבוררות זה לא קיים", אומר מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ושופט מחוזי בדימוס. "כל מה שקורה בבית משפט מופיע בעיתונים וזה לא מוסיף בריאות לעסקים", אומר אורי שטרוזמן, שופט מחוזי לשעבר.

שקיפות היא לא דבר שלילי.

"אנחנו לא מדברים על המשפט הפלילי אלא על משפט אזרחי. חברה ציבורית מודיעה על זה לבורסה".

החיסיון שבדרך כלל נשמר מחפה גם על אירועים מביכים. 172 שופטים בדימוס חיים בישראל. רובם פרשו בגיל 70. רק בודדים, כסטרשנוב, אילת, לויט ואלוני פרשו לפני כן. רוב הבוררים הם אנשים מבוגרים. חלקם מתקשים לתפקד כבוררים. שופט עליון לשעבר נרדם במהלך בוררות. אם זה היה קורה בבית משפט הדבר בוודאי היה מתפרסם. בבוררות איש לא יידע על כך מלבד המתדיינים ההמומים. שופטים צעירים, כסטרשנוב, מקבלים תיקי בוררות בגלל גילם הצעיר. "הגיל הוא יתרון", אומר
סטרשנוב. "ככל שאתה צעיר יותר זה יותר טוב לבוררות".

גם העובדה שבבוררויות רבות מתמקחים על כסף שחור נשמרת חסויה. "מי נוטה ללכת לבוררויות?", אומר עו"ד אופיר בלום שמייצג לקוחות בבוררויות, "מי שיש לו לקוח שקרן שעלול להישחט בבית המשפט ומי שמתמקח על כסף שחור".

חיים אילת אומר שהוא לא מתעסק בזה. "אני משתדל לא להיכנס לזה. אני לא יודע מה מקור הכסף שעולה בבוררויות". רוב הסכסוכים העסקיים שמגיעים לבוררויות גדולות הם בין חברות שמנהלות ספרים, מעולם לא נתקלתי בנושא הזה, אומר לויט.

בוררים לא מעטים נתקלים בסכסוך מביך שאת עומק רגשותיו הם לא יכלו לצפות. זה קרה לשמגר שישב כבורר בסכסוך הירושה בין דניאל ברנובסקי, מבעלי יפנאוטו לשעבר לבין אחותו, יהודית איזיקוביץ. בשלב מסוים, אומר עו"ד שהיה מעורה בתיק, הסכסוך נעשה טעון מאוד, הרגשות היו קשים, שמגר החליט שזה לא מתאים לו. איזיקוביץ אומרת ששמגר החליט לעזוב. "אחרי שאחי העליב אותו שמגר קם והלך ואמר שהוא לא רוצה יותר את הבוררות". הסכסוך עבר לבית משפט למשפחה ועדיין לא הסתיים. "היה נראה לי שהסכסוך הזה צריך להתברר בבית משפט", אומר שמגר.

מביך במיוחד לשופטים הוא ניסיונם של הצדדים לבטל פסק בורר. על פסק בוררות אי אפשר לערער אבל אפשר לדרוש את ביטולו מכמה סיבות: הטענה הפופולרית ביותר היא לניגוד אינטרסים הנובע מקשרים שלא נחשפו בין הבורר לבין הצד האחר. מתדיינים שוכרים חוקרים פרטיים כדי שיגלו קשרים כאלה. לאחרונה שכר צד שהפסיד בבוררות חוקר פרטי כדי שיתחקה אחר קשריו של שופט עליון בדימוס.

השופטת המחוזית בדימוס הדסה בן עתו נקלעה לאירוע לא נעים. בבוררות בין מוסקו אלקלעי ואשתו רודיקה לבין שייקה לוי מהגשש החיוור היא קבעה שלוי הוציא לשון הרע על אלקלעי ואשתו וחייבה אותו לשלם להם 195 אלף שקלים. לוי ביקש מבית משפט השלום את ביטול פסק הבוררות אחרי שגילה שבן עתו היא דירקטורית בקשת, זכיינית ערוץ 2 וגם יו"ר הנהלת קרן לעידוד היצירה העברית שבה חבר נחמן שי, שהופיע כעד מטעם אלקלעי שהיה בתקופת הבוררות חבר מועצת הערוץ השני. פסק הבוררות בוטל. בן עתו ביקשה לערער על הביטול. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה. בן עתו מסרבת להתראיין. "לבורר יש תפקיד שיפוטי ולא ראוי שהוא יתראיין", היא אומרת.

