|
מלחמת
סיטואציות
למה אנחנו
לא נולדנו כיונים ? זה היה חוסך מאיתנו כל כך הרבה. ואני
לא מדבר על כולם אני מדבר עלינו הישראלים.
אני לא שונה
ממך, גם אני הייתי בצה"ל שלוש שנים בדיוק ואף לא דקה מעבר.
גם אני לבשתי את אותם מדים ירוקים והלוף, כמובן את אותו
הלוף.
אז מה הביא
עלינו את הקללה הזאת? מה גורם לכול דור לחזור ולהילחם שוב.
על קיום המולדת??? יש פה שטח אפור שחייב להיחשף! "שבכול
דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" משום מה נראה שאנחנו
מנסים לכלות את עצמנו.
אני בדרכי
לכבש מטוס. החלטתי שאני לא אהיה כמו כל הדורות הקודמים.
אני לא אשרת יותר מולדת ששולחת בן משפחה לשמור שמונה שעות
על כל שמונה שעות של מנוחה.
זאת
סיטואציה אכזרית שאנחנו הכנסנו את עצמנו אליה ולכן אנחנו
היחידים שיכולים להוציא את עצמנו ממנה. בדיוק כמו שהוצאנו
את עצמנו מהבוץ הלבנוני כך גם נוציא את עצמנו מהשטחים.
שלנו? לכו ספרו את זה בעוד כמה שנים לילד שכול המשפחה שלו
נטבחה בפיגוע.
מפחיד ,
מפחיד אותי לחשוב שתפרוץ עוד מלחמת קיום על המדינה הקטנה
הזאת נוסף על כול הצרות שעברו אבותינו, ואני מתכוון לאבא
ואימא (משה רבנו כבר מת מזמן). אני מסוגל
לראות את עצמי בסיטואציה שבה אני עולה על מטוס ארצה להגן
על המדינה. למה? כנראה שאני דפוק באותה מידה כמותך!
למה אנחנו לא
יכולים להיות כמו ההולנדים? להכין גבינות כול היום ולהירגע
בערב עם חברים בבית קפה שעדיין לא התפחם. שם אפשר לדבר עם
לובי ופלשתיני ואפילו לשתות קפה שחור ביחד. פה הדבר הכי
שחור שהוא יראה ממני זה כת מושחמת.
עקיצת
דבורה זה דבר כואב. הוא שורף אותך מבפנים. זה העוקץ
שמטריד, שמביא את סף הכאב לבלתי נסבל עד שאימא באה ושולפת
אותו. אימהות יקרות, אתן אלו שצריכות להביא אלינו את
השלום! כמו שהצלתן את חייהם של רבים מחיילי ישראל כאשר
הוצאתן אותם מטירוף הלבנון. אתן יודעות הרי שהעוקץ שמכאיב
כרגע לכולנו הוא עקשנות המתנחלים.
אני קורא לכם,
ניצולי המלחמות ולכן האימהות שלילותיהם לבנים כשלג, לשאול
יחד איתי את אותה שאלה- האם האלוהים שמורה על המתנחלים
להקים את ביתם בארץ זרה הוא אותו האלוהים שפסח על הילד?
אופיר
אריכא
נובמבר 2003
|