גם אחד מפסקי הבוררות של אלוני בוטל אחרי שנקבע שמשרדו מייצג חברה נינה של אחד הצדדים. "הביטול היה חסר שחר, זה אובדן עשתונות, זה נורא", אומר אלוני, "ולכן זה לא הביך אותי".

גם נגד שמגר הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות. הוא ברר בין 85 רשויות מקומיות לבין חברת מקורות. הרשויות טענו שהריבית שהן משלמות למקורות על חובותיהן מופקעת ודרשו מאה מיליון שקלים. שמגר דחה את התביעה בגלל שיהוי. הרשויות המקומיות דרשו לבטל את פסק הבורררות. הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי ונדחתה. שמגר אומר שהוא לא הרגיש נבוך כשהוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות בבית משפט נמוך יותר מזה שהוא ישב בו כשהיה שופט מכהן. "זה החוק. אמת המידה המשפטית היא שהחוק תמיד מעלי".

בית משפט מחוזי יכול לעשות צדק עם מתדיינים ולבטל פסק בוררות שלך?

"היו דברים מעולם. זה לא כמו במערכת עיתון שפוחדים מהעורך. זה לא קפריזה. זה החוק. זה טבעי וזה צפוי וככה זה בכל העולם".

ההילה של השופט

מביכה לא פחות היא ההתמקחות על שכר הבורר. שופטים שמנסים למשוך אליהם לקוחות מפתים אותם בטענה שבוררות זולה יותר מפנייה לבית משפט, שכן בבוררות לא צריכים לשלם אגרה. "אמרתי פעם לצדדים שהם יכולים לשלם לי את מחיר האגרה. התברר שהיא תגיע לחצי מיליון דולר. הם לא הסכימו", אומר שופט מחוזי בדימוס. שופטים מוכנים לעשות הנחות של כמה עשרות דולרים לשעה רק כדי להשאיר אצלם תיקים גדולים. האם התמקחויות כאלה אינן פוגעות במעמד השפיטה? יצחק זמיר, שופט עליון לשעבר שעוסק בבוררויות, סבור שלא. "למה אתם מדברים על כסף? זה מאוד מכובד. לא
מדובר על שופט אלא על מי שהיה שופט והיום הוא אדם פרטי".

כבוד הוא היחס אל האדם עצמו והעיסוק בכסף לא מפחית מכבוד השופט, אומר אורי שטרוזמן. "עובדה שממשיכים לקרוא לי כבודו ואדוני השופט גם כשאני בורר שלוקח כסף", אומר סטרשנוב. "פעם שופט תמיד שופט".

כדי לזכות בבורריות כבדות לא מתביישים השופטים בדימוס לבקש מחבריהם השופטים להמליץ עליהם בפני המתדיינים. "אין בזה שום רע ששופטים ממליצים על שופט אחר", אומר אליהו וינוגרד, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר. "השופט לא כופה. הוא רק ממליץ. הצדדים יכולים לבחור את מי שהם רוצים".

ועדת לנדוי לאתיקה שיפוטית קבעה ב-85' שבית משפט לא ימנה שופט בדימוס כמפרק או כונס נכסים. למה שזה לא יחול גם על בוררים?

"כנשיא מנעתי מינויים כאלה שאינם תלויים בהסכמת הצדדים. בורר תלוי בהסכמת הצדדים ולכן אין בעיה ששופט מכהן ממליץ על שופט בדימוס. הצדדים הם אלה שאמורים לסרב או להסכים למינוי. ברגע שזה נעשה בהסכמה אין פה שום שאלה של אתיקה".

"זה לא קשור לאתיקה", מסכים לויט, שמקבל מתדיינים רבים הנשלחים אליו על ידי שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב בו היה סגן נשיא. "זה חלק מהשירות שבית המשפט נותן כדי לשחרר מעמסה מבית המשפט. יש לי הרבה חברים בבית המשפט והם לא הפנו אלי בוררויות ואין לי עליהם תרעומת".

אבל יש אחרים שכן הפנו אליך תיקי בוררות.

"זה לא הולך ככה. השופט לא ממליץ. הוא זורק שמות והצדדים בוחרים את מי שהם רוצים. אם כי הצדדים נוטים ללכת למי שהשופט ממליץ עליו, מפני שכשצד מעלה שם הצד השני חושש שהבורר יהיה נגוע בנטייה לצד שהעלה את השם. אני לא רואה בזה טובה בין שופטים. אני אפילו לא מצלצל להגיד תודה. אני רואה בזה שירות למתדיינים".

מתוך רצון לתת כמה שיותר מהר שירות למתדיינים לא חלה על השופטים תקופת צינון. "בשבוע החופשה שלי מבית המשפט כבר נקבעו לי במשרד תיקים לבוררות", אומר אלוני.

לא ראוי שתהיה תקופת צינון?

"שבית המשפט יצנן את עצמו ולא ישלח אלי תיקים. בית המשפט לא עושה לי טובה כשהוא שולח אלי בוררויות. אני עושה לו טובה. אני לא רוצה שבית המשפט יחשוב שהוא מפרנס אותי".

אני לא עוסק בשום עניין שעסקתי בו בבית המשפט, אומר וינוגרד, "ואם אני חושב שעלולים להיות ניגודי אינטרסים אני לא לוקח. ביקשו שאהיה מעורב בבוררות שבנו של שופט לשעבר היה קשור אליה. אמרתי שאני לא מקבל. אני רוצה להיות חופשי להביע כל דעה ולומר דברים בוטים בלי מגבלה".

למה צינון? תוהה שמגר. "אין צידוק לחשדנות נגד שופטים".

למרות שבוררויות הן עיסוק נפוץ בין שופטים בדימוס, הכללים לא מפרטים את ההתנהגות הראויה לבורר, רק מציינים ש"כל עיסוק וכל מילוי תפקיד מחוץ לבית המשפט חייב להלום מעמדו של שופט. מחובתו של שופט לפעול בהגינות מתוך הקפדה על התנהגות שיש בה כדי לקיים ואף להגביר את האמון בשיטת המשפט בכלל ובמעשה השפיטה בפרט".

שופטים רבים סבורים שאין צורך בכללי אתיקה לשופטים בדימוס. "האם שופט צריך להיות קשור בטבורו לעולם המשפט ולא לחיות את חייו לאחר מכן?", שואל בן יאיר."שופט בדימוס אמנם רכש לעצמו מיומנויות ואינטגריטי ומעמד אבל הוא כבר לא שופט, לגמרי לא".

אמנם כשהם יוצאים מהשיפוט השופטים הם כמו כל אחד אחר, אומרת ד"ר נטע זיו, מומחית לאתיקה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, "אבל עדיין יש להם הילה של שופט לשעבר וקרדיט של שופט ולכן הם צריכים להקפיד על כללי אתיקה ונראה שאין פה כללים כאלה. איכשהו לא נוגעים באתיקה של שופטים. הם הצליחו להבחין את עצמם מעורכי הדין. מה שקורה בבוררויות נראה רע ומביך. לפחות שיקבעו תקופת צינון וששופטים שישבו איתם בהרכב לא יעבירו להם תיקים. גם זה לא קיים. כנראה אצל שופטים יש קושי בממד של ביקורת עצמית".

מוטי ארואסטי מוכן לבקר את המערכת עבורם. ארואסטי ומיקי ברקוביץ נקלעו לסכסוך עסקי עם חברת הניהול של קניון הזהב בראשון לציון. הנהלת הקניון דרשה מהם את מלוא דמי השכירות עבור חנות שהם שכרו בקניון. כדורסלני העבר תבעו פיצוי על האיחור בפתיחת הקניון ועל העובדה שלא קיבלו בלעדיות להפעלת עסק של מכונות וידיאו. הבורר אלוני חייב את ברקוביץ וארואסטי לשלם לקניון הזהב 357 אלף שקלים. "הכל התנהל כמו בבית משפט", אומר ארואסטי, "לא היה שום הבדל. בדיעבד עשינו טעות. שילמנו הרבה מאוד כסף לבורר, 60 אלף שקל כל צד, ובסוף גם לא יכולנו לערער. חבל שהגעתי לבוררות. עורכי הדין אוהבים את זה, השופטים אוהבים את זה, הם מרוויחים על זה הרבה כסף. אני לא חושב שזה טוב. אם הייתי הולך לבית משפט הייתי מקבל שופט בחינם". *


il.co.haaretz@saral